איזו זכות יש לנו שאנחנו רואים אותם בחיים. בעוד כמה שנים זה מאוד יראה רחוק כמו שאנחנו רואים עכשיו היסטוריה של לפני מאה שנה,אף פעם לא נשכח ,דבר בלתי נתפס אנשים שורדים הם♥️♥️
יש לי ברוך השם ספתא ועד 2017 היתה לי סבתא רבא , ועד 2006 היתה לי עוד סבתא רבה , ועד לפני שנתיים היה לי עוד סבא. בעזה אני כנראה אקליט את סבתא שלי צריך למצוא זמן נכון. חוץ מזה ראיתי שיש ארגון שהקליטו קרוב ל60000 שעות וגם יש ביד ושם עוד אז יש ברוך השם יסוד . אולי באמת צריך ללכת ולהקליט עוד .
טומי היקר אני רוצה לבשר לך שאנחנו צמים על השואה פעמים ביום הקדיש הכללי (עשרה בטבת) וביום האבל של עם ישראל (תשעה באב) אפילו יש כינות שהתאימו לשואה אבל אין לנו כוח הלכתי היום להפוך את יום השואה הנוכחי ליום צום...
כתבה מרגשת ועצובה מאוד. דור שהולך ונעלם. כל עוד חיים בקירבינו ניצולים יש לאפשר להם לחיות בכבוד בעל המובנים. בפן הריגשי בפן הפיזי ובפן הכלכלי. זו חובה מוסרית שאנו חבים לניצולי השואה שעוד חיים איתנו. אכן כתבה מרגשת עד דמעות.
להאכיל את הדיכאון במשמעות אנחנו חיים בזמנים מיוחדים. אם בעבר אנשים היו מחוברים יותר לאדמה, היום הכול מלאכותי. אנחנו נולדים בין כותלי בית היולדות, עוברים לחיות בין קירות הדירות, אחר כך בין קירות בית הספר ואז לרוב כלואים בין קירות מקום העבודה. המעבר מהחוץ לפנים שינה את הגישה שלנו לחיים. השינוי הזה משפיע גם על מצב הרוח שלנו. מרכז המחקר של אוקספורד פרסם לאחרונה דו"ח המראה כי במדינות רבות "אנשים מאובחנים עם דיכאון בגיל מוקדם יותר מאשר בעבר". למשל, בשנת 1996 בדנמרק השיעור הגבוה ביותר של אנשים שאובחנו עם דיכאון היה בסביבות גיל חמישים. עשרים שנה מאוחר יותר, השיעור הגבוה ביותר של אנשים שאובחנו עם דיכאון היו בני עשרים וארבע. כדי למנוע דיכאון בדורנו עלינו להשקיע בגישה נכונה ומותאמת, מכיוון שאנשים אינם מותאמים יותר לחיים הטבעיים. ההשקעה אינה כלכלית, אלא עלינו לבנות מעטפת שתשמש כמתווך בין הדור החדש למציאות שבה הוא חי. המעטפת הזו צריכה להכין אותם לחיים בכל רמה - אישית, חברתית וסביבתית. הצעירים צריכים ללמוד כיצד להתקשר ולהתחבר אחד עם השני ועם הטבע. אחרת, הם ידעכו, כפי שכבר קורה להם. אם בעבר אנשים היו שוהים בחוץ יותר ממה שהם היום, וחלק גדול מחייהם כלל התקשרות עם אנשים אחרים, היום אנחנו עושים הכול באינטרנט, והסביבה בחוץ פחות מעניינת אותנו. ההתקדמות הטכנולוגית של העשורים האחרונים עטפה אותנו בגאדג'טים וניתקה אותנו מאנשים. אפילו האוכל הפך תעשייתי ומחומם במיקרוגל. אנחנו לא צריכים להתנער מהטכנולוגיה, אלא לאזן את החיים. איך? ליצור קשרים אנושיים בונים, חיוביים ותומכים. כשאנשים יגלו שהקשרים עם אחרים מספקים אותם בדרכים שהטכנולוגיה לא יכולה, הם יקפידו לטפח אותם. הבעיה היא שאנשים מרגישים שהקשרים עם אחרים הם תחרותיים - כל אחד מנסה להערים על האחרים ולהתנשא עליהם - והם מראש מתעייפים ופונים באופן טבעי לסביבה הדיגיטלית, שהיא פחות תחרותית ופוגענית. אבל אם לאנשים היו חוויות חיוביות כתוצאה מיחסים עם אחרים והם היו חשים סיפוק ואושר, אז לא הייתה להם סיבה לסגת לסביבה וירטואלית. הם היו מוצאים משמעות בחיים - מה שאף טכנולוגיה לא יכולה להעניק להם. הנתינה ההדדית נותנת תכלית לכל מה שאנו עושים. כשאנחנו עושים משהו בשביל אדם אחר, זה נשאר. המעשה מקבל חיים משלו, משמעות חדשה, והוא משפיע על חיינו ועל חיי אחרים בדרכים שאיננו יכולים לחזות. כשאנחנו עושים משהו באינטרנט, עם עצמנו, המעשה שלנו הולך לאיבוד בענן הדיגיטלי ומותיר אותנו בתחושת ריקנות חסרת משמעות. לכן כדי לרפא את הדיכאון צריך למצוא דרכים לעודד אנשים לצאת, לתקשר ולהתחבר לאנשים אחרים. זה יוסיף להם שמחה, סיפוק ומשמעות, ומשמעות בחיים יכולה למנוע דיכאון.
איזו זכות יש לנו שאנחנו רואים אותם בחיים. בעוד כמה שנים זה מאוד יראה רחוק כמו שאנחנו רואים עכשיו היסטוריה של לפני מאה שנה,אף פעם לא נשכח ,דבר בלתי נתפס אנשים שורדים הם♥️♥️
❤️❤️❤️❤️❤️❤️
איזה אישה מדהימה!!! נזכור ולא נשכח לעולם!
מרגש וחשוב!
GOD BLESS YOU WARRIOR WE SALUTE YOU AMEN
NEVER AGAIN AMEN
Èlök holtak mindig ❤️❤️ szívünkben él a jó Isten óvja Izraelt
❤️❤️ Áldott legyen a neve aki Èdesanyámat a ❤️❤️❤️❤️ szívére ölelte ÁMEN
בבקשה, תחפשו אם אם יש ניצול/ה אחד/ת קרוב למקום מגוריכם ומדי פעם תנסו לבקר אותו, לשאול בשלומו ולדבר אתו. שלא ידעו עוד צער שביכולתנו למנוע.
יש לי ברוך השם ספתא ועד 2017 היתה לי סבתא רבא , ועד 2006 היתה לי עוד סבתא רבה , ועד לפני שנתיים היה לי עוד סבא.
בעזה אני כנראה אקליט את סבתא שלי צריך למצוא זמן נכון.
חוץ מזה ראיתי שיש ארגון שהקליטו קרוב ל60000 שעות וגם יש ביד ושם עוד אז יש ברוך השם יסוד .
אולי באמת צריך ללכת ולהקליט עוד .
זכרונם לברכה!
חובה לזכור ולא לשכוח. עם ישראל חי🇮🇱
ב ו ד י ו ק!!!!!!
טומי היקר אני רוצה לבשר לך שאנחנו צמים על השואה פעמים ביום הקדיש הכללי (עשרה בטבת) וביום האבל של עם ישראל (תשעה באב) אפילו יש כינות שהתאימו לשואה אבל אין לנו כוח הלכתי היום להפוך את יום השואה הנוכחי ליום צום...
אם יום השואה לא היה בניסן היה אפשר לעשות צום
אסור גם כי השואה יוצא בניסן
ק י נ ו ת - לא כ יי נ ו ת !
בתמונה ההיא נמצאת גם גיטה לבון ז"ל אישה מהממת
כתבה מרגשת ועצובה מאוד.
דור שהולך ונעלם.
כל עוד חיים בקירבינו ניצולים יש לאפשר להם לחיות בכבוד בעל המובנים.
בפן הריגשי
בפן הפיזי
ובפן הכלכלי.
זו חובה מוסרית שאנו חבים לניצולי השואה שעוד חיים איתנו.
אכן כתבה מרגשת עד דמעות.
fantastic 💃💃🔥🍒🌿👍👍🏽
אנחנו חייבים להעביר את זה הלאה. אסור לנו לוותר על זה.
והרעיון שטומי הציע לגביי הצום הוא רעיון נכון. זה יום שצריך להשאר חזק בתודעה שלנו!
וואוו זה רעיון מצויין ,
הבעיה שזה ב-כ"ז בניסן - אסור לצום - לכן צמים בי' בטבת
ז"א שיום המצור - י' בטבת - הפך ליום הקדיש הכללי....
אפשר להוסיף יום - לא בניסן
כן אם המדינה תתייחס אליהם אולי הם יחיו בתנאים יותר טובים
כן ,גם מומלץ מאוד למדינה לא לגנוב להם את כספי הפיצויים שמגיעים להם מגרמניה.
כואב הלב, אבל הגרמנים הם אותם גרמנים.
אל דאגה שואה בפתח למי שלא יודע יהיה הרבה מה לספר הבסטה נסגרת
אבל למה אומרים "מתה" על יהודים לא אומרים ככה, היא נפטרה
@All We Need is Common Sense
אין הבדל אבל נפטר זה יותר מכבד
להאכיל את הדיכאון במשמעות
אנחנו חיים בזמנים מיוחדים. אם בעבר אנשים היו מחוברים יותר לאדמה, היום הכול מלאכותי. אנחנו נולדים בין כותלי בית היולדות, עוברים לחיות בין קירות הדירות, אחר כך בין קירות בית הספר ואז לרוב כלואים בין קירות מקום העבודה. המעבר מהחוץ לפנים שינה את הגישה שלנו לחיים.
השינוי הזה משפיע גם על מצב הרוח שלנו. מרכז המחקר של אוקספורד פרסם לאחרונה דו"ח המראה כי במדינות רבות "אנשים מאובחנים עם דיכאון בגיל מוקדם יותר מאשר בעבר". למשל, בשנת 1996 בדנמרק השיעור הגבוה ביותר של אנשים שאובחנו עם דיכאון היה בסביבות גיל חמישים. עשרים שנה מאוחר יותר, השיעור הגבוה ביותר של אנשים שאובחנו עם דיכאון היו בני עשרים וארבע.
כדי למנוע דיכאון בדורנו עלינו להשקיע בגישה נכונה ומותאמת, מכיוון שאנשים אינם מותאמים יותר לחיים הטבעיים. ההשקעה אינה כלכלית, אלא עלינו לבנות מעטפת שתשמש כמתווך בין הדור החדש למציאות שבה הוא חי. המעטפת הזו צריכה להכין אותם לחיים בכל רמה - אישית, חברתית וסביבתית. הצעירים צריכים ללמוד כיצד להתקשר ולהתחבר אחד עם השני ועם הטבע. אחרת, הם ידעכו, כפי שכבר קורה להם.
אם בעבר אנשים היו שוהים בחוץ יותר ממה שהם היום, וחלק גדול מחייהם כלל התקשרות עם אנשים אחרים, היום אנחנו עושים הכול באינטרנט, והסביבה בחוץ פחות מעניינת אותנו. ההתקדמות הטכנולוגית של העשורים האחרונים עטפה אותנו בגאדג'טים וניתקה אותנו מאנשים. אפילו האוכל הפך תעשייתי ומחומם במיקרוגל.
אנחנו לא צריכים להתנער מהטכנולוגיה, אלא לאזן את החיים. איך? ליצור קשרים אנושיים בונים, חיוביים ותומכים. כשאנשים יגלו שהקשרים עם אחרים מספקים אותם בדרכים שהטכנולוגיה לא יכולה, הם יקפידו לטפח אותם.
הבעיה היא שאנשים מרגישים שהקשרים עם אחרים הם תחרותיים - כל אחד מנסה להערים על האחרים ולהתנשא עליהם - והם מראש מתעייפים ופונים באופן טבעי לסביבה הדיגיטלית, שהיא פחות תחרותית ופוגענית.
אבל אם לאנשים היו חוויות חיוביות כתוצאה מיחסים עם אחרים והם היו חשים סיפוק ואושר, אז לא הייתה להם סיבה לסגת לסביבה וירטואלית. הם היו מוצאים משמעות בחיים - מה שאף טכנולוגיה לא יכולה להעניק להם.
הנתינה ההדדית נותנת תכלית לכל מה שאנו עושים. כשאנחנו עושים משהו בשביל אדם אחר, זה נשאר. המעשה מקבל חיים משלו, משמעות חדשה, והוא משפיע על חיינו ועל חיי אחרים בדרכים שאיננו יכולים לחזות. כשאנחנו עושים משהו באינטרנט, עם עצמנו, המעשה שלנו הולך לאיבוד בענן הדיגיטלי ומותיר אותנו בתחושת ריקנות חסרת משמעות.
לכן כדי לרפא את הדיכאון צריך למצוא דרכים לעודד אנשים לצאת, לתקשר ולהתחבר לאנשים אחרים. זה יוסיף להם שמחה, סיפוק ומשמעות, ומשמעות בחיים יכולה למנוע דיכאון.
15000? יאלללה
ומי יספר על חטופי תימן???
אחות של אמי נחטפה, שמה היה רות. אבל ההשוואה לא במקומה.
@@patriotsforisrael3610 למה לא במקומה?
גם ילדי תימן נחטפו ונרצחו לטובת ניסויים באמריקה.
אה רגע,זה קרה פה בישראל אז זה לא נראה טוב
שהגרמנים יצומו