יפה ודוד מלכי

ראיון עם משפחת יפה ודוד מלכי - 21.11.2023
מראיינת: אורנה בקל, צלמת: אנה אור, כתיבת טקסט במלים- חנה ניב
בית משפחת מלכי היה הבית הראשון שנבנה בכפר ורדים, בית עץ, ברח' חרמון 11.
ליפה ודוד 3 ילדים, 9 נכדים , שלושה נינים ונינה אחת בדרך. לכפר הגיעו עם שני בנים: הבן הצעיר, עמית היה בכיתה ב'. הבן השני היה בן 15-16 ולמד במעלות. הבן הבכור עמד להתחתן.
איך הגיבו הילדים על ההחלטה שלכם?
דוד: עמית לא אמר כלום. אהב לעשות מדורות. הסתכל על זה כמין פיקניק. הבן השני לא אהב את הרעיון ואמר לנו: "מה אתם הולכים לגור ביער"?
דוד: גרנו בראשון לציון. עמדתי לפרוש משירות קבע בצבא, ושמעתי על התוכנית לבנות ישוב חדש בכפר ורדים. השיקולים בבחירת המגרש היו, שיהיה זה מגרש גדול, רחב, ישר ובלי שיפועים. לכן, בחרנו במגרש פינתי, כדי שעד כמה שאפשר יהיה מרחב ויהיו לידנו פחות שכנים. מול הבית ישנו שדה ששייך למשפחה מינוח. בהמשך, גרם לנו השכן הזה להרבה צרות, שנמשכות עד היום.
בפגישה עם רב שפגשתי במילואים, הוא שכנע אותי לבנות בית במו ידי.
יפה: בראשון לציון גרנו בבית דו-משפחתי. עם זאת, בגלל הצפיפות, אם פתחת חלון, רואים הכול. הודות לקו אפס, שהונהג בשלב א', הבעיה הזו נפתרה. עברנו לגור במעלות לשנה, בדירה בקומה רביעית. היה קשה. לא היינו רגילים לגור בית דירות עם שכנים ועם הרבה מדרגות.
דוד: רצינו בית על הקרקע, ישר. השטח שקנינו היה כולו תעלות. ולכן צריך היה ליישר את המגרש. כללית, חיפשתי משהו שאוכל לשלוט בו. לכן, למדתי את הנושא. עוד כשהייתי בצבא, הסתובבתי ולמדתי כיצד בונים בתי עץ. באותה תקופה המחירים עלו במהירות. פחדתי שלא אוכל לסיים, לכן החלטתי לבנות לבד. החלק התחתון של הבית היה מבטון אך השאר - עץ. אחר הצבת הקונסטרוקציה ע"י החברה ממנה הזמנו את בית העץ, בניתי את הקירות הפנימיים והחיצוניים. את כל השאר יפה ואני בנינו במו ידינו. זה לקח 6 חודשים.
יפה: יום אחד במהלך העבודה בבניית הבית קיבלתי מכה מקרש שקפץ ופגע בראשי. בבוקר קמתי והייתי כולי נפוחה... בכל מקום אמרתי: בעלי לא הרביץ לי"...
דוד: זה היה קוריוז. אני על הסולם בשבתות. עלייה לרגל בכל שבת. אנשים שואלים שאלות. הפכו אותי ליועץ בנייה.
השכן, אבי בנימיני, עזר לי וגם אני עזרתי לו בבניית בית העץ שלו.
דוד: ביולי 1984 החלטנו לעבור לבית, למרות שלא היה גמור לגמרי. היה מזג אוויר קשה. עדיין לא היה חשמל בכפר, אז אגודת המשתכנים לחצה על חברת החשמל וסידרו לנו חשמל. כבישים לא היו עדיין, רק כביש כורכר, עליו פיזרו מלח כדי למנוע החלקה בגשם. רק כעבור כמה שנים סללו כביש של ממש.
יפה: אני תכננתי את פנים הבית, והוא יצא בדיוק כמו שרצינו. האדריכלית תכננה לפי רצוננו. נהנינו גם משכנות טובה. היום, בגלל המדרגות קשה יותר לגור בבית, אז הוספנו מעלון שמקל על העלייה במדרגות.
ממה נפרדתם כשהגעתם לכפר? ממה התפרנסתם כשעברתם לכפר?
יפה: דוד היה כבר גמלאי מהצבא. כשעברנו למעלות, אני עבדתי עם האתיופים במעלות וגם בתכנית "הטף" - הדרכה לאימהות מגילאי 0-3. עבדתי עם אביבה זוהר, שניהלה את התכנית.
דוד: כשעברנו לכפר, אדיר שפירא הציע לי להצטרף ולעבוד עם משכורת בחברה לפיתוח כפר ורדים. זו היתה תקופה לא קלה מבחינה כלכלית. אני איש שטח ומתפקידי היה לתווך ולהדריך את האנשים תושבי הכפר ולתווך בינם לבין החברה לפיתוח כפר ורדים. אנשים שבאו בשבתות רצו מידע על הכפר ועל הנדרש מהם כדי להצטרף לאגודת המתיישבים ולבנות בכפר. סייעתי להם להיקלט בכפר מבחינות שונות. הדרכתי את המתעניינים וקוני המגרשים מה ניתן לעשות ומה לא. לפעמים עזרתי אפילו במציאת מיקום כל מגרש. טרקטורים עבדו ופרצו דרכים. עבדו כאן הרבה חברות, שעסקו בבנייה, בבניית תשתיות, שבילים, כבישים, הצבת ארונות החשמל ועוד. הייתי אחראי על כל השטח, על כל המגרשים כמנהל האחזקה של הישוב. עבדתי מ-4 בבוקר ועד סוף יום העבודה. כולם נשמעו לי.
כמו כן, עבדתי בהקמת בית הספר היסודי. הוא נבנה בבנייה מהירה, והיה חשוב, שבית הספר יוקם הכי מהר שאפשר כדי שאנשים יגיעו לגור והילדים ייקלטו בבית הספר מוקדם ככל שניתן. גם כאן, הייתי צריך לדאוג לכל העבודות והבנייה ושהכול יתנהל לפי התזמון הנכון מול אנשים שרוצים להרוויח יותר, אבל צריך לדאוג שיעבדו לפי הכללים, החוקים והתקנות. עבודה מורכבת מאוד.
בית הכנסת הראשון - הבאנו ספר תורה ממעלות כדי להקים את הקהילה הראשונה. רצינו לעשות חג כמו שצריך ולהתפלל בצורה מסורתית, וזה היה יפה מאוד.
בתחילת בית הספר, רצו שאהיה אב הבית. אני עבדתי באגודה ודאגתי לכל הנדרש.
קוריוז: מישהי באה ואמרה לי, שאני הבאתי לה את פחי הזבל. זה לא בדיוק היה כך...
איך היתה חווית גידול הילדים בכפר?
יפה: עמית למד תחילה במעלות. אח"כ בביה"ס בכפר ורדים. הבן השני למד במעלות.
דוד: היה כיף. מקום קטן, כולם היו בעד, עזרו ודאגו אחד לשני. הגישה היתה - לתרום ולא לקחת. זה השפיע על הרבה ילדים. היום אני כבר לא מזהה את הילדים הללו. הם גדלו...
איך אתם מסכמים את החוויה של החיים בכפר - אז והיום?
יפה: השנים הראשונות זה היה דומה לחלום. היה יפה.
יפה: היו יחסי שכנות טובים. כל שבוע השכנים הביאו משהו.
דוד: היינו פעילים. כולם היו בעד. כולם דאגו אחד לשני. בכפר לכל אחד יש דעות משלו. היינו דנים, וכך בנינו את הכפר
היום הכפר גדול והתפתח וזה אחרת. ציפינו למשהו אחר. דמיינו שבמקום חדש יהיה אחרת וזה לא בדיוק קרה. קיווינו שיהיו יותר חיי חברה. מאכזב.
והיום? אתם עדיין מעורבים?
דוד: היום אנחנו פחות מעורבים. פה ושם אירועים.
יפה: כשיש כל כך הרבה אנשים זה כבר אחרת.