השיעור הכתוב למתקשים בריכוז.. אני עצל או משתדל? 1 העולם נחלק לשלושה סוגים: א. בני אדם העובדים, ואומרים "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת־הַחַיִל הַזֶּה". ב. בני אדם העובדים, ואומרים "כוחי לֹא עשה לי את החיל הזה". ג. בני אדם האומרים. "ה' יעזור", אני בוטח בו. נקודה. עבודה קשה? זה סיפור לאנשים שאינם בוטחים באמת.. לעיתים, אלו המדברים גבוהה גבוהה על "הביטחון" המוחלט, לא דוברים כתוצאה מדרגתם הנשגבה והעילאית, או מתוך ביטחון יוקד. להם צריך להשיב "אַל־תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה" לעיתים.. ההיפך הוא הנכון. הביטחון משמש כאמתלא, לדרגת השתדלות "דרדלה" כאשר האמת הכואבת היא שזה נובע מ: ע צ ל נ ו ת. עצלנות, שאנו מפנים אותה כלפי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, בתואנת שווא הגורסת כי: אעשה מינימום.. הוא? יעשה את המקסימום. על מחשבה מסוג זה נאמר. הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הֲרוֹב הָֽבֶל. הגיעה העת לפשוט את כתונת העצלות, להישיר מבט אל היצר הרע של הנאחזים בביטחון בביטחון. לומר בפשטות. אני עצלן, ואני זורק על אבא שבשמים את עצלנותי בארץ, באיצטלה של "ביטחון" מדומה. 2 יום כהה אחד, עמוק בתוך הצינוק בכלא המצרי הידוע לשמצה, סעדו את נפשם בארוחת הבוקר שני מצריים ויוסף הצדיק. השיחה נסובה סביב חֲלֹמוֹת שבמקרה הזה לא שָּׁוְא דִּבְּרוּ. יוסף, פתר את החלומות המטרידים של שני הפקידים. הפתרון הטוב הותיר בחיים את ראש בר המשקאות של בית פרעה, לעומת זאת, הפתרון של מנחה מאסטר שף, 'שר האופים' היה פחות סימפטי. בסיום ארוחת הבוקר, פנה יוסף אל המוזג הראשי בבית פרעה, ואמר לו: יקירי, יש מצב לטובה? בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים, כשתלך אל המלך, אנא אמור לו, שיש אדם שיושב על לא עוול בכפו, הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד, מיד הכלא. בקשה הגיונית סך הכל? הלא כן? לא כן. אומרים חז"ל. ההיפך הוא הנכון. יוסף שילם טבין ותקילין בשנתיים נוספות של מעצר, בגלל שדיבר עם שר המשקים, בגלל שניסה להיחלץ מבור כלאו. היהודי החושב תמה פעמיים בלבד. א. הסיבה שנזרק שר המשקים אל בור הכלא מלכתחילה, היתה למען הוציאו את יוסף, ומה חטא יוסף שאכן הזכיר פעמיים את המילה הזכרתני? ב. ממתי אנו סומכים על הנס? וכי אין על האדם להשתדל לשכור עורכי דין שיצילו אותו מציפורני הרוצים להאשימו בתיק 1000 - 2000 - 3000 - 4000? מה חטא יוסף בכך שניסה לעזור לעצמו? האם עליו היה להחריש? 3 ראו מה זה ביטחון, הכריז ילדי הבכור. בשולחן השבת, וכך סיפר העלם: יום בהיר אחד, פנה הבעל שם טוב לחסידיו בשאלה. רוצים אתם לראות ביטחון בה' מהו? לכו להלל, המוזג בבית המרזח, שורו בו. הַבִּיטוּ בו וּרְאוּ ביטחון מהו. בשעת בוקר מוקדמת העמיסו את שקם, חַבְשׁוּ אֶת־חֲמֹרַם והָלְכוּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־לָהֶם הבעל שם טוב. בהגיעם אל בית המרזח, נקשו על הדלת ושאלו מי כאן הלל? הלל יצא, והזמין את חסידי הבעל שם טוב לשהות אצלו. לא חלף זמן רב, שלוש נקישות רמות נשמעו על הדלת הרעועה של בית המרזח. תמהו החסידים מדוע הלל לא ניגש אל הדלת, אך שתקו. לאחר כמחצית השעה, נשמעו ברמה שתי דפיקות רמות. הרהרו החסידים מדוע הלל אינו מתייחס? לא התאפקו ושאלוהו, מהם הדפיקות הללו? השיב הלל. זהו שליח הפריץ שמודיע לי כי הגיעה העת לשלם את דמי החכירה השנתיים. נו.. השיבו החסידים האם אינך עונה לדלת מאחר שהסכום כולו מופקד בחשבונך? ענה להם הלל הזקן, לא אַלּוּפיי וּמְיֻדָּעיי. האמת? היתה שנה קשה. שנת קורונה. שנת מלחמה. אין בידי פרוטה לפורטה.. כך חלפה לה עוד כמחצית השעה תוך שהחסידים מחרישים, לפתע, דפיקה אחת ויחידה רועמת נשמעה מאת הדלת. קם הלל, עטה את מעילו, ויצא אל הקור העז. השתוממו החסידים ושאלוהו, כבודו, לאן שם פעמיו באוויר שאינו מזוג שכזה? השיב להם הלל, לשלם אני צריך. לשלם אני הולך. עטו החסידים את מעיליהם והשיבו לו מיניה וביה, נלווך. יָצֹא יָצָאַה המשלחת מבית המרזח, בדרך אל הפריץ, וכסף? אין. המשיך הלל המוזג בצעידתו החרישית, עד שבאופק בצבץ צריח ארמון הפריץ. לפתע, חריקה מחרישת אוזניים פילחה את חלל האויר. כרכרה הדורה נעצרה לידם, ממנה ירד אחר כבוד איש עם שפם מכובד, אמור לי, יהודון, פנה אל הלל. תוכל לדאוג לי לשישים חביות של הוויסקי המשובח שלך לשנה הבאה? בכדי שכשאשב על המרפסת ואספור ציפורים נודדות אהיה מבושם? השיב לו הלל המוזג, וודאי יקירי, אך אחר שאינני סומך על מוסר תשלומיך, אכניס את ההזמנה אל המחשב, רק בתשלום מקדמה של 100% מראש. עלה העשיר אל מרכבתו, הוריד עמו מזוודת 'ג'יימס בונד' מלאה בשטרות מרשרשים, והפליג לדרכו. כאן הרים בני את עיניו כשעיניו בורקות. ואמר. זהו ביטחון! הרימה נוות ביתי עיניה, ושאלה. מה זה אומר עלינו? התבונן בה הילד הרך בעיניים תמהות ואמר. מה מסובך? 4 לעיתים, העולם קצת יותר מורכב מאשר סך סיפוריו. כשמביטים עמוק אל תוך השיתין של הדברים. כמה מוסכמות עלולות להתנפץ. סיפורים מעין אלו שסיפר בני בכורי מחמד עיני, מהווים אתגר לעיתים. מאחר שהאדם הממוצע מתחיל לגרוס כי עליו להיות בדרגת ביטחון אייפקסית שכזו, וזה כמובן יכול להיות רע מאוד. מדוע? בגין אחד מהמילים הכי פופולריות בדורות האחרונים. כוונתי כמובן למילה: ה ש ת ד ל ו ת בני אדם רבים חשים, כי בנוגע לפרנסתם היבשה והדלוחה, יום יבוא זה יקרה בלי שהם ירגישו משהו ישתנה, הדבר היחיד שהם צריכים לדאוג לו, זהו.. ביטחון באבא שבשמים. יהיה לי ביטחון? יהיה לי כסף. שטף של כסף יתרבה כמו מים וירטיב את יובש הפרנסה. לכן הם משוררים שיהיה עוד יותר רטוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר רטוב. האמת העצובה, שהדיו שלה מוכרח להיחשף לאור השמש, היא ש.. 5 חכמינו קדמונינו הופכים את ראשנו הסובב סביבנו, ומוכיחים מיוסף המשביר לכל עם הארץ - תרתי משמע - איך חיים. שאלנו, הרי בקשתו של יוסף היא הגיונית סך הכל.. ומדוע יוסף שילם טבין ותקילין בשנתיים נוספות של מעצר? ממתי סומכים על נס? מה חטא יוסף בכך שניסה לעזור לעצמו? האם עליו היה להחריש? האמת העמוקה היא כי אפילו על אדם בדרגתו של יוסף היה להשתדל. מה נגיד אנו אזובי הקיר? 'חטאו' של יוסף לא היה הבקשה מהשר? 'חטאו' היה בהסתמכות שהשר יכול להושיעו..
מקורות: אני עצל או משתדל? 1. בראשית מ א -כג: כִּ֧י אִם־זְכַרְתַּ֣נִי אִתְּךָ֗ כַּאֲשֶׁר֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְעָשִֽׂיתָ־נָּ֥א עִמָּדִ֖י חָ֑סֶד וְהִזְכַּרְתַּ֙נִי֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְהוֹצֵאתַ֖נִי מִן־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃ וְלֹֽא־זָכַ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיִּשְׁכָּחֵֽהוּ׃ 2. רש"י וברטנורא בראשית מ כג: מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בוֹ יוֹסֵף לְזָכְרוֹ, הֻזְקַק לִהְיוֹת אָסוּר שְׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים (תהילים מ') - וְלֹא בָטַח עַל מִצְרִים, הַקְּרוּיִים רַהַב: 3. בראשית רבה פט ב-ג אשרי הבוטח בה' על ידי שאמר לשר המשקים: "זכרתני והזכרתני", ניתוסף לו שתי שנים, שנאמר: ויהי מקץ שנתיים ימים. "אשרי הגבר אשר שם ה' 4 בראשית מ א: וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה חָ֥טְא֛וּ מַשְׁקֵ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם וְהָאֹפֶ֑ה לַאֲדֹנֵיהֶ֖ם לְמֶ֥לֶךְ מִצְרָֽיִם׃ 5. רש"י בראשית מ א הֵבִיא לָהֶם הַקָּבָּ"ה סֻרְחָנָם שֶׁל אֵלּוּ.. שֶׁתָּבֹא הָרְוָחָה לַצַּדִּיק עַל יְדֵיהֶם.. 6. פרדס יוסף בראשית מ כג: ושמעתי בשם הג"ר יצחק פייגענבוים ז"ל מווארשא. וקשה דהא אין סומכין על נס וכ' וברכתיך בכל אשר תעשה, וצריך לעשות פעולה ע"י דרך הטבע? 7. גור אריה על בראשית מ כג: מפני שתלה בטחונו בשר המשקים.. 8. כלי יקר על בראשית מ כג: ועל זה הרמז נוכל לומר, כי בזמן שאמר יוסף אם זכרתני והוא לשון תנאי כאילו אמר אם זכרתני יש תקוה, ואם לא אבדה התקווה, נמצא ששני תיבות אלו כוללים עיקר העון. ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו", משום שחטא בכפל הביטחון בשר המשקים: "זכרתני והזכרתני" 9. שפתי חכמים, בראשית מ כג לאחר מכאן מפני שתלה בו יוסף כו'. דאל"כ מנ"מ דכתב ולא זכר אם בא לומר שלא עשה עמו חסד זה נכתב כבר ויהי מקץ שנתים אלא לומר שסבה היתה מאת הש"י שלא הזכירו עד אחר שתי שנים מפני שתלה בטחוני בשר המשקים. [קיצור מזרחי]: 10. תרגום יונתן שם: וּבְגִין דְשָׁבַק יוֹסֵף חִסְדָא דִלְעֵיל וְאִתְרָחִיץ בְּרַב מְזוֹגַיָא בִּבְשַר עָבִיד בְּגִין כֵּן לָא אִידְכַּר רַב מְזוֹגַיָא יַת יוֹסֵף וְאַנְשְׁיֵיהּ. 11. תרגום ירושלמי שם: שְׁבַק יוֹסֵף חִסְדָא דִלְעֵיל בְּחִסְדָא דִלְרַע וְחִסְדָא דְלָוֵוי יָתֵיהּ מִבַּיְיתֵיהּ דְאָבוֹי וְאִתְרְחַץ בְּרַב מְזוֹגַיָיא בִּבְשַר עָבִיד וּבְשַר טָעַם כַּסָא דְמוֹתָא וְלָא אִידְכַּר כְּתָבָא דְכָתִיב וּמְפָרַשׁ לִיט יֶהֱוֵי גַבְרָא דִי יִתְרָחִיץ בְּבִישְרָא וִישַׁוֵי בִּישְרָא רַחֲצוֹהִי וּבְרִיךְ יֶהֱוֵי גַבְרָא דִי יִתְרָחֵיץ בְּשֵׁם מֵימְרֵיהּ דַיְיָ וִיהֵי מֵימְרֵיהּ דַיְיָ רוֹחֲצָנֵיהּ. 12 ברכות לה: תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? - לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ״ - יָכוֹל דְּבָרִים כִּכְתָבָן, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״ - הַנְהֵג בָּהֶן מִנְהַג דֶּרֶךְ אֶרֶץ, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אֶפְשָׁר אָדָם חוֹרֵשׁ בִּשְׁעַת חֲרִישָׁה, וְזוֹרֵעַ בִּשְׁעַת זְרִיעָה, וְקוֹצֵר בִּשְׁעַת קְצִירָה, וְדָשׁ בִּשְׁעַת דִּישָׁה, וְזוֹרֶה בִּשְׁעַת הָרוּחַ, תּוֹרָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם - מְלַאכְתָּן נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וְגוֹ׳״, וּבִזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם - מְלַאכְתָּן נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי עַצְמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּלֶאכֶת אֲחֵרִים נַעֲשֵׂית עַל יָדָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָבַדְתָּ אֶת אוֹיְבֶךָ וְגוֹ׳״. אָמַר אַבָּיֵי: הַרְבֵּה עָשׂוּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְעָלְתָה בְּיָדָן. כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, וְלֹא עָלְתָה בְּיָדָן.
6 ההשתדלות שעל האדם הסביר לבצע, היא השתדלות שאינה נושאת המטען הבינוני של המילה 'השתדלות' שלעיתים נאמרת בהפטרת אגב, תוך משיכת כתפיים פשרנית. ההשתדלות עליה שתהיה רצינית. ברמה הגבוהה ביותר האפשרית מבחינת האדם. ומה תהא על מידת הביטחון? וכי היא לא פונקציה? כאן מגיע הקאץ. כל עוד משתדל האדם, להביא את עצמו במיטב כוחו אל במת החיים. בבחינת בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת־זַרְעֶךָ. אזי.. בַעֶרֶב תַּנַּח יָדֶךָ.. אז, הַבֶּט־נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים או את הכבשים. בשעת ערב חרישית, עלינו להחריש את הרהורי ליבנו, "לא עשיתי מספיק" "לא עשיתי נכון" "אולי הכסף לא ייכנס" "אולי הכל יתנמס" הנח. הנח לשליטתך. הנח לחשיבה שאפיינה אותך במהלך היום. ב - 10 לחודש רגע לפני קבלת המשכורת, על האדם לשאת מטען אחר, נכון יותר לומר להוריד מטען אחר, את מטענו של החודש החולף ולומר, עכשיו אבא, אני נזרק עליך, עשה בי כרצונך.
7 אמת. הרבה יותר פשוט להשתייך לעולם שחור, או לבן. קל הרבה יותר לחיות ברמת מתח אחת. או שאתה מהסוג הראשון בבריאה: הגורס שאתה הוא המשביר ואלוקים הוא קישוט. או שאתה מהסוג השלישי בבריאה: הגורס שאלוקים הוא המשביר, ולכן עליו את המשכורת להעביר. הסוג השני בבריאה, מתזז בין שתי גישות סותרות לחלוטין. בבוקר הוא צריך לעשות את כל שלאל ידו. ובערב הוא צריך להניח את ידו ולומר לה, הרגיעי יקירתי, את לא הסיפור. 8 מהו ביטחון אם כן? התשובה המטלטלת בפשטותה היא כי: ישנם שני מרכיבים הכרוכים יחדיו בחיים. א. השתדלות. ב. ביטחון. השתדלת? בטח בה' שיניב תוצאות למעשיך. כי לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר. מידת הביטחון היא דרגה, וכשמה כן היא, צריך לטפס את המדרגה על מנת לעמוד עליה, ומהי המדרגה? השתדלות. ראיה: האם אנשים העמלים קשה יותר, מרוויחים יותר? ברור שלא. כמות ההון בעולם, איננה קשורה לכמות המאמץ שהאדם נשא. למעשה היחס הוא הפוך בתכלית. רוב המשתכרים מעט, עובדים הרבה יותר. רוב המשתכרים שכר גבוה עובדים פחות. 9 יוסף בדרגתו מלמדנו, כי זעיר, של שמץ, של קצה קצהו, של אבק הסתמכות על אדם. הוא הבעיה. הוא המכשול. יוסף מלמדנו, כי הגם שעלינו להתנהל מול אנשים למחייתנו. הגם שעלינו לעשות את כל שלאל ידינו. ודאי שעלינו לזרוק את עצלותנו לפח ולא להשליכה על מידת הביטחון שלא עשתה דבר לעצלן המשליך עליה חפצים. 10 השאלה המשנה, היא האם האדם לחוץ תוך כדי עבודה? השאלה הרלוונטית היא, האם האדם סומך שהתשועה תבוא מהאדם שאיתו הוא בא בקשרי עבודה? השאלה האקוטית היא, כמה שעות ביום האדם מוסיף בכדי להשתכר יותר, כבשפועל זה משכר אותו יותר? השאלה המהותית היא, האם אתה זורק את עצלנותך על אבא, מתוך נוצות טווס, ועיניים מצועפות של חסיד וצדיק הבוטח? 11 רוב האנשים, רוב הזמן, חיים בתוך אזור הספר של המתח המתמיד, בין ההשתדלות האמיתית, לבין ההשתדלות שאיננה חזות הכל.. עד שנגיע לדרגת המוזג בבית המרזח. עד שנגיע לדרגת הצדיק הגמור שההשתדלות אצלו היא בבחינת פעולה אגבית. עד אז נשתדל להשתדל להשתדל באמת. מאידך גיסא, לא נחשוב שהאמת היא שההשתדלות היא היוצרת. הבה לא נשליך על אבינו קוננו את עצלנותנו ונצבע אותה בצבעים של ביטחון ורוד. כשנעשה זאת, אזי נוכל להשליך על ה' את יהבנו.. והוא יכלכלנו. שבת שלום רפי
השיעור הכתוב למתקשים בריכוז..
אני עצל או משתדל?
1
העולם נחלק לשלושה סוגים:
א. בני אדם העובדים, ואומרים "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת־הַחַיִל הַזֶּה".
ב. בני אדם העובדים, ואומרים "כוחי לֹא עשה לי את החיל הזה".
ג. בני אדם האומרים. "ה' יעזור", אני בוטח בו. נקודה. עבודה קשה? זה סיפור לאנשים שאינם בוטחים באמת..
לעיתים, אלו המדברים גבוהה גבוהה על "הביטחון" המוחלט, לא דוברים כתוצאה מדרגתם הנשגבה והעילאית, או מתוך ביטחון יוקד. להם צריך להשיב "אַל־תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה"
לעיתים.. ההיפך הוא הנכון. הביטחון משמש כאמתלא, לדרגת השתדלות "דרדלה" כאשר האמת הכואבת היא שזה נובע מ:
ע צ ל נ ו ת.
עצלנות, שאנו מפנים אותה כלפי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, בתואנת שווא הגורסת כי:
אעשה מינימום.. הוא? יעשה את המקסימום.
על מחשבה מסוג זה נאמר.
הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הֲרוֹב הָֽבֶל. הגיעה העת לפשוט את כתונת העצלות, להישיר מבט אל היצר הרע של הנאחזים בביטחון בביטחון. לומר בפשטות. אני עצלן, ואני זורק על אבא שבשמים את עצלנותי בארץ, באיצטלה של "ביטחון" מדומה.
2
יום כהה אחד, עמוק בתוך הצינוק בכלא המצרי הידוע לשמצה, סעדו את נפשם בארוחת הבוקר שני מצריים ויוסף הצדיק. השיחה נסובה סביב חֲלֹמוֹת שבמקרה הזה לא שָּׁוְא דִּבְּרוּ. יוסף, פתר את החלומות המטרידים של שני הפקידים. הפתרון הטוב הותיר בחיים את ראש בר המשקאות של בית פרעה, לעומת זאת, הפתרון של מנחה מאסטר שף, 'שר האופים' היה פחות סימפטי. בסיום ארוחת הבוקר, פנה יוסף אל המוזג הראשי בבית פרעה, ואמר לו: יקירי, יש מצב לטובה? בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים, כשתלך אל המלך, אנא אמור לו, שיש אדם שיושב על לא עוול בכפו, הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד, מיד הכלא.
בקשה הגיונית סך הכל? הלא כן? לא כן.
אומרים חז"ל. ההיפך הוא הנכון.
יוסף שילם טבין ותקילין בשנתיים נוספות של מעצר, בגלל שדיבר עם שר המשקים, בגלל שניסה להיחלץ מבור כלאו.
היהודי החושב תמה פעמיים בלבד.
א. הסיבה שנזרק שר המשקים אל בור הכלא מלכתחילה, היתה למען הוציאו את יוסף, ומה חטא יוסף שאכן הזכיר פעמיים את המילה הזכרתני?
ב. ממתי אנו סומכים על הנס? וכי אין על האדם להשתדל לשכור עורכי דין שיצילו אותו מציפורני הרוצים להאשימו בתיק 1000 - 2000 - 3000 - 4000?
מה חטא יוסף בכך שניסה לעזור לעצמו? האם עליו היה להחריש?
3
ראו מה זה ביטחון, הכריז ילדי הבכור. בשולחן השבת, וכך סיפר העלם:
יום בהיר אחד, פנה הבעל שם טוב לחסידיו בשאלה. רוצים אתם לראות ביטחון בה' מהו? לכו להלל, המוזג בבית המרזח, שורו בו. הַבִּיטוּ בו וּרְאוּ ביטחון מהו. בשעת בוקר מוקדמת העמיסו את שקם, חַבְשׁוּ אֶת־חֲמֹרַם והָלְכוּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־לָהֶם הבעל שם טוב. בהגיעם אל בית המרזח, נקשו על הדלת ושאלו מי כאן הלל? הלל יצא, והזמין את חסידי הבעל שם טוב לשהות אצלו. לא חלף זמן רב, שלוש נקישות רמות נשמעו על הדלת הרעועה של בית המרזח. תמהו החסידים מדוע הלל לא ניגש אל הדלת, אך שתקו. לאחר כמחצית השעה, נשמעו ברמה שתי דפיקות רמות. הרהרו החסידים מדוע הלל אינו מתייחס? לא התאפקו ושאלוהו, מהם הדפיקות הללו? השיב הלל. זהו שליח הפריץ שמודיע לי כי הגיעה העת לשלם את דמי החכירה השנתיים. נו.. השיבו החסידים האם אינך עונה לדלת מאחר שהסכום כולו מופקד בחשבונך? ענה להם הלל הזקן, לא אַלּוּפיי וּמְיֻדָּעיי. האמת? היתה שנה קשה. שנת קורונה. שנת מלחמה. אין בידי פרוטה לפורטה.. כך חלפה לה עוד כמחצית השעה תוך שהחסידים מחרישים, לפתע, דפיקה אחת ויחידה רועמת נשמעה מאת הדלת. קם הלל, עטה את מעילו, ויצא אל הקור העז. השתוממו החסידים ושאלוהו, כבודו, לאן שם פעמיו באוויר שאינו מזוג שכזה? השיב להם הלל, לשלם אני צריך. לשלם אני הולך. עטו החסידים את מעיליהם והשיבו לו מיניה וביה, נלווך. יָצֹא יָצָאַה המשלחת מבית המרזח, בדרך אל הפריץ, וכסף? אין.
המשיך הלל המוזג בצעידתו החרישית, עד שבאופק בצבץ צריח ארמון הפריץ. לפתע, חריקה מחרישת אוזניים פילחה את חלל האויר. כרכרה הדורה נעצרה לידם, ממנה ירד אחר כבוד איש עם שפם מכובד, אמור לי, יהודון, פנה אל הלל. תוכל לדאוג לי לשישים חביות של הוויסקי המשובח שלך לשנה הבאה? בכדי שכשאשב על המרפסת ואספור ציפורים נודדות אהיה מבושם? השיב לו הלל המוזג, וודאי יקירי, אך אחר שאינני סומך על מוסר תשלומיך, אכניס את ההזמנה אל המחשב, רק בתשלום מקדמה של 100% מראש. עלה העשיר אל מרכבתו, הוריד עמו מזוודת 'ג'יימס בונד' מלאה בשטרות מרשרשים, והפליג לדרכו.
כאן הרים בני את עיניו כשעיניו בורקות. ואמר. זהו ביטחון! הרימה נוות ביתי עיניה, ושאלה. מה זה אומר עלינו? התבונן בה הילד הרך בעיניים תמהות ואמר. מה מסובך?
4
לעיתים, העולם קצת יותר מורכב מאשר סך סיפוריו. כשמביטים עמוק אל תוך השיתין של הדברים. כמה מוסכמות עלולות להתנפץ. סיפורים מעין אלו שסיפר בני בכורי מחמד עיני, מהווים אתגר לעיתים. מאחר שהאדם הממוצע מתחיל לגרוס כי עליו להיות בדרגת ביטחון אייפקסית שכזו, וזה כמובן יכול להיות רע מאוד. מדוע? בגין אחד מהמילים הכי פופולריות בדורות האחרונים. כוונתי כמובן למילה:
ה ש ת ד ל ו ת
בני אדם רבים חשים, כי בנוגע לפרנסתם היבשה והדלוחה, יום יבוא זה יקרה בלי שהם ירגישו משהו ישתנה, הדבר היחיד שהם צריכים לדאוג לו, זהו..
ביטחון באבא שבשמים.
יהיה לי ביטחון? יהיה לי כסף. שטף של כסף יתרבה כמו מים וירטיב את יובש הפרנסה. לכן הם משוררים שיהיה עוד יותר רטוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר רטוב.
האמת העצובה, שהדיו שלה מוכרח להיחשף לאור השמש, היא ש..
5
חכמינו קדמונינו הופכים את ראשנו הסובב סביבנו, ומוכיחים מיוסף המשביר לכל עם הארץ - תרתי משמע - איך חיים.
שאלנו, הרי בקשתו של יוסף היא הגיונית סך הכל.. ומדוע יוסף שילם טבין ותקילין בשנתיים נוספות של מעצר?
ממתי סומכים על נס?
מה חטא יוסף בכך שניסה לעזור לעצמו? האם עליו היה להחריש?
האמת העמוקה היא כי אפילו על אדם בדרגתו של יוסף היה להשתדל. מה נגיד אנו אזובי הקיר? 'חטאו' של יוסף לא היה הבקשה מהשר? 'חטאו' היה בהסתמכות שהשר יכול להושיעו..
מקורות: אני עצל או משתדל?
1.
בראשית מ א -כג:
כִּ֧י אִם־זְכַרְתַּ֣נִי אִתְּךָ֗ כַּאֲשֶׁר֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְעָשִֽׂיתָ־נָּ֥א עִמָּדִ֖י חָ֑סֶד וְהִזְכַּרְתַּ֙נִי֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְהוֹצֵאתַ֖נִי מִן־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃
וְלֹֽא־זָכַ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיִּשְׁכָּחֵֽהוּ׃
2.
רש"י וברטנורא בראשית מ כג:
מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בוֹ יוֹסֵף לְזָכְרוֹ, הֻזְקַק לִהְיוֹת אָסוּר שְׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים (תהילים מ') - וְלֹא בָטַח עַל מִצְרִים, הַקְּרוּיִים רַהַב:
3.
בראשית רבה פט ב-ג
אשרי הבוטח בה' על ידי שאמר לשר המשקים: "זכרתני והזכרתני", ניתוסף לו שתי שנים, שנאמר: ויהי מקץ שנתיים ימים. "אשרי הגבר אשר שם ה'
4
בראשית מ א:
וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה חָ֥טְא֛וּ מַשְׁקֵ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם וְהָאֹפֶ֑ה לַאֲדֹנֵיהֶ֖ם לְמֶ֥לֶךְ מִצְרָֽיִם׃
5.
רש"י בראשית מ א
הֵבִיא לָהֶם הַקָּבָּ"ה סֻרְחָנָם שֶׁל אֵלּוּ.. שֶׁתָּבֹא הָרְוָחָה לַצַּדִּיק עַל יְדֵיהֶם..
6.
פרדס יוסף בראשית מ כג:
ושמעתי בשם הג"ר יצחק פייגענבוים ז"ל מווארשא. וקשה דהא אין סומכין על נס וכ' וברכתיך בכל אשר תעשה, וצריך לעשות פעולה ע"י דרך הטבע?
7.
גור אריה על בראשית מ כג: מפני שתלה בטחונו בשר המשקים..
8.
כלי יקר על בראשית מ כג: ועל זה הרמז נוכל לומר, כי בזמן שאמר יוסף אם זכרתני והוא לשון תנאי כאילו אמר אם זכרתני יש תקוה, ואם לא אבדה התקווה, נמצא ששני תיבות אלו כוללים עיקר העון. ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו", משום שחטא בכפל הביטחון בשר המשקים: "זכרתני והזכרתני"
9.
שפתי חכמים, בראשית מ כג
לאחר מכאן מפני שתלה בו יוסף כו'. דאל"כ מנ"מ דכתב ולא זכר אם בא לומר שלא עשה עמו חסד זה נכתב כבר ויהי מקץ שנתים אלא לומר שסבה היתה מאת הש"י שלא הזכירו עד אחר שתי שנים מפני שתלה בטחוני בשר המשקים. [קיצור מזרחי]:
10.
תרגום יונתן שם:
וּבְגִין דְשָׁבַק יוֹסֵף חִסְדָא דִלְעֵיל וְאִתְרָחִיץ בְּרַב מְזוֹגַיָא בִּבְשַר עָבִיד בְּגִין כֵּן לָא אִידְכַּר רַב מְזוֹגַיָא יַת יוֹסֵף וְאַנְשְׁיֵיהּ.
11.
תרגום ירושלמי שם:
שְׁבַק יוֹסֵף חִסְדָא דִלְעֵיל בְּחִסְדָא דִלְרַע וְחִסְדָא דְלָוֵוי יָתֵיהּ מִבַּיְיתֵיהּ דְאָבוֹי וְאִתְרְחַץ בְּרַב מְזוֹגַיָיא בִּבְשַר עָבִיד וּבְשַר טָעַם כַּסָא דְמוֹתָא וְלָא אִידְכַּר כְּתָבָא דְכָתִיב וּמְפָרַשׁ לִיט יֶהֱוֵי גַבְרָא דִי יִתְרָחִיץ בְּבִישְרָא וִישַׁוֵי בִּישְרָא רַחֲצוֹהִי וּבְרִיךְ יֶהֱוֵי גַבְרָא דִי יִתְרָחֵיץ בְּשֵׁם מֵימְרֵיהּ דַיְיָ וִיהֵי מֵימְרֵיהּ דַיְיָ רוֹחֲצָנֵיהּ.
12
ברכות לה:
תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? - לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ״ - יָכוֹל דְּבָרִים כִּכְתָבָן, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״ - הַנְהֵג בָּהֶן מִנְהַג דֶּרֶךְ אֶרֶץ, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אֶפְשָׁר אָדָם חוֹרֵשׁ בִּשְׁעַת חֲרִישָׁה, וְזוֹרֵעַ בִּשְׁעַת זְרִיעָה, וְקוֹצֵר בִּשְׁעַת קְצִירָה, וְדָשׁ בִּשְׁעַת דִּישָׁה, וְזוֹרֶה בִּשְׁעַת הָרוּחַ, תּוֹרָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם - מְלַאכְתָּן נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וְגוֹ׳״, וּבִזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם - מְלַאכְתָּן נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי עַצְמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּלֶאכֶת אֲחֵרִים נַעֲשֵׂית עַל יָדָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָבַדְתָּ אֶת אוֹיְבֶךָ וְגוֹ׳״. אָמַר אַבָּיֵי: הַרְבֵּה עָשׂוּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְעָלְתָה בְּיָדָן. כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, וְלֹא עָלְתָה בְּיָדָן.
6
ההשתדלות שעל האדם הסביר לבצע, היא השתדלות שאינה נושאת המטען הבינוני של המילה 'השתדלות' שלעיתים נאמרת בהפטרת אגב, תוך משיכת כתפיים פשרנית. ההשתדלות עליה שתהיה רצינית. ברמה הגבוהה ביותר האפשרית מבחינת האדם. ומה תהא על מידת הביטחון? וכי היא לא פונקציה?
כאן מגיע הקאץ.
כל עוד משתדל האדם, להביא את עצמו במיטב כוחו אל במת החיים. בבחינת בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת־זַרְעֶךָ. אזי.. בַעֶרֶב תַּנַּח יָדֶךָ.. אז, הַבֶּט־נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים או את הכבשים. בשעת ערב חרישית, עלינו להחריש את הרהורי ליבנו, "לא עשיתי מספיק" "לא עשיתי נכון" "אולי הכסף לא ייכנס" "אולי הכל יתנמס"
הנח. הנח לשליטתך. הנח לחשיבה שאפיינה אותך במהלך היום.
ב - 10 לחודש רגע לפני קבלת המשכורת, על האדם לשאת מטען אחר, נכון יותר לומר להוריד מטען אחר, את מטענו של החודש החולף ולומר, עכשיו אבא, אני נזרק עליך, עשה בי כרצונך.
7
אמת.
הרבה יותר פשוט להשתייך לעולם שחור, או לבן. קל הרבה יותר לחיות ברמת מתח אחת.
או שאתה מהסוג הראשון בבריאה:
הגורס שאתה הוא המשביר ואלוקים הוא קישוט.
או שאתה מהסוג השלישי בבריאה:
הגורס שאלוקים הוא המשביר, ולכן עליו את המשכורת להעביר.
הסוג השני בבריאה, מתזז בין שתי גישות סותרות לחלוטין. בבוקר הוא צריך לעשות את כל שלאל ידו. ובערב הוא צריך להניח את ידו ולומר לה, הרגיעי יקירתי, את לא הסיפור.
8
מהו ביטחון אם כן?
התשובה המטלטלת בפשטותה היא כי:
ישנם שני מרכיבים הכרוכים יחדיו בחיים.
א. השתדלות.
ב. ביטחון.
השתדלת? בטח בה' שיניב תוצאות למעשיך. כי לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר.
מידת הביטחון היא דרגה, וכשמה כן היא, צריך לטפס את המדרגה על מנת לעמוד עליה, ומהי המדרגה? השתדלות.
ראיה: האם אנשים העמלים קשה יותר, מרוויחים יותר? ברור שלא. כמות ההון בעולם, איננה קשורה לכמות המאמץ שהאדם נשא. למעשה היחס הוא הפוך בתכלית. רוב המשתכרים מעט, עובדים הרבה יותר.
רוב המשתכרים שכר גבוה עובדים פחות.
9
יוסף בדרגתו מלמדנו, כי זעיר, של שמץ, של קצה קצהו, של אבק הסתמכות על אדם. הוא הבעיה. הוא המכשול. יוסף מלמדנו, כי הגם שעלינו להתנהל מול אנשים למחייתנו.
הגם שעלינו לעשות את כל שלאל ידינו. ודאי שעלינו לזרוק את עצלותנו לפח ולא להשליכה על מידת הביטחון שלא עשתה דבר לעצלן המשליך עליה חפצים.
10
השאלה המשנה, היא האם האדם לחוץ תוך כדי עבודה?
השאלה הרלוונטית היא, האם האדם סומך שהתשועה תבוא מהאדם שאיתו הוא בא בקשרי עבודה?
השאלה האקוטית היא, כמה שעות ביום האדם מוסיף בכדי להשתכר יותר, כבשפועל זה משכר אותו יותר?
השאלה המהותית היא, האם אתה זורק את עצלנותך על אבא, מתוך נוצות טווס, ועיניים מצועפות של חסיד וצדיק הבוטח?
11
רוב האנשים, רוב הזמן, חיים בתוך אזור הספר של המתח המתמיד, בין ההשתדלות האמיתית, לבין ההשתדלות שאיננה חזות הכל..
עד שנגיע לדרגת המוזג בבית המרזח.
עד שנגיע לדרגת הצדיק הגמור שההשתדלות אצלו היא בבחינת פעולה אגבית.
עד אז נשתדל להשתדל להשתדל באמת.
מאידך גיסא, לא נחשוב שהאמת היא שההשתדלות היא היוצרת.
הבה לא נשליך על אבינו קוננו את עצלנותנו ונצבע אותה בצבעים של ביטחון ורוד.
כשנעשה זאת, אזי נוכל להשליך על ה' את יהבנו.. והוא יכלכלנו.
שבת שלום
רפי