הסכסוך הישראלי- פלסטיני: היהודים באים שרים יובל המנוול
ฝัง
- เผยแพร่เมื่อ 31 มี.ค. 2022
- מתוך היהודים באים, עונה 5, פרק 5, מרץ 2022
מילים ולחן: יובל מנדלסון
עיבודים והפקה מוסיקלית: אסף תלמודי
~~~~~
יש הרבה פשעים והרבה עוולות
את כולם לא נוכל כאן למנות
אנשים מתים אדמות כבושות
נו בכל זאת אפשר לנסות
כולם יודעים מה שהלך שם בקיביה
שזה עבר על כל חוקי המלחמה
הם פוצצו את הבתים
מבלי לבדוק אם יש בפנים
מי שישן לו שינה ערבה
כולם יודעים מה שקרה באינתיפאדה
וסכינים ובקבוקים של תבערה
ובלוקים על הראש
ואבנים על השמשה
ושנינו כאן ושנינו מלאים בושה
יש הרבה פשעים והרבה עוולות
את כולם לא נוכל כאן למנות
אנשים מתים אדמות כבושות
בואי נוסיף לעלות זכרונות
פרעות תרפ"ט כולל חברון וצפת וחולדה
זה לא פרעות זה מקסימום מאורעות
ואוטובוסים חרוכים
ושקיות עם אזרחים
בקניונים ותחנות מרכזיות
איך לא דיברנו על הטבח בכפר קאסם
(באמת איך?)
נשים וטף חזרו לכפר בשיירה
(אל תהיה קשה עם עצמך)
וכשניתנה ההוראה
הכדורים שרקו שירה
ואז מיהרתם לנקות את הזירה
(נו נו)
יש הרבה פשעים והרבה עוולות
את כולם לא נוכל כאן למנות
אנשים מתים אדמות כבושות
בוא נשחק משחק אסוציאציה
יאללה, נשחק
אני מתחיל, בסדר?
תתחיל תתחיל
אוקיי
תפדל
ברוך גולדשטיין- צומת בית ליד
הפיגוע בדומא- (אתה הולך להפסיד?)
הלינץ' ברמאללה, כבר אמרתי אינתיפאדה?
אמרת אבל היה גם... הטבח באולימפיאדה
יש הרבה פשעים והרבה עוולות
את כולם לא הצלחנו למנות
אבל יש מקום בו נוכל לחיות
מתישהו
איכשהו
איפשהו
~~~~~
קונטרבס : מיקי ורשאי
גיטרות : נדב הולנדר
כינורות : אבנר קלמר
תופים : ניר מנצור
קולות : תמר תלמודי
מיקס : גל אבירם - เพลง
שמעתי ראיון עם יובל מנדלסון שבו הוא סיפר שלא הצליח לאתר אף אחד מהצד הפלסטיני שישיר את השיר הזה יחד עם הצד הישראלי.
יובל מנדלסון - ההוא משייגעץ????
באמת חשדתי שלקחו ממך השראה לשיר
סוף סוף משהו שלקח את השיר ברצינות והעלה את זה ליוטיוב בנפרד תודההההההה
לא סתם מישהו, זה היוצר של השיר
רק שתדע, גם כאן 11 העלו את השיר בנפרד.
מדכא באופן מושלם
מדהים
פשוט מצויין 👌
גאון כרגיל !
שחר חסון נראה דומה לשחקן מהסופראנוס
פשוט גאוני, כל מילה נוספת מיותרת
אוהב מאוד את התוכן שלך, ואתה יוצר מוכשר ומחונן. אבל אין סימטריה.
זו הבעיה העקרית של השמאל הקיצוני
לא צריך סימטריה
יש הרבה אנשים עם פרצוף מאוד סימטרי אבל לא כל כך יפה..
רוב השירים היום עם סימטריה, ורוב השירים גם לא מיוחדים כל כך..
דווקא על שירים מיוחדים כמו אלו אתה לא צריך לרצות סימטריה, ולהפך, אני חושב שזה מה שמייחד את השיר הזה ועושה אותו מרגש יותר...
במילה אחרת, בסימטריה אנחנו משתמשים כדי לעשות דברים יפים ומושלמים יותר,
ובשירים מהסוג הזה דווקא הייחודיות עושה אותם יפים ומושלמים בהרבה מרוב השירים, וחוסר הסימטריה מוסיפה לייחודיות של השיר...
לסלוח להם? אפילו לא בצחוק
כשפוגעים בנו, זה כואב נורא. מתי יש מקום לסליחה? מהי בכלל סליחה? איזה שדרוג אפשר לעשות לטבע הפנימי שלך, כך שאיש לא יוכל לפגוע בך?
הטבע של האדם הוא רצון ליהנות, רצון למלא את עצמו בכל מיני דברים שנראים לו טוב. אנו רוצים ליהנות בעיקר מאוכל, ממין, ממשפחה, מכסף, מכבוד, משליטה ומידע, מכל מיני דברים, בשילובים כאלה ואחרים. כל הזמן אנחנו עובדים כדי למלא את הרצונות שלנו, ועושים חשבון כמה כוחות כדאי להשקיע במשהו מסוים בהתאם להנאה הצפויה.
לצורך המחשה, נגיד שאנחנו רוצים לקנות איזו חליפה יפה לקראת אירוע חגיגי במיוחד. השקענו את הסכום הגבוה שהיא עלתה, שווה ערך לכמעט שבוע עבודה, ובהתרגשות רבה קנינו אותה. מגיע היום המיוחל, אנחנו לובשים את החליפה החדשה, מסתובבים בין כולם עם חיוך מאוזן לאוזן. אנשים אומרים: 'וואו, איזו חליפה מדהימה'. החזה מתנפח מגאווה.
ופתאום, מישהו זורק איזו יציאה מול כולם, 'וואלה מה נהיה איתך, איזו חליפה מוזרה לבשת? מה זה, פורים היום?'. ומאותו אותו רגע, המציאות השתנתה. כולם מצחקקים, ואנחנו מתמלאים בושה.
בהמשך הערב, שוב אנחנו נתקלים באותו אדם, והוא אומר לנו בשקט: 'סליחה אם קודם אמרתי משהו לא במקום'. מיד אנחנו מגיבים בביטול: 'מה פתאום, שטויות, הכול בסדר, מה קרה לך...'.
האם בבקשת סליחה כזו יש בכדי לפצות על הפגיעה שנוצרה? ודאי שלא. לכן אנחנו לא מקבלים אותה. סליחה של ממש הייתה צריכה להיות כזו שתפצה אותי על הסכום הגדול שהשקעתי בקניית החליפה, על כל הציפיות שהיו לי לקבל מחמאות, כבוד והערכה, תקוות שהתחלפו בזלזול, לעג ובושה. על כל הדברים שהצטברו אצלי, דרוש לי פיצוי הולם.
הפיצוי יכול להגיע דרך נקמה, כמו שבדרך כלל קורה, או לחילופין דרך זה שאותו אדם יגיע אליי עם התנצלות מעומק הלב, ישכנע אותי בכך שהוא מבין כמה נזק הוא גרם לי, איזה עלבון נורא, יאמר שרע לו מזה כל כך עד שהוא רוצה להוסיף להתנצלותו גם צ'ק שמן, משהו שיכסה קנייה של עשר חליפות אחרות, לצורך הדוגמה. במקרה כזה, אם ארגיש שהתנצלותו היא אכן כנה וגם הצ'ק ייראה לי מספיק מכובד, או אז אהיה מוכן לסלוח, למחוק את המקרה כאילו לא היה.
באופן עקרוני, כגודל המכה כך גודל הפיצוי שיוכל לכסות אותה. סליחה, נקמה, פגיעה, עלבון, השקעה, כל אלה הם דברים שנמדדים ביחס לרצון האגואיסטי שלי ליהנות. בלבד. כאשר האגו עדיין מרגיש פגוע ודורש נקמה, זה אומר שמקום הפגיעה לא התמלא בפיצוי מספק. הבור שנפער בתוך הלב עדיין פתוח, ולכן איננו יכולים באמת לסלוח.
עד כאן ניתחנו תופעות שכולנו מכירים, ועתה נתקדם.
מתישהו, באמצע החיים, יכולה לבצבץ באדם הרגשה שכל סגנון ההתנהלות הזה של פגיעות ונקמות, של מרדפים אחרי הנאות שבסוף תמיד חומקות, של תקוות לכבוד ואכזבות, מאבקים על שליטה ומלחמות - מתיש אותו. הורס לו את הבריאות, את מערכות היחסים, את כל החיים. 'מה אני מרוויח מכל זה', הוא מתחיל לשאול את עצמו, 'בשביל זה כדאי לחיות? זה הייעוד שלי, זה כל מה שיש לי לעשות?'.
התעוררות השאלות הפנימיות הללו מביאה את האדם אל שיטה להתפתחות פנימית, שיטה להתעלות מעל מגבלות הטבע האגואיסטי. השיטה הזו מלמדת שהמטרה הגדולה של קיומנו עלי אדמות, היא לגלות את כוח הטבע הכללי. תכונתו היא השפעה טובה, כלומר אהבה ונתינה, ומגלים אותו על ידי רכישת תכונה דומה. הגילוי הזה מוגדר כרוחני, כי הוא מעלה את האדם לדרגת קיום עליונה, נצחית ושלמה.
איך זה קורה? בגדול, על ידי פיתוח קשרי אהבה במסגרת קבוצתית קטנה שמשמשת לנו כמעבדה, אנחנו משלימים זה את זה בצורה שאליה אף אחד לא יוכל להגיע לבדו. לומדים להתחבר זה לזה בהרמוניה, כמו איברים שונים בגוף אחד. פגיעה, פיצוי, נקמה, סליחה, כל המשחקים האלה מאבדים מחשיבותם כי אנחנו מבינים שהמאבק שלנו הוא לא האחד בשני, אלא כולנו יחד מול הטבע האגואיסטי.
בתהליך ההתפתחות המשותף, אם אני קולט שפגעתי במישהו, אני ניגש אליו ישירות ומבקש להשלים את שקלקלתי מולו. להתקרב אליו, להתחבר איתו, לעשות הכול כדי שבינינו ישרה שוב כוח האהבה. ואם מישהו פגע בי, אני מזכיר לעצמי שזה לא הוא אשם, אלא האגו, ומשתדל לעזור לו להתעלות ממנו. בדרך זו, אנחנו מתקרבים בהדרגה למצב שהעולם שלנו הופך למקום שכיף לחיות בו. עם הדדיות, תמיכה וביטחון, עם כוח עליון.
נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן
מעניין אם היית רושם את התגובה למערכון הזה במידה והיית רואה אותו לראשונה לפני חודש.
וואוו, זה המערכון הכי מטופש ששמעתי !
שכחתם שאין כמעט משפחה בישראל שאין בה הרוג או פצוע באחד המלחמות או פיגועי הטרור שהיו כאן ???
גם להם טכנית