שלום בישראל, שלום בעולם "כשתהיו גדולים, נקווה שכבר לא תצטרכו לשרת בצבא כי יהיה כבר שלום", כך איחלו לנו ההורים, כך איחלנו גם אנחנו לילדים שלנו. השנים עברו וגם הם הפכו לחיילים והשלום לא בא. איפה אנחנו טועים, מה אנחנו לא רואים ומתי יבוא שלום עלינו ועל כולם? נתחיל בדיוק ההגדרה של המילה "שלום". "שלום" מלשון שלמות. בעם ישראל שלמות תמיד התבטאה בהשלמה פנימית. זה התחיל בבבל העתיקה, כשאברהם גילה שכל הטבע הוא מערכת גלובלית ואינטגרלית, שכל חלקיה מקושרים בהדדיות ובהשלמה. את הגילוי הזה אברהם חלק עם כל העמים שהיו בסביבה, והסביר שהאבולוציה מקדמת את המין האנושי למצב של שלום והשלמה, חיבור מעל כל ההבדלים ופיתוח אהבה מעל כל דחייה. מי שקלט את הרעיון הרוחני התקבץ סביבו, והם הפכו לקהילת תלמידים שמנתה אלפים ורבבות. מהם התהווה בהמשך עם ישראל, כפי שמתאר זאת הרמב"ם בספר המדע. במהלך ההיסטוריה היחסים בעם ישראל עברו עליות ומורדות. כאשר שנאת חינם השתלטה עלינו מבפנים, קמו עלינו גם אויבים חיצוניים והארץ הקיאה אותנו מתוכה. במשך אלפיים שנות גלות שנאת האומות הכריחה אותנו להתקרב קצת בינינו ולתמוך אחד בשני בעת צרה. מאז שחזרנו לכאן והקמנו מדינה, שוב התעצמה בינינו הדחייה, כמו גם חוסר ההתחשבות, הפילוג והשנאה. היחסים האגואיסטיים הללו מערערים את יסוד הקיום של עם ישראל, שהוא חיבור מעל ההבדלים, אהבה והשלמה. לכן בהגדרה רוחנית אפשר לומר שאנחנו לא נחשבים עדיין לעם ישראל, כי בלי שלום בינינו, אין טעם לחלום על שלום של ממש עם עמים אחרים. התנאי המקדים לשלום עם השכנים שלנו ועם העולם, הוא חיבור פנימי בקרב עם ישראל. אם נלמד לעשות שלום בינינו, לבנות חברה שאנשיה וכל המנגנונים שלה יפעלו מתוך אהבה ונתינה, כולם יראו בנו דוגמה מופלאה, ויבקשו להעתיק אליהם את שיטת הקיום בחיבור ובהשלמה, זו משמעות הביטוי להיות "אור לגויים". בעולם המקושר שהולך ומתהווה לנגד עינינו, כאשר כולם תלויים בכולם, דוגמה כזו תביע את צורת הקשר שהאנושות חייבת לסגל כדי לשרוד את המחר. תכל'ס, כדי להביא שלום עלינו, אנחנו צריכים להפנות את עיקר תשומת הלב שלנו פנימה, לבניית חיבור בתוך עם ישראל. זה ידרוש מהפכה חינוכית-תרבותית כלל-חברתית, שתעשה שימוש בכל הכלים האפשריים: כלי תקשורת, רשתות חברתיות, מוסדות חינוך ותרבות, הקצאת זמן לחיבור בין אנשים במקומות העבודה, ועוד ועוד. העתיד הטוב יכול להיות רק בחיבור, זה כבר ברור, אבל כל עוד אנחנו "לא מספקים את הסחורה", אין מי שיוציא את העולם מכל המשברים והמצוקה. לכן כולם סובלים בגלל הפיגור שלנו, וכולם כועסים עלינו ומאשימים אותנו. למרבה הצער, ישראל נתפסת כיום כגורם שלילי ביותר שעדיף היה להעבירו מהעולם. במבט רחב, האיחוד הישראלי הוא צעד ראשון בדרך לאיחוד כלל-אנושי. בהדרגה נלמד לבנות רשת קשר פנימית בין כולם, ובתוכה יתגלה כוח עליון של אהבה ונתינה. כולם ירגישו קרובים ופתוחים זה לזה, ותחום המחקר העיקרי יהיה איך אנחנו מגדילים את החיבור ועושים שלום אמיתי בעולם.
המדינה שלנו חיה ללא רוח, ללא עתיד, ללא חינוך לאומי נכון. אנחנו חייבים לשנות את עצמנו, את הקשר בינינו, את האווירה הלאומית הפנימית שלנו כאן במדינת ישראל. לחנך את עצמנו על ברכי אהבת הזולת, על הכלל "ואהבת לרעך כמוך" - להרים את הדגל הזה של היהדות האמיתית, לא הפורמלית. כאשר זו תהיה הרוח כאן, המונים מאומות העולם יימשכו ויבואו לנשום את אוויר הפסגות הזה. אז לא נצטרך להסביר ולא להצטדק. במקום לתת דוגמה יפה כזו לעולם, אנחנו ניצבים כעת מול פני האנושות ונותנים דוגמה הפוכה - החל מהתנהגות הממשלה ועד להתנהלות בגני הילדים - כולם נמצאים בתחרות זה עם זה, מצפצפים זה על זה. רק בחסדי ה' אנחנו עוד קיימים כאן עם כל הפשלות שאנחנו עושים יום יום. אלו דברים שצריך לחזור ולהסביר - קודם כול לעצמנו. שונאי ישראל הגדולים ביותר הם אנחנו עצמנו, כי ישראל היא בראש ובראשונה מושג רוחני של חיבור, של אהבה, של תמיכה ודאגה הדדית - ואנחנו בשנאה זה לזה, בדחייה זה מזה, מביעים שנאה, בוז וזלזול ברעיון היהודי, בועטים בחוקי הכוח העליון. אין פלא שכולם מתייחסים אלינו באופן דומה. אנחנו בעצמנו זורעים את השנאה באוויר הבינלאומי וקוצרים את התבואה בהתאם.
הרבה אנשים שוקלים לעזוב את הארץ לטובת מקומות רגועים יותר, בטוחים יותר, עם יותר כסף ויותר איכות חיים. בעולם הגלובלי של היום, הם מסבירים, בן אדם יכול לחיות כמעט בכל מקום. סוף המפעל הציוני, או שיש מצב להציל? נתחיל מהשורה התחתונה: אם לא נעשה כאן מהפכה רוחנית, העסק אבוד. המהפכה הזו צריכה לכלול עדכון להגדרות של מה זה אומר להיות ישראלי, מהו עם ישראל ומהי ארץ ישראל מבחינה רוחנית. מה שעובר לנו בראש למשמע המושגים הללו ממש לא מספיק. בספר המדע מתאר הרמב"ם כיצד נולד עם ישראל מהתקבצות של אנשים מכל מיני עמים ושבטים, שחיו בתקופתו של אברהם. הוא היה חוקר בבלי שגילה שבכל הטבע פועל כוח אחד, ותכונתו השפעה טובה, כלומר אהבה ונתינה טהורה. הגילוי הזה הפך אותו לאיש החסד. אברהם לימד את כל מי שהיטה אוזן איך מתחברים באהבה מעל כל האגו וההבדלים, כדי להתאים לאחדות הטבע. מכאן באה ההגדרה: עם ישראל פירושו אנשים שמחוברים ביניהם בחוקי האהבה שלימד אברהם. ישראל, מלשון ישר אל, זו הגדרת כיוון מדויקת: ישר אל כוח הטבע העליון, כוח ההשפעה והאהבה. המטרה הגבוהה של קיומנו בעולם היא להידמות לו, לרכוש את תכונתו. גם למושג ארץ ישראל יש הגדרה מהפכנית. ארץ פירושה רצון, שמכוון ישר אל כוח ההשפעה והאהבה. אם אנשים מתחברים ביניהם על בסיס כזה, מתהווה ביניהם רצון משותף, כוח מיוחד, שתואם לשטח המסוים הזה על פני כדור הארץ. לכן כתוב שמי שיש בו נטייה להתפתחות רוחנית, מרגיש משיכה לכאן. כאלה הן ההגדרות הרוחניות, אבל מאז שהעם שלנו נחרב עקב שנאת חינם, אנחנו מנותקים מהן. עד שלא נבנה מחדש חיבור ואהבה בין אדם לאדם, מבחינה רוחנית לא נוכל להיחשב לעם ישראל וגם מגורינו כאן לא ייחשבו להימצאות בארץ ישראל. להיות ישראלים זה להתפתח לרמה שבה נרגיש כאיש אחד בלב אחד, ערבים זה לזה, כל ישראל חברים. מעל כל חילוקי הדעות, מעל כל הדחיות, אנחנו צריכים ללמוד להתקשר באהבה. "על כל פשעים תכסה אהבה", נאמר על כך במקורות, ויש בזה שיטת חיבור שלמה שמפורטת בחכמת הקבלה. אם נפנה לכיוון הזה, אלה שהיום שוקלים לעזוב ירגישו שאין מקום יותר טוב, יותר חם, יותר קרוב. שיהיה לכולנו בהצלחה!
ליסבון מאוד יקרה כיום. היא לא עיר זולה למטיילי "לואו קוסט" ולא ניתן למצא (נכון לעכשיו) טיסות לואו קוסט. המאפה נקרא פסטל דה נאטה (מבוטא "פשטל") ואחת החברות שמייצרת אותה נקראת בלם (אגב המפעל על יד הארמון בבלם). ההליכה בעיר מאוד קשה, שילוב של מדרכות לא ישרות ועליות חדות וארוכות... אם הנ"ל לא מהווה בעיה אז זה מקום מקסים לנפוש בו.
שלום בישראל, שלום בעולם
"כשתהיו גדולים, נקווה שכבר לא תצטרכו לשרת בצבא כי יהיה כבר שלום", כך איחלו לנו ההורים, כך איחלנו גם אנחנו לילדים שלנו. השנים עברו וגם הם הפכו לחיילים והשלום לא בא. איפה אנחנו טועים, מה אנחנו לא רואים ומתי יבוא שלום עלינו ועל כולם?
נתחיל בדיוק ההגדרה של המילה "שלום". "שלום" מלשון שלמות. בעם ישראל שלמות תמיד התבטאה בהשלמה פנימית. זה התחיל בבבל העתיקה, כשאברהם גילה שכל הטבע הוא מערכת גלובלית ואינטגרלית, שכל חלקיה מקושרים בהדדיות ובהשלמה. את הגילוי הזה אברהם חלק עם כל העמים שהיו בסביבה, והסביר שהאבולוציה מקדמת את המין האנושי למצב של שלום והשלמה, חיבור מעל כל ההבדלים ופיתוח אהבה מעל כל דחייה. מי שקלט את הרעיון הרוחני התקבץ סביבו, והם הפכו לקהילת תלמידים שמנתה אלפים ורבבות. מהם התהווה בהמשך עם ישראל, כפי שמתאר זאת הרמב"ם בספר המדע.
במהלך ההיסטוריה היחסים בעם ישראל עברו עליות ומורדות. כאשר שנאת חינם השתלטה עלינו מבפנים, קמו עלינו גם אויבים חיצוניים והארץ הקיאה אותנו מתוכה. במשך אלפיים שנות גלות שנאת האומות הכריחה אותנו להתקרב קצת בינינו ולתמוך אחד בשני בעת צרה. מאז שחזרנו לכאן והקמנו מדינה, שוב התעצמה בינינו הדחייה, כמו גם חוסר ההתחשבות, הפילוג והשנאה. היחסים האגואיסטיים הללו מערערים את יסוד הקיום של עם ישראל, שהוא חיבור מעל ההבדלים, אהבה והשלמה. לכן בהגדרה רוחנית אפשר לומר שאנחנו לא נחשבים עדיין לעם ישראל, כי בלי שלום בינינו, אין טעם לחלום על שלום של ממש עם עמים אחרים.
התנאי המקדים לשלום עם השכנים שלנו ועם העולם, הוא חיבור פנימי בקרב עם ישראל. אם נלמד לעשות שלום בינינו, לבנות חברה שאנשיה וכל המנגנונים שלה יפעלו מתוך אהבה ונתינה, כולם יראו בנו דוגמה מופלאה, ויבקשו להעתיק אליהם את שיטת הקיום בחיבור ובהשלמה, זו משמעות הביטוי להיות "אור לגויים". בעולם המקושר שהולך ומתהווה לנגד עינינו, כאשר כולם תלויים בכולם, דוגמה כזו תביע את צורת הקשר שהאנושות חייבת לסגל כדי לשרוד את המחר. תכל'ס, כדי להביא שלום עלינו, אנחנו צריכים להפנות את עיקר תשומת הלב שלנו פנימה, לבניית חיבור בתוך עם ישראל. זה ידרוש מהפכה חינוכית-תרבותית כלל-חברתית, שתעשה שימוש בכל הכלים האפשריים: כלי תקשורת, רשתות חברתיות, מוסדות חינוך ותרבות, הקצאת זמן לחיבור בין אנשים במקומות העבודה, ועוד ועוד.
העתיד הטוב יכול להיות רק בחיבור, זה כבר ברור, אבל כל עוד אנחנו "לא מספקים את הסחורה", אין מי שיוציא את העולם מכל המשברים והמצוקה. לכן כולם סובלים בגלל הפיגור שלנו, וכולם כועסים עלינו ומאשימים אותנו. למרבה הצער, ישראל נתפסת כיום כגורם שלילי ביותר שעדיף היה להעבירו מהעולם. במבט רחב, האיחוד הישראלי הוא צעד ראשון בדרך לאיחוד כלל-אנושי. בהדרגה נלמד לבנות רשת קשר פנימית בין כולם, ובתוכה יתגלה כוח עליון של אהבה ונתינה. כולם ירגישו קרובים ופתוחים זה לזה, ותחום המחקר העיקרי יהיה איך אנחנו מגדילים את החיבור ועושים שלום אמיתי בעולם.
המדינה שלנו חיה ללא רוח, ללא עתיד, ללא חינוך לאומי נכון. אנחנו חייבים לשנות את עצמנו, את הקשר בינינו, את האווירה הלאומית הפנימית שלנו כאן במדינת ישראל. לחנך את עצמנו על ברכי אהבת הזולת, על הכלל "ואהבת לרעך כמוך" - להרים את הדגל הזה של היהדות האמיתית, לא הפורמלית. כאשר זו תהיה הרוח כאן, המונים מאומות העולם יימשכו ויבואו לנשום את אוויר הפסגות הזה. אז לא נצטרך להסביר ולא להצטדק.
במקום לתת דוגמה יפה כזו לעולם, אנחנו ניצבים כעת מול פני האנושות ונותנים דוגמה הפוכה - החל מהתנהגות הממשלה ועד להתנהלות בגני הילדים - כולם נמצאים בתחרות זה עם זה, מצפצפים זה על זה. רק בחסדי ה' אנחנו עוד קיימים כאן עם כל הפשלות שאנחנו עושים יום יום.
אלו דברים שצריך לחזור ולהסביר - קודם כול לעצמנו. שונאי ישראל הגדולים ביותר הם אנחנו עצמנו, כי ישראל היא בראש ובראשונה מושג רוחני של חיבור, של אהבה, של תמיכה ודאגה הדדית - ואנחנו בשנאה זה לזה, בדחייה זה מזה, מביעים שנאה, בוז וזלזול ברעיון היהודי, בועטים בחוקי הכוח העליון. אין פלא שכולם מתייחסים אלינו באופן דומה. אנחנו בעצמנו זורעים את השנאה באוויר הבינלאומי וקוצרים את התבואה בהתאם.
הרבה אנשים שוקלים לעזוב את הארץ לטובת מקומות רגועים יותר, בטוחים יותר, עם יותר כסף ויותר איכות חיים. בעולם הגלובלי של היום, הם מסבירים, בן אדם יכול לחיות כמעט בכל מקום. סוף המפעל הציוני, או שיש מצב להציל?
נתחיל מהשורה התחתונה: אם לא נעשה כאן מהפכה רוחנית, העסק אבוד. המהפכה הזו צריכה לכלול עדכון להגדרות של מה זה אומר להיות ישראלי, מהו עם ישראל ומהי ארץ ישראל מבחינה רוחנית. מה שעובר לנו בראש למשמע המושגים הללו ממש לא מספיק.
בספר המדע מתאר הרמב"ם כיצד נולד עם ישראל מהתקבצות של אנשים מכל מיני עמים ושבטים, שחיו בתקופתו של אברהם. הוא היה חוקר בבלי שגילה שבכל הטבע פועל כוח אחד, ותכונתו השפעה טובה, כלומר אהבה ונתינה טהורה. הגילוי הזה הפך אותו לאיש החסד. אברהם לימד את כל מי שהיטה אוזן איך מתחברים באהבה מעל כל האגו וההבדלים, כדי להתאים לאחדות הטבע.
מכאן באה ההגדרה: עם ישראל פירושו אנשים שמחוברים ביניהם בחוקי האהבה שלימד אברהם. ישראל, מלשון ישר אל, זו הגדרת כיוון מדויקת: ישר אל כוח הטבע העליון, כוח ההשפעה והאהבה. המטרה הגבוהה של קיומנו בעולם היא להידמות לו, לרכוש את תכונתו.
גם למושג ארץ ישראל יש הגדרה מהפכנית. ארץ פירושה רצון, שמכוון ישר אל כוח ההשפעה והאהבה. אם אנשים מתחברים ביניהם על בסיס כזה, מתהווה ביניהם רצון משותף, כוח מיוחד, שתואם לשטח המסוים הזה על פני כדור הארץ. לכן כתוב שמי שיש בו נטייה להתפתחות רוחנית, מרגיש משיכה לכאן.
כאלה הן ההגדרות הרוחניות, אבל מאז שהעם שלנו נחרב עקב שנאת חינם, אנחנו מנותקים מהן. עד שלא נבנה מחדש חיבור ואהבה בין אדם לאדם, מבחינה רוחנית לא נוכל להיחשב לעם ישראל וגם מגורינו כאן לא ייחשבו להימצאות בארץ ישראל.
להיות ישראלים זה להתפתח לרמה שבה נרגיש כאיש אחד בלב אחד, ערבים זה לזה, כל ישראל חברים. מעל כל חילוקי הדעות, מעל כל הדחיות, אנחנו צריכים ללמוד להתקשר באהבה. "על כל פשעים תכסה אהבה", נאמר על כך במקורות, ויש בזה שיטת חיבור שלמה שמפורטת בחכמת הקבלה.
אם נפנה לכיוון הזה, אלה שהיום שוקלים לעזוב ירגישו שאין מקום יותר טוב, יותר חם, יותר קרוב. שיהיה לכולנו בהצלחה!
ליסבון מאוד יקרה כיום.
היא לא עיר זולה למטיילי "לואו קוסט" ולא ניתן למצא (נכון לעכשיו) טיסות לואו קוסט.
המאפה נקרא פסטל דה נאטה (מבוטא "פשטל") ואחת החברות שמייצרת אותה נקראת בלם (אגב המפעל על יד הארמון בבלם).
ההליכה בעיר מאוד קשה, שילוב של מדרכות לא ישרות ועליות חדות וארוכות...
אם הנ"ל לא מהווה בעיה אז זה מקום מקסים לנפוש בו.
יהוה הוא לא התשובה לבעיות
רק השם יתברך וכשהוא יחליט אתה לא תנשום יותר... הוא היה הווה ויהיה!
@@הפרשתחלהשמחה הוא היה, הוא הווה והוא יישאר המצאה של רבנים שמיועדת לשלוט על אנשים שמסרבים להשתמש במוח שלהם