בר היקרה את בחורה חכמה אנשים נוטים לשפוט. ממש נגעת לי בלב. אני בטוחה שאת בחורה טובה ורגישה שרואה את הטוב שבאדם. וואו איזו שנינות. יישר כוח נשמה טובה ומעל הכל יפיפייה❤!
מאיפה מגיעה תחושת הכאב? מה תפקידה? מה ההבדל בין הכאבים של היום לכאבים שהורגשו בעבר? אפשר לעשות משהו כדי להבטיח שיהיו פחות כאבים מחר? הסתכלות רחבה, מנקודת המבט של הגישה האינטגרלית. החומר היסודי שממנו בנוי כל אובייקט בטבע הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, רצון ליהנות, רצון להתקיים בטוב. הרצון הזה גורם להתרחק מסבל, ולהתקרב למה שנראה מועיל. ככל שהרצון ליהנות שביצור מסוים מפותח, כך הוא בונה מערכות מתקדמות יותר שידאגו לשלומו ולמצבו. מערכת העצבים, היא במיוחד כזו. מדובר במערכת רב-גוונית ורב-שכבתית, שקשורה למערכות אחרות. כך לדוגמה, אם מצב רוחו של אדם משתנה, הוא יכול לא להרגיש כאב. בנוסף, לפעמים אפשר כמו לתכנת את מערכת העצבים כך שמשהו מסוים לא יעורר תחושת כאב, ואפילו יורגש כמהנה. באופן כללי, הכאב שומר עלינו. אם לא היה כאב, לא היינו מרגישים מה קורה בגופנו. כך למשל, היינו יכולים להכניס את היד לאש, לא להרגיש כאב מכך שהיא נשרפת, ולהינזק. כמו כן, הייתה יכולה להתפתח בתוך גופנו מחלה, וללא תחושת כאב לא היינו מודעים לקיומה וניגשים לטפל בה. כשמשהו כואב, הטבע מאותת לנו על תקלה. הכאב מתפרס לכל מיני רמות, ולפעמים קשה להבדיל ביניהן. כאב פיזי, גופני, נפשי ורוחני, כאב מהעבר ומהעתיד, כאב אצלנו או אצל מישהו שאנחנו אוהבים או שונאים. כך הכאב חורג מגבולות הגוף שלנו עצמנו, ומגיע ממערכות חיצוניות שאליהן אנחנו קשורים. טיב הקשר שלנו איתן קובע מה נרגיש בכל פעם, מכאב ועד שמחה. כך למשל אימא מרגישה כאב, כשמשהו כואב לילדיה. מבחינת הרצון לקבל שהזכרנו קודם, הרצון ליהנות, אצלו הכול מסתכם לחשבון פשוט: כשהוא מלא טוב לו, וכשהוא ריק מורגש כאב. ויש בזה כמובן דרגות. עוד נקודה חשובה להבנה היא שהכאב מתחיל במצבים שאנחנו מרגישים את עצמנו. לצורך המחשה, נניח שאנחנו עכשיו יושבים על איזה כיסא. מתי נוחה לנו הישיבה? כששום דבר לא לוחץ מדי. אנחנו מרגישים את הגוף שלנו מוגבל על ידי הכיסא, וזה נותן לנו הגדרת מציאות ברורה. אבל, אם מידת הלחץ של הכסא תעבור את הגבול הדק הזה, אז תתחיל תחושה לא נעימה. כך ממש, לכל חוש וחוש יש הרגשת טווח מסוים שבו טוב לאדם. מתחת לגבולות הטווח הזה, הדבר לא מורגש כלל כקיים, ומעל לו הוא מורגש כקיים יותר מדי. וכשמורגש כאב, זה מצביע על כך שחרגנו מגבולות אותו הטווח. אגב, אפשר לראות משהו דומה גם במערכות יחסים: בני זוג לא יכולים לחיות בלי לריב ולכאוב מדי פעם, הם צריכים להרגיש את הגבולות, לראות איפה הם נכנסים זה בתוך זה, ואיפה עוד דרושים תיקונים. בכל התרבות האנושית, בסיפורים, במחזות, בסרטים, רובן המוחלט של היצירות עוסק בכאבים, בתחושות לא נעימות. דרך הכאב אנחנו מרגישים את העולם, כי כל יסוד הבריאה הוא בחוסר, בכאב, ברצון להתמלאות. וכמו שכבר ציינו לגבי הרצון ליהנות שטבוע בנו, העיקר בשבילו זה לא להיות ריק, לא להרגיש כאב, לא לסבול. הכאב במצב מסוים מכוון אותו להתפתח, להשתנות, להתקדם למצב יותר טוב. במבט כולל, היום אנחנו חיים בתקופה מיוחדת, שבה אופי הכאב משתנה. אפשר לומר שעד המאה העשרים התפתחנו בצורה אישית, אינדיבידואליסטית, וכל אחד הרגיש את כאביו. מאמצע המאה העשרים התחלנו לגלות שכולנו קשורים במערכת אחת. לא רק בגלל המסחר, הכלכלה, התרבות והתעשייה שהפכו את העולם לכפר גלובלי, ולא רק בגלל האינטרנט והמדיה שהעצימו את המגמה. מבפנים, התחיל להתגלות משהו שקשר את כל בני האדם יחד. במקביל, החלו לצוץ יותר ויותר כאבים, חששות, פחדים, דיכאונות, ייאושים. ואם במאות קודמות זו הייתה נחלת האליטות, היום זה רגיל, כולם חיים על כדורים. והכאבים עוברים בין כולם, משוטטים, מדבקים. העולם מקרין עלינו סרטים רעים, זורק אותנו בין כל מיני מצבים. ואי אפשר לחתוך את הקשר, אי אפשר לסגור את התריסים. זה חודר אלינו בעל כורחנו, רוצים או לא רוצים. מה עושים? כאן באה הגישה האינטגרלית ומסבירה את הדברים. הכאבים של היום אלה בעצם צירים. עולם חדש עומד להיוולד, ואנחנו בתוכו, חדשים. וכל הסבל שבינתיים מורגש, הוא מפני שכל אחד לא רוצה להיות מחובר לאחרים. בהשלמה, בהדדיות, ביחסים חמים ואוהבים. והניגוד בין מגמת ההתפתחות האינטגרלית, לבין הנטייה האגואיסטית שגם היא מתעצמת פלאים, הוא הוא השורש לכל המשברים. בסופו של דבר, הטבע יכריח את המין האנושי לתפקד כמו איברים בגוף אחד, שזה את זה משלימים. ככל שנקדים לתפוס את הדברים, ונבנה בעצמנו קשר אינטגרלי, חיבורים נכונים, כך נסיר את הגבולות הלוחצים. אז, ורק אז ייעלמו מן השורש הכאבים, ובמקומם יבואו מילויים חדשים. בריאות, שמחה, משמעות. הנאה ותענוג עליונים.
@@לירון-ק3האתה( את) חולה בדיוק כמוה, אתה מאמין בכל מחלות השווא האלה. הדור הזה מלא בהורות גרועה. הורים אינם מחנכים את ילדיהם, ואינם מדברים איתם מספיק, כי הם עסוקים כל הזמן בעבודה. הם לוקחים את ילדיהם לרופאים, המאבחנים אותם וכותבים מרשמים, כדי שיוכלו לפטור את עצמם מאשמה ואחריות. לגבי עצמי, לעולם לא אהיה "חולה" כמו הבחורה הזאת. היו לי חיים קשים, אבל לא נתתי להם להפיל אותי לייאוש או להתנהגות לא יציבה.
נפלא .אז גם אני כמוך לא היו לי חיים טובים אבל בגלל האופי הקשוח שלי תמיד החזקתי את עצמי חזק חזק מליפול לתהומות אבל קבל את זה שלא כל האנשים שווים אחד לשני . גם בעבר שעבדו פחות קשה היו הורים שהיו להם ילדים שנפגעו נפשית קשה ונזקקו לטיפול ועזרה נפשית . גם מבוגרים יכולים ליפול לקריסה נפשית . הדמגוגייה שלך כאילו רק ההורים אשמים כי לא לוקחים אחריות בגלל לחץ מהעבודה,הדמגוגייה הזאת היא טפשית בלשון מאוד עדינה . נ.ב .ואתה זה שלפי התגובות שלך נשמע כחולה או כאדם רע .
@@Y0S3F אתה החולה היחיד פה .לא יודע ,אולי זה בגלל החיים הקשים שהיו לך אבל מכרת פה דמגוגייה בגרוש .גם אם יש מקרים כמו שכתבת ,עדיין יש עוד הרבה מקרים שילד יכול להיפגע נפשית מהמון סיבות אחרות . בדיוק כמו פגיעה או מחלה גופנית .
@@לירון-ק3ה מחלת נפש היא מדע רך מלא חורים. הם נותנים טיפולים שלא עובדים בכלל. גם תרופות וגם ייעוץ פסיכולוגי. הכל ניחושים. התרופה של היום היא טאבו של מחר ולהיפך. הם אפילו התחילו שוב לתת טיפולי אלקטרו שוק, כאשר רק לפני 20 שנה הם נשבעו שזה נורא מרושע. ברור שאתה מאמין במחלות המזויפות האלה. היו הרבה כמוך מאז שפרויד התחיל לרחרח קוקאין עם מטופליו. אתה צריך להאמין בחולשה אנושית כדי שתוכל למצוא דרכים לתרץ את התנהגותך הרעה. בגלל זה אני מאשים את ההורים שלך. הם היו צריכים לדבר איתך טוב. אולי אפילו לסטור לך על התחת . תרופה כזו תעזור לך יותר.
פשוט ככה. לא מאמינה בקושי בכל הדבר הזה שגם אם יש בו משהו, זה לא כמו רפואה רגילה שהכל מסודר לפי כל הכללים הדרושים, פה זה משהו לא ברור, ובגלל זה אני חושבת שדבר כזה לא ממש אמור להיות חוקי. זו שערוריה שעל חיסוו ותרופה נגד הקורונה למשל, שהרג המון אנשים, בזבזו המון זמן על מחקרים - ובצדק לגמרי, ועל דברים שקשורים לבעיות נפשיות, שזה לא הורג אנשים, לפחות ברוב המקרים הקלים - עושים בלגן, שופכים תרופות שממש בדיחה על החקירה שלהם ודברים יותר גרועים. פשוט קטסטרופה
@@user-lv5yp4fb2o זה כן הורג סמים פסיכיאטרים אבל בקצב איטי כדי שלא ירגישו את הרצח זה רוציח את הנפש ומחליש את הגוף אדם שהכפו אותו בעל כורחו בכפייה לנרקומן של סמים פסיכיאטרים הרווק שהגוף שלו ניפגע אים הזמן וקל וחומר הנפש
בר היקרה את בחורה חכמה אנשים נוטים לשפוט. ממש נגעת לי בלב. אני בטוחה שאת בחורה טובה ורגישה שרואה את הטוב שבאדם. וואו איזו שנינות. יישר כוח נשמה טובה ומעל הכל יפיפייה❤!
רק ביגלל שאת עוברת כזה דבר את תהיא הכי טובה בעולם את מהממת ושתמצאי שליחים טובים תמשיכי אל תכאבי את העבר אין להם זכות לקבל מימך ושרק יהיה לך טוב
מדהימה תודה על העלאת המודעות
ותודה על השיתוף
כל הכבוד לה על ההתמודדות .❤
מאיפה מגיעה תחושת הכאב? מה תפקידה? מה ההבדל בין הכאבים של היום לכאבים שהורגשו בעבר? אפשר לעשות משהו כדי להבטיח שיהיו פחות כאבים מחר? הסתכלות רחבה, מנקודת המבט של הגישה האינטגרלית.
החומר היסודי שממנו בנוי כל אובייקט בטבע הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, רצון ליהנות, רצון להתקיים בטוב. הרצון הזה גורם להתרחק מסבל, ולהתקרב למה שנראה מועיל. ככל שהרצון ליהנות שביצור מסוים מפותח, כך הוא בונה מערכות מתקדמות יותר שידאגו לשלומו ולמצבו.
מערכת העצבים, היא במיוחד כזו. מדובר במערכת רב-גוונית ורב-שכבתית, שקשורה למערכות אחרות. כך לדוגמה, אם מצב רוחו של אדם משתנה, הוא יכול לא להרגיש כאב. בנוסף, לפעמים אפשר כמו לתכנת את מערכת העצבים כך שמשהו מסוים לא יעורר תחושת כאב, ואפילו יורגש כמהנה.
באופן כללי, הכאב שומר עלינו. אם לא היה כאב, לא היינו מרגישים מה קורה בגופנו. כך למשל, היינו יכולים להכניס את היד לאש, לא להרגיש כאב מכך שהיא נשרפת, ולהינזק. כמו כן, הייתה יכולה להתפתח בתוך גופנו מחלה, וללא תחושת כאב לא היינו מודעים לקיומה וניגשים לטפל בה. כשמשהו כואב, הטבע מאותת לנו על תקלה.
הכאב מתפרס לכל מיני רמות, ולפעמים קשה להבדיל ביניהן. כאב פיזי, גופני, נפשי ורוחני, כאב מהעבר ומהעתיד, כאב אצלנו או אצל מישהו שאנחנו אוהבים או שונאים. כך הכאב חורג מגבולות הגוף שלנו עצמנו, ומגיע ממערכות חיצוניות שאליהן אנחנו קשורים. טיב הקשר שלנו איתן קובע מה נרגיש בכל פעם, מכאב ועד שמחה. כך למשל אימא מרגישה כאב, כשמשהו כואב לילדיה.
מבחינת הרצון לקבל שהזכרנו קודם, הרצון ליהנות, אצלו הכול מסתכם לחשבון פשוט: כשהוא מלא טוב לו, וכשהוא ריק מורגש כאב. ויש בזה כמובן דרגות.
עוד נקודה חשובה להבנה היא שהכאב מתחיל במצבים שאנחנו מרגישים את עצמנו. לצורך המחשה, נניח שאנחנו עכשיו יושבים על איזה כיסא. מתי נוחה לנו הישיבה? כששום דבר לא לוחץ מדי. אנחנו מרגישים את הגוף שלנו מוגבל על ידי הכיסא, וזה נותן לנו הגדרת מציאות ברורה. אבל, אם מידת הלחץ של הכסא תעבור את הגבול הדק הזה, אז תתחיל תחושה לא נעימה. כך ממש, לכל חוש וחוש יש הרגשת טווח מסוים שבו טוב לאדם. מתחת לגבולות הטווח הזה, הדבר לא מורגש כלל כקיים, ומעל לו הוא מורגש כקיים יותר מדי. וכשמורגש כאב, זה מצביע על כך שחרגנו מגבולות אותו הטווח.
אגב, אפשר לראות משהו דומה גם במערכות יחסים: בני זוג לא יכולים לחיות בלי לריב ולכאוב מדי פעם, הם צריכים להרגיש את הגבולות, לראות איפה הם נכנסים זה בתוך זה, ואיפה עוד דרושים תיקונים.
בכל התרבות האנושית, בסיפורים, במחזות, בסרטים, רובן המוחלט של היצירות עוסק בכאבים, בתחושות לא נעימות. דרך הכאב אנחנו מרגישים את העולם, כי כל יסוד הבריאה הוא בחוסר, בכאב, ברצון להתמלאות. וכמו שכבר ציינו לגבי הרצון ליהנות שטבוע בנו, העיקר בשבילו זה לא להיות ריק, לא להרגיש כאב, לא לסבול. הכאב במצב מסוים מכוון אותו להתפתח, להשתנות, להתקדם למצב יותר טוב.
במבט כולל, היום אנחנו חיים בתקופה מיוחדת, שבה אופי הכאב משתנה. אפשר לומר שעד המאה העשרים התפתחנו בצורה אישית, אינדיבידואליסטית, וכל אחד הרגיש את כאביו. מאמצע המאה העשרים התחלנו לגלות שכולנו קשורים במערכת אחת. לא רק בגלל המסחר, הכלכלה, התרבות והתעשייה שהפכו את העולם לכפר גלובלי, ולא רק בגלל האינטרנט והמדיה שהעצימו את המגמה. מבפנים, התחיל להתגלות משהו שקשר את כל בני האדם יחד. במקביל, החלו לצוץ יותר ויותר כאבים, חששות, פחדים, דיכאונות, ייאושים. ואם במאות קודמות זו הייתה נחלת האליטות, היום זה רגיל, כולם חיים על כדורים. והכאבים עוברים בין כולם, משוטטים, מדבקים. העולם מקרין עלינו סרטים רעים, זורק אותנו בין כל מיני מצבים. ואי אפשר לחתוך את הקשר, אי אפשר לסגור את התריסים. זה חודר אלינו בעל כורחנו, רוצים או לא רוצים.
מה עושים?
כאן באה הגישה האינטגרלית ומסבירה את הדברים. הכאבים של היום אלה בעצם צירים. עולם חדש עומד להיוולד, ואנחנו בתוכו, חדשים. וכל הסבל שבינתיים מורגש, הוא מפני שכל אחד לא רוצה להיות מחובר לאחרים. בהשלמה, בהדדיות, ביחסים חמים ואוהבים. והניגוד בין מגמת ההתפתחות האינטגרלית, לבין הנטייה האגואיסטית שגם היא מתעצמת פלאים, הוא הוא השורש לכל המשברים.
בסופו של דבר, הטבע יכריח את המין האנושי לתפקד כמו איברים בגוף אחד, שזה את זה משלימים. ככל שנקדים לתפוס את הדברים, ונבנה בעצמנו קשר אינטגרלי, חיבורים נכונים, כך נסיר את הגבולות הלוחצים. אז, ורק אז ייעלמו מן השורש הכאבים, ובמקומם יבואו מילויים חדשים. בריאות, שמחה, משמעות. הנאה ותענוג עליונים.
ילדה מקסימההה❤❤❤
איזה מהממת את אלוקים יתן לך טוב ואת הכי טובה בעולם
את יפה רצח רק בריאות אמן
כל הכבוד לך שאפו גדול
כל הכבוד !!!
נכון מתמודדי נפש הם נשמות הכי גדולות שיש מנסיון יש לי גם אח מתמודד וזה כל כך כואב שהסביבה לא מספיק מבינה ועוזרת יותר נכון המדינה
יהמר לזכותה שהיא מאוד יפה אז לא רואים עליה ויש לה מזל ולפי דעתי היא תגיע רחוק
אוהבת שפרה
לי יש לאחרונה - אותן הפרעות נפשיות - שיש לה - ואני איכשהוא - מתמודד עם זה. זאת הפרעה נפשית לכל דבר - אך זאת איננה מחלת נפש - תזכרו את זה.
מהממת שאת יווווו
😢
אין לך כלום הכול דמיונות תצליחי
עברתי מה שאת עברת רק בריאות
איזה יפה את.....
היא בת 18 ואתה 30+ AYOOOO
חמודה רצח מגיע לה להתחזק ולהבריא
تحيا دولة إسرائيل العظمى الكبرى💝♥️🌹💐💕🌷💞🌺💖🏅👍💕💐💝
רק בריאות!
בעיות העולם הראשון....לילדים מדורות קודמים לא היו בעיות האלה ... הם היו צריכים למצוא נתח לחם לאכול.
מה הזלזול הזה ?היית רוצה להתחלף איתה ?או שמישהו מקרובייך היה מתחלף עם הנערה הזו ?תאמין לי לא הייתי ממליץ לך . קצת צניעות ורגישות לא תזיק לך .
@@לירון-ק3האתה( את) חולה בדיוק כמוה, אתה מאמין בכל מחלות השווא האלה. הדור הזה מלא בהורות גרועה. הורים אינם מחנכים את ילדיהם, ואינם מדברים איתם מספיק, כי הם עסוקים כל הזמן בעבודה. הם לוקחים את ילדיהם לרופאים, המאבחנים אותם וכותבים מרשמים, כדי שיוכלו לפטור את עצמם מאשמה ואחריות. לגבי עצמי, לעולם לא אהיה "חולה" כמו הבחורה הזאת. היו לי חיים קשים, אבל לא נתתי להם להפיל אותי לייאוש או להתנהגות לא יציבה.
נפלא .אז גם אני כמוך לא היו לי חיים טובים אבל בגלל האופי הקשוח שלי תמיד החזקתי את עצמי חזק חזק מליפול לתהומות אבל קבל את זה שלא כל האנשים שווים אחד לשני . גם בעבר שעבדו פחות קשה היו הורים שהיו להם ילדים שנפגעו נפשית קשה ונזקקו לטיפול ועזרה נפשית . גם מבוגרים יכולים ליפול לקריסה נפשית . הדמגוגייה שלך כאילו רק ההורים אשמים כי לא לוקחים אחריות בגלל לחץ מהעבודה,הדמגוגייה הזאת היא טפשית בלשון מאוד עדינה . נ.ב .ואתה זה שלפי התגובות שלך נשמע כחולה או כאדם רע .
@@Y0S3F אתה החולה היחיד פה .לא יודע ,אולי זה בגלל החיים הקשים שהיו לך אבל מכרת פה דמגוגייה בגרוש .גם אם יש מקרים כמו שכתבת ,עדיין יש עוד הרבה מקרים שילד יכול להיפגע נפשית מהמון סיבות אחרות . בדיוק כמו פגיעה או מחלה גופנית .
@@לירון-ק3ה מחלת נפש היא מדע רך מלא חורים. הם נותנים טיפולים שלא עובדים בכלל. גם תרופות וגם ייעוץ פסיכולוגי. הכל ניחושים. התרופה של היום היא טאבו של מחר ולהיפך. הם אפילו התחילו שוב לתת טיפולי אלקטרו שוק, כאשר רק לפני 20 שנה הם נשבעו שזה נורא מרושע. ברור שאתה מאמין במחלות המזויפות האלה. היו הרבה כמוך מאז שפרויד התחיל לרחרח קוקאין עם מטופליו. אתה צריך להאמין בחולשה אנושית כדי שתוכל למצוא דרכים לתרץ את התנהגותך הרעה. בגלל זה אני מאשים את ההורים שלך. הם היו צריכים לדבר איתך טוב. אולי אפילו לסטור לך על התחת . תרופה כזו תעזור לך יותר.
ההגדרות שהיא דיברה עליהם אינם נראים כבעיות נפשיות בעלת רגש חזק כן צריכה רק הדרכה וזהו
כל הפסיכיאטריה שקר והונאה יש להוצאי פסיכיאטריה מי חוץ לחוק
פשוט ככה. לא מאמינה בקושי בכל הדבר הזה שגם אם יש בו משהו, זה לא כמו רפואה רגילה שהכל מסודר לפי כל הכללים הדרושים, פה זה משהו לא ברור, ובגלל זה אני חושבת שדבר כזה לא ממש אמור להיות חוקי. זו שערוריה שעל חיסוו ותרופה נגד הקורונה למשל, שהרג המון אנשים, בזבזו המון זמן על מחקרים - ובצדק לגמרי, ועל דברים שקשורים לבעיות נפשיות, שזה לא הורג אנשים, לפחות ברוב המקרים הקלים - עושים בלגן, שופכים תרופות שממש בדיחה על החקירה שלהם ודברים יותר גרועים. פשוט קטסטרופה
@@user-lv5yp4fb2o זה כן הורג סמים פסיכיאטרים אבל בקצב איטי כדי שלא ירגישו את הרצח זה רוציח את הנפש ומחליש את הגוף אדם שהכפו אותו בעל כורחו בכפייה לנרקומן של סמים פסיכיאטרים הרווק שהגוף שלו ניפגע אים הזמן וקל וחומר הנפש
@@user-lv5yp4fb2o צודק יא מחמד
שה' ישמור אותנו שלא נצטרך לתרופות לא רגילות ובמיוחדדדד לא פסיכיאטריות...