18 שנים למותו: חבריו של אהוד מנור על הסודות, האהבות ו"אין לי ארץ אחרת"

כאן חדשות | שירו של אהוד מנור "אין לי ארץ אחרת", אומץ כמעט על ידי כל מחאה פוליטית שהתרחשה פה, גם משמאל וגם מימין. עכשיו הוא ההמנון של המחאה נגד הרפורמה המשפטית. 40 שנים אחרי שהולחן על ידי קורין אלאל ובוצע על ידי גלי עטרי, הוא נבחר השבוע לשיר הישראלי הגדול ביותר בכל הזמנים במצעד ה-75 שערכה כאן גימל. כמו לא מעט שירים שלו, "אין לי ארץ אחרת" מוכיח את כשרונו של מנור לכתוב פזמונים שלא רק משקפים את ההוויה הישראלית, אלא בעצם ממש מגדירים אותה. החודש מלאו 18 שנים למותו של מנור. הכתבה של גלית גורני-לוי ואבנר רנד מתוך "חדשות שישי", 28.04.23
• כאן חדשות בטיקטוק ◄ / kan_news
• כאן חדשות באינסטגרם ◄ / kan_news
• כאן חדשות בפייסבוק ◄ / kan.news
• להורדת יישומון כאן ◄ bit.ly/2NLO30g
• להרשמה לערוץ היוטיוב שלנו ◄ goo.gl/oVdgEa
• לאתר כאן הרשמי ◄ www.kan.org.il/

[@user-qx7nr6qj7l]

יצירתו של אהוד מנור לנצח נצחים.

[@asi1302]

מה הקטע בכתבה כל כך ארוכה, שמזכירה כל כך הרבה שירים של אהוד מנור, להתעלם כמעט לחלוטין משיתוף הפעולה עם בועז שרעבי לאורך השנים? חוץ מ"הלוואי" שמובא כאן דווקא בביצוע של יהודית רביץ היו גם את "כשאת נוגעת בי", "כשתבוא", "משאלה", "לשיר איתך", ועוד רבים וטובים, כולל כאלה שבועז רק הלחין למילים של מנור ואחרים מבצעים ("עדיין כאן" - שושנה דמארי, ועוד). זהו. הרגשתי חובה להשלים את החסר.

[@BlackPixel1]

כ-מ-ה שירים... ועוד אילו שירים. איזה כישרון.

[@gilital8]

משורר על

[@user-qy8bq8xt7s]

אני זוכר מתי יצא לרדיו השיר ''שני תפוחים '' כולל הביצוע הזוגי של אהוד ועופרה

[@nonakotler3634]

אין לנו ארץ אחרת ואנחנו ביחד חייבים לשמור עליה ועל חיבור בינינו.
חכמה עילאית ברכבת תחתית
בינואר 2007 עמד כַּנָּר רחוב בכובע בייסבול לראשו בתחנת הרכבת התחתית הסואנת של וושינגטון וניגן במשך קרוב לשעה יצירות מופת של יוהאן סבסטיאן באך. בפרק הזמן הזה חלפו על פניו מעל אלף אנשים ורובם לא שמו לב אליו בכלל. עשרים ושבעה מהם זרקו לו מטבע והמשיכו בדרכם, שבעה נעצרו להקשיב לרגע לנגינה ורק אחד בלבד זיהה אותו.
המנגן היה ג'ושוע בל, אחד הכנרים המפורסמים בעולם, מוזיקאי מחונן ומבוקש שממלא אולמות גדולים בקהל המשתוקק לשומעו הרוכש כרטיסים זמן רב מראש. בל נענה לניסוי חברתי שהציע עיתונאי מעיתון "וושינגטון פוסט": לבדוק האם הציבור יבחין באיכותו הנדירה של "נגן הרחוב".
אני לא חושב שהמסקנות מהמחקר יכולות להיות כפשוטן. לרוב הקהל יודע להבחין בנגינה משובחת אם היא נשמעת בתנאים מתאימים. הרי אנחנו יודעים מהי הרכבת התחתית. אף אחד לא נכנס אליה באותו האופן שבו הוא נכנס לאולם קונצרטים כשהוא מוכן ומכוון לשמוע מוזיקה שמימית. אנשים עוברים בתחנה בדרכם מנקודה א' לב', הם ממהרים, הם טרודים, הם שקועים במטלות שעליהם לבצע, ככה שגם אם נשמעת באוזניהם הרמוניה מושלמת, הם לא פנויים לשמוע אותה, לא יכולים לתת לה להלום בהם, להשתלט על החושים ולרומם אותם לעולמות אחרים.
אותו הדבר אפשר להגיד על שאר האומנויות והחכמות הקיימות בעולם: כדי לקלוט אותן דרושים תנאים פנימיים מיוחדים וסביבה שמגיעה מוכנה לזה. כך גם לגבי חכמת הקבלה: היא עומדת בטבורו של עולם אלפיים שנה, הרבה לפני שהתפרסמו בו שאר הדתות, האמונות והזרמים השונים. אך מעטים אלה שנעצרו להקשיב מה יש לה להציע.
חכמת הקבלה נגישה לכולם כמו אותה מנגינה בתחנה התחתית. כל אחד יכול לעצור, לאפשר לה לשטוף את המחשבה, לרומם את הלב, עד שיחוש מי הוא באמת ומהו העולם הזה, מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך. ובכל זאת מעטים הם העוצרים, מזהים אותה כחכמת האמת, זו שיש בה תשובה לכל שאלה שניקרה אי-פעם בראשו של אדם מיום שבא לעולם.
כמו ברכבת התחתית, הבעיה היא לא בפשטות שבה החכמה מציגה את הידע האצור בה, אלא בכך שלאנשים אין את התנאים המתאימים כדי לעצור ולהתרשם ממנה. ראשם של העוברים ושבים בעולמנו טרוד בשאלות כמו: מה לאכול בצוהריים? מה יהיה עם הילדים? מאיפה לקחת כסף לחופשה הבאה? מה יהיה עם הגשם או החמסין, מה יהיה עם העולם? והארץ שלנו הקטנה והמסכנה, מה יהיה איתה?
לכן עם כל ההשתדלות לפרסם את חכמת הקבלה ולמרות השייכות הישירה שלה לעם ישראל והתשובות המדויקות שהיא נותנת לשאלת קיומנו כאן, אני לא חושב שהרבה אנשים יצליחו להקשיב למה שיש לה להגיד, עד שהכוח העליון יתערב ויכניס בינינו תנאים התחלתיים, נתונים בסיסיים שיפקחו את עינינו ויפתחו את אוזנינו לעכל את מה שיש לה למסור.
אנו נמשיך לפרסם את חכמת הקבלה ככל שנוכל, ונחכה בסבלנות לרגע שבו יבשיל הזמן ויתפתחו התנאים בהם עם ישראל יזהה את האוצר שיש בידיו, יתקרב לחכמה ויתעמק בה. ואז יגיע הרגע שבו עם ישראל יסחוף את כל העולם אחריו להאזין עימו למסר העמוק שיש לה למסור לעולם.

[@user-do9rb8th5v]

אחרי הטקסים
טקסי הזיכרון אומנם אחרינו, אבל הם לא מספיקים כדי לכבד את זכר הנופלים, לא מספיקים כדי שלא יתווספו אליהם בשנה הבאה חס ושלום עוד חללים. אם היינו מכבדים את זכרם של בנינו שנהרגו במערכות ישראל, ודאי היינו דואגים שהם יהיו האחרונים.
בצער גדול אפשר לומר שאם לא נפיק לקח מהימים העצובים יבואו עוד ימים עצובים, כי אין חדש, הכול חוזר על עצמו שוב ושוב, עד שנדרוש ונשאל, עד שנבין איך הגענו למצב שהורים קוברים את בניהם, שאחים ובנות זוג נשארים יחידים, שילדים הופכים יתומים. עד שנביא למצב שזה לא יקרה שוב.
אין חכם עברי מאברהם אבינו ואילך, ואין ספר יהודי שלא מצווה על ישראל להיות בשלום ובאחדות. זאת לא מצווה שסיבתה מעורפלת, ולא מליצה שהיא בגדר המלצה, אלא היכרות עמוקה עם מצוות הטבע, עם חוק האלוהים.
אברהם הכיר ראשון את חוק הכוח העליון. הוא הסתכל סביב וראה את היצר האנוכי מתפשט בין העמים, את החלוקה המתהווה לקבוצות וזרמים. הוא הבין שהאנושות לא אמורה ללכת עם היצר הרע ולתת יד לחלוקה, אלא עליה לשלב ידיים נגדה, להתאחד מעליה כדי להידמות בזה לחוק העליון, לכוח האחדות. אבל יהיה צריך לקבץ חלוצים, פורצי דרך שילכו לפני המחנה.
אברהם קיבץ את אבותינו, נציגים מכל שבט ועם, שייעודם יהיה להתאחד מעל הפלגים, לעמוד מול כל האומות כהוכחה חיה ונצחית לעליונות האחדות על פני הנפרדות. וכולם יצטרפו, כל העדות, כל השבטים, כל אומות העולם.
ואנחנו, צאצאי אברהם, במקום לקיים את ייעודנו, את מצוות אבותינו וכל חכמינו, אנחנו מנציחים את האנוכיות, את החלוקה, את השבטיות. מתרחקים בזה מהיהדות, מחוק הטבע, מהאלוהות. בגלל שנאת חינם שיש בעם אנחנו מאבדים חיים.
חייבים לעורר רגישות לייעוד הרוחני שלנו. לבקש זה מזה, לצעוק לשמיים, רק שנהיה כל ישראל חברים, אחרת אין לנו חיים.

[@user-lp6pk5gs4d]

אין מילים - סירייס לי!!!!!!!

[@amitcohen3034]

חייבים להכניס תעמולה בכל כתבה. לפרק את התאגיד ששודד את כספינו.

[@user-qy8bq8xt7s]

Amit Cohen
ואז נקבל ערוץ תעמולה נאצי ביביסטוני כמו ערוץ 14 ותרבות ''כפיים'' של ערסיים כמו פותמוביל

[@BlackPixel1]

מה לעשות שזה אחד השירים הגדולים שלו ואחד השירים המוכרים ואהובים במדינה, ושה ושהחודש ציינו 18 שנים למותו ושזה מתערבב יחד עם המחאה נגד הרפורמה שאימצה את השיר... לא על כל דבר צריך לצאת נגד התאגיד