ללמוד מהתפיסה העצבית שלנו!

מה יקרה אם נתחיל להסתכל על כל דבר שקורה לנו - כמשהו מסקרן?
מה יהיה אם נוכל להשהות לרגע את התגובה האוטומטית שלנו וללכת עוד טיפה על הגשר הזה שבין תשומת לב לפליאה.
ה"תפיסה העצבית" (מושג שהגה פרופ' סטפן פורג'ס) עושה בדיוק את זה!
היא לא שופטת, היא לא מבקרת - היא פשוט בוחנת כל פעם מחדש - מה זה? כמו מה זה מרגיש? איך זה נראה?
ואז...
נפתחות אינסוף אפשרויות לתשובות!