מביט מהחלון ולא רואה חזון במקום שבו אני גר, כשאני פותח את החלון נשמעות מלמטה צעקות משחק של ילדים, זה צליל נעים מאוד. גם כשאני פותח את המדיה עולות ממנה צעקות; במקרה הזה של "ילדים שהזקינו", והן משאירות תחושה פחות נעימה, כמו זו שעולה בגרון כשעוברים ליד מפעל בורסקי, מקום לעיבוד עורות. כתוב בתלמוד "אי-אפשר לעולם בלא שיהיה בו בשם (עושה בשמים) ובלא בורסקי (מעבד עורות) שאומנותו בדברים מסריחים". ובאמת אי-אפשר שהעולם יהיה כולו מבושם ושום סירחון לא יעבור בו, אבל כשהריח הרע נודף מן המסכים וממלא את הרחובות בצעקות "דמוקרטיה!" - כאשר גרונות ניחרים משני צידי המתרס מתחרים מי נאמן לה יותר - העצה היא לחזור ולהיזכר בשיטת הממשל העברית הנצחית, ולהחזיק בה כמגן, כבושם לנשמה. בדורות קדומים נשלטו היהודים בידי רעיון המשרת חזון עליון. היו לאומה אבות, היו לה נביאים ואפילו מלכים, אבל תפקידם לא היה לשלוט באנשים אלא לשרת את החזון העליון, לשמור שהעם יזכור בשביל מה הוא קיים, ויתקדם לעבר מימוש החזון. הייעוד של העם היהודי הוא להחליף את השלטון הטוטליטרי של יצר הרע באדם, את משטר האנוכיות, לשלטון אהבת הזולת בעולם. שליטת האנוכיות משלה בדמוקרטיה לא פחות מאשר בדיקטטורה. היא גם המציאה את הקומוניזם, הסוציאליזם, וכל שיטה אחרת שעלתה בראש האנושי האנוכי אי-פעם. היהדות להבדיל היא לא רעיון שעלה בראשו של אדם, אלא היא שאובה מעמקי הטבע שחוקו הפוך לאנוכיות, והחזון שלה פשוט: להישמע לחוק הטבע ולהידמות לכוח העליון שמנהיג אותו. לכן "ואהבת לרעך כמוך" הוא הכלל הגדול בתורה, ו"על כל פשעים תכסה אהבה" היא עמוד התווך שלה. אם לא הם, אין יהדות, אין עם. עם ישראל לא קיים לכשעצמו כמו שאר האומות, שגם אם מתחלפים בהן משטרים ורעיונות הממשל קמים ונופלים, הן נשארות אותן אומות. עם ישראל הוא הרעיון עצמו, ולכן אם נעלם ממנו החזון, גם הוא איננו, ונותר מקבץ מקרי של אנשים שלא מסוגלים להסתדר זה עם זה, בלשון עדינה. ובעוד אנחנו רבים כאן בצעקות "דמוקרטיה" עד השמיים, שאר העמים התרבותיים משתדלים להחזיק בדמוקרטיה שלהם בינתיים. לא משום שהם חושבים שהיא טובה, אלא מפני שהם מבינים שהיא הכי פחות גרועה. אבל כולם מרגישים שגם היא כבר לא עומדת בפרץ האנוכיות ששוטף את העולם. המקובל הגדול בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, כתב: "היהדות צריכה לתת דבר חדש לגויים, ולזה הם מחכים משיבת ישראל לארץ. ואין זה בחכמות אחרות, כי בהם לא חידשנו מעולם, ובהן אנו תמיד תלמידיהם" (מאמר "האומה"). זה הדבר החדש לו כולם מחכים: שלטון אהבת הזולת. בלעדיו אין היום לעולם סיכוי לשרוד, הוא הולך וגומר את עצמו ואנחנו בראש המצעד. על אף הקושי העצום שלא להישטף בזרם הצעקות והאיבה, צריך להתגבר, להחזיק את הראש מעל המים הסוערים בניסיון להעסיק את המחשבות כמה שיותר ברעיון היהודי, לחבק אותו חזק אל הלב ולהתפלל שנעבור את התקופה הסוערת הזאת בשלום ונוכל סופסוף לגשת במרץ למימוש החזון.
נשים, תודה לאל שאתן כאן כשאישה מסתכלת בילדים שלה, הלב שלה מתרכך, מתפנה מעצמו ומתמלא בהם: "טוב להם? יש להם כל מה שהם צריכים?". זה קורה באופן אינסטינקטיבי, זו דוגמה שהוטבעה באישה כדי להמחיש איך בבוא היום היא צריכה לפתוח את הלב ולאמץ אליה במעגלים מתרחבים את עמה ומולדתה, את האנושות בכללה, את הטבע על כל מרכיביו. נראה שהיום הזה הגיע. כולם מרגישים שנכנסנו לתקופה שכולה התפרצות בוטה, מלאה כוחנות, מלווה בהמון רוח צלצולים ורוע מתנפל. עולם גברי, חסר מגע אישה. נשים, נסו להתחיל להפעיל את הדוגמה שקיבלתן מהטבע, כי הרבה מאוד מעתידנו תלוי בכן עכשיו. אולי הכול. תשתדלו לאסוף את כל הרכות, הסבלנות, ההתמדה והדאגה המוכרות לכן מהבית, ולהפנות אותן כלפי החברה, כאילו כולה מורכבת מהילדים שלכן. תכניסו קצת סדר בינינו. שבמקום לצעוק, להתנהג בחוצפה, בשתלטנות, בבריונות, נלמד לדבר זה עם זה. תורידו אותנו מהתחרות הדורסנית, תכוונו אותנו לשתף פעולה, להסתכל זה על זה בעין יפה, לדאוג אחד לשני כמו אחים במשפחה.
מביט מהחלון ולא רואה חזון במקום שבו אני גר, כשאני פותח את החלון נשמעות מלמטה צעקות משחק של ילדים, זה צליל נעים מאוד. גם כשאני פותח את המדיה עולות ממנה צעקות; במקרה הזה של "ילדים שהזקינו", והן משאירות תחושה פחות נעימה, כמו זו שעולה בגרון כשעוברים ליד מפעל בורסקי, מקום לעיבוד עורות. כתוב בתלמוד "אי-אפשר לעולם בלא שיהיה בו בשם (עושה בשמים) ובלא בורסקי (מעבד עורות) שאומנותו בדברים מסריחים". ובאמת אי-אפשר שהעולם יהיה כולו מבושם ושום סירחון לא יעבור בו, אבל כשהריח הרע נודף מן המסכים וממלא את הרחובות בצעקות "דמוקרטיה!" - כאשר גרונות ניחרים משני צידי המתרס מתחרים מי נאמן לה יותר - העצה היא לחזור ולהיזכר בשיטת הממשל העברית הנצחית, ולהחזיק בה כמגן, כבושם לנשמה. בדורות קדומים נשלטו היהודים בידי רעיון המשרת חזון עליון. היו לאומה אבות, היו לה נביאים ואפילו מלכים, אבל תפקידם לא היה לשלוט באנשים אלא לשרת את החזון העליון, לשמור שהעם יזכור בשביל מה הוא קיים, ויתקדם לעבר מימוש החזון. הייעוד של העם היהודי הוא להחליף את השלטון הטוטליטרי של יצר הרע באדם, את משטר האנוכיות, לשלטון אהבת הזולת בעולם. שליטת האנוכיות משלה בדמוקרטיה לא פחות מאשר בדיקטטורה. היא גם המציאה את הקומוניזם, הסוציאליזם, וכל שיטה אחרת שעלתה בראש האנושי האנוכי אי-פעם. היהדות להבדיל היא לא רעיון שעלה בראשו של אדם, אלא היא שאובה מעמקי הטבע שחוקו הפוך לאנוכיות, והחזון שלה פשוט: להישמע לחוק הטבע ולהידמות לכוח העליון שמנהיג אותו. לכן "ואהבת לרעך כמוך" הוא הכלל הגדול בתורה, ו"על כל פשעים תכסה אהבה" היא עמוד התווך שלה. אם לא הם, אין יהדות, אין עם. עם ישראל לא קיים לכשעצמו כמו שאר האומות, שגם אם מתחלפים בהן משטרים ורעיונות הממשל קמים ונופלים, הן נשארות אותן אומות. עם ישראל הוא הרעיון עצמו, ולכן אם נעלם ממנו החזון, גם הוא איננו, ונותר מקבץ מקרי של אנשים שלא מסוגלים להסתדר זה עם זה, בלשון עדינה. ובעוד אנחנו רבים כאן בצעקות "דמוקרטיה" עד השמיים, שאר העמים התרבותיים משתדלים להחזיק בדמוקרטיה שלהם בינתיים. לא משום שהם חושבים שהיא טובה, אלא מפני שהם מבינים שהיא הכי פחות גרועה. אבל כולם מרגישים שגם היא כבר לא עומדת בפרץ האנוכיות ששוטף את העולם. המקובל הגדול בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, כתב: "היהדות צריכה לתת דבר חדש לגויים, ולזה הם מחכים משיבת ישראל לארץ. ואין זה בחכמות אחרות, כי בהם לא חידשנו מעולם, ובהן אנו תמיד תלמידיהם" (מאמר "האומה"). זה הדבר החדש לו כולם מחכים: שלטון אהבת הזולת. בלעדיו אין היום לעולם סיכוי לשרוד, הוא הולך וגומר את עצמו ואנחנו בראש המצעד. על אף הקושי העצום שלא להישטף בזרם הצעקות והאיבה, צריך להתגבר, להחזיק את הראש מעל המים הסוערים בניסיון להעסיק את המחשבות כמה שיותר ברעיון היהודי, לחבק אותו חזק אל הלב ולהתפלל שנעבור את התקופה הסוערת הזאת בשלום ונוכל סופסוף לגשת במרץ למימוש החזון.
אין דבר יותר יפה מאדם שמתפרנס בכבוד ואוהב את העבודה שלו
גם היטלר התפרנס בכבוד ואהב את העבודה שלו.
אין דבר יותר יפה מזה.
@@מ.מ-ה9ד למה לקשר לזה הבנת למה הוא מתכוון למה להרוס
@@mewdino0
לא הורס, זאת בדיחה.
@@מ.מ-ה9ד בדיחה גרועה
@@gilco800
לא, היא די טובה אם אתה לא בן 100.
איזה בן אדם מלך מעלה חיוך לראות אדם שככה שמח מהעבודה שלו ומרוויח בכבוד
שיהיה לך באהבה כפרה בלי עין הרע והרבה בריאות
אחלה כתבה חבל שלא הורדתם את הקטע שרובי לא רוצה לתת חיבוק זה מיותר וגם פוגע .
מסכים
כל הכבוד אתם עושים עבודה טובה למען הקהילה.
НЕ, важно, какая работа, главное, он делает её правильно и качественно, в этом, достоинство человека.И, ЭТА, служба, нужна всем! Спасибо, за труд!!
כתבה מעולה
חרבנו בכל הכוח ! 🤣
איזה יופי שיש לנו אנשים כאלה
אין על אריה וכל המשפחה הזו אחת הנדירות בארץ
סוף סוף משהו נורמלי לראות !!!
לא יפה שלא נתן חיבוק! אני ישר הייתי נותנת חיבוק!!! אחלה חברה, עבודה ככ נחוצה, כייף לראות אותם מאושרים וצוחקים
איזה חבר׳ה❤❤❤
כבוד גדול לאבא שלו שידע לגדל ילדים כאלה
כל הכבוד ויש כבוד למשפחה 👍
כתבות שלו תמיד עם אנשים ומלאכות מעניינים!
אנשים זורקים ומוציאים מלא מציאות ודברים במצב מעולה
או אבדות!
תן לו חיבוק מה הלחץ
אם היה יודע מי זה אריה היה צריך לנשק לו את הנעליים
כותרת 10/10
אריה המצחיק יש לו לב ושכל שיכול להיות ראש ממשלה
איזה נחת אח שלי איזה כיף
❤❤
איזה איש תותח לתפארת !
ישראל היפה
בהצלחה
כמו שנאמר : "נפל בקקי....😂💩💩💩
תותח
מביט מהחלון ולא רואה חזון
במקום שבו אני גר, כשאני פותח את החלון נשמעות מלמטה צעקות משחק של ילדים, זה צליל נעים מאוד. גם כשאני פותח את המדיה עולות ממנה צעקות; במקרה הזה של "ילדים שהזקינו", והן משאירות תחושה פחות נעימה, כמו זו שעולה בגרון כשעוברים ליד מפעל בורסקי, מקום לעיבוד עורות.
כתוב בתלמוד "אי-אפשר לעולם בלא שיהיה בו בשם (עושה בשמים) ובלא בורסקי (מעבד עורות) שאומנותו בדברים מסריחים". ובאמת אי-אפשר שהעולם יהיה כולו מבושם ושום סירחון לא יעבור בו, אבל כשהריח הרע נודף מן המסכים וממלא את הרחובות בצעקות "דמוקרטיה!" - כאשר גרונות ניחרים משני צידי המתרס מתחרים מי נאמן לה יותר - העצה היא לחזור ולהיזכר בשיטת הממשל העברית הנצחית, ולהחזיק בה כמגן, כבושם לנשמה.
בדורות קדומים נשלטו היהודים בידי רעיון המשרת חזון עליון. היו לאומה אבות, היו לה נביאים ואפילו מלכים, אבל תפקידם לא היה לשלוט באנשים אלא לשרת את החזון העליון, לשמור שהעם יזכור בשביל מה הוא קיים, ויתקדם לעבר מימוש החזון.
הייעוד של העם היהודי הוא להחליף את השלטון הטוטליטרי של יצר הרע באדם, את משטר האנוכיות, לשלטון אהבת הזולת בעולם. שליטת האנוכיות משלה בדמוקרטיה לא פחות מאשר בדיקטטורה. היא גם המציאה את הקומוניזם, הסוציאליזם, וכל שיטה אחרת שעלתה בראש האנושי האנוכי אי-פעם.
היהדות להבדיל היא לא רעיון שעלה בראשו של אדם, אלא היא שאובה מעמקי הטבע שחוקו הפוך לאנוכיות, והחזון שלה פשוט: להישמע לחוק הטבע ולהידמות לכוח העליון שמנהיג אותו. לכן "ואהבת לרעך כמוך" הוא הכלל הגדול בתורה, ו"על כל פשעים תכסה אהבה" היא עמוד התווך שלה. אם לא הם, אין יהדות, אין עם.
עם ישראל לא קיים לכשעצמו כמו שאר האומות, שגם אם מתחלפים בהן משטרים ורעיונות הממשל קמים ונופלים, הן נשארות אותן אומות. עם ישראל הוא הרעיון עצמו, ולכן אם נעלם ממנו החזון, גם הוא איננו, ונותר מקבץ מקרי של אנשים שלא מסוגלים להסתדר זה עם זה, בלשון עדינה.
ובעוד אנחנו רבים כאן בצעקות "דמוקרטיה" עד השמיים, שאר העמים התרבותיים משתדלים להחזיק בדמוקרטיה שלהם בינתיים. לא משום שהם חושבים שהיא טובה, אלא מפני שהם מבינים שהיא הכי פחות גרועה. אבל כולם מרגישים שגם היא כבר לא עומדת בפרץ האנוכיות ששוטף את העולם.
המקובל הגדול בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, כתב: "היהדות צריכה לתת דבר חדש לגויים, ולזה הם מחכים משיבת ישראל לארץ. ואין זה בחכמות אחרות, כי בהם לא חידשנו מעולם, ובהן אנו תמיד תלמידיהם" (מאמר "האומה"). זה הדבר החדש לו כולם מחכים: שלטון אהבת הזולת. בלעדיו אין היום לעולם סיכוי לשרוד, הוא הולך וגומר את עצמו ואנחנו בראש המצעד.
על אף הקושי העצום שלא להישטף בזרם הצעקות והאיבה, צריך להתגבר, להחזיק את הראש מעל המים הסוערים בניסיון להעסיק את המחשבות כמה שיותר ברעיון היהודי, לחבק אותו חזק אל הלב ולהתפלל שנעבור את התקופה הסוערת הזאת בשלום ונוכל סופסוף לגשת במרץ למימוש החזון.
מדינה שמתפוררת מעודף מנהלים וחברות שנסגרות מניהול לא נכון ,התשובה פשוטה צאו לעבוד .
יש פה משהו מוזר
3:39
מה
תחרבנו בכל הכוח 💩👍🏻
עידן נותני השרותים הולך ומתקרב
בקרוב האנשות תגיע למאה אחוז תלות בנותני שרותים שונים כמו לדוגמה האלוף שבסירטון
הם יהיו המלכים והשאר יהיו התלויים…
כותבים ביוב אומרים ביוף
כל הכבוד תצליחו עבודה קשה ומסריחה 🤣
מתעסקים באבו קקי
נשים, תודה לאל שאתן כאן
כשאישה מסתכלת בילדים שלה, הלב שלה מתרכך, מתפנה מעצמו ומתמלא בהם: "טוב להם? יש להם כל מה שהם צריכים?". זה קורה באופן אינסטינקטיבי, זו דוגמה שהוטבעה באישה כדי להמחיש איך בבוא היום היא צריכה לפתוח את הלב ולאמץ אליה במעגלים מתרחבים את עמה ומולדתה, את האנושות בכללה, את הטבע על כל מרכיביו.
נראה שהיום הזה הגיע. כולם מרגישים שנכנסנו לתקופה שכולה התפרצות בוטה, מלאה כוחנות, מלווה בהמון רוח צלצולים ורוע מתנפל. עולם גברי, חסר מגע אישה.
נשים, נסו להתחיל להפעיל את הדוגמה שקיבלתן מהטבע, כי הרבה מאוד מעתידנו תלוי בכן עכשיו. אולי הכול. תשתדלו לאסוף את כל הרכות, הסבלנות, ההתמדה והדאגה המוכרות לכן מהבית, ולהפנות אותן כלפי החברה, כאילו כולה מורכבת מהילדים שלכן.
תכניסו קצת סדר בינינו. שבמקום לצעוק, להתנהג בחוצפה, בשתלטנות, בבריונות, נלמד לדבר זה עם זה. תורידו אותנו מהתחרות הדורסנית, תכוונו אותנו לשתף פעולה, להסתכל זה על זה בעין יפה, לדאוג אחד לשני כמו אחים במשפחה.
מה שכתבת פה מאוד מיזוגני ובמיוחד שוביניסטי.
יותר טוב. מהיטק
איזה גבר❤❤
כאן 11 מקשיבים האאא !!! יפהה !!!
מי זה הדבע בסוף הסרטון..איזה עין יש לו
מביט מהחלון ולא רואה חזון
במקום שבו אני גר, כשאני פותח את החלון נשמעות מלמטה צעקות משחק של ילדים, זה צליל נעים מאוד. גם כשאני פותח את המדיה עולות ממנה צעקות; במקרה הזה של "ילדים שהזקינו", והן משאירות תחושה פחות נעימה, כמו זו שעולה בגרון כשעוברים ליד מפעל בורסקי, מקום לעיבוד עורות.
כתוב בתלמוד "אי-אפשר לעולם בלא שיהיה בו בשם (עושה בשמים) ובלא בורסקי (מעבד עורות) שאומנותו בדברים מסריחים". ובאמת אי-אפשר שהעולם יהיה כולו מבושם ושום סירחון לא יעבור בו, אבל כשהריח הרע נודף מן המסכים וממלא את הרחובות בצעקות "דמוקרטיה!" - כאשר גרונות ניחרים משני צידי המתרס מתחרים מי נאמן לה יותר - העצה היא לחזור ולהיזכר בשיטת הממשל העברית הנצחית, ולהחזיק בה כמגן, כבושם לנשמה.
בדורות קדומים נשלטו היהודים בידי רעיון המשרת חזון עליון. היו לאומה אבות, היו לה נביאים ואפילו מלכים, אבל תפקידם לא היה לשלוט באנשים אלא לשרת את החזון העליון, לשמור שהעם יזכור בשביל מה הוא קיים, ויתקדם לעבר מימוש החזון.
הייעוד של העם היהודי הוא להחליף את השלטון הטוטליטרי של יצר הרע באדם, את משטר האנוכיות, לשלטון אהבת הזולת בעולם. שליטת האנוכיות משלה בדמוקרטיה לא פחות מאשר בדיקטטורה. היא גם המציאה את הקומוניזם, הסוציאליזם, וכל שיטה אחרת שעלתה בראש האנושי האנוכי אי-פעם.
היהדות להבדיל היא לא רעיון שעלה בראשו של אדם, אלא היא שאובה מעמקי הטבע שחוקו הפוך לאנוכיות, והחזון שלה פשוט: להישמע לחוק הטבע ולהידמות לכוח העליון שמנהיג אותו. לכן "ואהבת לרעך כמוך" הוא הכלל הגדול בתורה, ו"על כל פשעים תכסה אהבה" היא עמוד התווך שלה. אם לא הם, אין יהדות, אין עם.
עם ישראל לא קיים לכשעצמו כמו שאר האומות, שגם אם מתחלפים בהן משטרים ורעיונות הממשל קמים ונופלים, הן נשארות אותן אומות. עם ישראל הוא הרעיון עצמו, ולכן אם נעלם ממנו החזון, גם הוא איננו, ונותר מקבץ מקרי של אנשים שלא מסוגלים להסתדר זה עם זה, בלשון עדינה.
ובעוד אנחנו רבים כאן בצעקות "דמוקרטיה" עד השמיים, שאר העמים התרבותיים משתדלים להחזיק בדמוקרטיה שלהם בינתיים. לא משום שהם חושבים שהיא טובה, אלא מפני שהם מבינים שהיא הכי פחות גרועה. אבל כולם מרגישים שגם היא כבר לא עומדת בפרץ האנוכיות ששוטף את העולם.
המקובל הגדול בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, כתב: "היהדות צריכה לתת דבר חדש לגויים, ולזה הם מחכים משיבת ישראל לארץ. ואין זה בחכמות אחרות, כי בהם לא חידשנו מעולם, ובהן אנו תמיד תלמידיהם" (מאמר "האומה"). זה הדבר החדש לו כולם מחכים: שלטון אהבת הזולת. בלעדיו אין היום לעולם סיכוי לשרוד, הוא הולך וגומר את עצמו ואנחנו בראש המצעד.
על אף הקושי העצום שלא להישטף בזרם הצעקות והאיבה, צריך להתגבר, להחזיק את הראש מעל המים הסוערים בניסיון להעסיק את המחשבות כמה שיותר ברעיון היהודי, לחבק אותו חזק אל הלב ולהתפלל שנעבור את התקופה הסוערת הזאת בשלום ונוכל סופסוף לגשת במרץ למימוש החזון.