הראל סקעת - לעוף (לייב מהאולפן השקוף בירושלים)

แชร์
ฝัง
  • เผยแพร่เมื่อ 20 ก.ย. 2024
  • לייב מהאולפן השקוף במדרחוב בן יהודה לכבוד יום ירושלים
    קלידים, קולות ומחשב: אלון רדעי
    מפיקים ראשיים: צורי רוקח, דנה יצחק
    הפקה: מיכל בן עזרא, פז אייזנברג ובן הגלילי ויצמן
    סאונד: מיכאל אבו, דניאל שבתאי
    דיגיטל: יואל קנול, חגי גור, יועד מאיר, יולי רובין שטיין, נועם כהן, לירון מטלון
    רוצים עוד מגלגלצ?
    עשו לנו לייק בפייסבוק - / glglz.co.il
    עקבו אחרינו באינסטגרם - glglz.im/instegram
    עקבו אחרינו בטיקטוק - vm.tiktok.com/...
    בקרו באתר שלנו - glglz.im/HomePage
    הורידו את האפליקציה באנדרואיד - glglz.im/Google...
    הורידו את האפליקציה באייפון - glglz.im/apple

ความคิดเห็น • 8

  • @יעלהנאותי
    @יעלהנאותי ปีที่แล้ว +2

    אתה ילד שאהוב בשמים❤
    כמה מתנות קיבלת עם כשרון נדיר וזכות גדולה לאחד בין אנשים מגוונים.
    אתה צריך לעבוד על שיר שנקבל איתו פני משיח❤❤❤

  • @dorhirst3604
    @dorhirst3604 ปีที่แล้ว +4

    גם אני רוצה לעוף!

  • @yalibiton3249
    @yalibiton3249 ปีที่แล้ว +1

    אני רוצה להשיג את הבחור עם החולצה האדומה שעומד בסוף .... 😂
    אחלה אנרגיות ❤ ‏‪

    • @liron-522
      @liron-522 ปีที่แล้ว +1

      חחחח גם אותי הוא תפס בעין נראה תייר אמריקאי. הייתה שם קבוצת תיירים אמריקאיים.

    • @liron-522
      @liron-522 ปีที่แล้ว

      @@yalibiton3249 את היית שם?

  • @yalibiton3249
    @yalibiton3249 ปีที่แล้ว +2

    איזה וויב טוב ❤❤❤❤ מהמםם

  • @yonayehezkel3150
    @yonayehezkel3150 ปีที่แล้ว +4

    איזה יופי.
    במקום הרבה מילים, חיוך פותח את הלב שלך לאחרים
    אדם חי בעיר תוססת, סביבו קולח זרם בלתי פוסק של אנשים, וגם כשהוא בבית הם ממשיכים לדבר אליו דרך המסכים. אבל הבדידות חונקת אותו. הוא לא מרגיש שמשהו מכל ההמולה שייך לו ושבכלל למישהו סביבו אכפת מה קורה איתו.
    בדידות היא רגש פנימי שמכה באדם כשהוא לא נמצא בקשר יפה, טוב, ידידותי והדדי עם הסביבה. זו תחושת הניתוק מהסביבה, שלא פותחת לקראתו ידיים לקבל אותו אליה. לא בגלל שהיא שונאת אותו, פשוט לא אכפת לה ממנו. זו אותה האדישות שקיימת בסביבה המודרנית כלפי כל אחד ואחד.
    אדם שחי ביישוב גדול יודע איפה הפינה שלו, קוביית המגורים שלו. הוא מכיר את האנשים בעבודה ואת החנויות שהוא יכול להיכנס אליהן לקנות מצרכים. אבל לא לזה הוא מחכה ומצפה. הוא מייחל ליחס, להתעניינות, לחום הלב שירגיש מהסביבה.
    לא במקרה גוברת ומתפשטת הרגשת הבדידות הקשה הזו בימינו וכבר נחשבת למגפה הגדולה בדורנו. היא מגיעה מהטבע שדוחף אותנו להתקשר זה לזה, דורש ומבקש לחבר את הלבבות, שיהיו פתוחים לכולם. זו מדרגת ההתפתחות הרוחנית שנועדנו אליה, והגיע הזמן לעלות אליה.
    לא בכוח להיכנס בכל אחד ואחד, אלא בהדרגה לתת דוגמה טובה לכולם, של פתיחות, של קרבה, של שייכות. ואין מה לפחד להיפגע. הפחד הזה הוא ריק, שקרי. צריכים רק קצת לפתוח את העיניים, את הלב והאוזניים, להיות קצת יותר מוכנים לקשר עם הזולת, ואז גם הזולת יהיה מוכן לקשר כזה.
    אנחנו צריכים לחייך זה לזה. בהתחלה זה קשה, לא בא טבעי, אבל צריכים ללמוד איך לחייך באמת, מבפנים. זה חשוב, כי חיוך מעיד על פתיחות של אדם לזולת, הוא מראש מראה שהיחס אליו הוא טוב. במקום הרבה מילים, חיוך פותח את הלב שלך לאחרים.

  • @liron-522
    @liron-522 ปีที่แล้ว

    כפרה על הראל סקעת 3> ואיזה די ג'יי תותח שאפוו . תודה לכם ולהראל שהגיע לשמח אותנו !!! הייתי שם היה ממש כיף (: תבואו אלינו גם בחופש הגדול לא רק ביום ירושלים!!!!!