שקרן גדול. הוא לא מאמין אפילו לעצמו, הוא יודע שאין בזה בכלל היגיון. בזמנים הפחות עמוסים המחירים יעלו וגם בזמנים היותר עמוסים אצלנו המחירים יעלו בגלל מעט תיירים שיגיעו גם אז. בסוף הכל היצע וביקוש.
יחס יחודי חשוב ומרגש! גם לי זה קרה בשדה התעופה במקסיקו סיטי - המטוס חיכה 6-7 דקות עד שהביאו לי ברכב קארט קטן את הסלולר ששכחתי בדלפק של אמריקן איירליינס, מרחק של 800 מטר, ושהיו בו כרטיסי העליה שלי לטיסה. כל הכבוד לצוות הכניסה למטוס! כמובן שאני אסיר תודה לחברה. היחס ללקוח הוא תמיד הדבר הכי חשוב ומה שעושה את ההבדל.
@@mrspotato20 ומה עושה את אילת שווה 800 שקל ללילה? מה יש בה שאין בהרצליה, תל אביב, נתניה ועוד? אילת עיר גמורה. אם לא ישנו אותה וישקיעו מיליארדים גם 100 שקל היא לא שווה
זה שבסוף אמר שהמחירים באילת לישראלים בפסח ובחופש הגדול ירדו הוא חרטטן ענק, הוא לא מאמין לעצמו. בסוף זה הכל היצע וביקוש. אם כבר המחירים יעלו בגלל תיירים שיגיעו בתקופות העמוסות אצלנו. אמנם לא הרבה יגיעו אבל המעט שאן דווקא יעלו את המחירים, וליתר הזמן שיש פחות ישראלים גם אז יעלו המחירים וזה לא ישפיע על התקופות העמוסות.
שני שינויים קריטיים בכדי שהטיסות מרמון יצליחו : 1) רכבת מהירה לאילת {לא ברור אם שייך בגלל הבדווים} שתקצר את הנסיעה לאיזור 1.5-2 ש' ותהיה לפחות פעם בשעה 2) טיסות לאסיה- שזה היתרון שאילת מקצרת,למשל טיסות עם האמירטס לדובאי ומשם לכל אסיה,כך ישתלם לאנשים לנסוע לדרום
אין קשר למדינה (לפחות ישיר). המטוסים של אלעל וארקיע לא יכולים לנחות בחיפה, וגם ישראייר מוכרת את המטוסים שכן יכלו לנחות שם. הדרך היחידה להחזיר את הטיסות מאילת עם הצי הקיים של חברות התעופה היא הארכת המסלול. הבעיה שיש את הנמל הסיני שלא מאפשר להאריך אותו ביותר מדי.
@@OranTamir ברור שזה קשור למדינה, סגרו את שדה דב, לא פיתחו את חיפה והם מצפים שהפיל ל הלבן החדש במדבר יהיה מלא אנשים, זה ידידי, טמטום של פוליטיקאים (במקרה הזה המטומטם ביותר הורדוס) שרק רוצים לגזור סרטים ולהצטלם לידם
אז נוסעים 5 שעות מהמרכז בשביל לא לעמוד בתור שעה שעתיים מאוד הגיוני חחח במקום לשלוח את הנוסעים לאילת שזה קיצוניייי תעסיקו עוד עובדים ותטפלו בעומסים ביותר יעילות
@@ariec8911 לאף אחד לא עד כדי כך אכפת ממך בשביל לנסות לשלוט בך. כל מה שחברות הפרטיות הגדולות רוצות זה כסף. הכלכלה כבר גדולה מדי בשביל שכמה אנשים שישלטו בו, זה היה יותר נכון במאה 19
סמכות הורית, הדור הבא עד לפני מספר דורות הכול היה ברור, אבא אמר משהו, אימא אמרה את דברה, וזהו, נגמר הסיפור. מתישהו החלה להתפוגג המסגרת היציבה, וכתוצאה מכך גדל היום דור שמתקשה לקחת החלטות, עם דימוי עצמי נמוך, בלי ביטחון, ועוד הרבה בעיות. מה יוכל להחזיר את הסמכות להורים, לאפשר להם לסייע לילדים להתפתח טוב? ראשית כדאי להפנים שהעולם השתנה. מה שיהיה, הוא לא מה שהיה. לאורך ההיסטוריה קצב השינויים בין דורות היה איטי למדי, העולם שבו חיו ההורים היה די דומה לעולם שאליו נכנסו הילדים. לכן הורים היו יכולים לכוון את ילדיהם, להכין אותם לחיים, ומכאן נבעה סמכותם. בשנים האחרונות קצב השינויים מסחרר. כדור הארץ הפך לכפר גלובלי, טכנולוגיות מתקדמות שינו הרגלי חיים, התרבות נעשתה בינלאומית, אנשים עוברים בין מדינות כמו בין ערים. במציאות דינמית כזו, ההורים נראים לילדים כמו דינוזאורים. לא עומדים בקצב, לא מסתגלים לשינויים. 'העתיקים האלה אלה יגידו לי מה לעשות בחיים? מה הם בכלל מבינים?!'. במצב כזה אין מה לחלום על סמכות הורית, וכל ניסיון להשיג אותה בכוח יסתיים במפח נפש. מה שכן כדאי לעשות הוא לשאול את עצמנו מה נוכל לספק לילדים, כדי שירגישו תועלת מאיתנו בתנאים המשתנים. בסופו של דבר נגלה שיש דבר אחד שחסר היום לכולם, לילדים, לצעירים ולמבוגרים. גישה אינטגרלית לחיים. במה מדובר? העולם נעשה אינטגרלי, מקושר, מחובר, אבל אנחנו כבני אדם עדיין תקועים עם תוכנת הפעלה ישנה. אישית. פרטית. אגואיסטית. אם נשדרג לתוכנת הפעלה אינטגרלית, כלומר נרכוש גישה חדשה לעצמנו, לזולת ולסביבה, הרי שאז נזכה להצלחות מרמה אחרת לגמרי וגם יהיה לנו מה למסור לדור הבא. הם ירגישו שאנחנו יודעים לקרוא את מפת העולם המקושר, וכפועל יוצא יבואו הכבוד, ההקשבה והסמכות ההורית. השיטה האינטגרלית מלמדת לעשות זאת, ואם נלמד אותה בעצמנו נוכל אחר כך גם להביא אותה הביתה, אל הילדים. בגדול, שיטה זו מסבירה שהכוחות האבולוציוניים מקדמים אותנו לקראת חיבור משלים והרמוניה בין כולם לכולם. כמו שכל הטבע מאוחד, הדומם, הצומח והחי מקושרים למערכת אינטגרלית אחת, כמו איברים בגוף האדם, כך צריכים ללמוד לתפקד גם אנחנו, כל בני האדם. ככל שנקדים לתפוס שזו מגמת ההתפתחות, כך נוכל לגלוש על הגל במקום להתרסק תחתיו. גישה אינטגרלית לחיים משמעה לבנות בכל מקום שבו אנחנו נמצאים יחסים של ידידות, התחשבות, השלמה, הדדיות, חיבורים טובים. לארגן סביבה שבה כולם ירגישו שווים, חשובים, רצויים, אהובים, בטוחים. מי שיפתח יכולת לחשוב ולפעול בגישה כזו, יזכה מכאן ואילך למקסימום רווחים ומינימום הפסדים. איך נביא את הגישה האינטגרלית הביתה? לא על ידי הטפות מוסר, גם לא על ידי נאומים מייגעים. מה כן? דוגמאות טובות, סדנאות חיבור משפחתיות שבהן נברר כל מיני דברים, וכן תרגילי קשר מיוחדים נושאי פרסים. מטרת התהליך היא שכל אחד יפתח הסתכלות אינטגרלית על עצמו, על היחס שלו לאחרים, על כל דבר ועניין. מה שנרכוש במעבדה הביתית הזו, יסייע לנו להצליח בכל מקום בחיים. לצורך המחשה, נניח שנקלענו במשפחה לאיזה מצב עצבים כללי. התחושה היא שאף פעם לא נוכל להגיע לעמק השווה, לאיזשהו חיבור חיובי. אנחנו כהורים נבקש שכל אחד ירשום לעצמו כמה דברים שמהם הוא לא מרוצה, ואז נעשה סבב של הצגת טענות. בשלב הבא, כמו בחוג תיאטרון, נשחק מצב אחר לחלוטין. ניתן ידיים זה לזה, ונתחיל לדבר בשבחם של בני המשפחה. כל אחד בתורו יחמיא לאחרים, יספר על משהו טוב שהם עשו עבורו ועד כמה הוא מודה להם על כך. זה לא קל, ודאי, אבל אנחנו נתאמץ. אחר כך ננסה לבקר את עצמנו, להבין מהדברים שהעלנו בסבב הראשון ובסבב השני, מתי אנחנו מרגישים שלא בנוח ומתי כיף לנו ונעים. תובנות שיכולות לעלות הן למשל שאנחנו אוהבים שמשרתים אותנו, ולא אוהבים שמגבילים אותנו. כזה הוא טבעו האגואיסטי של האדם, וחשוב להכיר בזה. מכאן אפשר להתקדם לסדנה נוספת שבה נצייר לעצמנו את דמות האדם האינטגרלי, אדם שרוצה שכולם סביבו ירגישו בנוח. כמה טוב היה אילו היינו מוקפים בכאלה אנשים? אז אולי נסכם על תרגיל משפחתי לשבוע ימים: ננסה כולנו להיות כאלה, נוחים לאחרים, לדאוג לזה שכולם סביבנו ירגישו נעים. נסכם על פרס גדול שנקבל אם נצליח בתרגיל, משהו שאנחנו מאוד אוהבים. במשך השבוע נחזק זה את זה, ניתן דוגמה טובה של מאמץ להתעלות מעל הדחפים האגואיסטיים, ובאופן מלאכותי ממש נשתדל להתייחס יפה, לוותר, להתחשב באחרים. בתום השבוע נקבל את הפרס המיוחל, וגם ננסה לברר איך הרגשנו במשך השבוע ביחס למצב העצבים הקודם. מתרגיל לתרגיל נגלה שאפשר לחיות באווירה טובה, בחיבור, בהשלמה, ושזה הרבה יותר שווה מאשר מאבקים אינסופיים. אגב, אפשר לצרף לזה גם תחרות חיובית, שבה למשל נרשום כל פעם שנקבל דוגמה טובה ממישהו, והמנצח יהיה זה שבסיכומה של תקופה נתן הכי הרבה דוגמאות טובות לבני המשפחה. כך, בצורה הדרגתית, נבנה משפחה בעלת גישה אינטגרלית. ילד שיגדל בבית כזה, יבין את טבע האדם, יידע לזהות מה מניע אנשים, אל מי כדאי להתקרב וממי עדיף להתרחק, איך לבנות בכל מקום יחסים טובים. תהיה לו יכולת לנתח לעומק כל תופעה במציאות, והוא יקלוט ביתר קלות את הלימודים. התאמתו למגמת ההתפתחות הכוללת תביא אותו להצלחות ולהישגים. וכשהוא יראה שאנחנו מעניקים לו חכמת חיים, ביטחון עצמי ויכולת קבלת החלטות, אוזניו וליבו יהיו קשובים למה שאנחנו אומרים.
אני רוצה לראות אנשים שגרים בצפון ונוסעים לאילת בשביל לטוס לחו"ל ואחר כך מאילת הבית. עדיף כבר להמתין בתור בנתב"ג (לרוב זה הרבה פחות מ 4 שעות נסיעה שתקח מנתב"ג לאילת).
ומהמרכז? זה כמה שעות נסיעה בלי לדבר על עלות של כמה מאות שקלים על דלק אם אתה נוסע ברכב פרטי (או כ50 שקל לכרטיס לתחבורה ציבורית). אפשר היה לחלום על רכבת שהייתה פותרת את הבעיה.
אם הייתי טס וחיסכון בכסף היה שיקול מרכזי מבחינתי לגמרי הייתי נוסע באוטובוס לאילת בשביל להוזיל את הטיסה. כך אפשר לחסוך כסף לנוסעים מאילת ולחסוך תורים לנוסעים מנתבג.
החינוך של המחר האם התפקיד והמהות של מורים ואנשי חינוך משתנים בעקבות הקורונה? כיצד השליחות שלהם יכולה לעלות כיתה, להשתדרג? עידן הקורונה מראה לנו שאפשר ללמוד מרחוק, ליצור קשר וירטואלי בין התלמידים בכיתה, ובין התלמידים למורים. כמו כן אפשר ללמוד בכל מיני צורות, לא רק דרך צפייה במורה שמעביר פרונטלית את החומר, אלא גם בסרטונים, קטעי תיאטרון וכדומה. מעבר לכך, דברים שליליים שקיימים בכיתה פיזית כמו כוחנות ותחרותיות עשויים לפחות במידה מסוימת במרחב הווירטואלי, כי יש בו פחות אינטראקציות. מצד הטבע, בגילאים צעירים האישיות של הילד מתפתחת ודורשת ממנו להיות עצמאי ומיוחד, וכמובן לשמור שלא יפגעו בו. בכיתה נוצרים כל מיני יחסים בין החזקים, היפים, החכמים, המוכשרים, ואלה שפחות. ילדים נאלצים לסגל לעצמם התנהגויות שיגרמו להם להיראות קצת יותר טוב בעיני האחרים, שלא יתייחסו אליהם בזלזול כאל חלשים, פחדנים וכן הלאה. במובן מסוים הכיתה היא סוג של ג'ונגל, ולכן לא מעט ילדים לא אוהבים את בית הספר. החינוך של המחר צריך להתחיל מהסבר שהעולם שלנו נעשה אינטגרלי, עולם שכל חלקיו קשורים זה לזה כמו אברים בגוף אחד, ומשום כך בזמנינו גם החברה האנושית חייבת להיבנות בצורה כזו. עידן הקורונה הראה מעל לכל ספק שכולם משפיעים על כולם, ואם רצוננו לשמור על בריאותנו עלינו ללמוד איך אמור לתפקד מנגנון אחד. זה נכון לעולם, למדינה, למשפחה, וגם לבית הספר. ילדים צריכים ללמוד מהי חברה שיש בה קשרים אינטגרליים בין פרטים, ולבנות חברה כזו לעצמם בכיתה. לשם כך כדאי להראות להם סרטים עם צורות התנהגות שונות, ואחר כך לערוך דיונים חברתיים לניתוח מה שראו. החינוך צריך להיות הרבה יותר בדיונים, שיבררו יחד, יבדקו על עצמם וילמדו לבנות לעצמם חברה טובה. הטבע יצר אותנו שונים, ואנחנו צריכים ללמוד להתייחס לכולם בשוויון יחסי. מה זה אומר? כמו שבמשפחה יש לקטנים זכויות שאין לגדולים, כך גם אצלנו בכיתה עלינו לפתח רגישות לכל אחד ואחד. אחד האמצעים לעשות זאת הוא לערוך רשימה של המאפיינים וההבדלים שיש בינינו, ולראות איך ביחס אליהם אנחנו יכולים לתת לכולם הזדמנות שווה. למשל, אם ילד אחד מגמגם קצת, צריך לתת לו יותר זמן לבטא את עצמו. אם מישהו קולט לאט, החברים ישתדלו להסביר לו כמה פעמים את החומר. אם יש כאלה שלא מעניין אותם מה שלומדים, אנחנו צריכים לחשוב יחד על דרכים יצירתיות לעניין גם אותם. דיונים כאלה יפתחו בין התלמידים קשר ורגישות, ויביאו את הכיתה למצב שכולם נהנים מהלימוד המשותף. והאמת היא שלא המקצוע הנלמד הוא הדבר החשוב, אלא העובדה שעל ידי התקשרויות הדדיות הם בונים את עצמם כחברה. חשוב שאף תלמיד לא ירגיש דחוי, שמזלזלים בו או שמדכאים אותו. שלא ירגיש שיש בו איזה פגם. אולי אני לא חכם כמוך או זריז כמו מישהו אחר, אבל אנחנו רוצים לבנות חברה מיוחדת שבה כולם מרגישים שווים. כמו אימא שמתייחסת בשווה לכל ילדיה ומסייעת לכל אחד במה שהוא צריך חיזוק והשלמה, כך גם אנחנו רוצים לפחות במקצת לעשות בכיתה. בהדרגה, כל תלמיד יהפוך להיות מעין פסיכולוג, אדם שיודע לתמוך, להתחבר ולהתקרב לכל אדם. אם נפתח בתלמידים יכולת כזו בבית הספר, אחר כך משך כל החיים הם ידעו כיצד לבנות לעצמם סביבה שתהיה טובה אליהם והם טובים אליה. טיפ מעשי: כדי לבנות בתלמידים הרגשה קבוצתית תנו להם לשחק יחד, לדוגמא בכדורגל. אבל, תשנו את הגדרת המשחק. המטרה של כל קבוצה היא שכל פרט בתוכה יחשוב איך הוא מפרגן לחבריו, כלומר גורם להם ליהנות מעצם העובדה שהם משחקים יחד. לא חשוב אם הוא שחקן טוב או לא, העיקר שהוא רוצה לגרום לכל הקבוצה ליהנות מהמשחק. ההנאה החדשה שעליהם לנסות להרגיש היא מתחושת החיבור שתיווצר ביניהם, כמו שהורים נהנים לשחק עם הילדים. אין הנאה גדולה מזו בחיים. אם כן, מטרת-העל של איש חינוך ביחס לתלמידיו היא ליצור מהם חברה אינטגרלית, יפה, שבה יכולות להיוולד התחשבות ואהבה. אם תלמידים לא פיתחו יכולת התקשרות ברמה כזו לזולת, הם עדיין לא כשירים לצאת לעולם המקושר של המאה ה-21.
זה שאמר בכתבה שהמחירים של המלונות ירדו צריך השנה לצום הרבה מאוד ביום כיפור
בול
שקרן גדול. הוא לא מאמין אפילו לעצמו, הוא יודע שאין בזה בכלל היגיון.
בזמנים הפחות עמוסים המחירים יעלו וגם בזמנים היותר עמוסים אצלנו המחירים יעלו בגלל מעט תיירים שיגיעו גם אז.
בסוף הכל היצע וביקוש.
אין על נוגה ניר נאמן, איך היא מעבירה יפה את הכתבות ....
🤦♂️
נכון
צריך לעשות רכבת עד אילת ושיעבור דרך שדה תעופה רמון וכך יהיו פחות עומסים בנתב״ג.
לא כלכלי לעשות רכבת עד אילת, מעבר לזה שזה יהרוס את הטבע לגמרי
לפחות שתהיה רכבת מאילת לשדה תעופה בתור התחלה.
יחס יחודי חשוב ומרגש! גם לי זה קרה בשדה התעופה במקסיקו סיטי - המטוס חיכה 6-7 דקות עד שהביאו לי ברכב קארט קטן את הסלולר ששכחתי בדלפק של אמריקן איירליינס, מרחק של 800 מטר, ושהיו בו כרטיסי העליה שלי לטיסה. כל הכבוד לצוות הכניסה למטוס! כמובן שאני אסיר תודה לחברה. היחס ללקוח הוא תמיד הדבר הכי חשוב ומה שעושה את ההבדל.
רוצים תיירים באילת? תפסיקו לבקש 3000 שקל ללילה
עכשיו ראיתי 800 שקל לזוג לילה פלוס ארוחת בוקר
@@mrspotato20 ומה עושה את אילת שווה 800 שקל ללילה? מה יש בה שאין בהרצליה, תל אביב, נתניה ועוד?
אילת עיר גמורה. אם לא ישנו אותה וישקיעו מיליארדים גם 100 שקל היא לא שווה
תקשיבו הרגתם אותי מצחוק עם המעברים בין התמונות של שתי השדות תעופה😂😅איזה הבדלים אמאלה
הכל טוב ויפה. בלי רכבת מהירה לשדה מהמרכז ובלי רכבת מהירה מהשדה לאילת, זה לא יחזיק לטווח ארוך.
זה ממש לא הטיסה הראשונה הבין לאומית שיצאה מנמל התעופה רמון... היו עוד הרבה טיסות בחורף לפני שנתיים
אומרים בכתבה מפורשות שהיו טיסות בינלאומיות אבל זה מלפני הקורונה
רק איש חיל האוויר חושב מה היה קורה אם הכפפה היתה נשאבת למנוע... ממש מהלך "מבריק"!
הדבר הראשון שחשבתי עליו זה מה שאמרת והסתכלתי שהמנוע כבוי
רק מנוע העזר דולק בשלב זה, המנועים בדכ מותנעים במהלך הפושבק (במצב הזה הטייס טרם הדליק). בכל מקרה לא הגיוני לעכב מטוס עם משהו כזה לא חשוב
בלי רכבת מהירה העסק ברמון לא יתרומם. חבל שמורחים את הזמן.
דמיין לעצמך חייל משוחרר שרוצה לחסוך כל שקל על הטיול. הוא ייקח את האוטובוס לאילת בשביל זה.
חוששני שאת טועה בנתון ספציפי, האפשרות לטיסה בינלאומית הייתה זמינה לפחות לפני כשנתיים, כי אכן טסתי משם לבולגריה ואוסטריה בדצמבר 2019
בלי רכבת מאוד קשה להגיע לאילת
לפני הוצאה על תשתית חדשה לגמרי אפשר פשוט להרחיב כבישים קיימים. יצמצם עלויות, יקטין תאונות דרכים ויאפשר יותר אוטובוסים.
וצריך גם רשת אוטובוסים טובה מכל המקומות המרכזיים בארץ לנמל תעופה רמון
שרת האוטובוסות תדעג לזה ....או שהיא תוסיף פקחי מזגן ברכבת
זה שבסוף אמר שהמחירים באילת לישראלים בפסח ובחופש הגדול ירדו הוא חרטטן ענק, הוא לא מאמין לעצמו.
בסוף זה הכל היצע וביקוש. אם כבר המחירים יעלו בגלל תיירים שיגיעו בתקופות העמוסות אצלנו. אמנם לא הרבה יגיעו אבל המעט שאן דווקא יעלו את המחירים, וליתר הזמן שיש פחות ישראלים גם אז יעלו המחירים וזה לא ישפיע על התקופות העמוסות.
הטעות הקשה ביותר היתה סגירת שדה דב, עם שדה לפחות הייתה עבודה פנים ארצית
Shalom .toda for so nice video and shabbat shalom from india
בעז"ה נעיף את שרת הכבישות ויהיה לנומשר מקצועי שיקדם תשתיות ...בחיתכת אדמה הזאת
שני שינויים קריטיים בכדי שהטיסות מרמון יצליחו :
1) רכבת מהירה לאילת {לא ברור אם שייך בגלל הבדווים} שתקצר את הנסיעה לאיזור 1.5-2 ש' ותהיה לפחות פעם בשעה
2) טיסות לאסיה- שזה היתרון שאילת מקצרת,למשל טיסות עם האמירטס לדובאי ומשם לכל אסיה,כך ישתלם לאנשים לנסוע לדרום
עכשיו תחזירו טיסות מחיפה לאילת ותראו עוד יותר דרישה לטיסות לחול זולות
אין קשר למדינה (לפחות ישיר).
המטוסים של אלעל וארקיע לא יכולים לנחות בחיפה, וגם ישראייר מוכרת את המטוסים שכן יכלו לנחות שם.
הדרך היחידה להחזיר את הטיסות מאילת עם הצי הקיים של חברות התעופה היא הארכת המסלול. הבעיה שיש את הנמל הסיני שלא מאפשר להאריך אותו ביותר מדי.
@@OranTamir
ברור שזה קשור למדינה, סגרו את שדה דב, לא פיתחו את חיפה והם מצפים שהפיל ל
הלבן החדש במדבר יהיה מלא אנשים, זה ידידי, טמטום של פוליטיקאים (במקרה הזה המטומטם ביותר הורדוס) שרק רוצים לגזור סרטים ולהצטלם לידם
רמון זה שדה תעופה יותר טוב❤❤❤🎉🎉🎉
תחשבו איזה מדהים אם היתה רכבת לנמל!!
הנמל היה משגשג, וכך גם אנו
נכון אבל זה יהרוס את הטבע בנגב וזה סכומי עתק של 80 מיליארדים
@@callmeben7286 תשתיות הן תמיד יקרות, אבל בסופו של דבר הן מחזירות את ההשקעה
מעבר לכך שאני לא משוכנע במספרים שנקבת
בסוף לא קרה כלום
יופי מקסים. אז במקום לחכות 3 שעות בנתב״ג, צריך לקחת אוטובוס / רכב 5 שעות לאילת ואז שם לחכות עוד שעה? מה עשינו בזה?
עוזר לתושבי הדרום וזה גם יכול להוזיל את עלות הטיסה עצמה.
השדה תעופה לא נגיש ורחוק. היו צריכים לבנות שדה תעופה רבע שעה דרומית מבאר שבע, ועוד שדה תעופה בצפון והבעיה בנתב"ג היתה נפתרת
מענין למה בטורקיה זה לא קורה שילמדו מהם קצת מהשדה שלהם
בקיצור משכירים תשדה תעופה וכל ההוצאות ניחסכות מהמדינה
בשום מקום זה לא היה קורה, בשום מקום לא היו זורקים נייד לקוקפיט
שדה תעופה רמון יכול לשמש עזרה לנתב״ג. במיוחד בקיץ ובחגי תשרי זה יכול להקל על צוואר הבקבוק. וזה גם למנוע עיכובים בנתב״ג
זאתי יותר מדי רעש וצלצולים
צריך לבנות עוד ערים מסביב לאילת ולפתח את האיזור. כמובן גם לבנות רכבת (רכבות בישראל באמת פיתחו ערים כמו נתיבות אופקים ושדרות).
חחחח 4 שעות תסע מתא לשדה הזה חחחחח ממש פתרון
לטוס בקורונה היה הכי טוב
אז במקום 3 שעות בנתבג זה 3 שעות נסיעה לנמל...
חכמי חלם
ביי ביי לתור בנתב״ג
ברוכים הבאים לתור באילת
נחייה וניראה 😉
מתנצל, אבל אין לי שום עניין לסבסד ולממן טיסות של ישראלים לחו"ל, לא מנתב"ג ולא מרמון. לא לשכם כך אני משלם מיסים.
זה עניין של זמן עד שהתורים יגיעו גם לשם
זה בחיים לא יקרה כי כמה אנשים גרים כבר בדרום
כתבת הנהנתנות
מתי יפתחו טיסות להלסינקי?
איזה שכונה, הנוסע שכח את הטלפון, המנהל של השדה זורק לטייס. גאווה או בושה?
אז נוסעים 5 שעות מהמרכז בשביל לא לעמוד בתור שעה שעתיים מאוד הגיוני חחח במקום לשלוח את הנוסעים לאילת שזה קיצוניייי תעסיקו עוד עובדים ותטפלו בעומסים ביותר יעילות
אבל מי יסע עד אילת מתל אביב
איך אומרים. אין כמו בבית.
אני אגיד את האמת, הלכתי לתאילנד מנתבג, לקח לי גם רבע שעה (בלי מזוודה ועם דרכון דיגיטלי)
לזה הם חותרים שכל החיים שלך יהיו דיגיטליים!! לא ולא. הרצון של השילטון לשלוט בכם.. אל תיהיו כבשים!!!
@@ariec8911 מי כבשים, העדר שעומד בתור, או אני שעובר בידוק בדקות ספורות?
@@ariec8911 לאף אחד לא עד כדי כך אכפת ממך בשביל לנסות לשלוט בך.
כל מה שחברות הפרטיות הגדולות רוצות זה כסף.
הכלכלה כבר גדולה מדי בשביל שכמה אנשים שישלטו בו, זה היה יותר נכון במאה 19
סוסת היאור נ.נ.נ. השילה מינימום 30 ק"ג של שומן בחצי שנה....עשתה טובה גדולה לבעלה שכעת מוצא מספיק מקום במיטה וישן טוב.
מי רוצה לבקר באילת עם המחירים האלה? שיש ב 60% פחות ברודוס היפה?? לדוגמא
סמכות הורית, הדור הבא
עד לפני מספר דורות הכול היה ברור, אבא אמר משהו, אימא אמרה את דברה, וזהו, נגמר הסיפור. מתישהו החלה להתפוגג המסגרת היציבה, וכתוצאה מכך גדל היום דור שמתקשה לקחת החלטות, עם דימוי עצמי נמוך, בלי ביטחון, ועוד הרבה בעיות. מה יוכל להחזיר את הסמכות להורים, לאפשר להם לסייע לילדים להתפתח טוב?
ראשית כדאי להפנים שהעולם השתנה. מה שיהיה, הוא לא מה שהיה. לאורך ההיסטוריה קצב השינויים בין דורות היה איטי למדי, העולם שבו חיו ההורים היה די דומה לעולם שאליו נכנסו הילדים. לכן הורים היו יכולים לכוון את ילדיהם, להכין אותם לחיים, ומכאן נבעה סמכותם.
בשנים האחרונות קצב השינויים מסחרר. כדור הארץ הפך לכפר גלובלי, טכנולוגיות מתקדמות שינו הרגלי חיים, התרבות נעשתה בינלאומית, אנשים עוברים בין מדינות כמו בין ערים. במציאות דינמית כזו, ההורים נראים לילדים כמו דינוזאורים. לא עומדים בקצב, לא מסתגלים לשינויים. 'העתיקים האלה אלה יגידו לי מה לעשות בחיים? מה הם בכלל מבינים?!'.
במצב כזה אין מה לחלום על סמכות הורית, וכל ניסיון להשיג אותה בכוח יסתיים במפח נפש. מה שכן כדאי לעשות הוא לשאול את עצמנו מה נוכל לספק לילדים, כדי שירגישו תועלת מאיתנו בתנאים המשתנים. בסופו של דבר נגלה שיש דבר אחד שחסר היום לכולם, לילדים, לצעירים ולמבוגרים. גישה אינטגרלית לחיים.
במה מדובר? העולם נעשה אינטגרלי, מקושר, מחובר, אבל אנחנו כבני אדם עדיין תקועים עם תוכנת הפעלה ישנה. אישית. פרטית. אגואיסטית. אם נשדרג לתוכנת הפעלה אינטגרלית, כלומר נרכוש גישה חדשה לעצמנו, לזולת ולסביבה, הרי שאז נזכה להצלחות מרמה אחרת לגמרי וגם יהיה לנו מה למסור לדור הבא. הם ירגישו שאנחנו יודעים לקרוא את מפת העולם המקושר, וכפועל יוצא יבואו הכבוד, ההקשבה והסמכות ההורית.
השיטה האינטגרלית מלמדת לעשות זאת, ואם נלמד אותה בעצמנו נוכל אחר כך גם להביא אותה הביתה, אל הילדים. בגדול, שיטה זו מסבירה שהכוחות האבולוציוניים מקדמים אותנו לקראת חיבור משלים והרמוניה בין כולם לכולם. כמו שכל הטבע מאוחד, הדומם, הצומח והחי מקושרים למערכת אינטגרלית אחת, כמו איברים בגוף האדם, כך צריכים ללמוד לתפקד גם אנחנו, כל בני האדם. ככל שנקדים לתפוס שזו מגמת ההתפתחות, כך נוכל לגלוש על הגל במקום להתרסק תחתיו.
גישה אינטגרלית לחיים משמעה לבנות בכל מקום שבו אנחנו נמצאים יחסים של ידידות, התחשבות, השלמה, הדדיות, חיבורים טובים. לארגן סביבה שבה כולם ירגישו שווים, חשובים, רצויים, אהובים, בטוחים. מי שיפתח יכולת לחשוב ולפעול בגישה כזו, יזכה מכאן ואילך למקסימום רווחים ומינימום הפסדים.
איך נביא את הגישה האינטגרלית הביתה? לא על ידי הטפות מוסר, גם לא על ידי נאומים מייגעים. מה כן? דוגמאות טובות, סדנאות חיבור משפחתיות שבהן נברר כל מיני דברים, וכן תרגילי קשר מיוחדים נושאי פרסים. מטרת התהליך היא שכל אחד יפתח הסתכלות אינטגרלית על עצמו, על היחס שלו לאחרים, על כל דבר ועניין. מה שנרכוש במעבדה הביתית הזו, יסייע לנו להצליח בכל מקום בחיים.
לצורך המחשה, נניח שנקלענו במשפחה לאיזה מצב עצבים כללי. התחושה היא שאף פעם לא נוכל להגיע לעמק השווה, לאיזשהו חיבור חיובי. אנחנו כהורים נבקש שכל אחד ירשום לעצמו כמה דברים שמהם הוא לא מרוצה, ואז נעשה סבב של הצגת טענות. בשלב הבא, כמו בחוג תיאטרון, נשחק מצב אחר לחלוטין. ניתן ידיים זה לזה, ונתחיל לדבר בשבחם של בני המשפחה. כל אחד בתורו יחמיא לאחרים, יספר על משהו טוב שהם עשו עבורו ועד כמה הוא מודה להם על כך. זה לא קל, ודאי, אבל אנחנו נתאמץ. אחר כך ננסה לבקר את עצמנו, להבין מהדברים שהעלנו בסבב הראשון ובסבב השני, מתי אנחנו מרגישים שלא בנוח ומתי כיף לנו ונעים. תובנות שיכולות לעלות הן למשל שאנחנו אוהבים שמשרתים אותנו, ולא אוהבים שמגבילים אותנו. כזה הוא טבעו האגואיסטי של האדם, וחשוב להכיר בזה.
מכאן אפשר להתקדם לסדנה נוספת שבה נצייר לעצמנו את דמות האדם האינטגרלי, אדם שרוצה שכולם סביבו ירגישו בנוח. כמה טוב היה אילו היינו מוקפים בכאלה אנשים? אז אולי נסכם על תרגיל משפחתי לשבוע ימים: ננסה כולנו להיות כאלה, נוחים לאחרים, לדאוג לזה שכולם סביבנו ירגישו נעים. נסכם על פרס גדול שנקבל אם נצליח בתרגיל, משהו שאנחנו מאוד אוהבים.
במשך השבוע נחזק זה את זה, ניתן דוגמה טובה של מאמץ להתעלות מעל הדחפים האגואיסטיים, ובאופן מלאכותי ממש נשתדל להתייחס יפה, לוותר, להתחשב באחרים. בתום השבוע נקבל את הפרס המיוחל, וגם ננסה לברר איך הרגשנו במשך השבוע ביחס למצב העצבים הקודם.
מתרגיל לתרגיל נגלה שאפשר לחיות באווירה טובה, בחיבור, בהשלמה, ושזה הרבה יותר שווה מאשר מאבקים אינסופיים. אגב, אפשר לצרף לזה גם תחרות חיובית, שבה למשל נרשום כל פעם שנקבל דוגמה טובה ממישהו, והמנצח יהיה זה שבסיכומה של תקופה נתן הכי הרבה דוגמאות טובות לבני המשפחה.
כך, בצורה הדרגתית, נבנה משפחה בעלת גישה אינטגרלית. ילד שיגדל בבית כזה, יבין את טבע האדם, יידע לזהות מה מניע אנשים, אל מי כדאי להתקרב וממי עדיף להתרחק, איך לבנות בכל מקום יחסים טובים. תהיה לו יכולת לנתח לעומק כל תופעה במציאות, והוא יקלוט ביתר קלות את הלימודים. התאמתו למגמת ההתפתחות הכוללת תביא אותו להצלחות ולהישגים. וכשהוא יראה שאנחנו מעניקים לו חכמת חיים, ביטחון עצמי ויכולת קבלת החלטות, אוזניו וליבו יהיו קשובים למה שאנחנו אומרים.
איזו שכונה 😂 1:07
הטיסות לצרפת מאוד יקרות מאילת יותר זול מתל אביב !!!!!
אין לספרד למה
רק לא רוסיה, לא למדינת טרור!!!! איך בכתבה יכולים לדבר עליה בכלל אחרי מלחמה באוקראינה!!????
לפני הקורונה היו טיסות מאילת לבולגריה ב70 יורו !!
אני רוצה לראות אנשים שגרים בצפון ונוסעים לאילת בשביל לטוס לחו"ל ואחר כך מאילת הבית. עדיף כבר להמתין בתור בנתב"ג (לרוב זה הרבה פחות מ 4 שעות נסיעה שתקח מנתב"ג לאילת).
בסדר אבל זה סבבה לחברה מהדרום
ומהמרכז?
זה כמה שעות נסיעה בלי לדבר על עלות של כמה מאות שקלים על דלק אם אתה נוסע ברכב פרטי (או כ50 שקל לכרטיס לתחבורה ציבורית). אפשר היה לחלום על רכבת שהייתה פותרת את הבעיה.
@@shachar2 מסכים בהחלט.רכבת מהירה יכולה לפמפם דם לפיל הלבן ע"ש רמון ולתת לו זריקת בוסט רצינית
@@morgweta4615 לו ולאילת. הייתי שמח לבלות שם ולא לשלם על לילה במלונות היקרים שם
מענין
חייב רכבת לשם
אני לא חושב שאי פעם ראיתי תוכן שיווקי כל כך בוטה. אפילו מראית עין של עיתונאות אין כאן...
מדינת חלם
צריך עוד שדות תעופה
חח אחד לטרייליירד . פלאפון מהקוקפיט
זה לא נקרא
גיי אור גייה
זה
ג'ורג'יא
ככל הנראה לימדה בב'ס ממלכתי
non mi frega niente del turismo
non sono interessato
che noia
ho altro da fare
שמעו רק אם זה חוסך לי 400 שקל פלוס אני לא טס משדה התעופה רמון
אם הייתי טס וחיסכון בכסף היה שיקול מרכזי מבחינתי לגמרי הייתי נוסע באוטובוס לאילת בשביל להוזיל את הטיסה.
כך אפשר לחסוך כסף לנוסעים מאילת ולחסוך תורים לנוסעים מנתבג.
לך תגיע לאילת
אל תעשו טיסות לרוסיה
מבט נדיר על עזה מבפנים: שיחה ללא צנזורה עם תושב הרצועה
th-cam.com/video/Etq6O2ae9eo/w-d-xo.html
שדה לא נגיש
תחזירו את הטיסה לקאונס ליטא!
נמל תעופה פרטי לאיילתים :)
צריך נמל התעופה באזור נגב .
עוד 50 שנה רמון אחד השדות תעופה הגדולים במזרח התיכון. יבואו ממצרים וירדן רק כדי לטוס מאילת. והכתבה הזאת תהיה אחלה נוסטלגיה 🔥🔥
החינוך של המחר
האם התפקיד והמהות של מורים ואנשי חינוך משתנים בעקבות הקורונה? כיצד השליחות שלהם יכולה לעלות כיתה, להשתדרג?
עידן הקורונה מראה לנו שאפשר ללמוד מרחוק, ליצור קשר וירטואלי בין התלמידים בכיתה, ובין התלמידים למורים. כמו כן אפשר ללמוד בכל מיני צורות, לא רק דרך צפייה במורה שמעביר פרונטלית את החומר, אלא גם בסרטונים, קטעי תיאטרון וכדומה. מעבר לכך, דברים שליליים שקיימים בכיתה פיזית כמו כוחנות ותחרותיות עשויים לפחות במידה מסוימת במרחב הווירטואלי, כי יש בו פחות אינטראקציות.
מצד הטבע, בגילאים צעירים האישיות של הילד מתפתחת ודורשת ממנו להיות עצמאי ומיוחד, וכמובן לשמור שלא יפגעו בו. בכיתה נוצרים כל מיני יחסים בין החזקים, היפים, החכמים, המוכשרים, ואלה שפחות. ילדים נאלצים לסגל לעצמם התנהגויות שיגרמו להם להיראות קצת יותר טוב בעיני האחרים, שלא יתייחסו אליהם בזלזול כאל חלשים, פחדנים וכן הלאה. במובן מסוים הכיתה היא סוג של ג'ונגל, ולכן לא מעט ילדים לא אוהבים את בית הספר.
החינוך של המחר צריך להתחיל מהסבר שהעולם שלנו נעשה אינטגרלי, עולם שכל חלקיו קשורים זה לזה כמו אברים בגוף אחד, ומשום כך בזמנינו גם החברה האנושית חייבת להיבנות בצורה כזו. עידן הקורונה הראה מעל לכל ספק שכולם משפיעים על כולם, ואם רצוננו לשמור על בריאותנו עלינו ללמוד איך אמור לתפקד מנגנון אחד. זה נכון לעולם, למדינה, למשפחה, וגם לבית הספר.
ילדים צריכים ללמוד מהי חברה שיש בה קשרים אינטגרליים בין פרטים, ולבנות חברה כזו לעצמם בכיתה. לשם כך כדאי להראות להם סרטים עם צורות התנהגות שונות, ואחר כך לערוך דיונים חברתיים לניתוח מה שראו. החינוך צריך להיות הרבה יותר בדיונים, שיבררו יחד, יבדקו על עצמם וילמדו לבנות לעצמם חברה טובה.
הטבע יצר אותנו שונים, ואנחנו צריכים ללמוד להתייחס לכולם בשוויון יחסי. מה זה אומר? כמו שבמשפחה יש לקטנים זכויות שאין לגדולים, כך גם אצלנו בכיתה עלינו לפתח רגישות לכל אחד ואחד.
אחד האמצעים לעשות זאת הוא לערוך רשימה של המאפיינים וההבדלים שיש בינינו, ולראות איך ביחס אליהם אנחנו יכולים לתת לכולם הזדמנות שווה. למשל, אם ילד אחד מגמגם קצת, צריך לתת לו יותר זמן לבטא את עצמו. אם מישהו קולט לאט, החברים ישתדלו להסביר לו כמה פעמים את החומר. אם יש כאלה שלא מעניין אותם מה שלומדים, אנחנו צריכים לחשוב יחד על דרכים יצירתיות לעניין גם אותם.
דיונים כאלה יפתחו בין התלמידים קשר ורגישות, ויביאו את הכיתה למצב שכולם נהנים מהלימוד המשותף. והאמת היא שלא המקצוע הנלמד הוא הדבר החשוב, אלא העובדה שעל ידי התקשרויות הדדיות הם בונים את עצמם כחברה.
חשוב שאף תלמיד לא ירגיש דחוי, שמזלזלים בו או שמדכאים אותו. שלא ירגיש שיש בו איזה פגם. אולי אני לא חכם כמוך או זריז כמו מישהו אחר, אבל אנחנו רוצים לבנות חברה מיוחדת שבה כולם מרגישים שווים. כמו אימא שמתייחסת בשווה לכל ילדיה ומסייעת לכל אחד במה שהוא צריך חיזוק והשלמה, כך גם אנחנו רוצים לפחות במקצת לעשות בכיתה.
בהדרגה, כל תלמיד יהפוך להיות מעין פסיכולוג, אדם שיודע לתמוך, להתחבר ולהתקרב לכל אדם. אם נפתח בתלמידים יכולת כזו בבית הספר, אחר כך משך כל החיים הם ידעו כיצד לבנות לעצמם סביבה שתהיה טובה אליהם והם טובים אליה.
טיפ מעשי: כדי לבנות בתלמידים הרגשה קבוצתית תנו להם לשחק יחד, לדוגמא בכדורגל. אבל, תשנו את הגדרת המשחק. המטרה של כל קבוצה היא שכל פרט בתוכה יחשוב איך הוא מפרגן לחבריו, כלומר גורם להם ליהנות מעצם העובדה שהם משחקים יחד. לא חשוב אם הוא שחקן טוב או לא, העיקר שהוא רוצה לגרום לכל הקבוצה ליהנות מהמשחק. ההנאה החדשה שעליהם לנסות להרגיש היא מתחושת החיבור שתיווצר ביניהם, כמו שהורים נהנים לשחק עם הילדים. אין הנאה גדולה מזו בחיים.
אם כן, מטרת-העל של איש חינוך ביחס לתלמידיו היא ליצור מהם חברה אינטגרלית, יפה, שבה יכולות להיוולד התחשבות ואהבה. אם תלמידים לא פיתחו יכולת התקשרות ברמה כזו לזולת, הם עדיין לא כשירים לצאת לעולם המקושר של המאה ה-21.