תודה על התגובה! ומה שכתבת נכון לחלוטין, אבל זה אידיאל שקצת קשה לעמוד בו - קשה לילד לשלוט בעצמו ולהתנהג לפי הסטנדרטים שההורה מכיל עליו בדיוק כמו שלעיתים לנו כאנשים בוגרים קשה לשלוט בעצמנו, ברגשות, בתשוקות, בתגובות, במילים שאנחנו משתמשים בהן - אז קל יותר לפעול בצורה אימפולסיבית במיוחד שיש מישהו אחר שנפגע מזה וזה לא אנחנו. זה נושא טעון שאין לו פתרון נוח וחיכוכים אסטרטגיים מסוג זה ממלאים את כל החיים החברתיים שלנו - צריך ללמוד איך לנווט למרות המצב הלא אידיאלי.
@@tarablus_economics נכון, לא משתלם לפוליטיקאים בהווה להפסיד את אהדת הציבור בתשלום מחיר ההרתעה בשביל שפוליטקאים בעתיד יקצרו את הפירות. המודל הדמוקרטי של מדינות לא מעודד פוליטיקאים לקבל החלטות שמטיבות עם הציבור לטווח הארוך כי כבר פוליטקאי אחר יקצור את הפירות שלהם
אהבתי את המבט הישר כלפי הכוונות ומשחקי הלחצים שלנו מול חמאס. יש הרבה דברים לדון פה כמובן, למשל ההחלטה מתי מפסידים נקודות ומתי מרוויחים, הרי חמאס "מרוויח" נקודות כשהוא פוגע בנו כי זה מה שהוא אוהב לעשות, אנחנו גם אמורים לשמוח כשאנחנו פוגעים במי שפוגע בנו (וכמו שירדה נקודה על פגיעה בכבוד הלאומי), השאלה כמה נקודות זה שווה זה דינמי ותלוי בשאלה כמה רחוק מסתכלים, ואולי בעוד שאלות. לכאורה במשחק מרוויחים נקודות רק על כאן ועכשיו ואת ההשלכות רואים בסבבים הבאים, אבל מה כאן ועכשיו ומה עתידי קצת לא ברור. בפרט בדוגמה של החינוך, כי אם העונש מחנך את הילד אז אפשר לומר שההורה מרוויח נקודות כי הוא חינך את הבן וזה משהו שהוא רוצה. ולפעמים העונש מוגזם ולא צודק ואז אף אחד לא רוצה אותו. בכללי להכניס תורת המשחקים לחינוך נראה לי בעייתי. הדוגמה של הילד שמפריע במסעדה (אני הייתי נותן את המקרה של צורח בקניון בשביל לקבל צעצוע) היא יותר מתאימה, כי שמה פחות נמצא החינוך וזה יותר שאלה של סחיטה, שהמשחק הזה הוא ממש השאלה של הסחיטה.
תודה על התגובה! אפשר להכניס לכל אינטראקציה אסטרטגית את תורת המשחקים, וכל עוד שני מקבלי החלטות פוגשים זה את זה - יש תורת המשחקים - גם אם זה הורה וילדים. אני מסכים שלא ניתחתי כראוי את השיקולים הדינאמיים - זה בעיקר בגלל שזה נושא מאוד מורכב שמערב ציפיות, הנחות לגבי העתיד, מקדמי היוון\סבלנות - אבל בגדול הרעיון כאן היה להראות את מאבקי הכוח, הרתעה וסחיטה בין שחקנים שיש להם אינטרסים מנוגדים ועם זאת שניהם לא מפיקים הנאה מעימות.
בלי קשר, אוהב את התוכן שלך. כיף לשמוע. אני מקשר את זה להרצאות על הורות שאני שומע של עינת נתן. היא מדברת על תגובה לפעולה לא רצויה של הילד בצורה החלטית אבל בלי כעס. נניח ילד זורק אבן, לקחת את האבן. לא לכעוס. זה כאילו משנה את המשקלים (נניח מינוס 1 להורה על אי הנוחות שבפעולה ומינוס 2 לילד שאמנם נלקח/נמנע ממנו משהו אבל הוא לא ספג כעס מההורה. גם מצד ההורה זה פחות לא נעים). השילוב של שני הנושאים האלה ממש מעניין... פתאום זה מסתדר שאם ההורה כן מגיב אבל משנה את התגובה (לא לוקח ללב ולא פוגע בילד מעבר להפסקת הפעולה הלא רצויה), המשקלים בגרף משתנים ו"נק' שיווי המשקל" משתנה.
לגמרי. מה שעזר לי בתור הורה לשניים (אמנם קטנטנים כרגע גילאים 4 ו-שנתיים) - זה להבין שהכעס והתסכול שלי כלפיהם חייב לעבור בקרה עצמית. כלומר, יכול להיות שאני מוציא עליהם את העצבים שלי, יכול להיות שהתסכול כלפיהם הוא בכלל לא באשמתם, והתפרצויות הכעס, הרמת קול וענישה לעיתים זה פשוט אבדן שליטה יותר מאשר "חינוך". אז לנטוש את המגרש בכך שאנחנו כלל לא מעמידים תוצאה שלילית אל מול התנהגות שלילית - זה רע, ככה לא עובד חינוך. אבל מצד שני להצדיק אבדן שליטה באמתלה של "חינוך" זה גם לא נכון. כמו שאנחנו מבקשים מהילדים לשלוט בעצמם ולהתנהג יפה, גם אנחנו בתרחישים שבהם יש מקום לתיקון התנהגות, צריך להיות במודעות ובפרופורציה - וזה בעיניי אתגר שכל הורה צריך לפתור עם עצמו בעצמו ואין דרך לעשות את זה בצורה מושלמת.
מודל נחמד, הבעיה כשמתייחסים למציאות הנוכחית היא ששני השחקנים פועלים דווקא ממקום רגשי+רציונלי ולא רציונלי טהור כמו שקורה בדרך כלל בתורת המשחקים. המון רגש מעורב בהחלטות, ואנחנו רואים שככל שאנחנו ממשיכים להגיב, לחמאס אין כלכך ברירה אלא להמשיך לירות, לבצע פיגועים ולתקוף כדי לשמור על הכבוד שלו, ולהישאר בשלטון (לרצות את תומכיו). הקיצוניים בכל צד מרוצים מהמצב, וליותר ויותר אנשים נהיה נוח להאמין שצריך להמשיך להגיב בכוח, כי חס ושלום שנשתוק אם נהרג לנו חייל או אזרח. כך נוצר מצב שהתפלגות האזרחים נוטה יותר ויותר לימין הקיצון, שם נמצאים הרבה מנדטים בעבור הליכוד וחבריו, שתיקה היא אופציה שלא באה בחשבון למרות היתרונות הברורים שלה, ומתנצל שהכנסתי פוליטיקה אבל ברוכים הבאים לישראל האולטרה לאומנית גזענית ודתית של 2023...............
תודה על התגובה 🙏🏼 מעדיף לא להגיב על העניינים הפוליטיים אבל לגבי עניין הרגשות, ניתן לגלם אותן בתשלומים או ביחסי ההעדפה של השחקנים - אבל אין ספק שהעניין סבוך. אנחנו משתדלים לעשות את המקסימום להבין ולנתח את מה שאפשר 🙏🏼
@yotamdolev בן אדם, יש לך תפיסה כל כך נאיבית וטיפשית של המציאות. כאילו שחמאס היה רוצה שלום והוא רוצח אותנו בשביל לשמור על הכבוד שלו. לא יודע מאיפה להתחיל, אבל בא נאמר ש: א. חמאס והלאום הערבי רוצה להרוג אותנו ולקחת חזרה את הארץ והוא אומר את זה במפורש. ב. אם הוא מבין שהטרור שלו לא מוסרי אז הוא לא אמור לשמור על הכבוד שלו אלא להבין שזה הגיוני שהרגנו מחבלים, ואם הוא לא מבין שהטרור שלו לא מוסרי אז הוא ימשיך לעשות את זה בכל הזדמנות. ג. לא יודע למה אתה חושב שהתומכים של חמאס לוחצים עליו לרצוח והוא עצמו לא רוצה בזה. ומעל הכול: תעשו טובה, ותתחילו גם לחשוב קצת על צדק ואמת ולא רק להגיד "בא נרצה את הצד השני, נגיע לשלום, וככה לא נחטוף יותר מכות"
תודה רבה ירון , תוכן מדהים , והצורה שבה אתה מנגיש אותו מדהימה אפילו יותר 🏆
תודה רבה על הפרגון!
נותן מוטיבציה להמשיך לשתף :)
תוכן מדהים, מוסבר בצורה יפייפיה
תמשיך!
נהנתי מאוד מסרטון, תודה רבה (רק בנושא חינוך הילדים צריך למצוא משוואה שכשהילד מתנהג יפה גם הוא וגם ההורה נמצאים בפלוס, בשונה מסיטואציות אחרות.... 😉)
תודה על התגובה!
ומה שכתבת נכון לחלוטין, אבל זה אידיאל שקצת קשה לעמוד בו - קשה לילד לשלוט בעצמו ולהתנהג לפי הסטנדרטים שההורה מכיל עליו בדיוק כמו שלעיתים לנו כאנשים בוגרים קשה לשלוט בעצמנו, ברגשות, בתשוקות, בתגובות, במילים שאנחנו משתמשים בהן - אז קל יותר לפעול בצורה אימפולסיבית במיוחד שיש מישהו אחר שנפגע מזה וזה לא אנחנו.
זה נושא טעון שאין לו פתרון נוח וחיכוכים אסטרטגיים מסוג זה ממלאים את כל החיים החברתיים שלנו - צריך ללמוד איך לנווט למרות המצב הלא אידיאלי.
לפי מה שאמרת, למה אין מבצע על כל ירי?
או פשוט הרתעה על כל פעולה לא מקובלת
לא מוכנים לשלם את מחיר בניית ההרתעה אצלנו - זה לא כזה משונה.
תחפש ״איפוק זה כוח״ של שרון בשנות ה2000
@@tarablus_economics נכון, לא משתלם לפוליטיקאים בהווה להפסיד את אהדת הציבור בתשלום מחיר ההרתעה בשביל שפוליטקאים בעתיד יקצרו את הפירות. המודל הדמוקרטי של מדינות לא מעודד פוליטיקאים לקבל החלטות שמטיבות עם הציבור לטווח הארוך כי כבר פוליטקאי אחר יקצור את הפירות שלהם
אהבתי את המבט הישר כלפי הכוונות ומשחקי הלחצים שלנו מול חמאס. יש הרבה דברים לדון פה כמובן, למשל ההחלטה מתי מפסידים נקודות ומתי מרוויחים, הרי חמאס "מרוויח" נקודות כשהוא פוגע בנו כי זה מה שהוא אוהב לעשות, אנחנו גם אמורים לשמוח כשאנחנו פוגעים במי שפוגע בנו (וכמו שירדה נקודה על פגיעה בכבוד הלאומי), השאלה כמה נקודות זה שווה זה דינמי ותלוי בשאלה כמה רחוק מסתכלים, ואולי בעוד שאלות.
לכאורה במשחק מרוויחים נקודות רק על כאן ועכשיו ואת ההשלכות רואים בסבבים הבאים, אבל מה כאן ועכשיו ומה עתידי קצת לא ברור.
בפרט בדוגמה של החינוך, כי אם העונש מחנך את הילד אז אפשר לומר שההורה מרוויח נקודות כי הוא חינך את הבן וזה משהו שהוא רוצה. ולפעמים העונש מוגזם ולא צודק ואז אף אחד לא רוצה אותו. בכללי להכניס תורת המשחקים לחינוך נראה לי בעייתי. הדוגמה של הילד שמפריע במסעדה (אני הייתי נותן את המקרה של צורח בקניון בשביל לקבל צעצוע) היא יותר מתאימה, כי שמה פחות נמצא החינוך וזה יותר שאלה של סחיטה, שהמשחק הזה הוא ממש השאלה של הסחיטה.
תודה על התגובה!
אפשר להכניס לכל אינטראקציה אסטרטגית את תורת המשחקים, וכל עוד שני מקבלי החלטות פוגשים זה את זה - יש תורת המשחקים - גם אם זה הורה וילדים.
אני מסכים שלא ניתחתי כראוי את השיקולים הדינאמיים - זה בעיקר בגלל שזה נושא מאוד מורכב שמערב ציפיות, הנחות לגבי העתיד, מקדמי היוון\סבלנות - אבל בגדול הרעיון כאן היה להראות את מאבקי הכוח, הרתעה וסחיטה בין שחקנים שיש להם אינטרסים מנוגדים ועם זאת שניהם לא מפיקים הנאה מעימות.
תאוריות לחוד מציאות לחוד
שברו את כללי המשחק הפלסטינאצים.
אויי התזמון... 😞
בלי קשר, אוהב את התוכן שלך. כיף לשמוע.
אני מקשר את זה להרצאות על הורות שאני שומע של עינת נתן. היא מדברת על תגובה לפעולה לא רצויה של הילד בצורה החלטית אבל בלי כעס. נניח ילד זורק אבן, לקחת את האבן. לא לכעוס.
זה כאילו משנה את המשקלים (נניח מינוס 1 להורה על אי הנוחות שבפעולה ומינוס 2 לילד שאמנם נלקח/נמנע ממנו משהו אבל הוא לא ספג כעס מההורה. גם מצד ההורה זה פחות לא נעים).
השילוב של שני הנושאים האלה ממש מעניין... פתאום זה מסתדר שאם ההורה כן מגיב אבל משנה את התגובה (לא לוקח ללב ולא פוגע בילד מעבר להפסקת הפעולה הלא רצויה), המשקלים בגרף משתנים ו"נק' שיווי המשקל" משתנה.
לגמרי.
מה שעזר לי בתור הורה לשניים (אמנם קטנטנים כרגע גילאים 4 ו-שנתיים) - זה להבין שהכעס והתסכול שלי כלפיהם חייב לעבור בקרה עצמית.
כלומר, יכול להיות שאני מוציא עליהם את העצבים שלי, יכול להיות שהתסכול כלפיהם הוא בכלל לא באשמתם, והתפרצויות הכעס, הרמת קול וענישה לעיתים זה פשוט אבדן שליטה יותר מאשר "חינוך".
אז לנטוש את המגרש בכך שאנחנו כלל לא מעמידים תוצאה שלילית אל מול התנהגות שלילית - זה רע, ככה לא עובד חינוך.
אבל מצד שני להצדיק אבדן שליטה באמתלה של "חינוך" זה גם לא נכון.
כמו שאנחנו מבקשים מהילדים לשלוט בעצמם ולהתנהג יפה, גם אנחנו בתרחישים שבהם יש מקום לתיקון התנהגות, צריך להיות במודעות ובפרופורציה - וזה בעיניי אתגר שכל הורה צריך לפתור עם עצמו בעצמו ואין דרך לעשות את זה בצורה מושלמת.
מודל נחמד, הבעיה כשמתייחסים למציאות הנוכחית היא ששני השחקנים פועלים דווקא ממקום רגשי+רציונלי ולא רציונלי טהור כמו שקורה בדרך כלל בתורת המשחקים. המון רגש מעורב בהחלטות, ואנחנו רואים שככל שאנחנו ממשיכים להגיב, לחמאס אין כלכך ברירה אלא להמשיך לירות, לבצע פיגועים ולתקוף כדי לשמור על הכבוד שלו, ולהישאר בשלטון (לרצות את תומכיו). הקיצוניים בכל צד מרוצים מהמצב, וליותר ויותר אנשים נהיה נוח להאמין שצריך להמשיך להגיב בכוח, כי חס ושלום שנשתוק אם נהרג לנו חייל או אזרח. כך נוצר מצב שהתפלגות האזרחים נוטה יותר ויותר לימין הקיצון, שם נמצאים הרבה מנדטים בעבור הליכוד וחבריו, שתיקה היא אופציה שלא באה בחשבון למרות היתרונות הברורים שלה, ומתנצל שהכנסתי פוליטיקה אבל ברוכים הבאים לישראל האולטרה לאומנית גזענית ודתית של 2023...............
תודה על התגובה 🙏🏼 מעדיף לא להגיב על העניינים הפוליטיים אבל לגבי עניין הרגשות, ניתן לגלם אותן בתשלומים או ביחסי ההעדפה של השחקנים - אבל אין ספק שהעניין סבוך. אנחנו משתדלים לעשות את המקסימום להבין ולנתח את מה שאפשר 🙏🏼
@@tarablus_economicsתודה! מעריך מאוד את הערוץ שלך זה סופר מעניין
@yotamdolev בן אדם, יש לך תפיסה כל כך נאיבית וטיפשית של המציאות. כאילו שחמאס היה רוצה שלום והוא רוצח אותנו בשביל לשמור על הכבוד שלו. לא יודע מאיפה להתחיל, אבל בא נאמר ש: א. חמאס והלאום הערבי רוצה להרוג אותנו ולקחת חזרה את הארץ והוא אומר את זה במפורש. ב. אם הוא מבין שהטרור שלו לא מוסרי אז הוא לא אמור לשמור על הכבוד שלו אלא להבין שזה הגיוני שהרגנו מחבלים, ואם הוא לא מבין שהטרור שלו לא מוסרי אז הוא ימשיך לעשות את זה בכל הזדמנות. ג. לא יודע למה אתה חושב שהתומכים של חמאס לוחצים עליו לרצוח והוא עצמו לא רוצה בזה.
ומעל הכול: תעשו טובה, ותתחילו גם לחשוב קצת על צדק ואמת ולא רק להגיד "בא נרצה את הצד השני, נגיע לשלום, וככה לא נחטוף יותר מכות"