"אכן, אם נשים לבנו להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאד, בטוח אנכי שכל השאלות והספיקות הללו יתעלמו מן האופק ותביט אל מקומם ואינם. והיינו השאלה הזעומה הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו? כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית היסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק, למי אני מהנה? והן אמת שכבר נלאו חוקרי הדורות להרהר בזה, ואין צריך לומר בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה עצם השאלה בעינה עומדת בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחינו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו, להסחף בלי דעת בזרמי החיים, כדאתמול". (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות)
איך להפוך נישואים לאמינים ומאושרים. כשמתחתנים חייבים להבין שזה לנצח, פעם בחיים, עד שהמוות יפריד בינינו. אם תדעו את זה קודם, לא יהיו סיבוכים. זה נשאר בתוקף בכל מצב ומקרה, בין אם נרצה או לא. ממשיכים את חיי המשפחה שלנו כדי שזה לא יקרה, כי יש לנו ילדים. מקסימום בונים את החיים בצורה כזו שנישואים אם הם לא הופכים לשמחה הם פחות מקשים יש זוגות שעובדים 20 שעות ביום שמתראים כמה חודשים בשנה לא משנה מה. זה לא שהם מדללים את חייהם עם זה - הם יודעים שיש להם חובות לנצח. אתה צריך לחשוב יותר על אשתך בנישואים ואז תראה מה ממלא אותך זה פשוט מאוד: כשאתה חושב על מישהו אחר, אתה חושב פחות על עצמך באופן אישי, ודרך אחר. ובמקביל, העולם מסודר ככה שהכל מסתדר טוב. זה מדהים, אבל ככה אני מסיר מעצמי את כל הבעיות, לא משנה כמה מוזר. הנקודה הכי חשובה בחוזה הנישואין: כדי שזה לא יקרה לנו, תמיד נחשוב טוב על בן זוגנו, אין דבר כזה שאחד מאחל רע לאחר או יעשה לנו רע. בעזרה הדדית רוצים להשיג מצב כזה של חיבור כשאנחנו קיימים אחד בשביל השני אני בשבילך אתה בשבילי זה סוג השבועה שאנחנו רוצים להישבע אחד לשני. מה אם אני אפר? אחר כך צריך לתקן מיד, יש דברים שצריכים להיות מעלינו, מעל הרצונות, חישובים אנוכיים וכו. איך, בואו ניתן לילדים: לא יקרה, אנחנו עדיין חושבים לתת להם הרגשה טובה. עוד נקודה הכרחית: קודם אני חושב על הילדים, אחר כך על אשתי, אחר כך על עצמי. ולא תהיה בעיה, גם אם לא נחיה יחסית קרוב בינינו לבין עצמנו, הכל בחיים קורה. יש הרבה משפחות מאושרות שלא יוצרות קשר הדוק זו עם זו, הם חברים, חברים טובים, חברים קרובים. הם לא כופים את עצמם אחד על השני, הם מבינים שיש להם חיים ארוכים ביחד, יחסית ביחד. אנחנו צריכים לקבל את שתי המדינות שלנו כדי ששתיהן לא יהיו חדות במיוחד כדי שנשלים אחת את השנייה. איפה שאנחנו מרגישים שאנחנו עושים דברים יפים, אנחנו ניגשים, איפה שאנחנו מרגישים שאולי יש בעיות, אנחנו מתרחקים. אנחנו מתנהגים בצורה סלקטיבית. ואז הכל יהיה בסדר. אנחנו פשוט מרגישים איפה אנחנו יכולים לעזור לבן זוג לחיים ואיפה אין צורך להתערב. וכשאנחנו דורשים אהבה, סוג של מסירות, אז זה לא נכון. רואים מהחיים שלנו שזה לא מסתדר כי יש הבדל בין רמת החיות לרמת האדם. רמה אנושית כשאני חושב על אשתי כחברה ובשום פנים ואופן אני לא מחויב לשתף אותו בשקר. הדבר החשוב ביותר בנישואים הוא להיות חבר, והאהבה קיימת בין האם לילד, ובין האדם לבורא. אין אהבה בין אנשים יש אפשרות ליצור מערכת יחסים הדדית מאוד אדיבה וקרובה, אבל זו עדיין לא אהבה. האהבה מתעוררת, מתבטאת, יוצרת, נולדה במקום שיש חיבור מהטבע עצמו, כאם והילד, וככל שהאדם והבורא עולים. ובין גבר לאישה, גם אם הם מבינים את חשיבותו של חבר
וואו, בכיתי מצחוק. כואב לי כבר…
הסתדרת על הפארש חחחחחחחחח
אצטיקה🤣🤣🤣🤣
אוויר דחוף גמר אותי חחחח
רק רשת!!🤣🤣🤣🤣
אני מת
חחחחחח
ווש ווש
הרג אותי🤣🤣🤣
🤣🤣🤣
שלום מיכאלשוילי שובר!!
הופ הופ
🤣🤣🤣🤣🤣🤣🤣🤣🤣🤣
🤣🤣🤣🤣😀
לא אומרים את זה ככה
וואו זה קורע...
יוסי?
"אכן, אם נשים לבנו להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאד, בטוח אנכי שכל השאלות והספיקות הללו יתעלמו מן האופק ותביט אל מקומם ואינם. והיינו השאלה הזעומה הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו? כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית היסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק, למי אני מהנה?
והן אמת שכבר נלאו חוקרי הדורות להרהר בזה, ואין צריך לומר בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה עצם השאלה בעינה עומדת בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחינו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו, להסחף בלי דעת בזרמי החיים, כדאתמול". (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות)
איך להפוך נישואים לאמינים ומאושרים.
כשמתחתנים חייבים להבין שזה לנצח, פעם בחיים, עד שהמוות יפריד בינינו. אם תדעו את זה קודם, לא יהיו סיבוכים.
זה נשאר בתוקף בכל מצב ומקרה, בין אם נרצה או לא. ממשיכים את חיי המשפחה שלנו כדי שזה לא יקרה, כי יש לנו ילדים.
מקסימום בונים את החיים בצורה כזו שנישואים אם הם לא הופכים לשמחה הם פחות מקשים
יש זוגות שעובדים 20 שעות ביום שמתראים כמה חודשים בשנה לא משנה מה. זה לא שהם מדללים את חייהם עם זה - הם יודעים שיש להם חובות לנצח.
אתה צריך לחשוב יותר על אשתך בנישואים ואז תראה מה ממלא אותך זה פשוט מאוד: כשאתה חושב על מישהו אחר, אתה חושב פחות על עצמך באופן אישי, ודרך אחר. ובמקביל, העולם מסודר ככה שהכל מסתדר טוב. זה מדהים, אבל ככה אני מסיר מעצמי את כל הבעיות, לא משנה כמה מוזר.
הנקודה הכי חשובה בחוזה הנישואין: כדי שזה לא יקרה לנו, תמיד נחשוב טוב על בן זוגנו, אין דבר כזה שאחד מאחל רע לאחר או יעשה לנו רע. בעזרה הדדית רוצים להשיג מצב כזה של חיבור כשאנחנו קיימים אחד בשביל השני אני בשבילך אתה בשבילי
זה סוג השבועה שאנחנו רוצים להישבע אחד לשני.
מה אם אני אפר? אחר כך צריך לתקן מיד, יש דברים שצריכים להיות מעלינו, מעל הרצונות, חישובים אנוכיים וכו.
איך, בואו ניתן לילדים: לא יקרה, אנחנו עדיין חושבים לתת להם הרגשה טובה.
עוד נקודה הכרחית: קודם אני חושב על הילדים, אחר כך על אשתי, אחר כך על עצמי.
ולא תהיה בעיה, גם אם לא נחיה יחסית קרוב בינינו לבין עצמנו, הכל בחיים קורה.
יש הרבה משפחות מאושרות שלא יוצרות קשר הדוק זו עם זו, הם חברים, חברים טובים, חברים קרובים. הם לא כופים את עצמם אחד על השני, הם מבינים שיש להם חיים ארוכים ביחד, יחסית ביחד. אנחנו צריכים לקבל את שתי המדינות שלנו כדי ששתיהן לא יהיו חדות במיוחד כדי שנשלים אחת את השנייה. איפה שאנחנו מרגישים שאנחנו עושים דברים יפים, אנחנו ניגשים, איפה שאנחנו מרגישים שאולי יש בעיות, אנחנו מתרחקים. אנחנו מתנהגים בצורה סלקטיבית. ואז הכל יהיה בסדר. אנחנו פשוט מרגישים איפה אנחנו יכולים לעזור לבן זוג לחיים ואיפה אין צורך להתערב.
וכשאנחנו דורשים אהבה, סוג של מסירות, אז זה לא נכון. רואים מהחיים שלנו שזה לא מסתדר כי יש הבדל בין רמת החיות לרמת האדם.
רמה אנושית כשאני חושב על אשתי כחברה ובשום פנים ואופן אני לא מחויב לשתף אותו בשקר.
הדבר החשוב ביותר בנישואים הוא להיות חבר, והאהבה קיימת בין האם לילד, ובין האדם לבורא. אין אהבה בין אנשים יש אפשרות ליצור מערכת יחסים הדדית מאוד אדיבה וקרובה, אבל זו עדיין לא אהבה. האהבה מתעוררת, מתבטאת, יוצרת, נולדה במקום שיש חיבור מהטבע עצמו, כאם והילד, וככל שהאדם והבורא עולים. ובין גבר לאישה, גם אם הם מבינים את חשיבותו של חבר