נכדו של הרבי הריי"צ בערי גוראריה בנה של בתו חנה לא היה שלם עם החלטה זו שאין לחלק את הספריה, בתחילת חורף תשמ"ה החל בלקיחת ספרים על דעת עצמו מהספריה. תחילה לקח רק מהספרים שהיו בחדרו של הרבי הריי"צ בקומה השניה של 770, ובהמשך החל לקחת גם משאר הספרים שהיו במרתף הבניין. בערי נהג להגיע מידי תקופה לאמו - שגרה באותה התקופה בקומה השלישית של 770 - עם מזוודות גדולות, בהם היה מכניס את הספרים שלקח. את הגניבה ביצע בדרך כלל בזמן ההתוועדויות בעת שהספרייה הייתה ריקה. הגניבה אובחנה לראשונה בסביבות פורים באותה השנה, על ידי האחראי על הספריה הרב יצחק וילהלם שהבחין בחסרונם של ספרים שונים. בעקבות כך, הוחלט להתקין מערכת שמירה על הנכנסים לספרייה, אולם מערכת זו לא פעלה בשבתות וחגים, וכששוב בוצעה גניבה (באחרון של פסח), הותקנה מצלמה נסתרת במקום. בעת ההתוועדות במוצאי חג השבועות שוב נכנס בערי גוראריה ולקח מהספרים וזו כמובן תועדה במצלמה. סיפור הגניבה החל להתפרסם בצבור, בעקבות התפשטותם של פרסומים אודות מכירת ספרים מהספריה ברחבי העולם. בסוד הדברים היו הרב שלום דובער לוין מנהל ספריתו של הרבי, הרב חיים ברוך הלברשטם ממנהלי קופת 'בדק הבית' של 770, מזכירו של הרבי, הרב בנימין קליין הרב בערל יוניק. הידיעה נמסרה לידיעת הרבי באמצעות הרבנית חיה מושקא. כמות הספרים המדויקת אותם הוציא מהספרייה אינה ברורה, והמקורות השונים המתייחסים לפרשה זו, מציגים מספרים שונים של הספרים שנגנבו, הספרן בערל לוין כותב כי סכום הספרים היה 456[5] מקורות אחרים כתוב משמו שהיו כ-550[6], מתוכם מכר כ-100 ספרים. במשך תקופה הקצרה עד לגילוי הגניבה החל בערי במכירת הספרים שהספיק לגנוב מהספריה לסוחרי ספרים באירופה ישראל וארה"ב, אלו גילו התעניינות רבה בקניית הספרים הללו. כך למשל, הגדה של פסח משנת תקי"ז נמכרה בסך של 96,000$ לסוחר שוויצרי, כאשר הלה מכר את ההגדה הלאה לסוחר עתיקות תמורת 150,000$. מאוחר יותר נודע שכחלק מהצעותיו פנה לבית מכירה פומבית השייך לכנסייה במנהטן, אך מחשד שמדובר בסחורה גנובה שללו את העסקה. חשיפת הפרשיה לאחר ששמע הרבי כי התברר שהגנב הינו בערי, ביקש מהרש"ג לדבר על כך עם בערי. בערי טען כי קיבל אישור מאמו לקחת ככל שלבו חפץ מהספריה. והיות ולטענתו הספרים שייכים לו, תוכניתו למכור אותם לאספני ספרים תמורת סכומי כסף. הוא גם טען שדודתו (הרבנית חיה מושקא) נתנה לו אישור על כך, טענה שהוכחשה על ידי הרבנית עצמה, אמר הרבי לרש"ג כי באם העניין לא יסתדר עד י"ב תמוז ידבר על כך ברבים. הרבי התייחס לנושא לראשונה כבר בסדרת יחידויות שקיים עם חברי אגו"ח בחודש תמוז תשמ"ה. הרבי התבטא בביטויים חריפים ביותר על המקרה, ואפילו העומדים מחוץ לחדר יכלו לשמוע את קולו הקדוש בזעקות אודות הגניבה. לראשונה, התייחס לכך הרבי בפומבי בסדרת התוועדויות באותו חודש: בי"ב תמוז, בט"ו תמוז ובשבת פרשת פנחס. הרבי הקדיש לענין מספר שיחות ארוכות, הכוללות ביטויים חריפים. הרבי סיפר על הגניבה[7], והסביר באריכות עד כמה היא חמורה, בהתחשב ביחס המיוחד של הרבי הריי"צ לספריו הקדושים - ולכן כל ספר שנמצא מחוץ למקומו הוא כ"פצצה חיה" שעלולה להתפוצץ ולהזיק ח"ו. בדבריו שלל הרבי מכל וכל את גישת הצד שכנגד, הטוענת ל"ירושה" מהרבי הריי"צ, בעוד שלפי האמת הרבי חי בעולם הזה הגשמי, ומשנה לשנה נעשה יותר חי, בריא ורענן! כמו כן שלל את כוונתם של חסידים לקנות מהגנב את הספרים ולפתור את הבעיה בתשלום. כחלק מדבריו אודות כך שספריו של הרבי וכן ביתו אינם רכוש פרטי, אלא שייכים לכלל חסידי חב"ד באמצעות אגודת חסידי חב"ד - הורה הרבי לכתוב על חזית בנין 770 את הכיתוב: "בית אגודת חסידי חב"ד - אהל יוסף יצחק ליובאוויטש". כמו כן, הורה להקים בכפר חב"ד בית שייקרא אף הוא בשם זה. מיד לאחר השיחה הוקדש אחד הבתים בכפר ל"בית אגודת חסידי חב"ד", בו החלו להתקיים שיעורי תורה והתוועדויות. בהמשך לכך, הוקם בשנה שלאחר מכן - תשמ"ו - בנין 770 בכפר חב"ד. הרבי מבקש פסק דין מספר ימים אחר י"ב תמוז (אז דיבר על כך הרבי לראשונה ברבים) סיפר הרב יהודה לייב גרונר לרב משה בוגומילסקי כי הרבי מעוניין בפסק דין למי שייכים הספרים על פי ההלכה, מרב שאינו חב"די ועדיף שבכתב. הרב בוגומילסקי פנה לרב אפרים פישל הרשקוביץ, שאמר שמכיוון שלא שמע את טענות שתי הצדדים אינו יכול לפסוק, אולם גם אם לא נכנסים לשאלה מהו רבי, אך גם אילו הרבי העביר בירושה את הספרים לבנותיו - הרי אלו נכסי מלוג, ורק ה"גוף" - הספרים והכתי"ק - שייכים לנשים ואלו ה"פירות" - הרווח ממכירת הספרים וזכות הלימוד בהם - שייכת לבעלים (הרבי והרש"ג), וכאשר זכאי בעל ה"פירות" להם -אין זכות לבעל ה"גוף למנוע ממנו את זכותו. ומכיוון שכאן שני בעלים מתנגדים למכירת הספרים - הרי שאין לבערי גוראריה שום זכות בספרים, ולטענתו אין כל בסיס[8].
יחי אדונינו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד
מדהים יישר כח לגיים יחי המלך
אםשר לקבל הסבר
כן אני רוצה הסבר
נכדו של הרבי הריי"צ בערי גוראריה בנה של בתו חנה לא היה שלם עם החלטה זו שאין לחלק את הספריה, בתחילת חורף תשמ"ה החל בלקיחת ספרים על דעת עצמו מהספריה. תחילה לקח רק מהספרים שהיו בחדרו של הרבי הריי"צ בקומה השניה של 770, ובהמשך החל לקחת גם משאר הספרים שהיו במרתף הבניין. בערי נהג להגיע מידי תקופה לאמו - שגרה באותה התקופה בקומה השלישית של 770 - עם מזוודות גדולות, בהם היה מכניס את הספרים שלקח. את הגניבה ביצע בדרך כלל בזמן ההתוועדויות בעת שהספרייה הייתה ריקה.
הגניבה אובחנה לראשונה בסביבות פורים באותה השנה, על ידי האחראי על הספריה הרב יצחק וילהלם שהבחין בחסרונם של ספרים שונים. בעקבות כך, הוחלט להתקין מערכת שמירה על הנכנסים לספרייה, אולם מערכת זו לא פעלה בשבתות וחגים, וכששוב בוצעה גניבה (באחרון של פסח), הותקנה מצלמה נסתרת במקום. בעת ההתוועדות במוצאי חג השבועות שוב נכנס בערי גוראריה ולקח מהספרים וזו כמובן תועדה במצלמה. סיפור הגניבה החל להתפרסם בצבור, בעקבות התפשטותם של פרסומים אודות מכירת ספרים מהספריה ברחבי העולם.
בסוד הדברים היו הרב שלום דובער לוין מנהל ספריתו של הרבי, הרב חיים ברוך הלברשטם ממנהלי קופת 'בדק הבית' של 770, מזכירו של הרבי, הרב בנימין קליין הרב בערל יוניק. הידיעה נמסרה לידיעת הרבי באמצעות הרבנית חיה מושקא.
כמות הספרים המדויקת אותם הוציא מהספרייה אינה ברורה, והמקורות השונים המתייחסים לפרשה זו, מציגים מספרים שונים של הספרים שנגנבו, הספרן בערל לוין כותב כי סכום הספרים היה 456[5] מקורות אחרים כתוב משמו שהיו כ-550[6], מתוכם מכר כ-100 ספרים. במשך תקופה הקצרה עד לגילוי הגניבה החל בערי במכירת הספרים שהספיק לגנוב מהספריה לסוחרי ספרים באירופה ישראל וארה"ב, אלו גילו התעניינות רבה בקניית הספרים הללו. כך למשל, הגדה של פסח משנת תקי"ז נמכרה בסך של 96,000$ לסוחר שוויצרי, כאשר הלה מכר את ההגדה הלאה לסוחר עתיקות תמורת 150,000$. מאוחר יותר נודע שכחלק מהצעותיו פנה לבית מכירה פומבית השייך לכנסייה במנהטן, אך מחשד שמדובר בסחורה גנובה שללו את העסקה.
חשיפת הפרשיה
לאחר ששמע הרבי כי התברר שהגנב הינו בערי, ביקש מהרש"ג לדבר על כך עם בערי. בערי טען כי קיבל אישור מאמו לקחת ככל שלבו חפץ מהספריה. והיות ולטענתו הספרים שייכים לו, תוכניתו למכור אותם לאספני ספרים תמורת סכומי כסף. הוא גם טען שדודתו (הרבנית חיה מושקא) נתנה לו אישור על כך, טענה שהוכחשה על ידי הרבנית עצמה, אמר הרבי לרש"ג כי באם העניין לא יסתדר עד י"ב תמוז ידבר על כך ברבים. הרבי התייחס לנושא לראשונה כבר בסדרת יחידויות שקיים עם חברי אגו"ח בחודש תמוז תשמ"ה. הרבי התבטא בביטויים חריפים ביותר על המקרה, ואפילו העומדים מחוץ לחדר יכלו לשמוע את קולו הקדוש בזעקות אודות הגניבה.
לראשונה, התייחס לכך הרבי בפומבי בסדרת התוועדויות באותו חודש: בי"ב תמוז, בט"ו תמוז ובשבת פרשת פנחס. הרבי הקדיש לענין מספר שיחות ארוכות, הכוללות ביטויים חריפים. הרבי סיפר על הגניבה[7], והסביר באריכות עד כמה היא חמורה, בהתחשב ביחס המיוחד של הרבי הריי"צ לספריו הקדושים - ולכן כל ספר שנמצא מחוץ למקומו הוא כ"פצצה חיה" שעלולה להתפוצץ ולהזיק ח"ו. בדבריו שלל הרבי מכל וכל את גישת הצד שכנגד, הטוענת ל"ירושה" מהרבי הריי"צ, בעוד שלפי האמת הרבי חי בעולם הזה הגשמי, ומשנה לשנה נעשה יותר חי, בריא ורענן! כמו כן שלל את כוונתם של חסידים לקנות מהגנב את הספרים ולפתור את הבעיה בתשלום.
כחלק מדבריו אודות כך שספריו של הרבי וכן ביתו אינם רכוש פרטי, אלא שייכים לכלל חסידי חב"ד באמצעות אגודת חסידי חב"ד - הורה הרבי לכתוב על חזית בנין 770 את הכיתוב: "בית אגודת חסידי חב"ד - אהל יוסף יצחק ליובאוויטש".
כמו כן, הורה להקים בכפר חב"ד בית שייקרא אף הוא בשם זה. מיד לאחר השיחה הוקדש אחד הבתים בכפר ל"בית אגודת חסידי חב"ד", בו החלו להתקיים שיעורי תורה והתוועדויות. בהמשך לכך, הוקם בשנה שלאחר מכן - תשמ"ו - בנין 770 בכפר חב"ד.
הרבי מבקש פסק דין
מספר ימים אחר י"ב תמוז (אז דיבר על כך הרבי לראשונה ברבים) סיפר הרב יהודה לייב גרונר לרב משה בוגומילסקי כי הרבי מעוניין בפסק דין למי שייכים הספרים על פי ההלכה, מרב שאינו חב"די ועדיף שבכתב. הרב בוגומילסקי פנה לרב אפרים פישל הרשקוביץ, שאמר שמכיוון שלא שמע את טענות שתי הצדדים אינו יכול לפסוק, אולם גם אם לא נכנסים לשאלה מהו רבי, אך גם אילו הרבי העביר בירושה את הספרים לבנותיו - הרי אלו נכסי מלוג, ורק ה"גוף" - הספרים והכתי"ק - שייכים לנשים ואלו ה"פירות" - הרווח ממכירת הספרים וזכות הלימוד בהם - שייכת לבעלים (הרבי והרש"ג), וכאשר זכאי בעל ה"פירות" להם -אין זכות לבעל ה"גוף למנוע ממנו את זכותו. ומכיוון שכאן שני בעלים מתנגדים למכירת הספרים - הרי שאין לבערי גוראריה שום זכות בספרים, ולטענתו אין כל בסיס[8].
איני בקיא ברקע ובפרטים ולכן לא ברור לי בכלל הקשר הדברים. מישהו מסוגל לבאר? תודה מראש!
אחיין של הרבי גנב מספריית חבד ספרים ששייכים לחותנו של הרבי. ובה טבת בית המשפט פסק לטובת חסידי חבד