שימו לב שיש טעות בסרטון הזה. כשאשר מניחים גלאי בדרך כדי לדעת מאיזה סדק החלקיק עבר התוצאה היא אכן שנהרסת תבנית ההתאבכות, אבל זה לא נכון שרואים במקום שני רצועות אור מול הסדקים. מה שרואים זה אור על כל המסך. פגיעות בכל מקום במסך.
אתה מתכוון בזמן 3:50? מה שמתואר שם נכון. כאשר שמים גלאי, פונקציית הגל של האור קורסת, האור מפסיק להתנהג כמו גל - ומתנהג כמו חלקיק, ועובר רק באחד משני הסדקים, ולכן נוצרות על המסך רק שתי נקודות / פסים של אור, מול הסדקים.
אני מדבר על 4:08 זה לא נכון. כאשר שמים גלאי פונקציית הגל לא קורסת. יש שזירה בין הגלאי לבין האפשרות של הפוטון לעבור בצד זה. בגלל שאין שזירה דומה בצד השני (באפשרות של הפוטון לעבור מהסדק השני), אנחנו מקבלים ששני האפשרויות כבר לא זהות ולכן לא תהיה התאבכות ביניהם. מה שנקבל הם לא שני פסי אור מול הסדקים אלא אור מרוח על כל המסך. ניסוי שני הסדקים מוסבר ללא שום צורך בקריסת פונקציית הגל. אין כאן כלל את בעיית המדידה הקוונטית. הסרטון הזה ודומיו מטעים
היי ניר, דבר ראשון הסרט מדבר על אלקטרונים, לא על פוטונים כמו שכתבת. בכל המקורות שבדקנו מתואר בדיוק מה שמופיע בסרט: ראה למשל: phys.org/news/2011-01-which-way-detector-mystery-double-slit.html "The second unusual part of the double-slit experiment is that the electrons stop creating an interference pattern when scientists set up a detector near one of the slits to determine which slit(s) an electron is passing through. Under these circumstances, *the electrons simply create two straight lines, the same as classical particles*. האם יש לך מקור אמין המדבר על ניסוי שני הסדקים עם אלקטרונים וטוען מה שכתבת? להבנתי, עם פוטונים ממילא הניסוי לא באמת אפשרי במאה אחוז - כי אין גלאי שמזהה מעבר פוטון בלי לעבור איתו אינטראקציה, והמדידות היחידות היו סוג של מדידה חלשה, כלומר לא וודאית, ושם הראו שתבנית ההתאבכות לא תמיד נהרסת.ראה כאן למשל: adsabs.harvard.edu/abs/1987FoPh...17..891M
ניר, לאחר התייעצות עם מומחים בתחום - אני מוסיף את מה שכתבו לי: 1. הסרט משתמש באלקטרונים ולא בפוטונים, כי משוואת שרדינגר ומשוואת מקסוול אינן זהות לחלוטין ועדיף להסביר באלקטרונים. 2. ברגע ששמים גלאי, מקבלים מצב קלאסי שמורכב משני גאוסיאנים (בסרט נאמר bands והשואל אומר מרוח) - שניהם צודקים - פונקציה של המרווח בין הסדקים. בשתי העמדות מדובר בתאור קלאסי (הגלאי הוא קלאסי) ואינטראקציה אתו גוררת מצב קלאסי. כידוע, אם מרחיקים שני גאוסיאנים מקבלים שני פסים. דמיין שסדק אחד היה סגור וחשב מה היה צריך להיות הדגם על המסך של הפוטונים שחדרו דרכו בלבד. תקבל כמובן תבנית עקיפה רגילה, דהיינו פיזור רגיל עם השיא בדיוק מול הסדק. כנ"ל עם הסדק השני, נכון? אז במידה ושמת שני גלאים ליד שני הסדקים התוצאה היא צירוף פשוט של שתי התבניות הללו, בניגוד בולט לדגם ההתאבכות עם הפסים הרבים של שיא ושפל.
Show less
בנוסף - בספר של פיינמן שהעלה את ההשערה, מופיעים ציורים של שני גאוסיינים
תודה על החקירה המעמיקה! אז נראה שכל העניין הוא מה המרחק בין הסדקים. כשהסדקים קרובים נראה אור לכל אורך המסך עם עוצמה גדולה יותר מול הסדקים ורק אם המרחק בין הסדקים מספיק גדול נראה מעין שני אזורי אור מול הסדקים.
Still confused. I understand the duality but why does an electron 'act' differently when it's being observed? Does it mean the mass of the device affects it? Or something else? Because otherwise I could say this experinment has too many variables that weren't isolated... a better attempt would do it in void i guess but is that even posible?
Why, then, can't the "observing device" be placed at a location *after* exiting those slits? Thus, it doesn't interfere with its functions but also allows the scientist to understand...
שימו לב שיש טעות בסרטון הזה. כשאשר מניחים גלאי בדרך כדי לדעת מאיזה סדק החלקיק עבר התוצאה היא אכן שנהרסת תבנית ההתאבכות, אבל זה לא נכון שרואים במקום שני רצועות אור מול הסדקים. מה שרואים זה אור על כל המסך. פגיעות בכל מקום במסך.
אתה מתכוון בזמן 3:50? מה שמתואר שם נכון. כאשר שמים גלאי, פונקציית הגל של האור קורסת, האור מפסיק להתנהג כמו גל - ומתנהג כמו חלקיק, ועובר רק באחד משני הסדקים, ולכן נוצרות על המסך רק שתי נקודות / פסים של אור, מול הסדקים.
אני מדבר על 4:08
זה לא נכון. כאשר שמים גלאי פונקציית הגל לא קורסת. יש שזירה בין הגלאי לבין האפשרות של הפוטון לעבור בצד זה. בגלל שאין שזירה דומה בצד השני (באפשרות של הפוטון לעבור מהסדק השני), אנחנו מקבלים ששני האפשרויות כבר לא זהות ולכן לא תהיה התאבכות ביניהם. מה שנקבל הם לא שני פסי אור מול הסדקים אלא אור מרוח על כל המסך. ניסוי שני הסדקים מוסבר ללא שום צורך בקריסת פונקציית הגל. אין כאן כלל את בעיית המדידה הקוונטית. הסרטון הזה ודומיו מטעים
היי ניר,
דבר ראשון הסרט מדבר על אלקטרונים, לא על פוטונים כמו שכתבת. בכל
המקורות שבדקנו מתואר בדיוק מה שמופיע בסרט:
ראה למשל:
phys.org/news/2011-01-which-way-detector-mystery-double-slit.html
"The second unusual part of the double-slit experiment is
that the electrons stop creating an interference pattern when scientists set up a detector near one of the slits to determine which slit(s) an electron is passing through. Under these circumstances, *the electrons simply create two straight lines, the same as classical particles*.
האם יש לך מקור אמין המדבר על ניסוי שני הסדקים עם אלקטרונים וטוען מה
שכתבת?
להבנתי, עם פוטונים ממילא הניסוי לא באמת אפשרי במאה אחוז - כי אין
גלאי שמזהה מעבר פוטון בלי לעבור איתו אינטראקציה, והמדידות היחידות היו סוג של
מדידה חלשה, כלומר לא וודאית, ושם הראו שתבנית ההתאבכות לא תמיד נהרסת.ראה כאן למשל:
adsabs.harvard.edu/abs/1987FoPh...17..891M
ניר, לאחר התייעצות עם מומחים בתחום - אני מוסיף את מה שכתבו לי:
1. הסרט משתמש באלקטרונים ולא בפוטונים, כי משוואת שרדינגר ומשוואת
מקסוול אינן זהות לחלוטין ועדיף להסביר באלקטרונים.
2. ברגע ששמים גלאי, מקבלים מצב קלאסי שמורכב משני גאוסיאנים
(בסרט נאמר bands והשואל אומר מרוח) -
שניהם צודקים - פונקציה של המרווח בין הסדקים. בשתי העמדות מדובר בתאור קלאסי (הגלאי הוא
קלאסי) ואינטראקציה אתו גוררת מצב קלאסי. כידוע, אם מרחיקים שני גאוסיאנים מקבלים
שני פסים.
דמיין שסדק אחד היה סגור וחשב מה היה צריך להיות
הדגם על המסך של הפוטונים שחדרו דרכו בלבד. תקבל כמובן תבנית עקיפה רגילה, דהיינו
פיזור רגיל עם השיא בדיוק מול הסדק. כנ"ל עם הסדק השני, נכון? אז במידה ושמת
שני גלאים ליד שני הסדקים התוצאה היא צירוף פשוט של שתי התבניות הללו, בניגוד בולט
לדגם ההתאבכות עם הפסים הרבים של שיא ושפל.
Show less
בנוסף - בספר של פיינמן שהעלה את ההשערה, מופיעים ציורים של שני גאוסיינים
תודה על החקירה המעמיקה!
אז נראה שכל העניין הוא מה המרחק בין הסדקים. כשהסדקים קרובים נראה אור לכל אורך המסך עם עוצמה גדולה יותר מול הסדקים ורק אם המרחק בין הסדקים מספיק גדול נראה מעין שני אזורי אור מול הסדקים.
@pinnygold
ראה תשובה לשאלתך שפורסמה בכתבה - "הדואליות של החומר - ניסוי החריץ הכפול " באתר דוידסון אונליין.
אז הבעיה שבצפייה היא שתמיד תווצר אינטרקציה עם החלקיקים? זה מוכח על פי נוסחה או רק על פי תצפיות?
אין נוסחה למה זה 'תצפית' אבל הנוסחאות חוזות מה הסטטיסטיקה למצוא חלקיק קוונטי לאחר מדידה.
תודה:)
Still confused. I understand the duality but why does an electron 'act' differently when it's being observed? Does it mean the mass of the device affects it? Or something else? Because otherwise I could say this experinment has too many variables that weren't isolated... a better attempt would do it in void i guess but is that even posible?
+Tal Benjo Ita acted like that beacuse the device they put there to observe the electrons was interfering it
על מה יורים את האלקטרון?
לעבר מסך שמאיר כאשר פוגע בו אלקטרון
שחכתם לציין שעצם ההיתבוננות שלנו (התודעה) שלנו היא זו שמקריסה את התבנית של הגל המסקנה היא שהתודעה שלנו יוצרת הכל
מעולה
Why, then, can't the "observing device" be placed at a location *after* exiting those slits?
Thus, it doesn't interfere with its functions but also allows the scientist to understand...
Crazy.