לינוי לא צריכה טיפול בהפרעות אכילה היא צריכה סיבה אחת מספיק טובה שתגרום לה למומנטום. אם היא נשואה באושר, ילדים בריאים, עבודה מספקת והצלחה בתחומה, אז מה הטריגר שיגרום לה להגיד "פאק איט, אני חייבת שינוי!". שינוי מגיע מלמטה, לא מאזור הנוחות. תראו מה קורה לאישה לאחר גירושין, פתאום מגיע שינוי חיצוני של 180 מעלות. משהו פנימי עז שאומר "זהו. מחר בבוקר אני מתחילה שינוי מטורף ואני לא עוצרת בשום שלב, עד שאני משיגה את המטרה". כבר אחרי שבוע יורדים 1-2 ק"ג והופ! פתאום הכל נהיה יותר קל. יש מוטיבציה מטורפת! יש מטרה ברורה ויש מומנטום חיובי. זה בדיוק מה שלינוי צריכה. אבל אין לה סיבה אמיתית. אין בה אש פנימית, אז מה היא אומרת? (חחח) יש לי הפרעות אכילה אני צריכה מישהו חיצוני שיאבחן אותי ויכניס בי פילוסופיה נפשית כדי שאבין את נבכי נפשי ואז ארד במשקל! אבל לינוי יקרה!!! ירידה במשקל הוא תהליך שמצריך סיבה מספיק טובה, רצון, התמודדות עם קושי יומיומי, ועקביות. אז את חושבת שפסיכולוג יעשה את העבודה הזאת עבורך? הרי רוב אוכלוסיית העולם בהשמנת יתר, אז פשוט תעשי את ההיפך מהם וכדברי המשוררת שהסתלבטתן עליה בפרק "פשוט תסתמי את הפה". עם הזמן, כשתראי את מאיה אוכלת ג'אנק תראי שזה יכניס בך יותר מוטיבציה להמשיך בתהליך. ותזכרי מה יקרה בזמן התהליך, כמה החיים שלך ישתנו מהקצה אל הקצה. כשאת מתארת בפרק את החיים הקשים שבדיאטה את שוכחת שהמוח מתרגל מאוד מהר לשינויים והכל נעשה קל. כשנולדת לא הצלחת ללכת, בעזרת תרגול אין סופי הצלחת לעמוד ואח"כ ללכת ועכשיו את לא חושבת על זה בכלל. המוח עובד על אוטומט. לא היה שווה?
מחשבות שלי בזמן הפודקאסט... מאיה: "אני כל כך גאה בעצמי, אני פאקינג שנתיים מצליחה לשמור על המשקל!" אני: "נשמה, את שנתיים שומרת על מאזן של 3,000 קלוריות, במה יש לך להתגאות? את כל יום אוכלת כמות מטורפת של קלוריות, במה יש לך להתגאות? אם היית אוכלת בצורה נורמלית היית יורדת במשקל ולא משמרת משקל עודף במשך כל כך הרבה זמן". מאיה: "לא! אין לי בולמוסים! אני כל כך גאה בעצמי!" מאיה ממשיכה ואומרת "פעם היו לי בולמוסים, הייתי מחכה שציון ירדם והולכת לאכול משהו בהיחבא. היום אין לי בולמוסים כי אני אוכלת מה שבא לי, אם בא לי פופקורן אני אוכלת, אם בא לי משהו מתוק, אני אוכלת!" אני: "איך יהיו לך בולמוסים אם את לעזאזל אוכלת כל מה שבא לך במשך כל היום?! בולמוסים קורים בזמן שהגוף נמצא בתחושה של מחסור, של מצוקה, של גירעון קלורי. את כבר שנים לא בגירעון קלורי, את כבר לא עושה צום כמו בעבר, למה שתגיעי למצב של בולמוס אם את לא חווה תחושה של רעב של יותר משעה? את הרי אוכלת מה שבא לך וכמה שבא לך". יש כל כך הרבה חוסר מקצועיות וחוסר הבנה שקשה לראות. לינוי כל הזמן מתלוננת שהמאזן הקלורי שלה כל כך נמוך (מסכנה) שאם היא תאכל יותר מ1000 קלוריות היא תשמין אז בואי תהיי ראויה לכבוד שאת כל הזמן דורשת כלפי עצמך ותציגי לנו בפרק הבא את המאזן הקלורי שלך, זה עניין של פחות מדקה אחת לחשב את זה במחשבון TDEE שיציג לך בקירוב יחסית מדוייק את המאזן הקלורי. התירוצים האלה לא עומדים בקנה אחד עם ה"אינטלגנציה, החריפות, הגאונות והGod's level" שאת מתארת את עצמך בתוכנית. שתפי אותנו. אמרת- כל האמת לא?
אני מרגישה שיש לי המון מה להגיד ולא יודעת מאיפה להתחיל. אבל טיפול ואיזון גוף ונפש באיזו פלטפורמה שתתאים לך (לינוי) זו מתנה גדולה שאת יכולה להעניק לעצמך. יש המון מטפלות/מטפלים בגישת נון דיאט - זו הקטגוריה בגדול. למה לא לפנות לטל חמרה ששון שהתארחה אליכן והיא מטפלת מוסמכת? זו אופציה אחת מני רבות. חוץ מזה, את לא עצלנית בשום צורה! את דואגת לכולם ובסוף היום את מותשת, אכילה היא התמודדות. זה משהו שעבד לך עד עכשיו ולכן קשה לוותר על זה (עבור אחרים יכול להיות אלכוהול, סמים וכיו"ב), תוך כדי טיפול, מגלים משאבים נוספים שממלאים אותנו, לא כתחליף לאכילה (זו חשיבה של דיאטה!) אלא למה שאת זקוקה לו באמת כשאת חושבת שאת זקוקה לאוכל. נקודה לסיום, אמרת שהתחלת לאהוב את עצמך אבל זה מפחיד אותך כי זו כביכול תבוסתנות. אני מכירה את התחושה אבל לשמחתי השתחררתי ממנה. כשאת אוהבת את עצמך את תמיד מנצחת (מאוד מתחברת למה שמאיה אמרה בהקשר הזה.. ואז את גם תרצי להשקיע בעצמך). חוסר הקבלה העצמית טומנת בתוכה אשליה שרק ככה אני אצליח להשתנות, זה מעגל קסמים אכזרי שמוביל לעוד יותר אכילה רגשית. חומר למחשבה... קשה לי להודות אבל גם אני פעם תהיתי מה יקרה אם יהיה לי סרטן חלילה אבל לפחות ככה אוכל לרזות. זה נורא אבל לשם הראש הולך כשההפרעה משתלטת. אל תרגישי רע ותודה על השיתוף!
ואולי עוד נקודה חשובה :) טיפול הוא לא 360 מעלות. יש לך חיים ויש לך מחויבויות. ריטריט זה נחמד אבל אחר כך חוזרים לחיים האמיתיים. מטפלת טובה לא יכולה להבטיח לך שום דבר (ואם כן, כדאי להזהר) אבל היא יכולה לתת לך פנס כדי להאיר לך את הדרך ולהכיר את עצמך ואת הדפוסים שלך. אף אחד לא יכול להגיד לך מה, כמה ומתי לאכול. גם כמה ספורט ואיזה סוג ספורט את צריכה לעשות. אם את לא מפחדת ממילים קצת גדולות (את אמיצה, ברור) אז אני מסכמה ואומרת: חיבור לסמכות פנימית. כן, מבלבל. אבל בעיני זו הדרך היחידה. בהצלחה ❤
@@2107dana יפה מה שכתבת, מאוד מחבר. אני כבר שנה כאן ושתיהן עדיין לא עלו על הגל, או יותר נכון אפילו לא התחילו תהליך כלשהו. ניתן לצפות שגם בפודקאסט ה1000 כמות התירוצים והפילוסופיה לא תשתנה וגם המשקל לא. השאלה המתבקשת היא עד מתי עד מתי הן יהיו במשקל עודף ולא יטפלו בשורש הבעיה ויחיו את חייהן בנחת וללא דאגות. רק הפרק על בדיקות הדם של מאיה שהיא תיארה גרמו לי חרדה. מעולם לא דמיינתי איך אדם בעל עודף משקל נערך לקראת בדיקות דם. אצלי לצורך ההשוואה אין גרגר של חשש.
@@harel18 תודה על התגובה, שמחה שהתחברת. אני חושבת שהתהליך הוא הפודקאסט, הכנות, זה דורש הרבה אומץ. כמו שאני רואה את זה, התהליך מתחיל ברגע שיש כבר ספק ואפשר להודות בו, גם אם זה מפחיד וגם אם נוח להישען על פרדיגמות ישנות לפעמים. הדרך היא לא קו ישר וליניארי, יש בורות ויש רגרסיות אבל ממשיכים ללכת בה, הדרך היא המטרה. כמו שאמרה מאיה, בלי לחשוב על התוצאה :)
אתן פשוט מדהימות!!!! וואווו
אני כל כך אוהבת לשמוע אתכן. אתן כל כך אמיתיות ופתוחות❤❤❤❤
כל מילה!!! ואיך ליני אומרת : אני משווה ומעלה: גם אינטליגנטיות מאד❤
אני אוהבת אתכן.... זהו פשוט אוהבת😍😍😍😍😍
לייני את מהממת כנה ואני מאוד מתחברת לאמת ולדרך שלך❤
אני הכי מחכה לפרקים שלכן
לינוי לא צריכה טיפול בהפרעות אכילה
היא צריכה סיבה אחת מספיק טובה שתגרום לה למומנטום.
אם היא נשואה באושר, ילדים בריאים, עבודה מספקת והצלחה בתחומה, אז מה הטריגר שיגרום לה להגיד "פאק איט, אני חייבת שינוי!".
שינוי מגיע מלמטה, לא מאזור הנוחות.
תראו מה קורה לאישה לאחר גירושין, פתאום מגיע שינוי חיצוני של 180 מעלות.
משהו פנימי עז שאומר "זהו. מחר בבוקר אני מתחילה שינוי מטורף ואני לא עוצרת בשום שלב, עד שאני משיגה את המטרה".
כבר אחרי שבוע יורדים 1-2 ק"ג והופ! פתאום הכל נהיה יותר קל. יש מוטיבציה מטורפת! יש מטרה ברורה ויש מומנטום חיובי. זה בדיוק מה שלינוי צריכה.
אבל אין לה סיבה אמיתית. אין בה אש פנימית, אז מה היא אומרת? (חחח)
יש לי הפרעות אכילה אני צריכה מישהו חיצוני שיאבחן אותי ויכניס בי פילוסופיה נפשית כדי שאבין את נבכי נפשי ואז ארד במשקל!
אבל לינוי יקרה!!! ירידה במשקל הוא תהליך שמצריך סיבה מספיק טובה, רצון, התמודדות עם קושי יומיומי, ועקביות.
אז את חושבת שפסיכולוג יעשה את העבודה הזאת עבורך?
הרי רוב אוכלוסיית העולם בהשמנת יתר, אז פשוט תעשי את ההיפך מהם וכדברי המשוררת שהסתלבטתן עליה בפרק "פשוט תסתמי את הפה".
עם הזמן, כשתראי את מאיה אוכלת ג'אנק תראי שזה יכניס בך יותר מוטיבציה להמשיך בתהליך.
ותזכרי מה יקרה בזמן התהליך, כמה החיים שלך ישתנו מהקצה אל הקצה.
כשאת מתארת בפרק את החיים הקשים שבדיאטה את שוכחת שהמוח מתרגל מאוד מהר לשינויים והכל נעשה קל.
כשנולדת לא הצלחת ללכת, בעזרת תרגול אין סופי הצלחת לעמוד ואח"כ ללכת ועכשיו את לא חושבת על זה בכלל. המוח עובד על אוטומט. לא היה שווה?
מחשבות שלי בזמן הפודקאסט...
מאיה: "אני כל כך גאה בעצמי, אני פאקינג שנתיים מצליחה לשמור על המשקל!"
אני: "נשמה, את שנתיים שומרת על מאזן של 3,000 קלוריות, במה יש לך להתגאות? את כל יום אוכלת כמות מטורפת של קלוריות, במה יש לך להתגאות? אם היית אוכלת בצורה נורמלית היית יורדת במשקל ולא משמרת משקל עודף במשך כל כך הרבה זמן".
מאיה: "לא! אין לי בולמוסים! אני כל כך גאה בעצמי!"
מאיה ממשיכה ואומרת "פעם היו לי בולמוסים, הייתי מחכה שציון ירדם והולכת לאכול משהו בהיחבא. היום אין לי בולמוסים כי אני אוכלת מה שבא לי, אם בא לי פופקורן אני אוכלת, אם בא לי משהו מתוק, אני אוכלת!"
אני: "איך יהיו לך בולמוסים אם את לעזאזל אוכלת כל מה שבא לך במשך כל היום?! בולמוסים קורים בזמן שהגוף נמצא בתחושה של מחסור, של מצוקה, של גירעון קלורי. את כבר שנים לא בגירעון קלורי, את כבר לא עושה צום כמו בעבר, למה שתגיעי למצב של בולמוס אם את לא חווה תחושה של רעב של יותר משעה? את הרי אוכלת מה שבא לך וכמה שבא לך".
יש כל כך הרבה חוסר מקצועיות וחוסר הבנה שקשה לראות.
לינוי כל הזמן מתלוננת שהמאזן הקלורי שלה כל כך נמוך (מסכנה) שאם היא תאכל יותר מ1000 קלוריות היא תשמין אז בואי תהיי ראויה לכבוד שאת כל הזמן דורשת כלפי עצמך ותציגי לנו בפרק הבא את המאזן הקלורי שלך, זה עניין של פחות מדקה אחת לחשב את זה במחשבון TDEE שיציג לך בקירוב יחסית מדוייק את המאזן הקלורי.
התירוצים האלה לא עומדים בקנה אחד עם ה"אינטלגנציה, החריפות, הגאונות והGod's level" שאת מתארת את עצמך בתוכנית.
שתפי אותנו. אמרת- כל האמת לא?
Standing ovation 👏
@@yaeldruckmann8167
Thanks! ♡
אני מרגישה שיש לי המון מה להגיד ולא יודעת מאיפה להתחיל.
אבל טיפול ואיזון גוף ונפש באיזו פלטפורמה שתתאים לך (לינוי) זו מתנה גדולה שאת יכולה להעניק לעצמך.
יש המון מטפלות/מטפלים בגישת נון דיאט - זו הקטגוריה בגדול.
למה לא לפנות לטל חמרה ששון שהתארחה אליכן והיא מטפלת מוסמכת? זו אופציה אחת מני רבות.
חוץ מזה, את לא עצלנית בשום צורה! את דואגת לכולם ובסוף היום את מותשת, אכילה היא התמודדות. זה משהו שעבד לך עד עכשיו ולכן קשה לוותר על זה (עבור אחרים יכול להיות אלכוהול, סמים וכיו"ב), תוך כדי טיפול, מגלים משאבים נוספים שממלאים אותנו, לא כתחליף לאכילה (זו חשיבה של דיאטה!) אלא למה שאת זקוקה לו באמת כשאת חושבת שאת זקוקה לאוכל.
נקודה לסיום, אמרת שהתחלת לאהוב את עצמך אבל זה מפחיד אותך כי זו כביכול תבוסתנות. אני מכירה את התחושה אבל לשמחתי השתחררתי ממנה. כשאת אוהבת את עצמך את תמיד מנצחת (מאוד מתחברת למה שמאיה אמרה בהקשר הזה.. ואז את גם תרצי להשקיע בעצמך). חוסר הקבלה העצמית טומנת בתוכה אשליה שרק ככה אני אצליח להשתנות, זה מעגל קסמים אכזרי שמוביל לעוד יותר אכילה רגשית. חומר למחשבה...
קשה לי להודות אבל גם אני פעם תהיתי מה יקרה אם יהיה לי סרטן חלילה אבל לפחות ככה אוכל לרזות. זה נורא אבל לשם הראש הולך כשההפרעה משתלטת. אל תרגישי רע ותודה על השיתוף!
ואולי עוד נקודה חשובה :)
טיפול הוא לא 360 מעלות. יש לך חיים ויש לך מחויבויות. ריטריט זה נחמד אבל אחר כך חוזרים לחיים האמיתיים.
מטפלת טובה לא יכולה להבטיח לך שום דבר (ואם כן, כדאי להזהר) אבל היא יכולה לתת לך פנס כדי להאיר לך את הדרך ולהכיר את עצמך ואת הדפוסים שלך.
אף אחד לא יכול להגיד לך מה, כמה ומתי לאכול. גם כמה ספורט ואיזה סוג ספורט את צריכה לעשות. אם את לא מפחדת ממילים קצת גדולות (את אמיצה, ברור) אז אני מסכמה ואומרת:
חיבור לסמכות פנימית.
כן, מבלבל. אבל בעיני זו הדרך היחידה.
בהצלחה ❤
@@2107dana
יפה מה שכתבת, מאוד מחבר.
אני כבר שנה כאן ושתיהן עדיין לא עלו על הגל, או יותר נכון אפילו לא התחילו תהליך כלשהו.
ניתן לצפות שגם בפודקאסט ה1000 כמות התירוצים והפילוסופיה לא תשתנה וגם המשקל לא.
השאלה המתבקשת היא עד מתי
עד מתי הן יהיו במשקל עודף ולא יטפלו בשורש הבעיה ויחיו את חייהן בנחת וללא דאגות.
רק הפרק על בדיקות הדם של מאיה שהיא תיארה גרמו לי חרדה.
מעולם לא דמיינתי איך אדם בעל עודף משקל נערך לקראת בדיקות דם.
אצלי לצורך ההשוואה אין גרגר של חשש.
@@harel18 תודה על התגובה, שמחה שהתחברת. אני חושבת שהתהליך הוא הפודקאסט, הכנות, זה דורש הרבה אומץ. כמו שאני רואה את זה, התהליך מתחיל ברגע שיש כבר ספק ואפשר להודות בו, גם אם זה מפחיד וגם אם נוח להישען על פרדיגמות ישנות לפעמים. הדרך היא לא קו ישר וליניארי, יש בורות ויש רגרסיות אבל ממשיכים ללכת בה, הדרך היא המטרה. כמו שאמרה מאיה, בלי לחשוב על התוצאה :)
@@harel18שוב מדויק