בימים הראשונים של קדומים אלון מורה של אז היו באים מדי שבוע לסייע בשמירה בלילה חברים מעין חרוד איחוד ונעים חרוד מאוחד.אהבתי לאמר להם שאלון מורה הצליח לאחד אותם
מחלוקת בין גישה פשרנית מפא''יניקית של בן גוריון לבין גישה מורכבת גם מקסימליסטית בעד ארץ גדולה וגם קצת קומוניסטית לפי יצחק טבנקין מעין חרוד (מפ''ם הגדולה) . זה התחיל בוועידת בילטמור ב1942 בערך .
מוצלחים בגלל הקפיטליזם! קיבוץ ללא כסף מת מזמן! הצלחתם כי היו גם קרובים לשלטון והיה תעשייה שממשלות ראשונות תמכו בהם - פוליטיקה של כסף לחברים עם אידאולוגיה שווה! לא פלא...
כינוס לצדיקים הנאה להם והנאה לעולם פיזור לאינם צדיקים הנאה להם והנאה לעולם. אין ספק ששבירת האידיאולוגיה השמאלנית היא דבר שטוב לעם ישראל, כי שמאל אמיתי מחבק את שונאי ישראל ומתעב כל דבר שריח יהדות נודף ממנו.
התגלמות השמאל היא הקומוניזם, אשר דוגל בהכחדת המזהים הייחודיים של כל עם וביניהם היהודי, ואלה חברי הקיבוצים אשר ביכו את מותו של הדיקטטור הרוצח הנבזה סטאלין ימ''ש("שמש העמים" לדבריהם)
@@9999999944751ify אין דבר כזה ימנים ושמאלנים.יש כאלה שהם ציוניים פטריוטים ישראלים אוהבי המדינה והארץ.ויש כאלה שהם אנטי ציוניים שונאי המדינה ותומכי האוייב.שמאל קיצוני יש בישראל אבל מעולם לא היה פה באמת ימין ושמאל.זה לא שבאמת העבודה של בן גוריון משה דיין וגולדה מאיר היו שמאל ומנחם בגין היה ימין.זה הכל שטויות.שמאל קיצוני יש בישראל.אבל אין באמת ימין ושמאל
@@9999999944751ify אז הבנתי אתה שונא כל מה שקשור בדת היהודית כל מה שקשור למסורת.אתה אפילו חושב שאין לנו שום זכות ליחיות פה בארץ ישראל.אני הבנתי אים מי אני מדבר
RedPanda 2 אולי כשהם החלו בשיטה של לינה משותפת לפני כ100 שנה זה היה כורח מציאות מהרבה סיבות ? גם האדיקות הכלכלית סוציאליסטית נבעה מהמצב הכלכלי העולמי . במאה ה21 רוב הקיבוצים כמעט הפסיקו להיות קיבוצים והם יותר ישובים כפריים (עם שני סוגי תתי קבוצות :א) תושבים רגילים , ב) תושבים ותיקים עם רכוש חקלאי משותף )
אגדת חורבן: לא רק סרט היסטורי, אלא מציאות מדממת השבוע צפיתי בסרט "אגדת חורבן" - דרמה היסטורית על פי סיפורי אגדות החורבן התלמודיות. מראש ידעתי שמסופר על המרד הגדול שהוביל לנפילת בית המקדש השני, ובסיכומה של עלילה בת תשעים דקות המורכבת מקרעי עובדות היסטוריות חוויתי את האִמרה המוכרת: בשל שנאת חינם חרב בית המקדש. גם מהרושם השטחי שנותר אין להתעלם. אסור לתת לאור השמש ביציאה מאולם הקולנוע לסנוור אותנו לחשוב שמדובר בסיפור היסטורי מעשיר, ולהותיר אותנו ברושם עז של איורים מרהיבים עתירי פרטים, אלא צריך שהוא ימקד לנו את המבט ויאיר על ישראל של כאן ועכשיו. העולם כולו חרב, ובניין החברה הישראלית מתפורר בשל אותה שנאת חינם - בעוצמה מוגברת יותר. אנחנו נמצאים היום בפילוג גדול וחריף משהיה. אם לפני כאלפיים שנה התפצלו היהודים לשלוש כתות, אז היום אנחנו מחולקים לעשרים-שלושים מחנות, לעשרות מפלגות וסיעות, מגזרים וקהילות. אם בזמנו טבחו היהודים במיליון איש בתוך ארבעה חודשים, נשטפו בנהרות של דם אחיהם, אז היום השנאה מתנהלת בצורה מתוחכמת ונסתרת יותר: במקום לשחוט בכידונים וסכינים, הלשון החלקלקה הפכה חרב חדה. לא ניתן להשוות ולמדוד את פשעי השנאה בין אז להיום ולהסיק מסקנות. השנאה בימינו מתגלה בצורה האיומה של אדישות לזולת. לאף אחד לא אכפת מה קורה לשכנים שלו, מה עובר על תושבי עירו, ובכלל על כלל אזרחי המדינה. שיא האכפתיות מתגלה רק בזמני מלחמה, אז כולנו מתחברים כאחים לעת צרה, פותחים את הלב רק כדי לזכות בהרגשת ביטחון. תחלואי האדישות האלו התקבעו בנו כנורמה. אנחנו מסכימים למצב, רואים בו מציאות מקובלת. לכן טוב יהיה לחשוף בעזרת עוד סרטים ויצירות את כל הזוועות והדברים הקשים שעשו היהודים זה לזה במשך ההיסטוריה. לשלוף מהארכיון כל תיעוד שילמד אותנו על הטבע האגואיסטי ההרסני שלנו שמניע אותנו להיאטם לזולת ולא להתחשב בקיומו. אם לא נטייח את האמת ולא נקבור את העובדות מתוך מניעים כאלה ואחרים, נוכל להבין בחרדה מי אנחנו מאז ועד היום. נקלוט שלא מדובר באנשים שחיו אי-פעם והתעללו זה בזה, אלא שאלה אנחנו שסוחבים איתנו את השנאה מדור לדור. חבית נפץ שרק מחכה לגפרור. המקובל בעל הסולם כתב כי "אין כאן בעולמנו שום נשמות חדשות על דרך התחדשות הגופית, אלא רק סכום מסוים של נפשות, באות מתגלגלות, על גלגל שינוי הצורה, מפאת ההתלבשות בכל פעם בגוף חדש ובדור חדש" ("השלום בעולם"). לכן החשוב ביותר להפנים שהסכנה שכאן עלולה להכות בנו כהרף עין, ועלינו לצלול אל תוך אירועי ההיסטוריה רק כדי לדלות את האמצעים שיש בידינו כדי להינצל. הפתרון אותו פתרון, הנוסחה אותה נוסחה, כלל אחד לא השתנה לאורך הדורות, והוא הכלל הגדול בתורה, כלומר הכלל הכולל את השיטה כולה: "ואהבת לרעך כמוך". אנחנו מחויבים לחיות בינינו באהבת אחים - זה החוק שהכוח העליון שם מעלינו ומחייב אותנו להתקיים לפיו. לגלות בינינו רעוּת וידידות, דאגה והתחשבות בהתאם ליסודות שמרכיבים אותו. אהבה היא ערך בל יתואר. היא כוללת מסירות לזולת, קבלת חיי האחר כחיינו שלנו, העדפת טובת הזולת על פני האגו שמושך לטובת עצמו. ואיפה אנחנו ביחס לחוק האהבה? איפה אנחנו ביחס לערך הערבות ההדדית? כבר כתבו חכמים: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו" (ירושלמי, יומא א). אם אנחנו לא בונים בימינו קשר אמיץ, יציב, המושתת על חוקי הטבע שפועלים במיזוג ובהרמוניה נפלאה, אז לא רק שהמעט עוד יחרב, אלא גם נזמין על עצמנו שנאה מכל העולם. לעם היהודי יש תפקיד רוחני נעלה: להיות כאיש אחד בלב אחד, להתלכד ולעורר מכוח החיבור כוח עליון יותר. הוא המגן והמציל, הוא שמרומם מעל כל החיכוכים האגואיסטים, מכסה הכול באהבה ומאיר לגויים ולעמים. אם נגביר בינינו את האהבה, נזנק לרמות קשר שלא חלמנו, להשגות קסומות. אבל אם רגע אחד נזניח את החיבור בינינו, אז יעלו אותנו ואת הנותר בלהבות.
האדם הפרטי מול מוסדות המדינה האם תקופת הקורונה מחייבת הגדרה חדשה של הקשר בין הפרט לחברה? מה יוכל להגביר את תחושת האמון של אזרחים במוסדות המדינה? ומה עם בעלי העסקים שקיבלו עתה מכה אנושה? כשבוחנים את צורת היחס של אנשים לכללי ההתנהגות שנקבעו מאז פרוץ המגפה, רואים שיש כאלו המקפידים לקיים כל הוראה, ובקצה השני יש שמשאירים לעצמם שיקול דעת וחופש פעולה. לטענתם, חלק מההוראות נובעות משיקולים אינטרסנטיים כאלה ואחרים, ולא מראיית טובת הציבור, ולכן אין חובה לקיימן. גם אם טענות אלו אינן מנותקות מהמציאות, ברור שאם כל אחד יקבע לעצמו חוקים משלו המדינה תתפרק סופית. אין ברירה, כולנו באותה סירה, ואם קברניטיה אינם מקובלים על מישהו אז יש דרכים להחליפם במסגרת החוק. על ראשם של בעלי העסקים, מכת הקורונה נחתה כרעם ביום בהיר. בסיוטים הכי גדולים אי אפשר היה לדמיין כזו צרה. אך עם כל הכאב שבדבר, ברור שהמדינה לא יכולה להציל את כולם. קופת המדינה איננה בור בלי תחתית, וגם לא חברת ביטוח. בראייה מערכתית צריך תחילה לדאוג שלא יקרסו הענפים והשירותים שחיוניים לקיומנו כמו מזון, בריאות, כוחות הביטחון וכדומה. מעבר לכך, סביר להניח שגם כשתושלם החזרה לשגרה, כמות המובטלים תהיה עצומה. מאיפה תיקח המדינה כסף להאכיל את כולם לאורך זמן? האופק הקודר מעצים את הצורך בגישה אחראית, ולא מאפשר להציל אוטומטית כל עסק מקריסה. מה שכן חשוב להבטיח הוא שאף אדם או משפחה לא יחסרו את צרכי הקיום הבסיסיים. לשם כך, כדאי להגדיר מודל חדש של הכנסה בסיסית לכל אזרח, גם אם אין לו עבודה, תמורת השתתפות במסגרת לימודית-חברתית וביצוע עבודה כלשהי שחיונית למדינה. במקום שאנשים ישבו בבית חסרי מעש ומצבם ידרדר, עדיף לבנות עבורם סדר יום הדומה לשל סטודנטים - לומדים בצוותא, וקצת עובדים. לא זה המקום להיכנס לפרטי התכנית המוצעת, רק נאמר שהיא תוכל להוסיף למדינה רוח חדשה של התחשבות וידידות, ובשורה התחתונה גם תהיה שווה הרבה כסף. גישה חדשה כזו למהות הקשר שבין הפרט לחברה, היא הדבר היחיד שיוכל לחולל שינוי של ממש במדינה. עלינו לצאת לתהליך חינוכי כלל-חברתי, שבסופו תשתפר ההנהגה וייבנה האמון במוסדות המדינה. חוסר קשר טוב בין פרטים שונים במערכת אחת, זוהי בדיוק נקודת התורפה שעליה מצביעים ימי הקורונה. ראו מה עשתה לנו הקורונה: היא הכניעה את העולם תחתיה, והכריחה את כולם להתנהג בצורה דומה. היא לימדה אותנו שאם לא נתחשב זה בזה, אנו עצמנו עלולים להיפגע. ועכשיו, עם החזרה לשגרה ניצבת בפנינו השאלה: איך נמשיך הלאה? איך נעזור זה לזה לצאת מהמכה? האם גילויי הסולידריות והסיוע ההדדי היו רק כי לא הייתה ברירה, ועכשיו נשוב למציאות שבה כל אחד רואה רק את עצמו? אם כך יקרה, עלולות לנחות עלינו מכות נוספות. עד היום, החיבורים שקרו בין גורמים שונים היו על בסיס אינטרסים משתנים. לעומת זאת, החיבור שאליו יש להתקדם הוא מסוג חדש לחלוטין - חיבור אינטגרלי. חברה שבה כל אזרח ירגיש שהוא חלק, שיש לו קשר חיובי עם כולם ועם מוסדות המדינה. חיבור ללא צדדים ופינות, מעל זרמים ומפלגות, סביב מרכז משותף שבו נרגיש כוח נעלה של אהבה ונתינה. זהו הכוח הכללי שפועל בכל הטבע, בכל הבריאה, ואותו אנחנו מוזמנים לגלות בשיא התפתחותנו, כפי שמלמדת חכמת הקבלה. יוצא שתקופת הקורונה, אם נתייחס אליה בצורה נכונה, יכולה לקדם אותנו אל היעד הנפלא שמוגדר עבורנו מראש כנזר הבריאה. שיהיה לנו בהצלחה!
@@melatus9394 כולם חיים במחירים שפויים בבתים גדולים יש דשא עצים ופארקים בכל מקום חדר אוכל, בית ילדים, משק חי (פרות, סוסים, גידולי חיטה), מרכולית, בריכה. כולם מכירים את כולם כל הילדים היו ביחד פעם בגן. יש שקט ולמרות זאת יש חיבור במחלף לכביש 6. בתי ספר בגבעות בר ובשובל (יש הסעות). בשונה מפעם גם אנשים מעיירות הפיתוח יכולים לגור בקיבוץ (אך עדיין הרוב מצביעים למפלגת העבודה). רוב האנשים עובדים בבאר שבע אך עדיין נשמר המסחר בתוך הקיבוץ עצמו. ממש נחמד אנשים טובים.
סיפור די עצוב, בראשית המדינה הקיבוצים ייצגו את היהודי החדש, האדם שעובד ומתפרנס למען הכלל, בניגוד גמור ליהודי הישן רודף הבצע במזרח אירופה. נראה שבשני העשורים האחרונים היהודי הישן חזר. עצוב מאוד
חבל שלא ציינו על מה היה הפילוג
על המחלוקת במי לתמוך - בארה״ב או ברית המועצות ..
@@36200 בעבר זה היה שונה יותר
@@36200
בשנות ה-50 שניהם היו "איכס". (אם כי לא באותה מידה)
בימים הראשונים של קדומים אלון מורה של אז היו באים מדי שבוע לסייע בשמירה בלילה חברים מעין חרוד איחוד ונעים חרוד מאוחד.אהבתי לאמר להם שאלון מורה הצליח לאחד אותם
10 דקות של כתבה ופעם אחת לא הסבירו על מה היה בפילוג
מחלוקת בין גישה פשרנית מפא''יניקית של בן גוריון לבין גישה מורכבת גם מקסימליסטית בעד ארץ גדולה וגם קצת קומוניסטית לפי יצחק טבנקין מעין חרוד (מפ''ם הגדולה) .
זה התחיל בוועידת בילטמור ב1942 בערך .
ההדר של הקיבוצים היום הם באנשי יהודה ושמרון הגיבורים!
לא. אלו מסכנים חיים ללא מטרה ואלו שמרו על חיים.
כתבה מאד לא ברורה
מוצלחים בגלל הקפיטליזם! קיבוץ ללא כסף מת מזמן! הצלחתם כי היו גם קרובים לשלטון והיה תעשייה שממשלות ראשונות תמכו בהם - פוליטיקה של כסף לחברים עם אידאולוגיה שווה! לא פלא...
כינוס לצדיקים הנאה להם והנאה לעולם פיזור לאינם צדיקים הנאה להם והנאה לעולם. אין ספק ששבירת האידיאולוגיה השמאלנית היא דבר שטוב לעם ישראל, כי שמאל אמיתי מחבק את שונאי ישראל ומתעב כל דבר שריח יהדות נודף ממנו.
אפשר לראות שאתה שתוף מוח
@@מלךתפוחיהאדמה
להיפך אני ריאליסטי ואתה שטוף מוח. שטוף ולא שתוף
התגלמות השמאל היא הקומוניזם, אשר דוגל בהכחדת המזהים הייחודיים של כל עם וביניהם היהודי, ואלה חברי הקיבוצים אשר ביכו את מותו של הדיקטטור הרוצח הנבזה סטאלין ימ''ש("שמש העמים" לדבריהם)
היהדות שלכם בזויה ואובדנית
@@9999999944751ify
מעניין מה היהדות שלך?!
פעם הקיבוצניקים היו פטריוטים.היו ציוניים אמיתיים.איפה הם ואיפה הקיבוצניקים של היום.
נגעלים מימנים כמוך ובצדק
@@9999999944751ify אין דבר כזה ימנים ושמאלנים.יש כאלה שהם ציוניים פטריוטים ישראלים אוהבי המדינה והארץ.ויש כאלה שהם אנטי ציוניים שונאי המדינה ותומכי האוייב.שמאל קיצוני יש בישראל אבל מעולם לא היה פה באמת ימין ושמאל.זה לא שבאמת העבודה של בן גוריון משה דיין וגולדה מאיר היו שמאל ומנחם בגין היה ימין.זה הכל שטויות.שמאל קיצוני יש בישראל.אבל אין באמת ימין ושמאל
@@גלעדמנדלמן אין ימין פטריוטי. ימין זה זבל מממן פרזיטים חרדים
@@9999999944751ify אז הבנתי אתה שונא כל מה שקשור בדת היהודית כל מה שקשור למסורת.אתה אפילו חושב שאין לנו שום זכות ליחיות פה בארץ ישראל.אני הבנתי אים מי אני מדבר
אל תישכחו את בתי הילדים שדפקו דורות שלמות
אני בטוח שכל המבוגרים שחיים עכשיו שמחים שהם גדלו בבית ילדים.
חדרי הילדים הם ההמצאה הכי מטופשת שהומצאה..
פחות מהקמעות של המרוקאים
@@9999999944751ify
אל תדאג, גם לאשכנזים יש קמעות.
@@מ.מ-ה9ד לא ממש. אפילו לא לחרדים האשכנזים
RedPanda 2
אולי כשהם החלו בשיטה של לינה משותפת לפני כ100 שנה זה היה כורח מציאות מהרבה סיבות ?
גם האדיקות הכלכלית סוציאליסטית נבעה מהמצב הכלכלי העולמי .
במאה ה21 רוב הקיבוצים כמעט הפסיקו להיות קיבוצים והם יותר ישובים כפריים (עם שני סוגי תתי קבוצות :א) תושבים רגילים , ב) תושבים ותיקים עם רכוש חקלאי משותף )
וואו איזה תגובות של עירניקים
הם שונאים את עצמם אז נראה לכם שהם מסוגלים להאהוב מישהו אחר
קיבוצניקים מלאים בשנאה עצמית ואין מה לדבר על אהבת האחר
אגדת חורבן: לא רק סרט היסטורי, אלא מציאות מדממת
השבוע צפיתי בסרט "אגדת חורבן" - דרמה היסטורית על פי סיפורי אגדות החורבן התלמודיות. מראש ידעתי שמסופר על המרד הגדול שהוביל לנפילת בית המקדש השני, ובסיכומה של עלילה בת תשעים דקות המורכבת מקרעי עובדות היסטוריות חוויתי את האִמרה המוכרת: בשל שנאת חינם חרב בית המקדש.
גם מהרושם השטחי שנותר אין להתעלם. אסור לתת לאור השמש ביציאה מאולם הקולנוע לסנוור אותנו לחשוב שמדובר בסיפור היסטורי מעשיר, ולהותיר אותנו ברושם עז של איורים מרהיבים עתירי פרטים, אלא צריך שהוא ימקד לנו את המבט ויאיר על ישראל של כאן ועכשיו. העולם כולו חרב, ובניין החברה הישראלית מתפורר בשל אותה שנאת חינם - בעוצמה מוגברת יותר.
אנחנו נמצאים היום בפילוג גדול וחריף משהיה. אם לפני כאלפיים שנה התפצלו היהודים לשלוש כתות, אז היום אנחנו מחולקים לעשרים-שלושים מחנות, לעשרות מפלגות וסיעות, מגזרים וקהילות. אם בזמנו טבחו היהודים במיליון איש בתוך ארבעה חודשים, נשטפו בנהרות של דם אחיהם, אז היום השנאה מתנהלת בצורה מתוחכמת ונסתרת יותר: במקום לשחוט בכידונים וסכינים, הלשון החלקלקה הפכה חרב חדה.
לא ניתן להשוות ולמדוד את פשעי השנאה בין אז להיום ולהסיק מסקנות. השנאה בימינו מתגלה בצורה האיומה של אדישות לזולת. לאף אחד לא אכפת מה קורה לשכנים שלו, מה עובר על תושבי עירו, ובכלל על כלל אזרחי המדינה. שיא האכפתיות מתגלה רק בזמני מלחמה, אז כולנו מתחברים כאחים לעת צרה, פותחים את הלב רק כדי לזכות בהרגשת ביטחון.
תחלואי האדישות האלו התקבעו בנו כנורמה. אנחנו מסכימים למצב, רואים בו מציאות מקובלת. לכן טוב יהיה לחשוף בעזרת עוד סרטים ויצירות את כל הזוועות והדברים הקשים שעשו היהודים זה לזה במשך ההיסטוריה. לשלוף מהארכיון כל תיעוד שילמד אותנו על הטבע האגואיסטי ההרסני שלנו שמניע אותנו להיאטם לזולת ולא להתחשב בקיומו.
אם לא נטייח את האמת ולא נקבור את העובדות מתוך מניעים כאלה ואחרים, נוכל להבין בחרדה מי אנחנו מאז ועד היום. נקלוט שלא מדובר באנשים שחיו אי-פעם והתעללו זה בזה, אלא שאלה אנחנו שסוחבים איתנו את השנאה מדור לדור. חבית נפץ שרק מחכה לגפרור.
המקובל בעל הסולם כתב כי "אין כאן בעולמנו שום נשמות חדשות על דרך התחדשות הגופית, אלא רק סכום מסוים של נפשות, באות מתגלגלות, על גלגל שינוי הצורה, מפאת ההתלבשות בכל פעם בגוף חדש ובדור חדש" ("השלום בעולם"). לכן החשוב ביותר להפנים שהסכנה שכאן עלולה להכות בנו כהרף עין, ועלינו לצלול אל תוך אירועי ההיסטוריה רק כדי לדלות את האמצעים שיש בידינו כדי להינצל.
הפתרון אותו פתרון, הנוסחה אותה נוסחה, כלל אחד לא השתנה לאורך הדורות, והוא הכלל הגדול בתורה, כלומר הכלל הכולל את השיטה כולה: "ואהבת לרעך כמוך". אנחנו מחויבים לחיות בינינו באהבת אחים - זה החוק שהכוח העליון שם מעלינו ומחייב אותנו להתקיים לפיו. לגלות בינינו רעוּת וידידות, דאגה והתחשבות בהתאם ליסודות שמרכיבים אותו. אהבה היא ערך בל יתואר. היא כוללת מסירות לזולת, קבלת חיי האחר כחיינו שלנו, העדפת טובת הזולת על פני האגו שמושך לטובת עצמו. ואיפה אנחנו ביחס לחוק האהבה? איפה אנחנו ביחס לערך הערבות ההדדית?
כבר כתבו חכמים: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו" (ירושלמי, יומא א). אם אנחנו לא בונים בימינו קשר אמיץ, יציב, המושתת על חוקי הטבע שפועלים במיזוג ובהרמוניה נפלאה, אז לא רק שהמעט עוד יחרב, אלא גם נזמין על עצמנו שנאה מכל העולם.
לעם היהודי יש תפקיד רוחני נעלה: להיות כאיש אחד בלב אחד, להתלכד ולעורר מכוח החיבור כוח עליון יותר. הוא המגן והמציל, הוא שמרומם מעל כל החיכוכים האגואיסטים, מכסה הכול באהבה ומאיר לגויים ולעמים. אם נגביר בינינו את האהבה, נזנק לרמות קשר שלא חלמנו, להשגות קסומות. אבל אם רגע אחד נזניח את החיבור בינינו, אז יעלו אותנו ואת הנותר בלהבות.
בטח הפילוג היה בגלל שהם התווכחו כמה כסף לסחוט מהמדינה
שטויות, על זה לא היה וויכוח אף פעם
נכון, על זה לא היה ויכּוּח, אלא על נוֹשאים הרבּה יותר אידאוֹלוגים/ערכּיים!! מומלץ להעמיק את הידע-לקרוא!!
@@ניריתפרג-ש8ת
התכוונתי שעל זה הם הסכימו ביניהם
בדיוק
חבורה של נהנתנים
לאן הולכים כספי השטחים של המדינה בהרחבות בקיבוצים ?
לרמת עמידר על המרוקאים הבכיינים והשתיינים
@@9999999944751ify כשאין דירות בחינם בתל אביב ליוצאי אירופה לפעמים צריך עמידר ...
@@almyor כל המדינה הזאת בחינם בשביל המזרחים הבכיינים שלא בנו פה כלום
האדם הפרטי מול מוסדות המדינה
האם תקופת הקורונה מחייבת הגדרה חדשה של הקשר בין הפרט לחברה? מה יוכל להגביר את תחושת האמון של אזרחים במוסדות המדינה? ומה עם בעלי העסקים שקיבלו עתה מכה אנושה?
כשבוחנים את צורת היחס של אנשים לכללי ההתנהגות שנקבעו מאז פרוץ המגפה, רואים שיש כאלו המקפידים לקיים כל הוראה, ובקצה השני יש שמשאירים לעצמם שיקול דעת וחופש פעולה. לטענתם, חלק מההוראות נובעות משיקולים אינטרסנטיים כאלה ואחרים, ולא מראיית טובת הציבור, ולכן אין חובה לקיימן.
גם אם טענות אלו אינן מנותקות מהמציאות, ברור שאם כל אחד יקבע לעצמו חוקים משלו המדינה תתפרק סופית. אין ברירה, כולנו באותה סירה, ואם קברניטיה אינם מקובלים על מישהו אז יש דרכים להחליפם במסגרת החוק.
על ראשם של בעלי העסקים, מכת הקורונה נחתה כרעם ביום בהיר. בסיוטים הכי גדולים אי אפשר היה לדמיין כזו צרה. אך עם כל הכאב שבדבר, ברור שהמדינה לא יכולה להציל את כולם. קופת המדינה איננה בור בלי תחתית, וגם לא חברת ביטוח.
בראייה מערכתית צריך תחילה לדאוג שלא יקרסו הענפים והשירותים שחיוניים לקיומנו כמו מזון, בריאות, כוחות הביטחון וכדומה. מעבר לכך, סביר להניח שגם כשתושלם החזרה לשגרה, כמות המובטלים תהיה עצומה. מאיפה תיקח המדינה כסף להאכיל את כולם לאורך זמן? האופק הקודר מעצים את הצורך בגישה אחראית, ולא מאפשר להציל אוטומטית כל עסק מקריסה.
מה שכן חשוב להבטיח הוא שאף אדם או משפחה לא יחסרו את צרכי הקיום הבסיסיים. לשם כך, כדאי להגדיר מודל חדש של הכנסה בסיסית לכל אזרח, גם אם אין לו עבודה, תמורת השתתפות במסגרת לימודית-חברתית וביצוע עבודה כלשהי שחיונית למדינה.
במקום שאנשים ישבו בבית חסרי מעש ומצבם ידרדר, עדיף לבנות עבורם סדר יום הדומה לשל סטודנטים - לומדים בצוותא, וקצת עובדים. לא זה המקום להיכנס לפרטי התכנית המוצעת, רק נאמר שהיא תוכל להוסיף למדינה רוח חדשה של התחשבות וידידות, ובשורה התחתונה גם תהיה שווה הרבה כסף.
גישה חדשה כזו למהות הקשר שבין הפרט לחברה, היא הדבר היחיד שיוכל לחולל שינוי של ממש במדינה. עלינו לצאת לתהליך חינוכי כלל-חברתי, שבסופו תשתפר ההנהגה וייבנה האמון במוסדות המדינה. חוסר קשר טוב בין פרטים שונים במערכת אחת, זוהי בדיוק נקודת התורפה שעליה מצביעים ימי הקורונה.
ראו מה עשתה לנו הקורונה: היא הכניעה את העולם תחתיה, והכריחה את כולם להתנהג בצורה דומה. היא לימדה אותנו שאם לא נתחשב זה בזה, אנו עצמנו עלולים להיפגע.
ועכשיו, עם החזרה לשגרה ניצבת בפנינו השאלה: איך נמשיך הלאה? איך נעזור זה לזה לצאת מהמכה? האם גילויי הסולידריות והסיוע ההדדי היו רק כי לא הייתה ברירה, ועכשיו נשוב למציאות שבה כל אחד רואה רק את עצמו? אם כך יקרה, עלולות לנחות עלינו מכות נוספות.
עד היום, החיבורים שקרו בין גורמים שונים היו על בסיס אינטרסים משתנים. לעומת זאת, החיבור שאליו יש להתקדם הוא מסוג חדש לחלוטין - חיבור אינטגרלי. חברה שבה כל אזרח ירגיש שהוא חלק, שיש לו קשר חיובי עם כולם ועם מוסדות המדינה. חיבור ללא צדדים ופינות, מעל זרמים ומפלגות, סביב מרכז משותף שבו נרגיש כוח נעלה של אהבה ונתינה. זהו הכוח הכללי שפועל בכל הטבע, בכל הבריאה, ואותו אנחנו מוזמנים לגלות בשיא התפתחותנו, כפי שמלמדת חכמת הקבלה.
יוצא שתקופת הקורונה, אם נתייחס אליה בצורה נכונה, יכולה לקדם אותנו אל היעד הנפלא שמוגדר עבורנו מראש כנזר הבריאה.
שיהיה לנו בהצלחה!
מה זה קיבוץ?
העתיד כבר פה .
מי פה גר בקיבוץ?
דוד שלי גר פעם בקיבוץ
אנייייייי (קיבוץ דביר)
@@ido4937 אני גר בבאר שבע שזה עיר ויש לי שאלה איך זה לחיות בקיבוץ אתה יכול בבקשה להסביר לי?
@@melatus9394 כולם חיים במחירים שפויים בבתים גדולים יש דשא עצים ופארקים בכל מקום חדר אוכל, בית ילדים, משק חי (פרות, סוסים, גידולי חיטה), מרכולית, בריכה. כולם מכירים את כולם כל הילדים היו ביחד פעם בגן. יש שקט ולמרות זאת יש חיבור במחלף לכביש 6. בתי ספר בגבעות בר ובשובל (יש הסעות). בשונה מפעם גם אנשים מעיירות הפיתוח יכולים לגור בקיבוץ (אך עדיין הרוב מצביעים למפלגת העבודה). רוב האנשים עובדים בבאר שבע אך עדיין נשמר המסחר בתוך הקיבוץ עצמו. ממש נחמד אנשים טובים.
@@ido4937 יפה
הקיבוצים היו ישובים טוטליטריים
עדיף עלציישןבים ערביים כמו בית שאן
קיבוצניקים כאלה מוזרים אלוהים
סיפור די עצוב, בראשית המדינה הקיבוצים ייצגו את היהודי החדש, האדם שעובד ומתפרנס למען הכלל, בניגוד גמור ליהודי הישן רודף הבצע במזרח אירופה.
נראה שבשני העשורים האחרונים היהודי הישן חזר. עצוב מאוד
חזר עם טוויסט: הוא גם מזרחי ופרימיטיבי
חחחחחחחח גנבנו משאית דבש
לול
תעברו לעיר בומרים