הקנאה הנכונה ביום ההוא, כשנרגיש כולנו אחד, נגלה שהטבע לא יצר דבר מיותר ומזיק בעולם אלא הכול היה תלוי בשימוש הנכון בו. הדוגמה הבולטת לכך היא מידת הקנאה. ממש מגיל צעיר, מתחיל הילד לשים לב שחוץ ממנו יש עוד ילדים ויש להם דברים שאין לו. מיד הוא רוצה גם. אפילו שיש לו את אותו הדבר, הוא ירצה דווקא את זה שיש לשני. ואם לשני לא יהיה בכלל, הכי טוב. הטבע יצר את האדם בתכונה כללית של רצון לקבל הנאה לעצמו, והקנאה היא אחד מיסודותיו הבולטים. הטבע לא יאפשר לנו להיפטר מאף תכונה שטבע בנו, כי בשימוש הנכון כל התכונות מיועדות להפוך את היוצרות כך שמאותו רצון לקבל תצמח שאיפה חדשה, רצון לתת. לכן צריך לשמור טוב שהקנאה לא תיעלם, לא תיטשטש, ורק ללמוד איך לעבוד איתה. הטבע עצמו הוא מערכת עליונה שמחזיקה את כל חלקיה בקשר של נתינה הדדית, או "השפעה" כמו שהיא נקראת בכתבי מקובלים. כל חלקיה - הדומם, הצומח והחי - גם הם קרוצים מאותו חומר של רצון לקבל לעצמו, אלא שבצורה אינסטינקטיבית הם מאזנים אותו בנתינה. הם לוקחים לעצמם את מה שהגוף חייב לקיום חייו ומוסרים את השאר הלאה. כך נשמר קשר של הדדיות במערכת שמתקיימת בתנועת מעגל מושלמת נצחית. היוצא מן הכלל הוא האדם. אצלנו כוח הנתינה נמצא רדום וללא שימוש, בכוונה שנעורר ונביא את עצמנו בצורה עצמאית ומתוך בחירה חופשית לפעול בהשפעה. תחילה בינינו ואחר כך עם שאר חלקי הטבע. אז נהפוך לחלק הגבוה והמשפיע ביותר במערכת, החלק הרוחני בה. זו התכונה שגילה אברהם אבינו בבבל ורשם לראשונה את השיטה איך להגיע אליה. אותה שיטה עברה כחוט שזור בין התקופות כאשר כל מקובל בזמנו התאים אותה לדורו, הכין אותה לשימוש לכל אדם שהתעורר בו הרצון לממש אותה, בחברה שנמצאת איתו באותה שאיפה. כך למשל כתב המקובל יהודה אשלג במאה הקודמת: "אם הוא, אין לו כל כוח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כוח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא, מכוח תכונתו עצמו, אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכוח התגברות. אלא לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים" (" ספר שמעתי"). האדם יכול להסתכל על חבריו, לראות כמה הם מתקדמים לרכוש את תכונת הנתינה וההשפעה, לעורר את כוח החיבור והאחדות, כמה הם מבינים בעמקות אותה נתינה, רגישים אליה, איך הם כבר מאוחדים ומתקרבים זה לזה כל יום יותר, ואז הקנאה תפעל באדם כמו מנוף אדיר, תרים אותו להתפתח ולהיות כמותם בכל מחיר. צריך רק להיות כל הזמן בבדיקה, שהקנאה היא לא שלילית אלא חיובית. שהיא לא שואפת שהאחרים ירדו מרמתם, אלא שהיא תעלה את האדם לרמה עליונה. אדם שמשתמש כך בקנאה, נעשה רגיש מאוד, חזק ויציב, רוכב על טבעו ושולט בו. על כך בעצם מדברים מקובלים כשהם כותבים "חינוך": סביבה תומכת המאפשרת לאדם לגדל את עצמו, לתעל ולכוון את עצמו להשפעה ולאחדות, בשימוש מלא בכל הנתונים הטבעיים שקיבל. th-cam.com/video/Mi5VczjQEbw/w-d-xo.html
לא הבנתי את הנקודה של התהוות הדברים כפי שהמרצה הסביר עם ניוטון, ומסבירים אחרים שבאו אחריו כמו אינשטיין למשל. כלומר, האם ההסבר החדש שנולד אחרי ניוטון, נולד או התהווה או נמשך מההסבר של ניוטון? כשאני רואה לדוגמא מטוס מתקדם אני יכול להסכים שהוא דגם מפותח של דגם שקדם לו. נקרא לזה נניח סולם התפתחות. ז"א הדגם החדש לא הכחיש או ביטל את הדגם הקודם. הוא אינו מתבסס על תפישה חדשה. הוא שיפור ופיתוח של הדגם שקדם לו. עם ניוטון למשל, ההסבר שלו לתופעת הכבידה התבטל ע"י אינשטיין שהפך אותו ללא רלבנטי. ניוטון יכל לטעון כל טענה מפני שלא היתה טענה קודמת. הוא יכל לטעון גם ששדים גרמו לתפוח ליפול. ולכן הטענה שלו אינה מהווה בסיס מוצק להסבר שיבוא אחריה ויכחיש אותה מכיוון שמישהו אחר באותו זמן יכל לטעון טענה אחרת. הטענה שלו אינה נניח טענה פרימיטיבית ביחס לקיים היום. היא אינה טענת אב טיפוס. מה שאין כן, המטוס הראשון היווה אף טיפוס לדגמים שבאו אחריו
הבחור בדקה 28:30 שואל שאלה פשוטה והד"ר היקר לא יורד לסוף דעתו ולדעתי לא מסביר נכון את הגל (אני לא מומחה בהגל אבל חושב שזה כוונתו). הבחור שואל דיי פשוט, הגדרת חוקי הטבע על ידי אנשי המדע נעשתה אך ורק על מה שסימטרי בזמן. אם כך כל חוקי הטבע היו כל הזמן ובכל מקום ואנו רק מגלים אותו. הגל לדעתי טוען שהגדרת חוקי המדע עצמם הם לא נכונים כי היקום היא דינמית. כלומר חוקי הטבע כשלעצמם לא סימטריים בזמן רק הם התפתחותיים. למשל לא חוקי הטבע בשניה הראשונה של המפץ כמו חוקי הטבע ברגע השני של המפץ. וכן בהמשך. ולכן לדעתו אין ה"דבר כשלעצמו" כי ביקום דינמי אין הדבר כשלעצמו. לדעת הגל קאנט טעה טעות מרה כמו שאר הפילוסופים שחשבו שהזמן היא רק במחשבת האדם ולא במציאות. ולכן חשב שיש יקום כשלעצמו ואין אנו יכולים לגלות אותו. אבל הגל טוען שאין דבר כזה ולכן אנו לעולם נרוץ אחריו אחרי ההתפתחות של היקום. אם אנשי המדע היו ממשיכים לחפש אך ורק חוקים סימטריים בזמן ? לא היינו מתקדמים לשום מקום, רק בזכות זה שהתחילו להגדיר חוקי סטטיסטיקה והסתברות ? אז התחלנו להתקדם. ולמה ? כי באמת אין חוקי טבע סימטריים בזמן הכל היא הסתברות וסטטיסטיקה מכוח היקום הדינמי. ולכן התשובה של הד"ר לבחור היא לא נכונה כלל וכלל, כי בוודאי שאריסטו טעה וכל הפילוסופים אחריו. הם לא חלק מהתפתחות היקום הדינמי כשלעצמו, כלומר הגל לא חושב לרגע שכל טעות היסטורית היא חלק בחץ הזמן המציאותית של היקום באותו זמן. הוא לא חושב לרגע שחוקי אריסטו היו בעבר נכונים. לסיכום: הבחור שאלה כך: הרי חוקי הטבע הם סימטריים בזמן ? התשובה היא שהגל לא חושב שהיקום היא סטטי לדעתו היקום היא דינמי ולכן אין חוקי טבע סימטריים בזמן. והגדרת החוקים הסימטריים בזמן הם טעות ביסוד. כל זה אמרתי בלי שאני מכיר את הגל רק מתוך רוח הדברים של הדיון כאן. אני מקווה שלא טעיתי.
אבל הגל לא מדבר על הטבע אלא על המציאות שהיא דינמית ומשתנה כל הזמן אלא שהיא דינמית ומשתנה עד להתכנסות העתידית שלה שאז היא תהיה סטטית כלומר לא תלויה בזמן. לכן הגל בעצם לא מחדש כלום ולא מוסיף כלום על קנט. הוא בסך הכל "דוחה" את קנט לאיזושהי נקודה בעתיד. קנט יגיד להגל: בסדר, אתה טוען שהמציאות עדיין בתהליך של מימוש ואני אומר שזה לא משנה כי אותה בעיה תתקיים בנקודת השלמת המימוש כביכול: אנשים לא יבינו אך המציאות גם אחרי שהיא תפסיק להשתנות כי הם לא מבינים את המציאות בין שהיא ממומשת חלקית ובין שהיא ממומשת סופית כי בשני המקרים הם רואים מציאות, חלקית או סופית, שמוגבלת לתפיסתם.
@@איציקארביט אני לא בסוגיה הזו עכשיו, אז על תבנה על דברי כלום. בכל אופן, מזה טבע ומזה מציאות? זה לא אותו דבר? ומי אמר שהמציאות מתכנסת לאן שהוא = סטטית, בעתיד?! זה נשמע לי כמו נבואה תחת סמים. אין לנו יותר ממה שאנו רואים, ואנו רואים טבע\מציאות מתפתחת מהעבר לפני מיליארדי שנים עד הווה, ואין לנו סיבה לחשוב שזה יפסק איי פעם. כלומר ההתפתחות היא אין סופית. יש שרוצים לומר שהמפץ עצמו היה מהתכנסות קודמת. כלומר היקום לא יכול להתפשט עד אין סוף ולכן בסוף זה אמור להתכנס עד המפץ הבא. ולך תדע באיזה מפץ אנו היום. במחשבת ישראל גם קיימת כזו חשיבה שהעולם שלנו הוא לא הראשון ויש פולמוס גדול באיזה מספר עולם אנו היום. בכל אופן על פי שני הדעות האלה, לעולם היקום לא סטטי אלא דינמי. ואם כך אין "הדבר כשלעצמו" במציאות.
אני לא מבין למה הד"ר היקר מתפתל להסביר (מדקה 1:01:00) את האמת הרי כבר אריסטו וויתר על היקבעות ערך האמת של טענות לגבי העתיד. ולכן כל אמת עתידי עוד לא אמת ולא שקר.
תענוג. גם אם אני לא מסכים עם הכל. אדם חכם, שמבין פילוסופיה באופן בסיסי, ויודע להעביר בצורה פשוטה ולא מנופחת. יפה מאד.
לדעתי ההרצאה נהדרת, ישר כוח על הסבלנות והרצון להפשיט עד כמה שניתן את התאוריה.
לפשט
הרצאה מעולה. השאלות מבלבלות ומסיטות לנושאים אחרים...
5:14
פודקאסט
6:20
מסכים
הקנאה הנכונה
ביום ההוא, כשנרגיש כולנו אחד, נגלה שהטבע לא יצר דבר מיותר ומזיק בעולם אלא הכול היה תלוי בשימוש הנכון בו. הדוגמה הבולטת לכך היא מידת הקנאה. ממש מגיל צעיר, מתחיל הילד לשים לב שחוץ ממנו יש עוד ילדים ויש להם דברים שאין לו. מיד הוא רוצה גם. אפילו שיש לו את אותו הדבר, הוא ירצה דווקא את זה שיש לשני. ואם לשני לא יהיה בכלל, הכי טוב.
הטבע יצר את האדם בתכונה כללית של רצון לקבל הנאה לעצמו, והקנאה היא אחד מיסודותיו הבולטים. הטבע לא יאפשר לנו להיפטר מאף תכונה שטבע בנו, כי בשימוש הנכון כל התכונות מיועדות להפוך את היוצרות כך שמאותו רצון לקבל תצמח שאיפה חדשה, רצון לתת. לכן צריך לשמור טוב שהקנאה לא תיעלם, לא תיטשטש, ורק ללמוד איך לעבוד איתה.
הטבע עצמו הוא מערכת עליונה שמחזיקה את כל חלקיה בקשר של נתינה הדדית, או "השפעה" כמו שהיא נקראת בכתבי מקובלים. כל חלקיה - הדומם, הצומח והחי - גם הם קרוצים מאותו חומר של רצון לקבל לעצמו, אלא שבצורה אינסטינקטיבית הם מאזנים אותו בנתינה. הם לוקחים לעצמם את מה שהגוף חייב לקיום חייו ומוסרים את השאר הלאה. כך נשמר קשר של הדדיות במערכת שמתקיימת בתנועת מעגל מושלמת נצחית.
היוצא מן הכלל הוא האדם. אצלנו כוח הנתינה נמצא רדום וללא שימוש, בכוונה שנעורר ונביא את עצמנו בצורה עצמאית ומתוך בחירה חופשית לפעול בהשפעה. תחילה בינינו ואחר כך עם שאר חלקי הטבע. אז נהפוך לחלק הגבוה והמשפיע ביותר במערכת, החלק הרוחני בה.
זו התכונה שגילה אברהם אבינו בבבל ורשם לראשונה את השיטה איך להגיע אליה. אותה שיטה עברה כחוט שזור בין התקופות כאשר כל מקובל בזמנו התאים אותה לדורו, הכין אותה לשימוש לכל אדם שהתעורר בו הרצון לממש אותה, בחברה שנמצאת איתו באותה שאיפה.
כך למשל כתב המקובל יהודה אשלג במאה הקודמת: "אם הוא, אין לו כל כוח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כוח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא, מכוח תכונתו עצמו, אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכוח התגברות. אלא לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים" (" ספר שמעתי").
האדם יכול להסתכל על חבריו, לראות כמה הם מתקדמים לרכוש את תכונת הנתינה וההשפעה, לעורר את כוח החיבור והאחדות, כמה הם מבינים בעמקות אותה נתינה, רגישים אליה, איך הם כבר מאוחדים ומתקרבים זה לזה כל יום יותר, ואז הקנאה תפעל באדם כמו מנוף אדיר, תרים אותו להתפתח ולהיות כמותם בכל מחיר.
צריך רק להיות כל הזמן בבדיקה, שהקנאה היא לא שלילית אלא חיובית. שהיא לא שואפת שהאחרים ירדו מרמתם, אלא שהיא תעלה את האדם לרמה עליונה. אדם שמשתמש כך בקנאה, נעשה רגיש מאוד, חזק ויציב, רוכב על טבעו ושולט בו. על כך בעצם מדברים מקובלים כשהם כותבים "חינוך": סביבה תומכת המאפשרת לאדם לגדל את עצמו, לתעל ולכוון את עצמו להשפעה ולאחדות, בשימוש מלא בכל הנתונים הטבעיים שקיבל. th-cam.com/video/Mi5VczjQEbw/w-d-xo.html
Aufhebung באנגלית זה sublimation או sublation, לא suppression
לא הבנתי את הנקודה של התהוות הדברים כפי שהמרצה הסביר עם ניוטון, ומסבירים אחרים שבאו אחריו כמו אינשטיין למשל.
כלומר, האם ההסבר החדש שנולד אחרי ניוטון, נולד או התהווה או נמשך מההסבר של ניוטון?
כשאני רואה לדוגמא מטוס מתקדם אני יכול להסכים שהוא דגם מפותח של דגם שקדם לו. נקרא לזה נניח סולם התפתחות.
ז"א הדגם החדש לא הכחיש או ביטל את הדגם הקודם. הוא אינו מתבסס על תפישה חדשה.
הוא שיפור ופיתוח של הדגם שקדם לו.
עם ניוטון למשל, ההסבר שלו לתופעת הכבידה התבטל ע"י אינשטיין שהפך אותו ללא רלבנטי.
ניוטון יכל לטעון כל טענה מפני שלא היתה טענה קודמת. הוא יכל לטעון גם ששדים גרמו לתפוח ליפול. ולכן הטענה שלו אינה מהווה בסיס מוצק להסבר שיבוא אחריה ויכחיש אותה מכיוון שמישהו אחר באותו זמן יכל לטעון טענה אחרת.
הטענה שלו אינה נניח טענה פרימיטיבית ביחס לקיים היום. היא אינה טענת אב טיפוס.
מה שאין כן, המטוס הראשון היווה אף טיפוס לדגמים שבאו אחריו
היכן ההמשך???
הבחור בדקה 28:30 שואל שאלה פשוטה והד"ר היקר לא יורד לסוף דעתו ולדעתי לא מסביר נכון את הגל (אני לא מומחה בהגל אבל חושב שזה כוונתו). הבחור שואל דיי פשוט, הגדרת חוקי הטבע על ידי אנשי המדע נעשתה אך ורק על מה שסימטרי בזמן. אם כך כל חוקי הטבע היו כל הזמן ובכל מקום ואנו רק מגלים אותו. הגל לדעתי טוען שהגדרת חוקי המדע עצמם הם לא נכונים כי היקום היא דינמית. כלומר חוקי הטבע כשלעצמם לא סימטריים בזמן רק הם התפתחותיים. למשל לא חוקי הטבע בשניה הראשונה של המפץ כמו חוקי הטבע ברגע השני של המפץ. וכן בהמשך. ולכן לדעתו אין ה"דבר כשלעצמו" כי ביקום דינמי אין הדבר כשלעצמו. לדעת הגל קאנט טעה טעות מרה כמו שאר הפילוסופים שחשבו שהזמן היא רק במחשבת האדם ולא במציאות. ולכן חשב שיש יקום כשלעצמו ואין אנו יכולים לגלות אותו. אבל הגל טוען שאין דבר כזה ולכן אנו לעולם נרוץ אחריו אחרי ההתפתחות של היקום. אם אנשי המדע היו ממשיכים לחפש אך ורק חוקים סימטריים בזמן ? לא היינו מתקדמים לשום מקום, רק בזכות זה שהתחילו להגדיר חוקי סטטיסטיקה והסתברות ? אז התחלנו להתקדם. ולמה ? כי באמת אין חוקי טבע סימטריים בזמן הכל היא הסתברות וסטטיסטיקה מכוח היקום הדינמי. ולכן התשובה של הד"ר לבחור היא לא נכונה כלל וכלל, כי בוודאי שאריסטו טעה וכל הפילוסופים אחריו. הם לא חלק מהתפתחות היקום הדינמי כשלעצמו, כלומר הגל לא חושב לרגע שכל טעות היסטורית היא חלק בחץ הזמן המציאותית של היקום באותו זמן. הוא לא חושב לרגע שחוקי אריסטו היו בעבר נכונים.
לסיכום: הבחור שאלה כך: הרי חוקי הטבע הם סימטריים בזמן ? התשובה היא שהגל לא חושב שהיקום היא סטטי לדעתו היקום היא דינמי ולכן אין חוקי טבע סימטריים בזמן. והגדרת החוקים הסימטריים בזמן הם טעות ביסוד.
כל זה אמרתי בלי שאני מכיר את הגל רק מתוך רוח הדברים של הדיון כאן. אני מקווה שלא טעיתי.
אבל הגל לא מדבר על הטבע אלא על המציאות שהיא דינמית ומשתנה כל הזמן אלא שהיא דינמית ומשתנה עד להתכנסות העתידית שלה שאז היא תהיה סטטית כלומר לא תלויה בזמן. לכן הגל בעצם לא מחדש כלום ולא מוסיף כלום על קנט. הוא בסך הכל "דוחה" את קנט לאיזושהי נקודה בעתיד.
קנט יגיד להגל: בסדר, אתה טוען שהמציאות עדיין בתהליך של מימוש ואני אומר שזה לא משנה כי אותה בעיה תתקיים בנקודת השלמת המימוש כביכול: אנשים לא יבינו אך המציאות גם אחרי שהיא תפסיק להשתנות כי הם לא מבינים את המציאות בין שהיא ממומשת חלקית ובין שהיא ממומשת סופית כי בשני המקרים הם רואים מציאות, חלקית או סופית, שמוגבלת לתפיסתם.
@@איציקארביט אני לא בסוגיה הזו עכשיו, אז על תבנה על דברי כלום. בכל אופן, מזה טבע ומזה מציאות? זה לא אותו דבר? ומי אמר שהמציאות מתכנסת לאן שהוא = סטטית, בעתיד?! זה נשמע לי כמו נבואה תחת סמים.
אין לנו יותר ממה שאנו רואים, ואנו רואים טבע\מציאות מתפתחת מהעבר לפני מיליארדי שנים עד הווה, ואין לנו סיבה לחשוב שזה יפסק איי פעם. כלומר ההתפתחות היא אין סופית.
יש שרוצים לומר שהמפץ עצמו היה מהתכנסות קודמת. כלומר היקום לא יכול להתפשט עד אין סוף ולכן בסוף זה אמור להתכנס עד המפץ הבא. ולך תדע באיזה מפץ אנו היום.
במחשבת ישראל גם קיימת כזו חשיבה שהעולם שלנו הוא לא הראשון ויש פולמוס גדול באיזה מספר עולם אנו היום.
בכל אופן על פי שני הדעות האלה, לעולם היקום לא סטטי אלא דינמי. ואם כך אין "הדבר כשלעצמו" במציאות.
חבל שהעברית של המרצה לא תקנית.
אני לא מבין למה הד"ר היקר מתפתל להסביר (מדקה 1:01:00) את האמת הרי כבר אריסטו וויתר על היקבעות ערך האמת של טענות לגבי העתיד. ולכן כל אמת עתידי עוד לא אמת ולא שקר.
חבל שהעברית של המרצה לא תקנית.