הזכת את הזמן, 40 שנה (שנים בהם ישנים הם כי יש חבלים בעיניהם ותנומות על עפעפיהם) שהולך אותם במדבר אין משמעות למספר השנים ההם בזמן הזה, אלה משמעות לזמן שמבחינת כל הגיון אינו מושם כלל וכלל להתבוננות בכל הזמנים ההם בזמן הזה! כי בזמן ההוא היה צריך לשמד את הדור אשר היה רגיל בעבדות וידיו גסות ורגליו מלאות אבק, וגבו שפוף, שפתיו יבשות, וליבו רחוק מאוד היה לב העם. זה כל כך מדהים הדרך הזו שעשו אז במדבר שזו נחשבת לזיכרון עולם ככלולות נעוריה של ישר-אל, מי זאת עולה יפה כלבנה, שבה שמת את הדברים האלו בהגיון מוחלט בליבם עד שיתגלו בעינם ויהפכו למעשה בידם, בשפה שההולכים במדבר של הדור שלנו יכולים להבין, וגם את אלו אשר לא מבינים יש פה עשייה של כלים לפיתוח ההבנה של הכלל, ממש ממש עשית המעשה מן ההלכה! וזה נשגב! ממש מההר ההוא להר היום! זו גאונות לשמה! וכל מה שניתן לבקש מכאן והלאה; אנה אדוני הושיע נא אנא אדוני הצליחה נא ברוך אתה אדוני יהוה הנותן לשכבי בינה להבחין בין יום ובין לילה. ברוך אתה יהוה אשה יצר את האדם בחוכמה וברא בו, נקבים נקבים, חלולים חלולים, גלוי וידוע מלפני כסא כבודך שאם יפתח אחת מהם או אם יסתם אחד מהם, או אם יפתח אחד מהם לא נוכל להתקיים אפילו שעה אחת, ברוך אתה יהווה רופא כל בשר ומפליא לעשות. מודה אני לפניך מלך חיי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך. אֱלהַי. נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהורָה. אַתָּה בְרָאתָהּ. אַתָּה יְצַרְתָּהּ. אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי. וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי. וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבא. כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְקִרְבִּי מודֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה´ אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבותַי רִבּון כָּל הַמַּעֲשִׂים. אֲדון כָּל הַנְּשָׁמות. בָּרוּךְ אַתָּה ה´, הַמַּחֲזִיר נְשָׁמות לִפְגָרִים מֵתִים: זו תחיית המתים! והבעת המשאלה הגדולה והחשובה מכל!! בָּרוּךְ אַתָּה ה´, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הַמַּעֲבִיר חֶבְלֵי שֵׁנָה מֵעֵינַי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי זו היא בעצם בבקשה ממנו הישנים, הנתונים בתנומה שעפעפנו כל היום בתוך מסכים ושוויונות ואלו הם חבלים וחבלנים ומחבלים, ואנחנו קשורים בהם ותלויים בהם וכנועים להם אלו מראות העיניים אשר מבלות את כל חוקי המעשה, מקצרות את ידינו ורגלנו, משעבדות אותנו לאלוהים אחרים, לעצלות ועצלנות ועצלון וכל אלו הם זנות ועבודה זרה. עליינו להתכוון בבקשת המשאלה עד לכדי הבעתה של המשאלה, עד לכדי דרישתה והזו ממש בדרישה, כי יש פה התחייבות בברית לעולמים! עלינו רק להיזכר בה בכדי שכשם שאנחנו מבקשים את העברת החבלים והסרת התנומה, שכן יחזור לשמוע אותנו כי שבנו אל מולו, בבקשה שהיא חזקה ועמוקה מאוד נטולת כל אינטריגות ואינטרסיות עצמית, אלה בכוונה שלמה, להתפלל, ולחפש את זה שעזבנו שיחזור להאיר פניו השלמות לעם ישר-אל ולעולם כולו. ושיבנה את ביתו שמקדש את כל הקודשים, כי אין קדושים, יש רק אלו שמקדשים את שם קודשו ושמים שמו בשמים בכדי שיראו את שמו כולם. זכור לנו את כחולת נעורינו כאשר הלכנו אחריך במדבר בארץ לא זרועה. היום ארצנו זרועה אבל בניה ובנותיה רדומים, כי הם בני אנוש עובדי אדמה. אנא תן בנו ובבננו את הצלמך וצלילך אשר נחסכו מעליינו. מי כמוך באיילים מתהווה? ו- מי כמוך מתהדר בקודש? אין עוד מלבדך וכמוך לא יהיו לעולם. אמן כן יהי ברצונו ורק נאמר אמן, וכן נעשה. שלא תביאנו לידי שמיעה, שמע זעקתנו ונאקתינו עכשיו!
הזכת את הזמן, 40 שנה (שנים בהם ישנים הם כי יש חבלים בעיניהם ותנומות על עפעפיהם) שהולך אותם במדבר אין משמעות למספר השנים ההם בזמן הזה, אלה משמעות לזמן שמבחינת כל הגיון אינו מושם כלל וכלל להתבוננות בכל הזמנים ההם בזמן הזה! כי בזמן ההוא היה צריך לשמד את הדור אשר היה רגיל בעבדות וידיו גסות ורגליו מלאות אבק, וגבו שפוף, שפתיו יבשות, וליבו רחוק מאוד היה לב העם.
זה כל כך מדהים הדרך הזו שעשו אז במדבר שזו נחשבת לזיכרון עולם ככלולות נעוריה של ישר-אל, מי זאת עולה יפה כלבנה, שבה שמת את הדברים האלו בהגיון מוחלט בליבם עד שיתגלו בעינם ויהפכו למעשה בידם, בשפה שההולכים במדבר של הדור שלנו יכולים להבין, וגם את אלו אשר לא מבינים יש פה עשייה של כלים לפיתוח ההבנה של הכלל, ממש ממש עשית המעשה מן ההלכה! וזה נשגב! ממש מההר ההוא להר היום!
זו גאונות לשמה!
וכל מה שניתן לבקש מכאן והלאה;
אנה אדוני הושיע נא
אנא אדוני הצליחה נא
ברוך אתה אדוני יהוה הנותן לשכבי בינה להבחין בין יום ובין לילה.
ברוך אתה יהוה אשה יצר את האדם בחוכמה וברא בו, נקבים נקבים, חלולים חלולים, גלוי וידוע מלפני כסא כבודך שאם יפתח אחת מהם או אם יסתם אחד מהם, או אם יפתח אחד מהם לא נוכל להתקיים אפילו שעה אחת, ברוך אתה יהווה רופא כל בשר ומפליא לעשות.
מודה אני לפניך מלך חיי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך.
אֱלהַי. נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהורָה. אַתָּה בְרָאתָהּ. אַתָּה יְצַרְתָּהּ. אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי. וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי. וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבא. כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְקִרְבִּי מודֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה´ אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבותַי רִבּון כָּל הַמַּעֲשִׂים. אֲדון כָּל הַנְּשָׁמות. בָּרוּךְ אַתָּה ה´, הַמַּחֲזִיר נְשָׁמות לִפְגָרִים מֵתִים:
זו תחיית המתים!
והבעת המשאלה הגדולה והחשובה מכל!!
בָּרוּךְ אַתָּה ה´, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הַמַּעֲבִיר חֶבְלֵי שֵׁנָה מֵעֵינַי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי
זו היא בעצם בבקשה ממנו הישנים, הנתונים בתנומה שעפעפנו כל היום בתוך מסכים ושוויונות ואלו הם חבלים וחבלנים ומחבלים, ואנחנו קשורים בהם ותלויים בהם וכנועים להם אלו מראות העיניים אשר מבלות את כל חוקי המעשה, מקצרות את ידינו ורגלנו, משעבדות אותנו לאלוהים אחרים, לעצלות ועצלנות ועצלון וכל אלו הם זנות ועבודה זרה.
עליינו להתכוון בבקשת המשאלה עד לכדי הבעתה של המשאלה, עד לכדי דרישתה והזו ממש בדרישה, כי יש פה התחייבות בברית לעולמים! עלינו רק להיזכר בה בכדי שכשם שאנחנו מבקשים את העברת החבלים והסרת התנומה, שכן יחזור לשמוע אותנו כי שבנו אל מולו, בבקשה שהיא חזקה ועמוקה מאוד נטולת כל אינטריגות ואינטרסיות עצמית, אלה בכוונה שלמה, להתפלל, ולחפש את זה שעזבנו שיחזור להאיר פניו השלמות לעם ישר-אל ולעולם כולו. ושיבנה את ביתו שמקדש את כל הקודשים, כי אין קדושים, יש רק אלו שמקדשים את שם קודשו ושמים שמו בשמים בכדי שיראו את שמו כולם.
זכור לנו את כחולת נעורינו כאשר הלכנו אחריך במדבר בארץ לא זרועה.
היום ארצנו זרועה אבל בניה ובנותיה רדומים, כי הם בני אנוש עובדי אדמה.
אנא תן בנו ובבננו את הצלמך וצלילך אשר נחסכו מעליינו.
מי כמוך באיילים מתהווה? ו- מי כמוך מתהדר בקודש?
אין עוד מלבדך וכמוך לא יהיו לעולם.
אמן כן יהי ברצונו ורק נאמר אמן, וכן נעשה.
שלא תביאנו לידי שמיעה, שמע זעקתנו ונאקתינו עכשיו!