מאיר כ"כ מקסים פה: המבוכה שלו, הביישנות, הבלבול (אהוד מנור שואל אותו אם לפני שעברו לבאר שבע הם התפללו בבית כנסת בירושלים ומאיר עונה: "בהתחלה זה היה בכוח. לאט לאט התאהבתי"...), ההטעמה של המילה (עבודות) "מזדמנות" והחיוך הנלווה כשאהוד שאל אותו ממה התפרנס עד אז. שלא לדבר על כמה נאה הוא היה (ספק אם היה מודע לכך בכלל) והחן בהופעתו ובתנועותיו. יהי זכרו ברוך. אבידה כבדה מאוד לתרבות הישראלית.
מאיר כ"כ מקסים פה: המבוכה שלו, הביישנות, הבלבול (אהוד מנור שואל אותו אם לפני שעברו לבאר שבע הם התפללו בבית כנסת בירושלים ומאיר עונה: "בהתחלה זה היה בכוח. לאט לאט התאהבתי"...), ההטעמה של המילה (עבודות) "מזדמנות" והחיוך הנלווה כשאהוד שאל אותו ממה התפרנס עד אז. שלא לדבר על כמה נאה הוא היה (ספק אם היה מודע לכך בכלל) והחן בהופעתו ובתנועותיו. יהי זכרו ברוך. אבידה כבדה מאוד לתרבות הישראלית.
לא הבנתי היכן הבלבול כאן.
הכל אגדי כאן, כולל הרקע.
אומן התנועה. גם.
הרבה משינה - שני חברי להקה מקוריים ירון בכר ניגן קלידים באלבום הראשון וגם נאור דיין אח של איגי מנגן עם משינה בהופעות בשנות ה2000
ירון בכר עיבד את אחד השירים : "התותח צלצל פעמיים".
רמי חיימוב (קלידים) ואורן אלעזרי (גיטרה) היו בלהקה בשלבי לידתה, ועוד שני מתופפים , לפי איגי.
יותר מדי אריק רודיך.
ב"מחפש את הכיוון" יש הרבה אריק רודיך (עיבוד וכלים בסגנונו) אבל עדיין במינון סביר.