היום אני מאחל לעצמי שתגיע אליי בחלום הלילה תספר לי היכן אתה כעת ואם אתה צריך שאני העדה משהו מאוד מסויים עבורך אבל אני מדגיש שזה יהיה משהוא שיסעיר את המדינה במשמעות של איך אני יודע דברים שרק אתה יודע והמשפחה
10:36 - שריד ז"ל: "אדם ברשות עצמו". זה לא נכון. הראיות לכך: 1. הסיפור שהוא מספר. 2. הלידה והמוות. 3. השינה, העילפון ושאר מצבי חסרון ההכרה. 4. הנשימה - כאקט פסיבי ולא אקטיבי. אנו מונשמים ולא נושמים, אפילו שנדמה לנו כאילו הפעולה הזאת בשליטתנו. אנו חיים בעל כורחנו, ומתים בעל כורחנו. אדם אינו ברשות עצמו. לאדם נתונות מדי רגע אפשרויות להביע דעה או להחליט החלטה - מה שמקנה לאדם אשליה כי האדם הוא ברשות עצמו. האשליה הזאת אינה תקפה ממש כמו: שהשמים נראים לנו כחולים - אשליה. שהירח לעתים נראה לנו קרוב יותר - אשליה. אין לסמוך על ההיגיון שלנו מפני שבתכליתו מטעה אותנו. יהי זכרך ברוך ותהא מנוחתך עדן אמן.
המודעות למוות מה ההבדל במודעות של ילדים ומבוגרים לעניין החיים והמוות? על מה בדיוק יושב הפחד מהמוות? מהו הדבר החשוב ביותר שאפשר יהיה ללמוד מדיון כזה לגבי האופן שבו אנו מממשים את החיים? ראשית צריך לדעת שאדם חי מתוך הרצון הכללי שלו ליהנות. בהתאם לכך, במה שעושה לו טוב הוא מתעמק, כלומר משתדל להרגיש את המחשבה עליו, להחזיק בה כמה שיותר ולהרחיב אותה. לעומת זאת, לגבי דברים מהנים פחות או מעוררי סבל, מהם הוא רוצה להתרחק, לא להרגיש, להסתיר אותם מעצמו. האדם מונע על ידי מנגנון שמכוון אותו בכל רגע לפעולות ולמחשבות שיניבו מקסימום תענוג במינימום מאמץ. הוא מוכן להתאמץ מאוד בהווה עבור רווחים גדולים בעוד כמה שנים, אבל על המוות אין לו שום נטייה לחשוב, אלא אם כן יש איזו הצדקה ברורה כמו מחלה קשה שפתאום מגיעה חס ושלום, או סכנה קיומית אחרת. בגילאים צעירים יש לילדים איזו הרגשה טבעית של כוח עליון. הם אפילו מתפללים, בלי שום קשר למה שנהוג או לא נהוג במשפחה שבה נולדו. גם הרגשת החיים והמוות שונה אצלם לחלוטין מזו שיש למבוגרים, שכבר טרודים בענייני עבודה, משפחה, פרנסה, בריאות וכן הלאה. כל כך הרבה בעיות. כשחושבים על זה, מבוגר טיפוסי חי כדי לגמור עוד יום בשלום, עד שהימים הלחוצים גומרים אותו מתישהו. איך שלא יהיה, ילדים רגישים לעניין החיים והמוות עד לגיל מסוים שבו באים ההורמונים ושאר ענייני ההתבגרות, ותובעים את שלהם. מאז עניין החיים והמוות נשכח, ורק מדי פעם מבצבץ לרגע ושוב נעלם. ככל שמתקרבים לגיל הזקנה מופיעות שוב מחשבות על המוות, אבל במקביל פועלת מערכת הגנתית שממתיקה את הדברים. חיים מיום ליום, כמו שאומרים, אז בואו נהנה כל עוד אפשר. בשביל מה לדאוג היום את דאגת מחר? יצורים אחרים בטבע גם כן חווים מוות. הצומח מרגיש אם מישהו אוכל או כורת אותו, וגם חש בסכנות קיומיות כמו חוסר במים, באוויר או בשמש. חיות נמצאות כל הזמן בחיפוש אחר מזון ובמאבקי הישרדות מול טורפים. לאדם נתן הטבע תוספת מיוחדת: האדם מרגיש שאחרי הסתלקותו מהעולם חותמו יוטבע לנצח על סביבתו, על בני דורו או על ילדיו שימשיכו את פועלו. הוא רואה בכך את המשך החיים שלו עצמו, ויש לו תחושה כאילו הוא משאיר את עצמו לדור הבא. האדם לא מסוגל לתאר לעצמו מוות כאובדן של הכול, כהיעלמות מוחלטת, והשורש הרוחני לכך נעוץ בהיותנו באים מכוח עליון נצחי. מה כל כך מפחיד במוות? העובדה שאי אפשר לחזור. בחיים שלנו הכול נע במחזוריות, אך בעניין המוות איננו רואים את המחזוריות שמתקיימת, ולכן הדבר מפחיד מאוד. מטבעו האדם אגואיסט ואוהב להחזיק את הכול בידיים שלו. ההרגשה שהוא לגמרי לא יודע מה יקרה לו ברגע הבא מייצרת בעיה גדולה. כלומר, הפחד מהמוות הוא פחד מאובדן שליטה מוחלט על גורלך. איך השפיעו החיים המודרניים על האופן שבו אנו תופסים את המוות? בתקופות קודמות לא היו בתי חולים או בתי אבות. תהליך התקרבותם למוות של בני משפחה זקנים או חולים, היה חלק טבעי ובלתי נפרד מהחיים. כיום אדם מן היישוב שאינו רופא או אחות וכדומה, מרוחק מאוד מחוויה ישירה כזו. בעולם המודרני הכול סטרילי: אנחנו לא רואים מוות, לא חושבים על מוות, לא מודעים למוות, לא צריכים לתת לעצמנו דין וחשבון איפה אנחנו ביחס לעניין החיים והמוות. ובכלל, עשינו לעצמנו חיים מלאכותיים מאוד: משהו כואב לוקחים כדור, רגע מתפנה שוקעים להתכתבויות אינסופיות בטלפון, וכשרוצים קצת לנוח - צוללים לתוך כורסת הטלוויזיה. מין בועה שכזאת. לפי חכמת הקבלה, הדבר הבא שמצפה לנו מבחינה התפתחותית הוא ההכרה עד כמה אנחנו מנותקים מהחיים האמיתיים, מצויים על כדור הארץ כמו בחללית. כשנגלה שזוהי אמת המציאות, נידרש לתת דין וחשבון על כך שבעצם עכשיו אנחנו מתים; שבנינו לעצמנו איזשהם חיים מלאכותיים, ניפחנו את עצמנו בכל מיני דברים, אבל פספסנו את החיים האמיתיים שאותם אנחנו אמורים ליצור. הטבע נתן לנו את החיים למטרה אחרת לחלוטין, ואילו אנחנו שקועים במשחקים ילדותיים. וכמו אימא שקוראת לילדיה האהובים: 'בואו כבר, מספיק עם המשחקים', כך בדיוק מגיבים גם אנחנו: 'לא רוצים'. אם כן, המטרה הגדולה של קיומנו היא לגלות שעכשיו אנחנו נמצאים במצב של מוות, ולהבין מהי משמעות הביטוי - להתעורר לחיים. מן המקורות "כל הדורות, מעת תחילת הבריאה עד לגמר התיקון, נבחנים כמו דור אחד שהאריך את חייו עד שהתפתח ובא לתיקונו כמו שצריך להיות". בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום" "תכלית הבריאה לא תחול, לא על הדוממים והכדורים הגדולים, כמו הארץ והירח והשמש... ולא על מין הצומח, ולא על מין החי... אלא רק מין 'האדם' בלבדו... אחר שמהפכים הרצון לקבל שלהם לרצון להשפיע, ובאים בהשוואת הצורה ליוצרם, שאז מקבלים כל המדרגות, שהוכנו להם בעולמות העליונים". בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", לט "הרוחניות אינה תלויה בזמן ומקום, ואין מיתה שם". בעל הסולם, מאמר "מבשרי אחזה אלוקי"
הוא קיבל רמז והזדמנות . הוא לא היה במצב ברור השאירו אותו לבחור בין לחזור למה שהיה או לעשות צעד חדש . בקיצור הביאו לפניו סימן שאלה . עכשו הוא כבר יודע בבירור .
כן ממש במקרה שכולם אבל כולם רואים ומספרים את אותו הדבר ואת אותה ההרגשה מוזר, קחו עשרה אנשים ותתנו להם אל אס די ובסוף החוויה תיראו שלא כולם הרגישו אותו דבר ולא ראו את אותם הזיות,
אני כל כך מקווה שבתוך ליבו עמוק עמוק הוא עשה והרהר בתשובה ... כל כך כואב שהמדע מעוור את תבונת האדם
הגדרה קולעת !
עשהההה חד משמעייי
היום אני מאחל לעצמי שתגיע אליי בחלום הלילה תספר לי היכן אתה כעת ואם אתה צריך שאני העדה משהו מאוד מסויים עבורך אבל אני מדגיש שזה יהיה משהוא שיסעיר את המדינה במשמעות של איך אני יודע דברים שרק אתה יודע והמשפחה
זה לא יקרה אח שלי, לצערי בחיים זה לא יקרה כזה דבר, כי אז לא תהיה בחירה חופשית , לא לך ולא לאחרים
למרות הכל בני בשארן שלח יד בנפשו מחמת הדיכאון
עכשיו גיליתי שתוך שנה הוא מת. צמרמורת, לא זכרתי שהוא מת. מקווה שעכשיו הוא מאמין 😁 ת. נ. צ. ב. ה
ליוסי שריד יש זכות שבשנות ה70 תמך בהקמת ישיבת הסדר בקרית שמונה
מי יודע אולי בגלל זה ניסו להביא לו סיוע בזכות הבחירה
אבל מי שקרה לו את זה והוא עדיין לא חזר בתשוב התביעה עליו יותר גדולה
@@אוראלנאמן-ג5ע יכל לקנות את עולמו בשעה אחת חבל
ח ב ל! הוא פיספס את המטרה! השם נתן לו סימן...והוא לא הקשיב...
כיף לשמוע סיפור כזה מאדם לא מאמין ולא משוחד, נשמע מאוד אמין כאשר מדובר באדם שאינו מאמין!!!
10:36 - שריד ז"ל: "אדם ברשות עצמו".
זה לא נכון.
הראיות לכך:
1. הסיפור שהוא מספר.
2. הלידה והמוות.
3. השינה, העילפון ושאר מצבי חסרון ההכרה.
4. הנשימה - כאקט פסיבי ולא אקטיבי. אנו מונשמים ולא נושמים, אפילו שנדמה לנו כאילו הפעולה הזאת בשליטתנו. אנו חיים בעל כורחנו, ומתים בעל כורחנו.
אדם אינו ברשות עצמו. לאדם נתונות מדי רגע אפשרויות להביע דעה או להחליט החלטה - מה שמקנה לאדם אשליה כי האדם הוא ברשות עצמו. האשליה הזאת אינה תקפה ממש כמו:
שהשמים נראים לנו כחולים - אשליה.
שהירח לעתים נראה לנו קרוב יותר - אשליה.
אין לסמוך על ההיגיון שלנו מפני שבתכליתו מטעה אותנו.
יהי זכרך ברוך ותהא מנוחתך עדן אמן.
th-cam.com/video/GmFpz4Ekrv0/w-d-xo.html
אשרילך אח יקר , זו אחת התגובות הכי טובות שקראתי בחיים ביוטיוב
🤣🤣 מדהים שהוא לא מאמין לעצמו
חבל שלא הגיע לבית דין של מעלה....הוא היה משקשק....ובטח לא מדבר כך
אתי לוי הקדוש ברוך לא חפץ במוות של היודי הרשע הקדוש ברוך חפץ בחזרה בתשובה שלו
ברור שיש בורא לעולם והנשמה היא ניצחית , אובדה!
אתי לוי חבל שלימודי ליבה הם לא ניצחיים במקרה שלך
עובדה כותבים בע' חמודה
TheKoderius היום זה כבר ידוע ששגיאות כתיב לא מעידות על חוסר אינטליגנציה, אלא זהו ליקוי למידה לכל היותר. מומלץ להתייחס לתוכן הדברים ולא לעטיפה.
גיא תנעמי ןאולי היא טעתה בלחיצה על המקש הלא נכון זה מראה על ליקוי למיה
לך תלמד אחי
גיא תנעמי התבלבלת -תוכן הדברים שלה מעיד לא רק על ליקוי למידה אלא גם על ליקוי בהבנה ובאינטיליגנציה
t547519893 חולה על כאלה שאומרים לך תלמד תוך כדי שהם טועים בכתיב
המודעות למוות
מה ההבדל במודעות של ילדים ומבוגרים לעניין החיים והמוות? על מה בדיוק יושב הפחד מהמוות? מהו הדבר החשוב ביותר שאפשר יהיה ללמוד מדיון כזה לגבי האופן שבו אנו מממשים את החיים?
ראשית צריך לדעת שאדם חי מתוך הרצון הכללי שלו ליהנות. בהתאם לכך, במה שעושה לו טוב הוא מתעמק, כלומר משתדל להרגיש את המחשבה עליו, להחזיק בה כמה שיותר ולהרחיב אותה. לעומת זאת, לגבי דברים מהנים פחות או מעוררי סבל, מהם הוא רוצה להתרחק, לא להרגיש, להסתיר אותם מעצמו. האדם מונע על ידי מנגנון שמכוון אותו בכל רגע לפעולות ולמחשבות שיניבו מקסימום תענוג במינימום מאמץ. הוא מוכן להתאמץ מאוד בהווה עבור רווחים גדולים בעוד כמה שנים, אבל על המוות אין לו שום נטייה לחשוב, אלא אם כן יש איזו הצדקה ברורה כמו מחלה קשה שפתאום מגיעה חס ושלום, או סכנה קיומית אחרת.
בגילאים צעירים יש לילדים איזו הרגשה טבעית של כוח עליון. הם אפילו מתפללים, בלי שום קשר למה שנהוג או לא נהוג במשפחה שבה נולדו. גם הרגשת החיים והמוות שונה אצלם לחלוטין מזו שיש למבוגרים, שכבר טרודים בענייני עבודה, משפחה, פרנסה, בריאות וכן הלאה. כל כך הרבה בעיות. כשחושבים על זה, מבוגר טיפוסי חי כדי לגמור עוד יום בשלום, עד שהימים הלחוצים גומרים אותו מתישהו. איך שלא יהיה, ילדים רגישים לעניין החיים והמוות עד לגיל מסוים שבו באים ההורמונים ושאר ענייני ההתבגרות, ותובעים את שלהם. מאז עניין החיים והמוות נשכח, ורק מדי פעם מבצבץ לרגע ושוב נעלם.
ככל שמתקרבים לגיל הזקנה מופיעות שוב מחשבות על המוות, אבל במקביל פועלת מערכת הגנתית שממתיקה את הדברים. חיים מיום ליום, כמו שאומרים, אז בואו נהנה כל עוד אפשר. בשביל מה לדאוג היום את דאגת מחר?
יצורים אחרים בטבע גם כן חווים מוות. הצומח מרגיש אם מישהו אוכל או כורת אותו, וגם חש בסכנות קיומיות כמו חוסר במים, באוויר או בשמש. חיות נמצאות כל הזמן בחיפוש אחר מזון ובמאבקי הישרדות מול טורפים. לאדם נתן הטבע תוספת מיוחדת: האדם מרגיש שאחרי הסתלקותו מהעולם חותמו יוטבע לנצח על סביבתו, על בני דורו או על ילדיו שימשיכו את פועלו. הוא רואה בכך את המשך החיים שלו עצמו, ויש לו תחושה כאילו הוא משאיר את עצמו לדור הבא. האדם לא מסוגל לתאר לעצמו מוות כאובדן של הכול, כהיעלמות מוחלטת, והשורש הרוחני לכך נעוץ בהיותנו באים מכוח עליון נצחי.
מה כל כך מפחיד במוות? העובדה שאי אפשר לחזור. בחיים שלנו הכול נע במחזוריות, אך בעניין המוות איננו רואים את המחזוריות שמתקיימת, ולכן הדבר מפחיד מאוד. מטבעו האדם אגואיסט ואוהב להחזיק את הכול בידיים שלו. ההרגשה שהוא לגמרי לא יודע מה יקרה לו ברגע הבא מייצרת בעיה גדולה. כלומר, הפחד מהמוות הוא פחד מאובדן שליטה מוחלט על גורלך.
איך השפיעו החיים המודרניים על האופן שבו אנו תופסים את המוות? בתקופות קודמות לא היו בתי חולים או בתי אבות. תהליך התקרבותם למוות של בני משפחה זקנים או חולים, היה חלק טבעי ובלתי נפרד מהחיים. כיום אדם מן היישוב שאינו רופא או אחות וכדומה, מרוחק מאוד מחוויה ישירה כזו. בעולם המודרני הכול סטרילי: אנחנו לא רואים מוות, לא חושבים על מוות, לא מודעים למוות, לא צריכים לתת לעצמנו דין וחשבון איפה אנחנו ביחס לעניין החיים והמוות. ובכלל, עשינו לעצמנו חיים מלאכותיים מאוד: משהו כואב לוקחים כדור, רגע מתפנה שוקעים להתכתבויות אינסופיות בטלפון, וכשרוצים קצת לנוח - צוללים לתוך כורסת הטלוויזיה. מין בועה שכזאת.
לפי חכמת הקבלה, הדבר הבא שמצפה לנו מבחינה התפתחותית הוא ההכרה עד כמה אנחנו מנותקים מהחיים האמיתיים, מצויים על כדור הארץ כמו בחללית. כשנגלה שזוהי אמת המציאות, נידרש לתת דין וחשבון על כך שבעצם עכשיו אנחנו מתים; שבנינו לעצמנו איזשהם חיים מלאכותיים, ניפחנו את עצמנו בכל מיני דברים, אבל פספסנו את החיים האמיתיים שאותם אנחנו אמורים ליצור. הטבע נתן לנו את החיים למטרה אחרת לחלוטין, ואילו אנחנו שקועים במשחקים ילדותיים. וכמו אימא שקוראת לילדיה האהובים: 'בואו כבר, מספיק עם המשחקים', כך בדיוק מגיבים גם אנחנו: 'לא רוצים'.
אם כן, המטרה הגדולה של קיומנו היא לגלות שעכשיו אנחנו נמצאים במצב של מוות, ולהבין מהי משמעות הביטוי - להתעורר לחיים.
מן המקורות
"כל הדורות, מעת תחילת הבריאה עד לגמר התיקון, נבחנים כמו דור אחד שהאריך את חייו עד שהתפתח ובא לתיקונו כמו שצריך להיות".
בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום"
"תכלית הבריאה לא תחול, לא על הדוממים והכדורים הגדולים, כמו הארץ והירח והשמש... ולא על מין הצומח, ולא על מין החי... אלא רק מין 'האדם' בלבדו... אחר שמהפכים הרצון לקבל שלהם לרצון להשפיע, ובאים בהשוואת הצורה ליוצרם, שאז מקבלים כל המדרגות, שהוכנו להם בעולמות העליונים".
בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", לט
"הרוחניות אינה תלויה בזמן ומקום, ואין מיתה שם".
בעל הסולם, מאמר "מבשרי אחזה אלוקי"
תראו הסרטון "למה אני חי-עו"ד ערן בן עזרא" יש בו כמה סיפורי מוות קליני שהבאנו שם מרתקים ביותר..סרטון מדהים בעריכה מקצועית בhd
איזה זכות היה לו לראות ככה למרות שלא חזר אבל היה לו הרהורי תשובה
יהי זכרו ברוך
בני בשן חזר בתשובה ?
הוא קיבל רמז והזדמנות . הוא לא היה במצב ברור השאירו אותו לבחור בין לחזור למה שהיה או לעשות צעד חדש . בקיצור הביאו לפניו סימן שאלה . עכשו הוא כבר יודע בבירור .
לא קיבל שום רמז פשוט השם אוהב אותו
@@תמיראר אמת אבל לפי מה שהבנתי לא חזר בתשןבה
כן ממש במקרה שכולם אבל כולם רואים ומספרים את אותו הדבר ואת אותה ההרגשה מוזר,
קחו עשרה אנשים ותתנו להם אל אס די ובסוף החוויה תיראו שלא כולם הרגישו אותו דבר ולא ראו את אותם הזיות,
נקתי לא את הבית במרגליות