לרפא את הנפש בכוח המילה הכתובה התרגיל הבא פשוט וקל ליישום: אתם מתנתקים מהעולם כל יום לחמש עשרה דקות, מתיישבים בתנאים הנוחים לכם וכותבים באופן אסוציאטיבי, ברצף וללא הרף. לא מתחשבים בשגיאות כתיב, לא עוצרים לצורך תיקוני תחביר. לא מתחשבים בכלום. פשוט כותבים באופן אנונימי ובידיעה שבעוד רבע שעה תוכלו לקרוע את הנייר לגזרים והטקסט ייעלם כלא היה. אף אחד לא יקרא זאת לעולם. זאת על רגל אחת תורת הביבליותרפיה, שיטת טיפול פסיכולוגית בהבעה ויצירה. מחקרים רבים מראים שכתיבה היא ריפוי לגוף ולנפש. לא כתיבה ספרותית או עיתונאית, אלא כתיבה אינטואיטיבית - כתיבה חופשית שבאה מתוך תחושה פנימית, פולטת את כל הרגשות והספקות שעולים בראש בלי צנזורה ובקרה, בלי שפיטה של התוכן, בלי לשפר ולתקן. כתיבה כזו היא ללא ספק יעילה יותר מדיבור, כי בדיבור מה שיצא התפוגג ונעלם, ואילו הבעה בכתב נחקקת בלב האדם. כתיבה היא פעולה משמעותית ורצינית יותר, היא טבולה בכוונה הפנימית של האדם הכותב. לכן אם אדם משתוקק להביע את עצמו על ידי כתיבה, עצם הכתיבה עצמה - אפילו שמכוונת לעצמו בלבד - תעזור לו לארגן את עצמו מבפנים. במידה והאדם יתרגל את הכתיבה יום אחר יום היכולות שלו ישתפרו פלאים. הביטוי הפנימי ירפא אותו וייתן לו חוסן נפשי. כך בהדרגה ילמד האדם הכותב לבדוק את עצמו, להכיר בנקודות הרעות שלו ולתקן את עצמו. זה דבר נפלא שמומלץ גם לדור הצעיר. ותמיד יש על מה לכתוב, שכן אנחנו עשויים רצון לקבל הנאה לתועלת עצמנו, אגו שעובד שעות נוספות ומעוות לנו את תפיסת המציאות, סוחט אותנו ומשאיר אותנו בלי כוחות. האגו הזה שולט בנו כמו נחש ארסי, מנהל את העולם הפנימי שלנו כראות עיניו הערמומיות, ועם כל מנת כתיבה אנחנו לומדים להקיז אותו מתוכנו עוד קצת, לחלק אותו לחתיכות, לפרק את המורכבות שלו, לדלל אותו, להבין אותו ואותנו דרכו, וכך בכל פעם להתחיל להתארגן מחדש. הכתיבה מתקנת את הנחש, את האגו שלנו. ואין מה לחשוש שמא הוא ייעלב, אלא לכתוב בצורה חופשית - לכתוש אותו, לקטול אותו, להגיד לו בפנים מה שרוצים. גם אין פחד מהתמודדות עם אירועי העבר, אפילו הטראומטיים ביותר. כי מי שמביט קדימה ושואף להתקדם בחייו, כל הזמן מביט לאחור. אי-אפשר לצעוד לעתיד בלי להישען על ניסיון העבר. אנשים שיש להם נטייה לכתיבה, או כאלה שמנצלים הזדמנויות לשפוך את ליבם כדי לשפר ולהיטיב את חייהם מתגלים כאנשים עמוקים ומיושבים יותר. לכן טוב לאדם לכתוב את חייו, להמטיר משפטים המתארים את המצבים שעבר, את המצבים שעובר ואת המצבים שמצפה לעבור. זה חשבון נפש ששווה כל מילה.
יונתן ברק מצחיק ברמות
אני בעד תחרות במשק
אני בעד הסיינטולוגיה
לא הבנתי איזה זכויות יש לך על הסרטון?
נכון הן שמורות לנסיך היהודים
זכות השתיקה
יונתן ברק מצחיק
אני בעד אנרכיזם ובעד ליברליזם
גם בשואה היה עונש מוות
לרפא את הנפש בכוח המילה הכתובה
התרגיל הבא פשוט וקל ליישום: אתם מתנתקים מהעולם כל יום לחמש עשרה דקות, מתיישבים בתנאים הנוחים לכם וכותבים באופן אסוציאטיבי, ברצף וללא הרף.
לא מתחשבים בשגיאות כתיב, לא עוצרים לצורך תיקוני תחביר. לא מתחשבים בכלום. פשוט כותבים באופן אנונימי ובידיעה שבעוד רבע שעה תוכלו לקרוע את הנייר לגזרים והטקסט ייעלם כלא היה. אף אחד לא יקרא זאת לעולם.
זאת על רגל אחת תורת הביבליותרפיה, שיטת טיפול פסיכולוגית בהבעה ויצירה. מחקרים רבים מראים שכתיבה היא ריפוי לגוף ולנפש. לא כתיבה ספרותית או עיתונאית, אלא כתיבה אינטואיטיבית - כתיבה חופשית שבאה מתוך תחושה פנימית, פולטת את כל הרגשות והספקות שעולים בראש בלי צנזורה ובקרה, בלי שפיטה של התוכן, בלי לשפר ולתקן.
כתיבה כזו היא ללא ספק יעילה יותר מדיבור, כי בדיבור מה שיצא התפוגג ונעלם, ואילו הבעה בכתב נחקקת בלב האדם. כתיבה היא פעולה משמעותית ורצינית יותר, היא טבולה בכוונה הפנימית של האדם הכותב.
לכן אם אדם משתוקק להביע את עצמו על ידי כתיבה, עצם הכתיבה עצמה - אפילו שמכוונת לעצמו בלבד - תעזור לו לארגן את עצמו מבפנים. במידה והאדם יתרגל את הכתיבה יום אחר יום היכולות שלו ישתפרו פלאים. הביטוי הפנימי ירפא אותו וייתן לו חוסן נפשי. כך בהדרגה ילמד האדם הכותב לבדוק את עצמו, להכיר בנקודות הרעות שלו ולתקן את עצמו. זה דבר נפלא שמומלץ גם לדור הצעיר.
ותמיד יש על מה לכתוב, שכן אנחנו עשויים רצון לקבל הנאה לתועלת עצמנו, אגו שעובד שעות נוספות ומעוות לנו את תפיסת המציאות, סוחט אותנו ומשאיר אותנו בלי כוחות. האגו הזה שולט בנו כמו נחש ארסי, מנהל את העולם הפנימי שלנו כראות עיניו הערמומיות, ועם כל מנת כתיבה אנחנו לומדים להקיז אותו מתוכנו עוד קצת, לחלק אותו לחתיכות, לפרק את המורכבות שלו, לדלל אותו, להבין אותו ואותנו דרכו, וכך בכל פעם להתחיל להתארגן מחדש.
הכתיבה מתקנת את הנחש, את האגו שלנו. ואין מה לחשוש שמא הוא ייעלב, אלא לכתוב בצורה חופשית - לכתוש אותו, לקטול אותו, להגיד לו בפנים מה שרוצים. גם אין פחד מהתמודדות עם אירועי העבר, אפילו הטראומטיים ביותר. כי מי שמביט קדימה ושואף להתקדם בחייו, כל הזמן מביט לאחור. אי-אפשר לצעוד לעתיד בלי להישען על ניסיון העבר.
אנשים שיש להם נטייה לכתיבה, או כאלה שמנצלים הזדמנויות לשפוך את ליבם כדי לשפר ולהיטיב את חייהם מתגלים כאנשים עמוקים ומיושבים יותר. לכן טוב לאדם לכתוב את חייו, להמטיר משפטים המתארים את המצבים שעבר, את המצבים שעובר ואת המצבים שמצפה לעבור. זה חשבון נפש ששווה כל מילה.
מה מצחיק 0:24
חבורה של קומיקאים חרוצים ורועי לוי, כלומר הוא לא קומיקאי חרוץ.
lord buss רועי לוי
צודק.
מה