שלום בישראל, שלום בעולם "כשתהיו גדולים, נקווה שכבר לא תצטרכו לשרת בצבא כי יהיה כבר שלום", כך איחלו לנו ההורים, כך איחלנו גם אנחנו לילדים שלנו. השנים עברו וגם הם הפכו לחיילים והשלום לא בא. איפה אנחנו טועים, מה אנחנו לא רואים ומתי יבוא שלום עלינו ועל כולם? נתחיל בדיוק ההגדרה של המילה "שלום". "שלום" מלשון שלמות. בעם ישראל שלמות תמיד התבטאה בהשלמה פנימית. זה התחיל בבבל העתיקה, כשאברהם גילה שכל הטבע הוא מערכת גלובלית ואינטגרלית, שכל חלקיה מקושרים בהדדיות ובהשלמה. את הגילוי הזה אברהם חלק עם כל העמים שהיו בסביבה, והסביר שהאבולוציה מקדמת את המין האנושי למצב של שלום והשלמה, חיבור מעל כל ההבדלים ופיתוח אהבה מעל כל דחייה. מי שקלט את הרעיון הרוחני התקבץ סביבו, והם הפכו לקהילת תלמידים שמנתה אלפים ורבבות. מהם התהווה בהמשך עם ישראל, כפי שמתאר זאת הרמב"ם בספר המדע. במהלך ההיסטוריה היחסים בעם ישראל עברו עליות ומורדות. כאשר שנאת חינם השתלטה עלינו מבפנים, קמו עלינו גם אויבים חיצוניים והארץ הקיאה אותנו מתוכה. במשך אלפיים שנות גלות שנאת האומות הכריחה אותנו להתקרב קצת בינינו ולתמוך אחד בשני בעת צרה. מאז שחזרנו לכאן והקמנו מדינה, שוב התעצמה בינינו הדחייה, כמו גם חוסר ההתחשבות, הפילוג והשנאה. היחסים האגואיסטיים הללו מערערים את יסוד הקיום של עם ישראל, שהוא חיבור מעל ההבדלים, אהבה והשלמה. לכן בהגדרה רוחנית אפשר לומר שאנחנו לא נחשבים עדיין לעם ישראל, כי בלי שלום בינינו, אין טעם לחלום על שלום של ממש עם עמים אחרים. התנאי המקדים לשלום עם השכנים שלנו ועם העולם, הוא חיבור פנימי בקרב עם ישראל. אם נלמד לעשות שלום בינינו, לבנות חברה שאנשיה וכל המנגנונים שלה יפעלו מתוך אהבה ונתינה, כולם יראו בנו דוגמה מופלאה, ויבקשו להעתיק אליהם את שיטת הקיום בחיבור ובהשלמה, זו משמעות הביטוי להיות "אור לגויים". בעולם המקושר שהולך ומתהווה לנגד עינינו, כאשר כולם תלויים בכולם, דוגמה כזו תביע את צורת הקשר שהאנושות חייבת לסגל כדי לשרוד את המחר. תכל'ס, כדי להביא שלום עלינו, אנחנו צריכים להפנות את עיקר תשומת הלב שלנו פנימה, לבניית חיבור בתוך עם ישראל. זה ידרוש מהפכה חינוכית-תרבותית כלל-חברתית, שתעשה שימוש בכל הכלים האפשריים: כלי תקשורת, רשתות חברתיות, מוסדות חינוך ותרבות, הקצאת זמן לחיבור בין אנשים במקומות העבודה, ועוד ועוד. העתיד הטוב יכול להיות רק בחיבור, זה כבר ברור, אבל כל עוד אנחנו "לא מספקים את הסחורה", אין מי שיוציא את העולם מכל המשברים והמצוקה. לכן כולם סובלים בגלל הפיגור שלנו, וכולם כועסים עלינו ומאשימים אותנו. למרבה הצער, ישראל נתפסת כיום כגורם שלילי ביותר שעדיף היה להעבירו מהעולם. במבט רחב, האיחוד הישראלי הוא צעד ראשון בדרך לאיחוד כלל-אנושי. בהדרגה נלמד לבנות רשת קשר פנימית בין כולם, ובתוכה יתגלה כוח עליון של אהבה ונתינה. כולם ירגישו קרובים ופתוחים זה לזה, ותחום המחקר העיקרי יהיה איך אנחנו מגדילים את החיבור ועושים שלום אמיתי בעולם.
זה נחמד ויפה לעשות סימולציות בהייטק, שם באמת כמו בגוגל ובפייסבוק עושים סימולציות ומבחנים פרקטיים מרחוק של כמה שעות טובות בלרשום קוד יעיל יותר וכדומה, אני לא רואה איך זה נותן פתרון לבנאדם שעכשיו צריך להיות נהג, שליח, מלצר ועבודות פיזיות כאלה ואחרות.
כולנו רוצים להצליח, להגיע להישגים. יש שמצליחים יותר, ויש המדשדשים. ובתוך כל הריצות, מעטים עוצרים לחשוב: מה באמת ייחשב להצלחה בחיים? עם מה כדאי להגיע לקו הסיום, כדי שנוכל ברגעים האחרונים לסכם לעצמנו: 'וואלה, הצלחתי בחיים'? המנוע הפנימי שלנו הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, רצון ליהנות. לכן אנחנו רוצים להשיג כל מיני דברים, וכשמצליחים להשיג אותם אנחנו נהנים. יש לנו רצונות קיומיים כמו הרצון לאוכל, למין, למשפחה, רצונות אנושיים כמו הרצון לכסף, לכבוד, לשליטה וגם רצון לידע ולהשכלה. תמהיל הרצונות שיש באדם ברגע נתון מושפע מהנטיות האישיות שלו ומההשפעות הסביבתיות שהוא סופג. כתוצאה מכל אלה האדם מגדיר לעצמו מטרות. בדרך לכיבושן נתקלים על פי רוב במתחרים, ומשתדלים לנצח. את ההישגים וההצלחות מודדים ביחס אליהם, כמובן. מרגרט תאצ'ר הייתה בתו של בעל חנות מכולת קטנה. בגיל 24 התמודדה על מקום בפרלמנט, והפסידה. בזכות דבקותה במטרה, הצליחה לבסוף להגיע לעמדה של ראש ממשלת בריטניה, ונודעה בכינוי "אשת הברזל". עבור רבים, היא סמל לאדם שבנה את הצלחתו מאפס. מי שנולד עם כפית זהב בפה ונכנס לעמדות בכירות שסידרו לו הוריו, אליו פחות מתייחסים כאדם שהצליח בחיים. כלומר, הצלחה נמדדת לפי מידת ההשקעה, המאמץ, היגיעה. בהתאם לזה הרצון להצליח מתברר, מתחדד, מתמקד. ההתגברות על המכשולים בדרך אל המטרה דורשת שנעבור שינויים פנימיים, בונה אותנו עצמנו. לאורך ההיסטוריה היו אנשים שהתעורר בהם רצון להצליח מיוחד במינו. רצון לממש את החיים בהכי גדול. הם שמו לעצמם מטרה לחקור את סוד החיים, את סוד ההצלחה, ממבט-על. אותם יחידים שאלו את עצמם: האם אנחנו נולדים, חיים ומתים, כמו כל היצורים בעולם החי, או שיש משהו גבוה יותר שביכולתנו להשיג במהלך קיומנו עלי אדמות? איזושהי מטרה נצחית, שתישאר בידינו גם אחרי מות הגוף? הרי משפחה, עושר, כבוד, מעמד, מומחיות, השכלה - את כל אלה לא נוכל לקחת איתנו מפה. בדרך כלל, בני אדם לא חושבים על הצלחה ברמה כזו, מהסיבה הפשוטה שאין בנמצא תשובות לכאלה שאלות גדולות. ואם זהו המצב, אז בשביל מה להתחפר. עדיף לזרום עם מה שיש, פחות לנבור. להגדיר לעצמנו מטרות, להשקיע כוחות, להגיע להישגים, להצליח בחיים. כמו כולם. אכול ושתה כי מחר נמות, יאללה בלאגן. כך חיינו דור אחר דור, אבל היום מתחילים כבר לראות שינוי. עוד ועוד אנשים מאבדים את החשק להשקיע במטרות המוכרות. מה הטעם בהצלחה שמראש ברור שיש לה פג תוקף, הם אומרים לעצמם, בשביל מה אנחנו חיים, בכלל? גילויי המדע המתקדמים ביותר, גם הם מחזקים את התחושה שיש משהו מעבר למה שאנחנו מסוגלים עתה לקלוט בחושינו, מעבר למה שאנחנו מתארים עכשיו כמציאות מוצקה. הם מסבירים שהתמונה שאנחנו קולטים היא סובייקטיבית לחלוטין, ואם היינו שונים, כנראה שהיינו קולטים תמונת מציאות אחרת. יש עוד הרבה מה לדבר בנידון, ובינתיים רק נאמר שמרחב ההצלחה האמיתית נפתח בפני מי שלא מסכים להמשיך לחיות באפור.
איך גייסו מיליוני דולרים? אין פה חדשנות או שינוי מהותי, זה עדיין מבסס את הקבלה על הריאיון, אז לא צריך לעבור על קורות חיים? בשביל זה סטארט-אפ? ריאיון עבודה מראה לך איך המרואיין מתמודד עם סיטואציות מלחיצות כמו ריאיון עבודה, לא את כישורי התכנות שלו, הרבה מחפשי עבודה יודו לכם אם תפתרו את זה
אני מכיר גם הרבה אנשים שמשקרים בקורות החיים שלהם ואח"כ גם בראיון שזומנו אליו בעקבות השקר הראשון שלא התגלה. לדעתי זהו כלי פרימיטיבי שלא נותן כלום ומקשה הן על המעסיק והן על דורש העבודה. זהו פיתרון חכם.. יפה
המון חברות הייטק היום משתמשות בחברות חיצוניות כדי לוודא שמה שכתבו בקורות חיים נכון, לדוגמא תארים, מקומות עבודה קודמים, תעודות וכו’. תקרא על hireright, מאמינה שיש עוד כלים כאלה. כמובן שזה בהחלטת החברה אם להשתמש בחברות חיצוניות כאלה(שכמובן גובות תשלום על שירותיהן)
קישקוש. ותעשו כבר כתבה רצינית וקונקרטית. ש1- צריך קשרים, 2- יש גם אחוז מאוד גבוהה של בעלי מקצועות שלא "הייטק", 3- לא מוכרח תארים, יש השתלמויות וקורסים, והניסיון המקצועי מגיל צעיר עוזר מאוד. ולמעשה נושא הפרנסה לצערנו מיוצג רק בפן של ההיטק כאשר בפועל מדינה שלמה אינה ניזונה כלכלית רק מההיטק יש מפעלים יש מוסכים שליחים בעלי מקצוע חופשיים ועולם רחב ושלם של מקצועות ותחומים רבים אחרים.... ולמעשה הרוב בכלל לא בקטע של מחשב וחדר ושורות של קודים...יש עוד הרבה תחומים אחרים ושונים ולדוגמא תחום התחבורה שליחים נהגי משאיות מוניות אוטובוסים רכבות ואף רכבות הקלים ..... מכונאי חוץ...חשמלאים מלגזנים וכו וכו וכו.... ולכן. הכתבה היא פשוט קישקוש כללי. או שיווק של איזה חברה חדשה שממציאה שוב את הגלגל
ערכים חברתיים כבוד הדדי, קבלת האחר, סובלנות והתחשבות, הם חלק מהערכים החברתיים שמנסים לצייר את צורת החיים הראויה לפרטים בתוך חברה. מאיפה הגיעו אל חיינו ערכים חברתיים מלכתחילה? מה גורם לכך שלכל אומה יש סט ערכים משלה? האם נוכל בעתיד להסכים על ערך חברתי כלשהו שיתאים לאנושות כולה? כל הערכים החברתיים מגיעים אלינו מהמשפחה. פעם חיינו במשפחות, סבים, סבתות, ילדים, נכדים, מין חמולה שכזאת. היינו מוקפים בקרובי משפחה, הרגשנו קשורים זה לזה ותלויים זה בזה. באופן טבעי כל אחד דאג לכולם, והערכים לא היו חברתיים אלא משפחתיים. לא היה צורך לדבר עליהם כל כך, כי כל אחד גדל לתוך אהבה ודאגה מצד קרוביו, והחזיר להם יחס דומה. במהלך הדורות, בני אדם הפסיקו לחיות בתוך משפחות או חמולות שהיו להן גבולות ברורים, ועברו למבנים חברתיים רחבים יותר. כך התפתחו ערים ומדינות, שבהם לפרט לא הייתה הרגשת קשר טבעי עם הפרטים האחרים. על מנת לקיים חיים משותפים במסגרות כאלה, להתמודד עם קשיי החיים, להתגונן מפני אויבים חיצוניים וכן הלאה, התפתחו מעין נורמות ומוסכמות חברתיות שהגדירו את קוד ההתנהגות הראוי. הדחף להתקיים הוא שקידם את התפתחותם של ערכים חברתיים חדשים. מאז בכל אומה התפתחו ערכים חברתיים משלה, חלקם דומים לאלה שבאומות אחרות וחלקם ייחודיים לה. הדבר אינו מקרי כמובן, ונובע מנקודת הנשמה המיוחדת של אותה אומה. זהו היסוד הרוחני שממנו מגיעות ומתגלות בעולמנו תופעות כמו מנטליות, התנהגות, נטיות וכן הלאה. כיום אנשים יכולים לנוע בחופשיות על פני כדור הארץ ולחיות כמעט בכל מקום שיעלה בדעתם. עם זאת, יש באוויר תחושה כוללת של אובדן ערכים. מהם הערכים שיידרשו לחיים טובים במאה ה-21? בסופו של דבר, אחרי כל החשבונות נגלה שחברה אנושית, פתוחה, אינטגרלית, תוכל לפרוח ולשגשג בזכות ערך אחד - קשר של אהבה בין אדם. יותר מזה - אין. קשר של אהבה, ברמתו הגבוהה, משמע שאני מקבל את האחר כמו את עצמי. אין ברירה. אם אנו חולמים על עתיד טוב לכלל המיליארדים שעוד יחיו על פני האדמה, כל אחד מהם יצטרך להתקדם למצב שאף אחד לא זר לו. לפתח יחס ידידותי כלפי כל אדם ואדם, לכל הפחות לכבד את מקומו בעולם. מדוע? כי התפתחות העולם הביאה אותנו למצב שכמותו לא היה בהיסטוריה. אנו נעשים כגוף אחד, כמנגנון אחד, כמערכת אחת. אף חלק במערכת לא יכול לעשות תנועה כלשהי, בלי שזה ישפיע על כל האחרים. "בעידן הגלובלי" קובע פול קרוגמן, זוכה פרס הנובל בכלכלה, "כולנו נמצאים בסירה אחת". חאבייר סולאנה, מזכ"ל נאט"ו לשעבר, מפרט את ההשלכות של כך: "התלות ההדדית חלה על כולנו. תחשבו על: סיכוני השימוש באנרגיה גרעינית, סכנת העשרת הנשק הגרעיני, איום הטרור, ההשפעות הנלוות לחוסר היציבות הפוליטית, ההשלכות הכלכליות של המשברים הפיננסיים, המגיפות, מצבי החרדה הפתאומיים, שינויי האקלים. שום דבר אינו מבודד לחלוטין. הבעיות של אנשים אחרים הן עכשיו הבעיות שלנו. איננו יכולים עוד להביט עליהן באדישות, או לקוות להפיק מהן תועלת אישית. עלינו ללמוד את כללי המשחק החדשים". במוקדם או במאוחר נהיה מוכרחים לפתח רגש הדדי, להתייחס בהבנה לכל האחרים, מתוך התחשבות וידידות. ערכים כאלה מביאים אל הכלל הגדול: "ואהבת לרעך כמוך", שכל אחד מכיר את המאפיינים, את החולשות ואת הערכים של האחר, ומקבל אותם. איך מביאים את הכלל הזה לכדי מימוש בפועל, כך שיחיה במציאות, בשטח, בין הלבבות של כולם? כאן תידרש לנו מהפכה תפיסתית. מהפכה חינוכית, כלל-אנושית. נצטרך לחולל אותה יחד, בכל האמצעים שעומדים לרשותנו. בכלי התקשורת, ברשתות החברתיות, בתכניות הטלוויזיה, בסדרות, בסרטים, בהצגות, בספרים, בכתבות, בכל צורה שרק אפשר, יהיה עלינו להראות מבוקר ועד ערב לכל באי עולם, מהי צורת החיבור הנכונה בין בני האדם. נצטרך גם להדגיש שצורות יחס אגואיסטיות לא מקובלות עלינו, כי אין להם מקום בעולם המקושר. הדחף לשרוד את המאה ה-21 מחייב להבין את מגמת ההתפתחות של האנושות, ולהתאים את עצמנו אליה. אם לא כן, האגו שגדל בכל רגע ורגע יביא אותנו להתנגשויות בלתי פוסקות, ועם כל הטכנולוגיה המתפתחת, אנחנו פשוט נהרוס זה את זה. בסופו של סבל רב, כוחות הטבע יחייבו אותנו להכיר בעובדה שכולנו איברים שונים בגוף אחד. לפי חכמת הקבלה, בשלב הבא בהתפתחות המין האנושי, אותה הרגשת משפחה שהייתה בשחר ההיסטוריה צריכה להתקיים בין כל בני האדם. הערך החברתי הגלובלי יתבסס על קשר משפחתי של חיבור ואהבה. כך נממש את הפוטנציאל האדיר שטמון בנו כנזר הבריאה, ונעפיל יחד לעולם יפה ונאור, למציאות חדשה. מן המקורות "כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד. כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולן הן איברים איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולן תיתקנה, יהיו לגוף אחד ממש". ספר הזוהר עם פירוש "הסולם", פרשת תולדות, ג.
סוף סוף!
חשיבה מחוץ לקופסה.
פרויקט סופר חשוב
לא להאמין. בדיוק השבוע ישבתי לבנות פתרון כזה והנה אני רואה שכבר התחילו לעבוד על זה. מטורף
וואי
חשיבה גאונית זה כל כך נכון
לפעמים קורות חיים עשיר
והבן אדם בכלל מתאים לתפקיד אחר
כל הכבוד צעד קדימה
אני גאה בבני דודים שלי
איזה רועה גרמני חמודדד😁
2 - המח היהודי לא מפסיק לעבוד ולפתח!✌🙏🏆🕎✡🇮🇱
רעיון מצויין
מי צריך פרוטקציה כשיש קשרים
מי צריך קורות חיים כשיש נסיון
שלום בישראל, שלום בעולם
"כשתהיו גדולים, נקווה שכבר לא תצטרכו לשרת בצבא כי יהיה כבר שלום", כך איחלו לנו ההורים, כך איחלנו גם אנחנו לילדים שלנו. השנים עברו וגם הם הפכו לחיילים והשלום לא בא. איפה אנחנו טועים, מה אנחנו לא רואים ומתי יבוא שלום עלינו ועל כולם?
נתחיל בדיוק ההגדרה של המילה "שלום". "שלום" מלשון שלמות. בעם ישראל שלמות תמיד התבטאה בהשלמה פנימית. זה התחיל בבבל העתיקה, כשאברהם גילה שכל הטבע הוא מערכת גלובלית ואינטגרלית, שכל חלקיה מקושרים בהדדיות ובהשלמה. את הגילוי הזה אברהם חלק עם כל העמים שהיו בסביבה, והסביר שהאבולוציה מקדמת את המין האנושי למצב של שלום והשלמה, חיבור מעל כל ההבדלים ופיתוח אהבה מעל כל דחייה. מי שקלט את הרעיון הרוחני התקבץ סביבו, והם הפכו לקהילת תלמידים שמנתה אלפים ורבבות. מהם התהווה בהמשך עם ישראל, כפי שמתאר זאת הרמב"ם בספר המדע.
במהלך ההיסטוריה היחסים בעם ישראל עברו עליות ומורדות. כאשר שנאת חינם השתלטה עלינו מבפנים, קמו עלינו גם אויבים חיצוניים והארץ הקיאה אותנו מתוכה. במשך אלפיים שנות גלות שנאת האומות הכריחה אותנו להתקרב קצת בינינו ולתמוך אחד בשני בעת צרה. מאז שחזרנו לכאן והקמנו מדינה, שוב התעצמה בינינו הדחייה, כמו גם חוסר ההתחשבות, הפילוג והשנאה. היחסים האגואיסטיים הללו מערערים את יסוד הקיום של עם ישראל, שהוא חיבור מעל ההבדלים, אהבה והשלמה. לכן בהגדרה רוחנית אפשר לומר שאנחנו לא נחשבים עדיין לעם ישראל, כי בלי שלום בינינו, אין טעם לחלום על שלום של ממש עם עמים אחרים.
התנאי המקדים לשלום עם השכנים שלנו ועם העולם, הוא חיבור פנימי בקרב עם ישראל. אם נלמד לעשות שלום בינינו, לבנות חברה שאנשיה וכל המנגנונים שלה יפעלו מתוך אהבה ונתינה, כולם יראו בנו דוגמה מופלאה, ויבקשו להעתיק אליהם את שיטת הקיום בחיבור ובהשלמה, זו משמעות הביטוי להיות "אור לגויים". בעולם המקושר שהולך ומתהווה לנגד עינינו, כאשר כולם תלויים בכולם, דוגמה כזו תביע את צורת הקשר שהאנושות חייבת לסגל כדי לשרוד את המחר. תכל'ס, כדי להביא שלום עלינו, אנחנו צריכים להפנות את עיקר תשומת הלב שלנו פנימה, לבניית חיבור בתוך עם ישראל. זה ידרוש מהפכה חינוכית-תרבותית כלל-חברתית, שתעשה שימוש בכל הכלים האפשריים: כלי תקשורת, רשתות חברתיות, מוסדות חינוך ותרבות, הקצאת זמן לחיבור בין אנשים במקומות העבודה, ועוד ועוד.
העתיד הטוב יכול להיות רק בחיבור, זה כבר ברור, אבל כל עוד אנחנו "לא מספקים את הסחורה", אין מי שיוציא את העולם מכל המשברים והמצוקה. לכן כולם סובלים בגלל הפיגור שלנו, וכולם כועסים עלינו ומאשימים אותנו. למרבה הצער, ישראל נתפסת כיום כגורם שלילי ביותר שעדיף היה להעבירו מהעולם. במבט רחב, האיחוד הישראלי הוא צעד ראשון בדרך לאיחוד כלל-אנושי. בהדרגה נלמד לבנות רשת קשר פנימית בין כולם, ובתוכה יתגלה כוח עליון של אהבה ונתינה. כולם ירגישו קרובים ופתוחים זה לזה, ותחום המחקר העיקרי יהיה איך אנחנו מגדילים את החיבור ועושים שלום אמיתי בעולם.
זה נחמד ויפה לעשות סימולציות בהייטק, שם באמת כמו בגוגל ובפייסבוק עושים סימולציות ומבחנים פרקטיים מרחוק של כמה שעות טובות בלרשום קוד יעיל יותר וכדומה, אני לא רואה איך זה נותן פתרון לבנאדם שעכשיו צריך להיות נהג, שליח, מלצר ועבודות פיזיות כאלה ואחרות.
בתור מישהי עם דיסקרפיה וADHD זה ממש קשה לעשות קורות חיים, והיה לי הרבה פעמים שלא התקבלתי לעבודות בגלל שזה לא היה טוב מספיק
הגיע הזמן
כולנו רוצים להצליח, להגיע להישגים. יש שמצליחים יותר, ויש המדשדשים. ובתוך כל הריצות, מעטים עוצרים לחשוב: מה באמת ייחשב להצלחה בחיים? עם מה כדאי להגיע לקו הסיום, כדי שנוכל ברגעים האחרונים לסכם לעצמנו: 'וואלה, הצלחתי בחיים'?
המנוע הפנימי שלנו הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, רצון ליהנות. לכן אנחנו רוצים להשיג כל מיני דברים, וכשמצליחים להשיג אותם אנחנו נהנים. יש לנו רצונות קיומיים כמו הרצון לאוכל, למין, למשפחה, רצונות אנושיים כמו הרצון לכסף, לכבוד, לשליטה וגם רצון לידע ולהשכלה.
תמהיל הרצונות שיש באדם ברגע נתון מושפע מהנטיות האישיות שלו ומההשפעות הסביבתיות שהוא סופג. כתוצאה מכל אלה האדם מגדיר לעצמו מטרות. בדרך לכיבושן נתקלים על פי רוב במתחרים, ומשתדלים לנצח. את ההישגים וההצלחות מודדים ביחס אליהם, כמובן.
מרגרט תאצ'ר הייתה בתו של בעל חנות מכולת קטנה. בגיל 24 התמודדה על מקום בפרלמנט, והפסידה. בזכות דבקותה במטרה, הצליחה לבסוף להגיע לעמדה של ראש ממשלת בריטניה, ונודעה בכינוי "אשת הברזל". עבור רבים, היא סמל לאדם שבנה את הצלחתו מאפס.
מי שנולד עם כפית זהב בפה ונכנס לעמדות בכירות שסידרו לו הוריו, אליו פחות מתייחסים כאדם שהצליח בחיים. כלומר, הצלחה נמדדת לפי מידת ההשקעה, המאמץ, היגיעה. בהתאם לזה הרצון להצליח מתברר, מתחדד, מתמקד. ההתגברות על המכשולים בדרך אל המטרה דורשת שנעבור שינויים פנימיים, בונה אותנו עצמנו.
לאורך ההיסטוריה היו אנשים שהתעורר בהם רצון להצליח מיוחד במינו. רצון לממש את החיים בהכי גדול. הם שמו לעצמם מטרה לחקור את סוד החיים, את סוד ההצלחה, ממבט-על.
אותם יחידים שאלו את עצמם: האם אנחנו נולדים, חיים ומתים, כמו כל היצורים בעולם החי, או שיש משהו גבוה יותר שביכולתנו להשיג במהלך קיומנו עלי אדמות? איזושהי מטרה נצחית, שתישאר בידינו גם אחרי מות הגוף? הרי משפחה, עושר, כבוד, מעמד, מומחיות, השכלה - את כל אלה לא נוכל לקחת איתנו מפה.
בדרך כלל, בני אדם לא חושבים על הצלחה ברמה כזו, מהסיבה הפשוטה שאין בנמצא תשובות לכאלה שאלות גדולות. ואם זהו המצב, אז בשביל מה להתחפר. עדיף לזרום עם מה שיש, פחות לנבור. להגדיר לעצמנו מטרות, להשקיע כוחות, להגיע להישגים, להצליח בחיים. כמו כולם. אכול ושתה כי מחר נמות, יאללה בלאגן.
כך חיינו דור אחר דור, אבל היום מתחילים כבר לראות שינוי. עוד ועוד אנשים מאבדים את החשק להשקיע במטרות המוכרות. מה הטעם בהצלחה שמראש ברור שיש לה פג תוקף, הם אומרים לעצמם, בשביל מה אנחנו חיים, בכלל?
גילויי המדע המתקדמים ביותר, גם הם מחזקים את התחושה שיש משהו מעבר למה שאנחנו מסוגלים עתה לקלוט בחושינו, מעבר למה שאנחנו מתארים עכשיו כמציאות מוצקה. הם מסבירים שהתמונה שאנחנו קולטים היא סובייקטיבית לחלוטין, ואם היינו שונים, כנראה שהיינו קולטים תמונת מציאות אחרת.
יש עוד הרבה מה לדבר בנידון, ובינתיים רק נאמר שמרחב ההצלחה האמיתית נפתח בפני מי שלא מסכים להמשיך לחיות באפור.
איך גייסו מיליוני דולרים? אין פה חדשנות או שינוי מהותי, זה עדיין מבסס את הקבלה על הריאיון, אז לא צריך לעבור על קורות חיים? בשביל זה סטארט-אפ?
ריאיון עבודה מראה לך איך המרואיין מתמודד עם סיטואציות מלחיצות כמו ריאיון עבודה, לא את כישורי התכנות שלו, הרבה מחפשי עבודה יודו לכם אם תפתרו את זה
אני מכיר גם הרבה אנשים שמשקרים בקורות החיים שלהם ואח"כ גם בראיון שזומנו אליו בעקבות השקר הראשון שלא התגלה. לדעתי זהו כלי פרימיטיבי שלא נותן כלום ומקשה הן על המעסיק והן על דורש העבודה. זהו פיתרון חכם.. יפה
המון חברות הייטק היום משתמשות בחברות חיצוניות כדי לוודא שמה שכתבו בקורות חיים נכון, לדוגמא תארים, מקומות עבודה קודמים, תעודות וכו’.
תקרא על hireright, מאמינה שיש עוד כלים כאלה.
כמובן שזה בהחלטת החברה אם להשתמש בחברות חיצוניות כאלה(שכמובן גובות תשלום על שירותיהן)
הנייר סובל הכל...
קישקוש. ותעשו כבר כתבה רצינית וקונקרטית. ש1- צריך קשרים, 2- יש גם אחוז מאוד גבוהה של בעלי מקצועות שלא "הייטק", 3- לא מוכרח תארים, יש השתלמויות וקורסים, והניסיון המקצועי מגיל צעיר עוזר מאוד. ולמעשה נושא הפרנסה לצערנו מיוצג רק בפן של ההיטק כאשר בפועל מדינה שלמה אינה ניזונה כלכלית רק מההיטק יש מפעלים יש מוסכים שליחים בעלי מקצוע חופשיים ועולם רחב ושלם של מקצועות ותחומים רבים אחרים.... ולמעשה הרוב בכלל לא בקטע של מחשב וחדר ושורות של קודים...יש עוד הרבה תחומים אחרים ושונים ולדוגמא תחום התחבורה שליחים נהגי משאיות מוניות אוטובוסים רכבות ואף רכבות הקלים ..... מכונאי חוץ...חשמלאים מלגזנים וכו וכו וכו.... ולכן. הכתבה היא פשוט קישקוש כללי. או שיווק של איזה חברה חדשה שממציאה שוב את הגלגל
ערכים חברתיים
כבוד הדדי, קבלת האחר, סובלנות והתחשבות, הם חלק מהערכים החברתיים שמנסים לצייר את צורת החיים הראויה לפרטים בתוך חברה. מאיפה הגיעו אל חיינו ערכים חברתיים מלכתחילה? מה גורם לכך שלכל אומה יש סט ערכים משלה? האם נוכל בעתיד להסכים על ערך חברתי כלשהו שיתאים לאנושות כולה?
כל הערכים החברתיים מגיעים אלינו מהמשפחה. פעם חיינו במשפחות, סבים, סבתות, ילדים, נכדים, מין חמולה שכזאת. היינו מוקפים בקרובי משפחה, הרגשנו קשורים זה לזה ותלויים זה בזה. באופן טבעי כל אחד דאג לכולם, והערכים לא היו חברתיים אלא משפחתיים. לא היה צורך לדבר עליהם כל כך, כי כל אחד גדל לתוך אהבה ודאגה מצד קרוביו, והחזיר להם יחס דומה.
במהלך הדורות, בני אדם הפסיקו לחיות בתוך משפחות או חמולות שהיו להן גבולות ברורים, ועברו למבנים חברתיים רחבים יותר. כך התפתחו ערים ומדינות, שבהם לפרט לא הייתה הרגשת קשר טבעי עם הפרטים האחרים. על מנת לקיים חיים משותפים במסגרות כאלה, להתמודד עם קשיי החיים, להתגונן מפני אויבים חיצוניים וכן הלאה, התפתחו מעין נורמות ומוסכמות חברתיות שהגדירו את קוד ההתנהגות הראוי. הדחף להתקיים הוא שקידם את התפתחותם של ערכים חברתיים חדשים.
מאז בכל אומה התפתחו ערכים חברתיים משלה, חלקם דומים לאלה שבאומות אחרות וחלקם ייחודיים לה. הדבר אינו מקרי כמובן, ונובע מנקודת הנשמה המיוחדת של אותה אומה. זהו היסוד הרוחני שממנו מגיעות ומתגלות בעולמנו תופעות כמו מנטליות, התנהגות, נטיות וכן הלאה.
כיום אנשים יכולים לנוע בחופשיות על פני כדור הארץ ולחיות כמעט בכל מקום שיעלה בדעתם. עם זאת, יש באוויר תחושה כוללת של אובדן ערכים. מהם הערכים שיידרשו לחיים טובים במאה ה-21?
בסופו של דבר, אחרי כל החשבונות נגלה שחברה אנושית, פתוחה, אינטגרלית, תוכל לפרוח ולשגשג בזכות ערך אחד - קשר של אהבה בין אדם. יותר מזה - אין. קשר של אהבה, ברמתו הגבוהה, משמע שאני מקבל את האחר כמו את עצמי.
אין ברירה. אם אנו חולמים על עתיד טוב לכלל המיליארדים שעוד יחיו על פני האדמה, כל אחד מהם יצטרך להתקדם למצב שאף אחד לא זר לו. לפתח יחס ידידותי כלפי כל אדם ואדם, לכל הפחות לכבד את מקומו בעולם. מדוע? כי התפתחות העולם הביאה אותנו למצב שכמותו לא היה בהיסטוריה. אנו נעשים כגוף אחד, כמנגנון אחד, כמערכת אחת. אף חלק במערכת לא יכול לעשות תנועה כלשהי, בלי שזה ישפיע על כל האחרים.
"בעידן הגלובלי" קובע פול קרוגמן, זוכה פרס הנובל בכלכלה, "כולנו נמצאים בסירה אחת". חאבייר סולאנה, מזכ"ל נאט"ו לשעבר, מפרט את ההשלכות של כך: "התלות ההדדית חלה על כולנו. תחשבו על: סיכוני השימוש באנרגיה גרעינית, סכנת העשרת הנשק הגרעיני, איום הטרור, ההשפעות הנלוות לחוסר היציבות הפוליטית, ההשלכות הכלכליות של המשברים הפיננסיים, המגיפות, מצבי החרדה הפתאומיים, שינויי האקלים. שום דבר אינו מבודד לחלוטין. הבעיות של אנשים אחרים הן עכשיו הבעיות שלנו. איננו יכולים עוד להביט עליהן באדישות, או לקוות להפיק מהן תועלת אישית. עלינו ללמוד את כללי המשחק החדשים".
במוקדם או במאוחר נהיה מוכרחים לפתח רגש הדדי, להתייחס בהבנה לכל האחרים, מתוך התחשבות וידידות. ערכים כאלה מביאים אל הכלל הגדול: "ואהבת לרעך כמוך", שכל אחד מכיר את המאפיינים, את החולשות ואת הערכים של האחר, ומקבל אותם. איך מביאים את הכלל הזה לכדי מימוש בפועל, כך שיחיה במציאות, בשטח, בין הלבבות של כולם?
כאן תידרש לנו מהפכה תפיסתית. מהפכה חינוכית, כלל-אנושית. נצטרך לחולל אותה יחד, בכל האמצעים שעומדים לרשותנו. בכלי התקשורת, ברשתות החברתיות, בתכניות הטלוויזיה, בסדרות, בסרטים, בהצגות, בספרים, בכתבות, בכל צורה שרק אפשר, יהיה עלינו להראות מבוקר ועד ערב לכל באי עולם, מהי צורת החיבור הנכונה בין בני האדם. נצטרך גם להדגיש שצורות יחס אגואיסטיות לא מקובלות עלינו, כי אין להם מקום בעולם המקושר.
הדחף לשרוד את המאה ה-21 מחייב להבין את מגמת ההתפתחות של האנושות, ולהתאים את עצמנו אליה. אם לא כן, האגו שגדל בכל רגע ורגע יביא אותנו להתנגשויות בלתי פוסקות, ועם כל הטכנולוגיה המתפתחת, אנחנו פשוט נהרוס זה את זה. בסופו של סבל רב, כוחות הטבע יחייבו אותנו להכיר בעובדה שכולנו איברים שונים בגוף אחד.
לפי חכמת הקבלה, בשלב הבא בהתפתחות המין האנושי, אותה הרגשת משפחה שהייתה בשחר ההיסטוריה צריכה להתקיים בין כל בני האדם. הערך החברתי הגלובלי יתבסס על קשר משפחתי של חיבור ואהבה. כך נממש את הפוטנציאל האדיר שטמון בנו כנזר הבריאה, ונעפיל יחד לעולם יפה ונאור, למציאות חדשה.
מן המקורות
"כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד. כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולן הן איברים איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולן תיתקנה, יהיו לגוף אחד ממש".
ספר הזוהר עם פירוש "הסולם", פרשת תולדות, ג.
כמה הם שילמו לכם?
מספר הסטארטפים שהצליחו בתחום גיוס העובדים
הוא אפסי, הסיכוי שזה יצליח שואף לסיכוי שאמיר חצרוני יהפוך לציוני..
"כי המשפט לאלקים הוא, והדבר אשר יקשה מכם תקרִבון אלי ושמעתיו" (דברים א, טז-יז).
1.
מעניין 😀
4
3😂