לא לזכרון אלה לטוטפות (תכשיט) בין עינך, זה משל ולא מצווה, מצוות הנחת תפילין הומצא בגלות בבל על ידי היהודים הפרושים. למעשה כמו עוד הרבה דברים ביהדות זה גם מנהג שיש בו הרבה השפעה בבלית זרה ושום מורשת עברית אמיתית.
@@ליאתשנקמן טוטפות בשפה העברית המקראית זה זכרון. אין שום קשר לקופסה שחורה על המצח ! אין שום קשר בין התנ"ך להלכה הרבנית הפכו מסורות שהתפתחו עם השנים "לתורה" .
מנהג 'הנחת תפילין' הרבני עתיק היומין איננו באמת מהתורה, אלא נשאב ממנהג אלילי מעמים פאגאנים. מומחה למחשבת חז"ל, פרופסור נועם זהר (ראש המחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן) מודה - הנהגת הנחת תפילן פותח ע"י חז"ל אך ורק בסוף תקופת בית שני. עד אז אף אחד ביהדות לא ייחס משמעות שהיא יותר מאשר אלגורית לפסוק "וקשרתם אותם על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" (דברים י"א י"ח). רק בשלב מאוחר החליטו הרבנים להמציא ביצוי מעשי לפסוק. "כל המצוות הינן תורה שבעל פה. ניקח לדוגמא את מצוות תפילין. בתורה כתוב: "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך". לא נאמר בשום מקום בתורה שבכתב שצריך לשים שתי קופסאות שחורות מעור בהמה על היד ועל המצח." (הרב אורי שרקי)[1] כיצד הגיעו מ"טוֹטָפֹת" ל"תפילין"? ראשית כל, המילה "תפילין" כלל לא מופיעה בתנ"ך. אלא שמאוחר יותר, חז"ל התלבשו על המילה "טוֹטָפֹת" (שמות יג טז, דברים ו ח, יא יח) ועל ידי הוצאת הפסוק מהקשרו - טענו כי מדובר על התפילין. מקור המילה טוטפת הוא ככל הנראה מהארמית (טוֺטֶפְתָּא) ומשמעותו "תכשיט של נשים"[2] או "קישוט"[3]. את משמעות המילה טוֹטָפֹת בהקשרה המקראי אפשר להבין בקלות מהשוואה בין שני הציווים הכמעט זהים שבשמות פרק יג: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ… (שמות יג ט) וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ… (שמות יג טז) פסוק ט מפרש את פסוק טז - 'טוטפת בין עיניך' מקביל ל'זכרון בין עיניך'. הרעיון הוא לא לענוד תכשיט בין העיניים, אלא שהתכשיט, משהו יקר ערך, מהווה סמל. כפי שאתה זוכר לענוד את התכשיט היקר שאתה מתפאר בו. ככה עליך לזכור את אלוהיך שהוציא אותך מארץ מצרים. הקב"ה זה עתה הוציא את עם ישראל ממצרים באותות ובמופתים, לאחר ייסורים וסבל בלתי יתואר ורב שנים ובפרק י"ג מושם דגש גדול על זכרון אותו מאורע לדורי דורות. המיקום חשוב לא פחות, בין העיניים מייצג את מרכז החשיבה שלנו, העיניים שלנו הן שמובילות אותנו. הפואנטה היא שהאמונה של עם ישראל באלוהים תבוא לידי ביטוי במעשים שלנו (עַל-יָדְךָ), במחשבות שלנו (בֵּין עֵינֶיךָ) ובלב שלנו (עַל-לְבָבֶךָ). הטקסט אשר אליו יפנו אתכם במאמץ למצוא את האסמכתא למצוות הנחת התפילין, מצוי בספר שמות פרק יג, כמו גם בספר דברים פרק ו', בקטע המוכר של "שמע ישראל". בפסוק ח' כתוב: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת, בֵּין עֵינֶיךָ". כמה פרקים לאחר מכן, חוזר המשפט באופן דומה: "וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם" (יא יח). על סמך שני פסוקים אלו, הפיקו הרבנים תילי תילים של הלכות והנחיות מפורשות בנוגע לצורת התפילין הרצויה ולאופן ליפופם על הזרוע ועל הראש. כל זאת בהנחה שהמילה "טוטפות" משמעותה 'חפץ בעל רצועות עור צבועות בשחור'. אין לנו עניין להתייחס לאבסורד שבמחשבה שאדם יכול להתחבר עם אלוהיו על ידי ליפוף רצועות עור צבועות של חיה מתה על הזרוע שלו. אלא שברצוננו להפריך את הקשר שבין הפסוקים הללו לבין מנהג התפילין. אם מצווה זו אכן מצווה יום יומית כה חשובה ומרכזית, היינו מצפים למצוא אותה, תיאורים שלה ותיאורים של בני עם ישראל מניחים תפילין - מאות אם לא אלפי פעמים לאורך התנ"ך. היינו מצפים לקרוא על מלכים כגון דוד, שאול ושלמה המניחים תפילין או לפחות מצביעים על מנהג שכזה. היינו מצפים מנביאי התנ"ך להניח תפילין ולקדם את המנהג בקרב עם ישראל. היינו מצפים לקרוא על מנהיג או דמות תנכית כלשהי ה"מניחה תפילין" או לכל הפחות מבקש מהעם לעשות זאת. אולם למרבה הפלא, אין ולו גם דמות מקראית אחת אשר מתוארת כמניחה תפילין ולו גם ברמז.
היהדות הרבנית לוקחת באופן מילולי את הפסוקים הללו. אך באותו הקטע מצווה לא רק לשים בין העיניים ועל היד, אל גם "עַל-לְבָבֶךָ", אם כך, מדוע הרבנים לא קושרים רצועות עור צבועות גם על החזה? גם במשלי ג' ג נכתב: "חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל-יַעַזְבֻךָ, קָשְׁרֵם עַל-גַּרְגְּרוֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל-לוּחַ לִבֶּךָ", אם כך, מדוע הרבנים לא קושרים תפילין לא רק על החזה (לב) אלא גם על הגרגורת?
ואיך הסקת מזה שזה תפילין? אם כבר בפסוק אחר כתוב "ולזיכרון בין עינך" מה שאומר שצריך לזכור את הדברים כאילו זה חקוק לך בראש וביד. אין אזכור בכלל למה שהיום קוראים תפילין
"לכל אחד יהיה סיכוי לכתוב את הסיפור שלו"- מאחורי כל התדמית והקלישאות "שהנאורים" בנו לו , מסתתר איש שפשוט אוהב את מדינת ישראל ועושה זאת ביושר והיגיון . תודה לך יואב אליאסי.
מנהג 'הנחת תפילין' הרבני עתיק היומין איננו באמת מהתורה, אלא נשאב ממנהג אלילי מעמים פאגאנים מומחה למחשבת חז"ל, פרופסור נועם זהר (ראש המחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן) מודה - הנהגת הנחת תפילן פותח ע"י חז"ל אך ורק בסוף תקופת בית שני. עד אז אף אחד ביהדות לא ייחס משמעות שהיא יותר מאשר אלגורית לפסוק "וקשרתם אותם על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" (דברים י"א י"ח). רק בשלב מאוחר החליטו הרבנים להמציא ביצוי מעשי לפסוק. "כל המצוות הינן תורה שבעל פה. ניקח לדוגמא את מצוות תפילין. בתורה כתוב: "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך". לא נאמר בשום מקום בתורה שבכתב שצריך לשים שתי קופסאות שחורות מעור בהמה על היד ועל המצח." (הרב אורי שרקי)[1] כיצד הגיעו מ"טוֹטָפֹת" ל"תפילין"? ראשית כל, המילה "תפילין" כלל לא מופיעה בתנ"ך. אלא שמאוחר יותר, חז"ל התלבשו על המילה "טוֹטָפֹת" (שמות יג טז, דברים ו ח, יא יח) ועל ידי הוצאת הפסוק מהקשרו - טענו כי מדובר על התפילין. מקור המילה טוטפת הוא ככל הנראה מהארמית (טוֺטֶפְתָּא) ומשמעותו "תכשיט של נשים"[2] או "קישוט"[3]. את משמעות המילה טוֹטָפֹת בהקשרה המקראי אפשר להבין בקלות מהשוואה בין שני הציווים הכמעט זהים שבשמות פרק יג: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ… (שמות יג ט) וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ… (שמות יג טז) פסוק ט מפרש את פסוק טז - 'טוטפת בין עיניך' מקביל ל'זכרון בין עיניך'. הרעיון הוא לא לענוד תכשיט בין העיניים, אלא שהתכשיט, משהו יקר ערך, מהווה סמל. כפי שאתה זוכר לענוד את התכשיט היקר שאתה מתפאר בו. ככה עליך לזכור את אלוהיך שהוציא אותך מארץ מצרים. הקב"ה זה עתה הוציא את עם ישראל ממצרים באותות ובמופתים, לאחר ייסורים וסבל בלתי יתואר ורב שנים ובפרק י"ג מושם דגש גדול על זכרון אותו מאורע לדורי דורות. המיקום חשוב לא פחות, בין העיניים מייצג את מרכז החשיבה שלנו, העיניים שלנו הן שמובילות אותנו. הפואנטה היא שהאמונה של עם ישראל באלוהים תבוא לידי ביטוי במעשים שלנו (עַל-יָדְךָ), במחשבות שלנו (בֵּין עֵינֶיךָ) ובלב שלנו (עַל-לְבָבֶךָ). הטקסט אשר אליו יפנו אתכם במאמץ למצוא את האסמכתא למצוות הנחת התפילין, מצוי בספר שמות פרק יג, כמו גם בספר דברים פרק ו', בקטע המוכר של "שמע ישראל". בפסוק ח' כתוב: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת, בֵּין עֵינֶיךָ". כמה פרקים לאחר מכן, חוזר המשפט באופן דומה: "וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם" (יא יח). על סמך שני פסוקים אלו, הפיקו הרבנים תילי תילים של הלכות והנחיות מפורשות בנוגע לצורת התפילין הרצויה ולאופן ליפופם על הזרוע ועל הראש. כל זאת בהנחה שהמילה "טוטפות" משמעותה 'חפץ בעל רצועות עור צבועות בשחור'. אין לנו עניין להתייחס לאבסורד שבמחשבה שאדם יכול להתחבר עם אלוהיו על ידי ליפוף רצועות עור צבועות של חיה מתה על הזרוע שלו. אלא שברצוננו להפריך את הקשר שבין הפסוקים הללו לבין מנהג התפילין.
אם מצווה זו אכן מצווה יום יומית כה חשובה ומרכזית, היינו מצפים למצוא אותה, תיאורים שלה ותיאורים של בני עם ישראל מניחים תפילין - מאות אם לא אלפי פעמים לאורך התנ"ך. היינו מצפים לקרוא על מלכים כגון דוד, שאול ושלמה המניחים תפילין או לפחות מצביעים על מנהג שכזה. היינו מצפים מנביאי התנ"ך להניח תפילין ולקדם את המנהג בקרב עם ישראל. היינו מצפים לקרוא על מנהיג או דמות תנכית כלשהי ה"מניחה תפילין" או לכל הפחות מבקש מהעם לעשות זאת. אולם למרבה הפלא, אין ולו גם דמות מקראית אחת אשר מתוארת כמניחה תפילין ולו גם ברמז.
היהדות הרבנית לוקחת באופן מילולי את הפסוקים הללו. אך באותו הקטע מצווה לא רק לשים בין העיניים ועל היד, אל גם "עַל-לְבָבֶךָ", אם כך, מדוע הרבנים לא קושרים רצועות עור צבועות גם על החזה? גם במשלי ג' ג נכתב: "חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל-יַעַזְבֻךָ, קָשְׁרֵם עַל-גַּרְגְּרוֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל-לוּחַ לִבֶּךָ", אם כך, מדוע הרבנים לא קושרים תפילין לא רק על החזה (לב) אלא גם על הגרגורת?
בעיה נוספת בנוגע לפירוש וליישום של הרבנים לקטעים משמות ומדברים, קשורה להיבט הפילולוגי והמגדרי של הטקסט. ידוע כי כאשר בוחנים את מצוות התורה, ניתן לחלקן לסוגים שונים בכמה אופנים, כמו למשל: חלוקה למצוות עשה, מול מצוות אל תעשה; או חלוקה למצוות אשר הזמן גרמן, מול מצוות אשר אינן תלויות בזמן. חלוקה נוספת למצוות ניתן לעשות לפי סוג הנמען (או המושא) שלהן, כלומר: לפי קבוצות האוכלוסייה אשר אליהן פונות המצוות. לפי חלוקה זו, ניתן למיין את מצוות התורה לארבע קבוצות ברורות: (1) מצוות אשר פונות לגברים בלבד; (2) מצוות אשר פונות אל נשים בלבד; (3) מצוות אשר פונות אל קבוצה מסוימת ומוגדרת בעם; (4) מצוות אשר פונות לכלל ישראל. לדוגמא, בויקרא י"ח מפורטות מספר מצוות הפונות לגברים בלבד וכך גם בויקרא י"ט כז. בעוד, בויקרא י"ב ובמדבר ה' יב-לא מתוארות מצוות אשר רלוונטיות לנשים בלבד. בויקרא פרק ו' ופרק ט"ז ב-כח כתובות מצוות אשר פונות לכוהנים לבדם ובפרק י"ד פונות מצוות ספציפיות עבור מצורעים בלבד. למעשה, כל מצווה אשר אינה שייכת לשלוש הקבוצות הקודמות, מיועדת אוטומטית לכל עדת ישראל, נשים וגברים כאחד. חשוב לזכור כי למרות שמצווה מסויימת רשומה בלשון זכר, אין זאת אומרת כי היא פונה אוטומטית לגברים בלבד. כך למשל, ברור כי הציווי "זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ ח) והציווי "לֹא תִרְצַח" (שמות כ יג) פונים הן לגברים והן לנשים ללא יוצא דופן. הציווי: "שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד. וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" פונה אל כלל ישראל, גברים ונשים כאחד, אבל אז ניתקל בבעיה לא פשוטה בנוגע למצוות התפילין הנגזרת מפסוק ח. מדוע? מפני שידוע לכל שעל פי ההלכה הרבנית רק גברים מניחים תפילין.[4] שנאמר: "נשים פטורות מלהניח תפילין. ואם רוצות להחמיר על עצמן ולהניח תפילין, יש למחות בידן". אך אם הטוטפת (התפילין, כביכול) המוזכרות בפסוק ח לגברים בלבד, מדוע מצופה מנשים לקיים את יתר המצוות באותו קטע (כמו למשל: המצווה לאהוב את אלוהים מכל הלב, כמצווה בפסוק ה)? ברור כי מתגלה כאן חוסר עקביות.[5]
פרופ’ יהודה אליצור מזכיר את פרשנותו של רשב”ם שצונזרה ע"י הרבנים[6] לפסוק לְאוֹת עַל־יָדְךָ אשר בשמות י”ג ט: “לפי עומק פשוטו: יהיה לך לזכרון תמיד, כאילו כתוב על ידך”. אליצור מוסיף כי למרות שמרבית הקוראים בתורה סבורים כי פשוטו של מקרא מכוון למצוות תפילין, “רשב”ם חולק על הדעה הרווחת… ומדגיש, כי מצוות תפילין היא אך מדרשו של הכתוב ואילו פשוטו אחר."[7] כלומר, אפילו בין הרבנים היו שראו את הציווי בתור ציווי סמלי בלבד, ולכן הרבנים צינזרו את פרשנותם. כאמור, רק בתקופה מאוחרת החליטו הרבנים לא להסתפק בממד האלגורי, ולשוות למצווה נופך מעשי.[8] חוקרים מעידים כי מנהג קשירת התפילין רווח בעם ישראל לפני תקופתם של התנאים ולמעשה, מסתבר כי קמיעות הדומים בצורתם לתפילין היו בשימוש נפוץ בקרב תרבויות עתיקות של עובדי אלילים ובעיקר באגן הים התיכון[9]. יתרה מכך, פרופ’ מנחם הרן מאיר כי “בִמקורם נתפסו ה’טוטפת’ וה’אות’ כסמלים מאגיים דימוניים, ושימוש בקמיעים מעין אלה, שהיו מוצמדים לראש או לזרוע, היה נוהג בעולם העתיק."[10] כמו הרבה קמעות אחרים, גם במקרה הזה, ראו רבני הפרושים את העמים מסביב לעם ישראל מבצעים טקס אלילי וחיקו אותו. על פי מנהג הנחת התפילין, חפץ דומם (רצועות עור שנצבעו בשחור) הופכות בעת השלמתן לקמע קדוש בעל סגולה על טבעית, מעין חיבור מיסטי עם אלוהים שברגע שמלפפים על הזרוע מעביר ברכות רוחניות מאלוהים לאדם המבצע טקס זה. דבר שני ולא פחות חשוב, כבר הוכח מעבר לכל ספק כי התפילין נחשבו ע"י חז"ל לקמיע מוערץ בעל כוח אפוטרופאי, דהיינו כזה שביכולתו להרחיק רוחות רעות ושדים.[11] בנוסף, המחקר מצא כי השימוש בקמיעות בעלי תוכן מאגי הנקשרים לגוף, היה נפוץ בקרב תרבויות פגאניות רבות באזור מסופוטמיה.[12א] עוד על פי חוקרים, למצרים היה מנהג מיסטי, לפיו המצרים היו כותבים מילים על פפירוס, מקפלים את נייר הפפירוס ותוחבים אותו לאריגי פשתן תפורים לקופסא. האמונה היתה כי לקמעות הללו יש כוח מיסטי לברך את בעל הקמע.[12ב]
פרופ’ טור-סיני חידד את העובדה כי התפילין נחשבו בעיני חז”ל כקמיעות לשמירה על האדם בכוח האלוהות. הוא אף חושף כי ייתכן והתפילין, בצורתם כפי שקבעום חז”ל, שאולים ממצרים הקדומה, שם התייחסו לדמותו של נחש קדוש הנקשר על הראש כקמיע המזכיר את התפילין ברבנות.[13] פרופ’ יהושע בלאו הראה כי אפילו בכתבי הרמב”ם (שלכאורה סלד מהשימוש בקמיעות) מתגלים הקשר והזיקה בין הקמיע לתפילין.[14] פרופ’ נעם זהר סבר כי מנהג הנחת התפילין החל ע”י חז”ל רק בשלהי תקופת בית שני; עד אז, הוא טען, הפסוק “וקשרתם אותם על ידך והיו לטוטפות בין עיניך” (דברים י”א 18) - התפרש באופן אלגורי בלבד, קרי שיהיו חקוקים וקשורים בלב ובשכל.[15] גם באנציקלופדיה המקראית נאמר כי לפי פשט הכתוב בספר דברים ו’ ח, “אין כוונתם [של הטוטפות] לחפצים ממשיים, אלא למטאפורות לזכירה." [16] פרופסור נועם זהר, ראש המחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן, מודה כי הנהגת הנחת תפילן פותח ע”י חז”ל אך ורק בסוף תקופת בית שני. עד אז אף אחד ביהדות לא ייחס משמעות שהיא יותר מאשר אלגורית לפסוק “וקשרתם אותם על ידך והיו לטוטפות בין עיניך” (דברים י”א י”ח). רק בשלב מאוחר החליטו הרבנים להמציא ביצוי מעשי לפסוק.
"ראה כיצד לאחר 2000 שנות גלות חזרו יהודים מכל קצוות תבל עם אותן תפילין" (הרב דניאל בלס)[17] דמיינו לעצמכם יפנים שיצהירו כי העובדה שבכל רחבי העולם, כבר אלפיים שנה, כל יפני מגלגל סושי באותו האופן, משמעה שאלוהים העניק ליפנים הוראות בעל-פה לאופן הכנת הסושי. זאת פחות הלוגיקה בה משתמשים רבנים כמו הרב דניאל בלס. בשפה הפילוסופית, מדובר בכשל לוגי שנקרא "נון סקויטור" (בעברית: "אינו נובע מכך"). זה הוא כשל לוגי בו המסקנה בטיעון (קיומה של תורה שבעל-פה) אינה נובעת מן ההנחות (המנהג עתיק). כפי ההשוואה לסושי היפני, או לכל מסורת עתיקה אחרת שקיימת בעולם, עצם הוותק של המסורת לא מוכיח את "אלוהותה".
"כשמצאו את התפילין של ראש במערות קומראן…2,200 שנה והתפילין לא השתנו. עם ישראל מדייק, כי כמו שקיבלנו בדיוק ככה אנחנו מעבירים לדור הבא.", "אותן פרשיות של היום הן אותן הפרשיות שנמצאו אז. לא יותר ולא פחות. הכל מדוייק. זה לא פלא. מה שמשה קיבל בסיני העביר לדור הבא והם לדור הבא וכך עד עצם היום הזה"(הרב זמיר כהן)[18]
ואכן, בשנת 2014 התפרסמה כתבה "התפילין העתיקות והקטנות ביותר",[19] ככל הנראה מלפני 2200 שנה בקירוב. ממצא זה, טוענים רבנים מסויימים, מוכיח כי התפילין קדמו לכתיבת התלמוד ולכן הן מהוות הוכחה לתורה מדוייקת שמועברת בעל-פה באופן רציף ממשה בסיני שנשמרה עד ימינו אנו באדיקות, בדיוק וללא סטיות. הלא ההלכה לגבי התפילין ברורה וכתובה הן במשנה, הן ב"משנה תורה" לרמב"ם, הן ב"שולחן ערוך" (הלכות תפילין). ב"קיצור שולחן ערוך" אף נאמר כי "מי שמניח תפילין פסולין, לא בלבד שאינו מקיים את המצווה, אלא שמברך כמה וכמה ברכות לבטלה, שהוא עוון גדול" (הלכות תפילין, סימן י'). מייד לאחר האמירה הדרקונית הזו, מציינת ההלכה לפרטי פרטים ובדיוק רב כיצד אמורים להיראות התפילין אשר לכאורה הועברו מדור לדור, החל במשה וכלה ברבנים. אך זו טעות אומללה, שכן לדברי ד"ר יונתן אדלר (שחקר את אותן תפילין) ישנם הבדלים מהותיים בינן לבין התפילין כיום: גודלם של התפילין שונה, צורתם שונה, צבעם שונה ופסוקי התורה בתוכם אינו זהה לתפילין כיום.[20] לדוגמא, בניגוד לתפילין המקובלים בהלכה הרבנית כיום, התפילין שנמצאו בקומראן כללו בתוכם את עשרת הדיברות.[21] תפילין אלו, כלל אינם כשרים. חשיפת התפילין העתיקות בסך-הכל מוכיחה כי קמיעות מסוג זה קיימים היו בקרב עם ישראל עוד לפני העלתה של התושב"ע על הכתב. נכון, ייתכן כי המאגיה, הכשפים והקמיעות למיניהם, הגיעו לשיאם בקרב חוגים רבניים רק בשלהי ימי הביניים, כפי שמראה פרופ' גדעון בוהק בהרצאתו[22] אך ידוע כי כבר בתקופת בית שני החלה תעשיית הקמעות לקבל הכרה וגושפנקא מאת חז"ל; ולרעיה, המשנה (במסכת שבת) חושפת - בלי כוונה - כי התפילין היוו חלק בלתי מבוטל מתעשיית הקמיעות האלילית הזו שהגיעו מעמי הגויים.[23] אם כך עולה השאלה, כיצד ייתכן כי התפילין אשר התגלו בקומראן מעידות על תוקפה של התושב"ע, אם הן כל-כך שונות מהתפילין הרבניות שההוראות להן כביכול הועברו ברצף מושלם מסיני? במילים אחרות, התפילין העתיקות כה שונות מהתפילין המסורתיות, שעצם ההתייחסות וההפנייה אליהן - מהווה גול עצמי לתיאורית התורה שבעל-פה.
מיתוס הילת התפילין בעקבות מחקר "מדעי" שהתפרסם לפני שנים בנושא השפעת הנחת התפילין על הראש,[24] אוהבים הרבנים לדבר על מה שנקרא "הילת התפילין". קרי, על-כך שרמתו הרוחנית של המניח תפילין עולה כאשר הוא עושה זאת. האם יש ממש בטענה זו ואם כן, מה משמעותה? חסידי אותו מחקר, מדווחים כי הממצאים גילו שכמות האנרגיה הרוחנית לכאורה, עלתה כאשר משתתפי המחקר הניחו תפילין לראשם. ד"ר סטיבן שרם פרסם מחקר אחר אשר תוצאותיו הראו כי נקודת המגע של התפילין בראש וביד חופפות בדייקנות את נקודות הדיקור הסיני, שבאמצעותן ניתן לרומם את האנרגיה הרוחנית לכאורה. יתרה מכך, מחקרו הוכיח כי הדרך בה מניחים את התפילין, הולמת את דרך הטיפול של הרפואה הסינית.[25] אם תוצאות מחקר זה אכן נכונות, המשמעות היא שלא התפילין גורמות להעלאת האנרגיה, אלא מקום הנחתם. במילים אחרות, לתפילין עצמם אין כל השפעה רוחנית; מקום הנחתם הוא המכריע. משתמע מכך שאם נכרוך את התפילין על הרגל או סביב הבטן, לא תהא להם כל השפעה אנרגטית יוצאת דופן. בקיצור, זה לא התפילין אלא המיקום.
"אכן, אם נשים לבנו להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאד, בטוח אנכי שכל השאלות והספיקות הללו יתעלמו מן האופק ותביט אל מקומם ואינם. והיינו השאלה הזעומה הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו? כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית היסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק, למי אני מהנה? והן אמת שכבר נלאו חוקרי הדורות להרהר בזה, ואין צריך לומר בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה עצם השאלה בעינה עומדת בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחינו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו, להסחף בלי דעת בזרמי החיים, כדאתמול". (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות)
"כן ממש תענוג" כל המדינה ניחרבת אבל מה אכפת לכם אתם השמאלנים העוכרי ישראל-מצידכם שכל המדינה תישרף ושהשמאל שלכם שוב יחריב את כל המדינה בתוך חצי קדנציה כמו שהם עושים תמיד-העיקר שהשמאל שלכם יהיה בשילטון ולא הימין,הרי שמאלנים עוכרי ישראל כמוך תמכו אפילו בממשלת השמאל של רבין שגרמה לכל המדינה להישרף ולהיתפוצץ מפיגועי טרור כל יום וכל היום,הרי כשכל יום נירצחו פה עשרים יהודים חפים מפשע וראינו איך הם מיתפוצצים ואיך האיברים שלהם ניקטעים בפיגועים וכשכל יום ראינו עשרות הלוויות של משפחות שניקרעו מכאב ומבכי על אובדן יקיריהם שנירצחו בפיגועי טרור שממשלת השמאל שלכם הביאה עלינו עם המוטיבציה שהם העניקו לארגוני הטרור ליפגוע וליטבוח בנו על ידי הפרסים,השטחים,הנשקים,שחרור כל המחבלים,הכסף האינסופי והמתנות שהם נתנו להם בתמורה לפיגועי הטרור נגדנו-גם אז תמכתם בממשלת הבלהות השמאלנית שחירבה פה את המדינה ואמרתם איזה מזל שרבין והשמאל שלנו בשילטון ולא הימין. הרי גם כשגולדה המטומטמת וממשלת השמאל שלכם גרמו לאלפי חיילים להירצח סתם וכמעט הביאה להשמדתינו במחדלים,בשאננות ובטיפשות של מלחמת יום הכיפורים-אמרתם איזה מזל שהשמאל בשילטון ולא הימין. הרי אפילו כשאהוד ברק וממשלת השמאל האיומה שלו הביאה עלינו את שנת הדמים הידועה לשימצה שבה נירצחו לנו שבע מאות אזרחים בתוך שנה וכל המדינה שוב היתפוצצה בפיגועי טרור אימתניים מדי יום-גם אז אמרתם איזה מזל שהשמאל שלנו בשילטון ולא הימין,הרי לשונאי ועוכרי ישראל כמוכם אף פעם לא עניין מטובת המדינה אלא להפך-אתם תמיד אוהבים יותר ויותר את מי שמחריב ומביא כמה שיותר הרס וחורבן למדינה,לא פלא שתמיד אהבתם ותמכתם בביידן,באובמה ובקלינטון אויבי ישראל הגדולים ביותר שהביאו עלינו כל כך הרבה נזק ותמיד תמכו בארגוני הטרור כנגדנו,בזמן שתמיד שנאתם את טראמפ,את בוש הבן ואת בוש האבא שהיו לידידים הגדולים ביותר של מדינת ישראל ועשו בשבילנו כל כך הרבה טוב,אבל הם היו בעדנו ולא בעד ארגוני הטרור הפלסטינים והרי ידוע שאתם השמאלנים עוכרי ישראל אוהבים רק את מי שרע לישראל וטוב לפלסטינים ושונאים את כל מי שטוב לישראל ורע לפלסטינים וביגלל זה גם תמיד שנאתם את מנהיגי המדינה הגדולים והטובים ביותר שהיו למדינת ישראל ולעם היהודי-נתניהו,בגין,שמיר ואת שרון עד ההיתנתקות,בזמן שתמיד אהבתם את ה"מנהיגים" הגרועים ביותר שהיו למדינת ישראל שהם כמובן-גולדה "המטומטמת" מאיר,שמעון "האנס המנומס" פרס,יצחק "השיכור ומלקק המחבלים" רבין ואהוד "תומך הטרור מיספר אחד" ברק שהיו ראשי הממשלה הגרועים ביותר למדינת ישראל אך הטובים ביותר לעם הפלסטיני שתמיד הרגשתם חלק ממנו יבוגדים עלובים וכולם הרי יודעים שבשביל השמאלנים הבוגדים זה תמיד היה-פלסטין לפני הכל וישראל אחרי הכל.
@@liamrabi8176 אמןןןןן. ביום שניפטר מהשמאלנים הבוגדים-תיהיה לנו את המדינה הטובה והמאוחדת בעולם ואף אחד בעולם לא יוכל עלינו כי לא יהיו פה יותר שמאלנים בוגדים שמחבלים במדינה למען האחים הפלסטינים שלהם ולמען ארגוני הטרור אותם הם מעריצים ובהם הם תומכים.
וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו', פסוק ח').לגאון שאמר שאין מצוות תפילין מהתורה
כל הכבוד.
לפעמים היהירות של השמאלנים זה באמת מעורר רחמים
לך תניח מי מפריע לך,
רק אל תחשוב לרגע ,ותשגה שזה עושה אותך יותר טוב מהשכן ממול
כי לא,ממש לא אבל ממש ממש לאאאא
@@ronenamanou הינך טועה.
@@ronenamanou מתי אמרתי שזה עושה אותי יותר טוב?
You got to cool down... take a breather....
אלוףף אלוףף השאיר את כל הזבאלה ללא מילים
איך הבן אדם הראשון אומר שאין מצוות תפילין כשזה מפורש בצורה "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עינך
לא לזכרון אלה לטוטפות (תכשיט) בין עינך, זה משל ולא מצווה, מצוות הנחת תפילין הומצא בגלות בבל על ידי היהודים הפרושים. למעשה כמו עוד הרבה דברים ביהדות זה גם מנהג שיש בו הרבה השפעה בבלית זרה ושום מורשת עברית אמיתית.
לדעתי הוא מתכוון שאין בפירוש מצווה להניח תפילין אלא בעקיפין
"וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת, עַל-יָדֶךָ; וְהָיוּ לְטֹטָפֹת, בֵּין עֵינֶיךָ".
@@ליאתשנקמן טוטפות בשפה העברית המקראית זה זכרון. אין שום קשר לקופסה שחורה על המצח ! אין שום קשר בין התנ"ך להלכה הרבנית הפכו מסורות שהתפתחו עם השנים "לתורה" .
מנהג 'הנחת תפילין' הרבני עתיק היומין איננו באמת מהתורה, אלא נשאב ממנהג אלילי מעמים פאגאנים.
מומחה למחשבת חז"ל, פרופסור נועם זהר (ראש המחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן) מודה - הנהגת הנחת תפילן פותח ע"י חז"ל אך ורק בסוף תקופת בית שני. עד אז אף אחד ביהדות לא ייחס משמעות שהיא יותר מאשר אלגורית לפסוק "וקשרתם אותם על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" (דברים י"א י"ח). רק בשלב מאוחר החליטו הרבנים להמציא ביצוי מעשי לפסוק.
"כל המצוות הינן תורה שבעל פה. ניקח לדוגמא את מצוות תפילין. בתורה כתוב: "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך". לא נאמר בשום מקום בתורה שבכתב שצריך לשים שתי קופסאות שחורות מעור בהמה על היד ועל המצח." (הרב אורי שרקי)[1]
כיצד הגיעו מ"טוֹטָפֹת" ל"תפילין"?
ראשית כל, המילה "תפילין" כלל לא מופיעה בתנ"ך. אלא שמאוחר יותר, חז"ל התלבשו על המילה "טוֹטָפֹת" (שמות יג טז, דברים ו ח, יא יח) ועל ידי הוצאת הפסוק מהקשרו - טענו כי מדובר על התפילין. מקור המילה טוטפת הוא ככל הנראה מהארמית (טוֺטֶפְתָּא) ומשמעותו "תכשיט של נשים"[2] או "קישוט"[3].
את משמעות המילה טוֹטָפֹת בהקשרה המקראי אפשר להבין בקלות מהשוואה בין שני הציווים הכמעט זהים שבשמות פרק יג:
וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ… (שמות יג ט)
וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ… (שמות יג טז)
פסוק ט מפרש את פסוק טז - 'טוטפת בין עיניך' מקביל ל'זכרון בין עיניך'. הרעיון הוא לא לענוד תכשיט בין העיניים, אלא שהתכשיט, משהו יקר ערך, מהווה סמל. כפי שאתה זוכר לענוד את התכשיט היקר שאתה מתפאר בו. ככה עליך לזכור את אלוהיך שהוציא אותך מארץ מצרים. הקב"ה זה עתה הוציא את עם ישראל ממצרים באותות ובמופתים, לאחר ייסורים וסבל בלתי יתואר ורב שנים ובפרק י"ג מושם דגש גדול על זכרון אותו מאורע לדורי דורות. המיקום חשוב לא פחות, בין העיניים מייצג את מרכז החשיבה שלנו, העיניים שלנו הן שמובילות אותנו. הפואנטה היא שהאמונה של עם ישראל באלוהים תבוא לידי ביטוי במעשים שלנו (עַל-יָדְךָ), במחשבות שלנו (בֵּין עֵינֶיךָ) ובלב שלנו (עַל-לְבָבֶךָ).
הטקסט אשר אליו יפנו אתכם במאמץ למצוא את האסמכתא למצוות הנחת התפילין, מצוי בספר שמות פרק יג, כמו גם בספר דברים פרק ו', בקטע המוכר של "שמע ישראל". בפסוק ח' כתוב: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת, בֵּין עֵינֶיךָ". כמה פרקים לאחר מכן, חוזר המשפט באופן דומה: "וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם" (יא יח).
על סמך שני פסוקים אלו, הפיקו הרבנים תילי תילים של הלכות והנחיות מפורשות בנוגע לצורת התפילין הרצויה ולאופן ליפופם על הזרוע ועל הראש. כל זאת בהנחה שהמילה "טוטפות" משמעותה 'חפץ בעל רצועות עור צבועות בשחור'.
אין לנו עניין להתייחס לאבסורד שבמחשבה שאדם יכול להתחבר עם אלוהיו על ידי ליפוף רצועות עור צבועות של חיה מתה על הזרוע שלו. אלא שברצוננו להפריך את הקשר שבין הפסוקים הללו לבין מנהג התפילין.
אם מצווה זו אכן מצווה יום יומית כה חשובה ומרכזית, היינו מצפים למצוא אותה, תיאורים שלה ותיאורים של בני עם ישראל מניחים תפילין - מאות אם לא אלפי פעמים לאורך התנ"ך. היינו מצפים לקרוא על מלכים כגון דוד, שאול ושלמה המניחים תפילין או לפחות מצביעים על מנהג שכזה. היינו מצפים מנביאי התנ"ך להניח תפילין ולקדם את המנהג בקרב עם ישראל. היינו מצפים לקרוא על מנהיג או דמות תנכית כלשהי ה"מניחה תפילין" או לכל הפחות מבקש מהעם לעשות זאת. אולם למרבה הפלא, אין ולו גם דמות מקראית אחת אשר מתוארת כמניחה תפילין ולו גם ברמז.
היהדות הרבנית לוקחת באופן מילולי את הפסוקים הללו. אך באותו הקטע מצווה לא רק לשים בין העיניים ועל היד, אל גם "עַל-לְבָבֶךָ", אם כך, מדוע הרבנים לא קושרים רצועות עור צבועות גם על החזה? גם במשלי ג' ג נכתב: "חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל-יַעַזְבֻךָ, קָשְׁרֵם עַל-גַּרְגְּרוֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל-לוּחַ לִבֶּךָ", אם כך, מדוע הרבנים לא קושרים תפילין לא רק על החזה (לב) אלא גם על הגרגורת?
הלוואי עלינו כולם היו כמו הצל אחלה גבר ואני מעריך ומכבד אותו מאודדד והסירטון הזה רק נותן לי מוטיבציה לתמוך בו
בולשיט,הבנאדם צבוע ומלא שנאה
,אי אפשר לשכוח את דבריו בזמן שלטון נתניהו ,שנאה שנאה שקרים
ועלילות של פייק ניוז וגזענות מטונפת
כתוב בתורה וקשרתם לאות ידך ולטוטפות בין עיניך
000.2 סיכוי להיות יהודי ואשכרה זכינו 😍
ואם כתוב בתורה …. גם אני כתבתי הרבה דברים
ואיך הסקת מזה שזה תפילין? אם כבר בפסוק אחר כתוב "ולזיכרון בין עינך" מה שאומר שצריך לזכור את הדברים כאילו זה חקוק לך בראש וביד. אין אזכור בכלל למה שהיום קוראים תפילין
יצא מעולה כל הכבוד חדשות 13 תעשו עוד שיחות רחוב כאלה בבקשה
על זה נאמר גבר💪
אלוףףף אתה לא חייב דין וחשבון לאף אחד!!
אלוף גאים בך . אחד שלא מפחד להגיד את האמת לכולם בפנים
תותח עלללללללללל
מצדיע לאיש היקר הזה, אוהב עמו וארצו.
וואו איזה פגז🔥🔥🔥
תאמינו לי אם הוא היה בכנסת ממזמן לא ההיינו במצב שאנחנו עכשיו
בקיצור אחלה הצל תראה להם מה זה😎😎😎
אחלה גבר
"לכל אחד יהיה סיכוי לכתוב את הסיפור שלו"- מאחורי כל התדמית והקלישאות "שהנאורים" בנו לו , מסתתר איש שפשוט אוהב את מדינת ישראל ועושה זאת ביושר והיגיון . תודה לך יואב אליאסי.
תותח!!! תותח!!! תותח!!!
אדם נדיר שירת עם אבא שלי בצבא😉
אלוף מתה עליך
כזה מלך
אלוף העולם !!
כתבה מעולה ! תשובות רהוטות וטובות, יאללה עוד
בחור ישר וחכם.
אלוף גאים בך !
איש אמת
יואב אליאסי המלךךךך🎖🎖
אין כמו הצל האמת בפנים תמשיך ככה
תמשיך אוהבים אותך
אדם חכם נחוש ויצירתי!!!
תותח!!!
יש בעיה בעולם שלנו שאף אחד לא מראה את האמת שבו
ימני יהודי ציוני גאה
השואל הראשון טועה. כתוב מפורש בתורה וקשרתם לאות על ידייך והיו לטוטפות בין עיינך
מנהג 'הנחת תפילין' הרבני עתיק היומין איננו באמת מהתורה, אלא נשאב ממנהג אלילי מעמים פאגאנים
מומחה למחשבת חז"ל, פרופסור נועם זהר (ראש המחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן) מודה - הנהגת הנחת תפילן פותח ע"י חז"ל אך ורק בסוף תקופת בית שני. עד אז אף אחד ביהדות לא ייחס משמעות שהיא יותר מאשר אלגורית לפסוק "וקשרתם אותם על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" (דברים י"א י"ח). רק בשלב מאוחר החליטו הרבנים להמציא ביצוי מעשי לפסוק.
"כל המצוות הינן תורה שבעל פה. ניקח לדוגמא את מצוות תפילין. בתורה כתוב: "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך". לא נאמר בשום מקום בתורה שבכתב שצריך לשים שתי קופסאות שחורות מעור בהמה על היד ועל המצח." (הרב אורי שרקי)[1]
כיצד הגיעו מ"טוֹטָפֹת" ל"תפילין"?
ראשית כל, המילה "תפילין" כלל לא מופיעה בתנ"ך. אלא שמאוחר יותר, חז"ל התלבשו על המילה "טוֹטָפֹת" (שמות יג טז, דברים ו ח, יא יח) ועל ידי הוצאת הפסוק מהקשרו - טענו כי מדובר על התפילין. מקור המילה טוטפת הוא ככל הנראה מהארמית (טוֺטֶפְתָּא) ומשמעותו "תכשיט של נשים"[2] או "קישוט"[3].
את משמעות המילה טוֹטָפֹת בהקשרה המקראי אפשר להבין בקלות מהשוואה בין שני הציווים הכמעט זהים שבשמות פרק יג:
וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ… (שמות יג ט)
וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ… (שמות יג טז)
פסוק ט מפרש את פסוק טז - 'טוטפת בין עיניך' מקביל ל'זכרון בין עיניך'. הרעיון הוא לא לענוד תכשיט בין העיניים, אלא שהתכשיט, משהו יקר ערך, מהווה סמל. כפי שאתה זוכר לענוד את התכשיט היקר שאתה מתפאר בו. ככה עליך לזכור את אלוהיך שהוציא אותך מארץ מצרים. הקב"ה זה עתה הוציא את עם ישראל ממצרים באותות ובמופתים, לאחר ייסורים וסבל בלתי יתואר ורב שנים ובפרק י"ג מושם דגש גדול על זכרון אותו מאורע לדורי דורות. המיקום חשוב לא פחות, בין העיניים מייצג את מרכז החשיבה שלנו, העיניים שלנו הן שמובילות אותנו. הפואנטה היא שהאמונה של עם ישראל באלוהים תבוא לידי ביטוי במעשים שלנו (עַל-יָדְךָ), במחשבות שלנו (בֵּין עֵינֶיךָ) ובלב שלנו (עַל-לְבָבֶךָ).
הטקסט אשר אליו יפנו אתכם במאמץ למצוא את האסמכתא למצוות הנחת התפילין, מצוי בספר שמות פרק יג, כמו גם בספר דברים פרק ו', בקטע המוכר של "שמע ישראל". בפסוק ח' כתוב: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת, בֵּין עֵינֶיךָ". כמה פרקים לאחר מכן, חוזר המשפט באופן דומה: "וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם" (יא יח).
על סמך שני פסוקים אלו, הפיקו הרבנים תילי תילים של הלכות והנחיות מפורשות בנוגע לצורת התפילין הרצויה ולאופן ליפופם על הזרוע ועל הראש. כל זאת בהנחה שהמילה "טוטפות" משמעותה 'חפץ בעל רצועות עור צבועות בשחור'.
אין לנו עניין להתייחס לאבסורד שבמחשבה שאדם יכול להתחבר עם אלוהיו על ידי ליפוף רצועות עור צבועות של חיה מתה על הזרוע שלו. אלא שברצוננו להפריך את הקשר שבין הפסוקים הללו לבין מנהג התפילין.
אם מצווה זו אכן מצווה יום יומית כה חשובה ומרכזית, היינו מצפים למצוא אותה, תיאורים שלה ותיאורים של בני עם ישראל מניחים תפילין - מאות אם לא אלפי פעמים לאורך התנ"ך. היינו מצפים לקרוא על מלכים כגון דוד, שאול ושלמה המניחים תפילין או לפחות מצביעים על מנהג שכזה. היינו מצפים מנביאי התנ"ך להניח תפילין ולקדם את המנהג בקרב עם ישראל. היינו מצפים לקרוא על מנהיג או דמות תנכית כלשהי ה"מניחה תפילין" או לכל הפחות מבקש מהעם לעשות זאת. אולם למרבה הפלא, אין ולו גם דמות מקראית אחת אשר מתוארת כמניחה תפילין ולו גם ברמז.
היהדות הרבנית לוקחת באופן מילולי את הפסוקים הללו. אך באותו הקטע מצווה לא רק לשים בין העיניים ועל היד, אל גם "עַל-לְבָבֶךָ", אם כך, מדוע הרבנים לא קושרים רצועות עור צבועות גם על החזה? גם במשלי ג' ג נכתב: "חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל-יַעַזְבֻךָ, קָשְׁרֵם עַל-גַּרְגְּרוֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל-לוּחַ לִבֶּךָ", אם כך, מדוע הרבנים לא קושרים תפילין לא רק על החזה (לב) אלא גם על הגרגורת?
בעיה נוספת בנוגע לפירוש וליישום של הרבנים לקטעים משמות ומדברים, קשורה להיבט הפילולוגי והמגדרי של הטקסט. ידוע כי כאשר בוחנים את מצוות התורה, ניתן לחלקן לסוגים שונים בכמה אופנים, כמו למשל: חלוקה למצוות עשה, מול מצוות אל תעשה; או חלוקה למצוות אשר הזמן גרמן, מול מצוות אשר אינן תלויות בזמן. חלוקה נוספת למצוות ניתן לעשות לפי סוג הנמען (או המושא) שלהן, כלומר: לפי קבוצות האוכלוסייה אשר אליהן פונות המצוות. לפי חלוקה זו, ניתן למיין את מצוות התורה לארבע קבוצות ברורות: (1) מצוות אשר פונות לגברים בלבד; (2) מצוות אשר פונות אל נשים בלבד; (3) מצוות אשר פונות אל קבוצה מסוימת ומוגדרת בעם; (4) מצוות אשר פונות לכלל ישראל. לדוגמא, בויקרא י"ח מפורטות מספר מצוות הפונות לגברים בלבד וכך גם בויקרא י"ט כז. בעוד, בויקרא י"ב ובמדבר ה' יב-לא מתוארות מצוות אשר רלוונטיות לנשים בלבד. בויקרא פרק ו' ופרק ט"ז ב-כח כתובות מצוות אשר פונות לכוהנים לבדם ובפרק י"ד פונות מצוות ספציפיות עבור מצורעים בלבד. למעשה, כל מצווה אשר אינה שייכת לשלוש הקבוצות הקודמות, מיועדת אוטומטית לכל עדת ישראל, נשים וגברים כאחד. חשוב לזכור כי למרות שמצווה מסויימת רשומה בלשון זכר, אין זאת אומרת כי היא פונה אוטומטית לגברים בלבד. כך למשל, ברור כי הציווי "זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ ח) והציווי "לֹא תִרְצַח" (שמות כ יג) פונים הן לגברים והן לנשים ללא יוצא דופן.
הציווי: "שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד. וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" פונה אל כלל ישראל, גברים ונשים כאחד, אבל אז ניתקל בבעיה לא פשוטה בנוגע למצוות התפילין הנגזרת מפסוק ח. מדוע? מפני שידוע לכל שעל פי ההלכה הרבנית רק גברים מניחים תפילין.[4] שנאמר: "נשים פטורות מלהניח תפילין. ואם רוצות להחמיר על עצמן ולהניח תפילין, יש למחות בידן". אך אם הטוטפת (התפילין, כביכול) המוזכרות בפסוק ח לגברים בלבד, מדוע מצופה מנשים לקיים את יתר המצוות באותו קטע (כמו למשל: המצווה לאהוב את אלוהים מכל הלב, כמצווה בפסוק ה)? ברור כי מתגלה כאן חוסר עקביות.[5]
פרופ’ יהודה אליצור מזכיר את פרשנותו של רשב”ם שצונזרה ע"י הרבנים[6] לפסוק לְאוֹת עַל־יָדְךָ אשר בשמות י”ג ט: “לפי עומק פשוטו: יהיה לך לזכרון תמיד, כאילו כתוב על ידך”. אליצור מוסיף כי למרות שמרבית הקוראים בתורה סבורים כי פשוטו של מקרא מכוון למצוות תפילין, “רשב”ם חולק על הדעה הרווחת… ומדגיש, כי מצוות תפילין היא אך מדרשו של הכתוב ואילו פשוטו אחר."[7] כלומר, אפילו בין הרבנים היו שראו את הציווי בתור ציווי סמלי בלבד, ולכן הרבנים צינזרו את פרשנותם. כאמור, רק בתקופה מאוחרת החליטו הרבנים לא להסתפק בממד האלגורי, ולשוות למצווה נופך מעשי.[8]
חוקרים מעידים כי מנהג קשירת התפילין רווח בעם ישראל לפני תקופתם של התנאים ולמעשה, מסתבר כי קמיעות הדומים בצורתם לתפילין היו בשימוש נפוץ בקרב תרבויות עתיקות של עובדי אלילים ובעיקר באגן הים התיכון[9]. יתרה מכך, פרופ’ מנחם הרן מאיר כי “בִמקורם נתפסו ה’טוטפת’ וה’אות’ כסמלים מאגיים דימוניים, ושימוש בקמיעים מעין אלה, שהיו מוצמדים לראש או לזרוע, היה נוהג בעולם העתיק."[10]
כמו הרבה קמעות אחרים, גם במקרה הזה, ראו רבני הפרושים את העמים מסביב לעם ישראל מבצעים טקס אלילי וחיקו אותו. על פי מנהג הנחת התפילין, חפץ דומם (רצועות עור שנצבעו בשחור) הופכות בעת השלמתן לקמע קדוש בעל סגולה על טבעית, מעין חיבור מיסטי עם אלוהים שברגע שמלפפים על הזרוע מעביר ברכות רוחניות מאלוהים לאדם המבצע טקס זה. דבר שני ולא פחות חשוב, כבר הוכח מעבר לכל ספק כי התפילין נחשבו ע"י חז"ל לקמיע מוערץ בעל כוח אפוטרופאי, דהיינו כזה שביכולתו להרחיק רוחות רעות ושדים.[11] בנוסף, המחקר מצא כי השימוש בקמיעות בעלי תוכן מאגי הנקשרים לגוף, היה נפוץ בקרב תרבויות פגאניות רבות באזור מסופוטמיה.[12א]
עוד על פי חוקרים, למצרים היה מנהג מיסטי, לפיו המצרים היו כותבים מילים על פפירוס, מקפלים את נייר הפפירוס ותוחבים אותו לאריגי פשתן תפורים לקופסא. האמונה היתה כי לקמעות הללו יש כוח מיסטי לברך את בעל הקמע.[12ב]
פרופ’ טור-סיני חידד את העובדה כי התפילין נחשבו בעיני חז”ל כקמיעות לשמירה על האדם בכוח האלוהות. הוא אף חושף כי ייתכן והתפילין, בצורתם כפי שקבעום חז”ל, שאולים ממצרים הקדומה, שם התייחסו לדמותו של נחש קדוש הנקשר על הראש כקמיע המזכיר את התפילין ברבנות.[13] פרופ’ יהושע בלאו הראה כי אפילו בכתבי הרמב”ם (שלכאורה סלד מהשימוש בקמיעות) מתגלים הקשר והזיקה בין הקמיע לתפילין.[14]
פרופ’ נעם זהר סבר כי מנהג הנחת התפילין החל ע”י חז”ל רק בשלהי תקופת בית שני; עד אז, הוא טען, הפסוק “וקשרתם אותם על ידך והיו לטוטפות בין עיניך” (דברים י”א 18) - התפרש באופן אלגורי בלבד, קרי שיהיו חקוקים וקשורים בלב ובשכל.[15]
גם באנציקלופדיה המקראית נאמר כי לפי פשט הכתוב בספר דברים ו’ ח, “אין כוונתם [של הטוטפות] לחפצים ממשיים, אלא למטאפורות לזכירה." [16]
פרופסור נועם זהר, ראש המחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן, מודה כי הנהגת הנחת תפילן פותח ע”י חז”ל אך ורק בסוף תקופת בית שני. עד אז אף אחד ביהדות לא ייחס משמעות שהיא יותר מאשר אלגורית לפסוק “וקשרתם אותם על ידך והיו לטוטפות בין עיניך” (דברים י”א י”ח). רק בשלב מאוחר החליטו הרבנים להמציא ביצוי מעשי לפסוק.
"ראה כיצד לאחר 2000 שנות גלות חזרו יהודים מכל קצוות תבל עם אותן תפילין" (הרב דניאל בלס)[17]
דמיינו לעצמכם יפנים שיצהירו כי העובדה שבכל רחבי העולם, כבר אלפיים שנה, כל יפני מגלגל סושי באותו האופן, משמעה שאלוהים העניק ליפנים הוראות בעל-פה לאופן הכנת הסושי. זאת פחות הלוגיקה בה משתמשים רבנים כמו הרב דניאל בלס. בשפה הפילוסופית, מדובר בכשל לוגי שנקרא "נון סקויטור" (בעברית: "אינו נובע מכך"). זה הוא כשל לוגי בו המסקנה בטיעון (קיומה של תורה שבעל-פה) אינה נובעת מן ההנחות (המנהג עתיק). כפי ההשוואה לסושי היפני, או לכל מסורת עתיקה אחרת שקיימת בעולם, עצם הוותק של המסורת לא מוכיח את "אלוהותה".
"כשמצאו את התפילין של ראש במערות קומראן…2,200 שנה והתפילין לא השתנו. עם ישראל מדייק, כי כמו שקיבלנו בדיוק ככה אנחנו מעבירים לדור הבא.", "אותן פרשיות של היום הן אותן הפרשיות שנמצאו אז. לא יותר ולא פחות. הכל מדוייק. זה לא פלא. מה שמשה קיבל בסיני העביר לדור הבא והם לדור הבא וכך עד עצם היום הזה"(הרב זמיר כהן)[18]
ואכן, בשנת 2014 התפרסמה כתבה "התפילין העתיקות והקטנות ביותר",[19] ככל הנראה מלפני 2200 שנה בקירוב. ממצא זה, טוענים רבנים מסויימים, מוכיח כי התפילין קדמו לכתיבת התלמוד ולכן הן מהוות הוכחה לתורה מדוייקת שמועברת בעל-פה באופן רציף ממשה בסיני שנשמרה עד ימינו אנו באדיקות, בדיוק וללא סטיות. הלא ההלכה לגבי התפילין ברורה וכתובה הן במשנה, הן ב"משנה תורה" לרמב"ם, הן ב"שולחן ערוך" (הלכות תפילין). ב"קיצור שולחן ערוך" אף נאמר כי "מי שמניח תפילין פסולין, לא בלבד שאינו מקיים את המצווה, אלא שמברך כמה וכמה ברכות לבטלה, שהוא עוון גדול" (הלכות תפילין, סימן י'). מייד לאחר האמירה הדרקונית הזו, מציינת ההלכה לפרטי פרטים ובדיוק רב כיצד אמורים להיראות התפילין אשר לכאורה הועברו מדור לדור, החל במשה וכלה ברבנים.
אך זו טעות אומללה, שכן לדברי ד"ר יונתן אדלר (שחקר את אותן תפילין) ישנם הבדלים מהותיים בינן לבין התפילין כיום: גודלם של התפילין שונה, צורתם שונה, צבעם שונה ופסוקי התורה בתוכם אינו זהה לתפילין כיום.[20] לדוגמא, בניגוד לתפילין המקובלים בהלכה הרבנית כיום, התפילין שנמצאו בקומראן כללו בתוכם את עשרת הדיברות.[21] תפילין אלו, כלל אינם כשרים.
חשיפת התפילין העתיקות בסך-הכל מוכיחה כי קמיעות מסוג זה קיימים היו בקרב עם ישראל עוד לפני העלתה של התושב"ע על הכתב. נכון, ייתכן כי המאגיה, הכשפים והקמיעות למיניהם, הגיעו לשיאם בקרב חוגים רבניים רק בשלהי ימי הביניים, כפי שמראה פרופ' גדעון בוהק בהרצאתו[22] אך ידוע כי כבר בתקופת בית שני החלה תעשיית הקמעות לקבל הכרה וגושפנקא מאת חז"ל; ולרעיה, המשנה (במסכת שבת) חושפת - בלי כוונה - כי התפילין היוו חלק בלתי מבוטל מתעשיית הקמיעות האלילית הזו שהגיעו מעמי הגויים.[23]
אם כך עולה השאלה, כיצד ייתכן כי התפילין אשר התגלו בקומראן מעידות על תוקפה של התושב"ע, אם הן כל-כך שונות מהתפילין הרבניות שההוראות להן כביכול הועברו ברצף מושלם מסיני? במילים אחרות, התפילין העתיקות כה שונות מהתפילין המסורתיות, שעצם ההתייחסות וההפנייה אליהן - מהווה גול עצמי לתיאורית התורה שבעל-פה.
מיתוס הילת התפילין
בעקבות מחקר "מדעי" שהתפרסם לפני שנים בנושא השפעת הנחת התפילין על הראש,[24] אוהבים הרבנים לדבר על מה שנקרא "הילת התפילין". קרי, על-כך שרמתו הרוחנית של המניח תפילין עולה כאשר הוא עושה זאת. האם יש ממש בטענה זו ואם כן, מה משמעותה?
חסידי אותו מחקר, מדווחים כי הממצאים גילו שכמות האנרגיה הרוחנית לכאורה, עלתה כאשר משתתפי המחקר הניחו תפילין לראשם. ד"ר סטיבן שרם פרסם מחקר אחר אשר תוצאותיו הראו כי נקודת המגע של התפילין בראש וביד חופפות בדייקנות את נקודות הדיקור הסיני, שבאמצעותן ניתן לרומם את האנרגיה הרוחנית לכאורה. יתרה מכך, מחקרו הוכיח כי הדרך בה מניחים את התפילין, הולמת את דרך הטיפול של הרפואה הסינית.[25] אם תוצאות מחקר זה אכן נכונות, המשמעות היא שלא התפילין גורמות להעלאת האנרגיה, אלא מקום הנחתם. במילים אחרות, לתפילין עצמם אין כל השפעה רוחנית; מקום הנחתם הוא המכריע. משתמע מכך שאם נכרוך את התפילין על הרגל או סביב הבטן, לא תהא להם כל השפעה אנרגטית יוצאת דופן. בקיצור, זה לא התפילין אלא המיקום.
מלך!!!!!
מלך הצל הזה
אלוף תותח!! מתה עליך צל
חייל של עם ישראל.
מת על יואב אליאסי
המנהיג שלי🇮🇱💛
💩🇮🇱💩💩💩😂😂😂crazy 😤
תקרא את התגוובת ותראה כמה עם ישראל אוהב אותך אם זה לא היה ברור עד עכשיו.
לצערי אחרי הממשלה הזאת כבר לא תיהיה מדינה, צבאית ,כלכלית או בריאותית נקרוס.
הצל מלך
אחלה גברררררר
ברור שיש מצוות תפילין כתוב "והיו לטטפות בין עיניך"
קצר מדי...
הוא קשרתם לאות על ידכם כתוב במפורש
هربيجي كوردستان💚💛❤✔
חחחחח עאלק אין מצוות תפילין זה לא נורמלי הבורות קודם תחקור
הוא מזכיר את אביעד נחום עם הזקן שלו
אין מצוה להניח תפילין....😂😂😂
ברור שיש מצווה כזאת דביל😂
Based
"אכן, אם נשים לבנו להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאד, בטוח אנכי שכל השאלות והספיקות הללו יתעלמו מן האופק ותביט אל מקומם ואינם. והיינו השאלה הזעומה הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו? כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית היסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק, למי אני מהנה?
והן אמת שכבר נלאו חוקרי הדורות להרהר בזה, ואין צריך לומר בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה עצם השאלה בעינה עומדת בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחינו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו, להסחף בלי דעת בזרמי החיים, כדאתמול". (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות)
ומשהו משלך דקל,יש??
או שאתה רק מצטט?
אבל הוא העלה פוסט שהוא כן ילך לפוליטיקה
אדם קטן,מפלג,וזורע שנאה..
אחי.אחי ואחי עאלק.
לא החברים שלך אחמד טיבי ואיימן אודה נוטפים אהבה ואיחוד ממש
רק כוח,רק צה"ל חזק 💙💙💪💪🇮🇱🇮🇱
לא מבין מה הוא תופס מביבי.... אני איתו במלא דברים. אבל על ביבי אני לא מבין למה
אני איתו בהכול וגם לא מבין מה כולם עפים על ביבי
אולי הוא לא הזיק כמו הממשלה שיש לנו עכשיו אבל הרבה טוב הוא לא עשה במיוחד במה שקשור לנגב
2.
מעניין
לא מעניין, מטעה ומעצבן. מאוכזבת מהצל שלא העמיד את האדם היהיר הזה על טעותו
🤣מאיפה הבאת את זה?!
כדאי שתדע מה אתה אומר: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך"
מגעיל מי מדבר בצורה של כולם
מדהים אותי איך ימני כמוהו תומך בביבי ?פשוט בלתי נתפס .
הוא בא רק לדבר לא להקשיב
איש איש ודעתו …. דעתי ?? הוא איש ימין וזהו … תודה לאל שניפטרנו מבנימין נתניהו .
שנפטר ממכם
אכן הגיע הזמן ל עו"ד איתמר בן גביר
הזמן עושה את שלו ובסוף אל תשכח לשים מלח על בכובע
"כן ממש תענוג" כל המדינה ניחרבת אבל מה אכפת לכם אתם השמאלנים העוכרי ישראל-מצידכם שכל המדינה תישרף ושהשמאל שלכם שוב יחריב את כל המדינה בתוך חצי קדנציה כמו שהם עושים תמיד-העיקר שהשמאל שלכם יהיה בשילטון ולא הימין,הרי שמאלנים עוכרי ישראל כמוך תמכו אפילו בממשלת השמאל של רבין שגרמה לכל המדינה להישרף ולהיתפוצץ מפיגועי טרור כל יום וכל היום,הרי כשכל יום נירצחו פה עשרים יהודים חפים מפשע וראינו איך הם מיתפוצצים ואיך האיברים שלהם ניקטעים בפיגועים וכשכל יום ראינו עשרות הלוויות של משפחות שניקרעו מכאב ומבכי על אובדן יקיריהם שנירצחו בפיגועי טרור שממשלת השמאל שלכם הביאה עלינו עם המוטיבציה שהם העניקו לארגוני הטרור ליפגוע וליטבוח בנו על ידי הפרסים,השטחים,הנשקים,שחרור כל המחבלים,הכסף האינסופי והמתנות שהם נתנו להם בתמורה לפיגועי הטרור נגדנו-גם אז תמכתם בממשלת הבלהות השמאלנית שחירבה פה את המדינה ואמרתם איזה מזל שרבין והשמאל שלנו בשילטון ולא הימין.
הרי גם כשגולדה המטומטמת וממשלת השמאל שלכם גרמו לאלפי חיילים להירצח סתם וכמעט הביאה להשמדתינו במחדלים,בשאננות ובטיפשות של מלחמת יום הכיפורים-אמרתם איזה מזל שהשמאל בשילטון ולא הימין.
הרי אפילו כשאהוד ברק וממשלת השמאל האיומה שלו הביאה עלינו את שנת הדמים הידועה לשימצה שבה נירצחו לנו שבע מאות אזרחים בתוך שנה וכל המדינה שוב היתפוצצה בפיגועי טרור אימתניים מדי יום-גם אז אמרתם איזה מזל שהשמאל שלנו בשילטון ולא הימין,הרי לשונאי ועוכרי ישראל כמוכם אף פעם לא עניין מטובת המדינה אלא להפך-אתם תמיד אוהבים יותר ויותר את מי שמחריב ומביא כמה שיותר הרס וחורבן למדינה,לא פלא שתמיד אהבתם ותמכתם בביידן,באובמה ובקלינטון אויבי ישראל הגדולים ביותר שהביאו עלינו כל כך הרבה נזק ותמיד תמכו בארגוני הטרור כנגדנו,בזמן שתמיד שנאתם את טראמפ,את בוש הבן ואת בוש האבא שהיו לידידים הגדולים ביותר של מדינת ישראל ועשו בשבילנו כל כך הרבה טוב,אבל הם היו בעדנו ולא בעד ארגוני הטרור הפלסטינים והרי ידוע שאתם השמאלנים עוכרי ישראל אוהבים רק את מי שרע לישראל וטוב לפלסטינים ושונאים את כל מי שטוב לישראל ורע לפלסטינים וביגלל זה גם תמיד שנאתם את מנהיגי המדינה הגדולים והטובים ביותר שהיו למדינת ישראל ולעם היהודי-נתניהו,בגין,שמיר ואת שרון עד ההיתנתקות,בזמן שתמיד אהבתם את ה"מנהיגים" הגרועים ביותר שהיו למדינת ישראל שהם כמובן-גולדה "המטומטמת" מאיר,שמעון "האנס המנומס" פרס,יצחק "השיכור ומלקק המחבלים" רבין ואהוד "תומך הטרור מיספר אחד" ברק שהיו ראשי הממשלה הגרועים ביותר למדינת ישראל אך הטובים ביותר לעם הפלסטיני שתמיד הרגשתם חלק ממנו יבוגדים עלובים וכולם הרי יודעים שבשביל השמאלנים הבוגדים זה תמיד היה-פלסטין לפני הכל וישראל אחרי הכל.
@@liamrabi8176 אמןןןןן.
ביום שניפטר מהשמאלנים הבוגדים-תיהיה לנו את המדינה הטובה והמאוחדת בעולם ואף אחד בעולם לא יוכל עלינו כי לא יהיו פה יותר שמאלנים בוגדים שמחבלים במדינה למען האחים הפלסטינים שלהם ולמען ארגוני הטרור אותם הם מעריצים ובהם הם תומכים.
تسقط اسرائيل 💩🇮🇱💩💩💩💩💩🇮🇱💩💩🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱💩💩