הנה חלק מהמקורות. בבקשה הרמב"ן: "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ" - בעבור שיחדש בכאן בכל אחד מן המועדים מצוה חדשה מלבד השבתון והמקרא קודש תתיחד בכל מועד פרשה בפני עצמה שיזהיר בה "דבר אל בני ישראל" ומפני שחג השבועות זמנו תלוי בעומר אמר הכל בפרשה אחת... וטעם וקצרתם את קצירה שלא תקצרו בארץ קציר עד שתקצרו העומר ותביאו אותו ראשית קצירכם אל הכהן וכן מהחל חרמש בקמה תחל לספור (דברים טז ט) מהחל לך חרמש בשום קמה כי אסור להניף חרמש על הקמה עד יום שתחל לספור… ולימד שלא ינהג העומר במדבר ובחוצה לארץ מאור עינים: וספרתם לכם גו׳ חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חיבה יתירה נודעת להם וכו׳ כלל הדבר שתענוג תמידי אינו תענוג לכך (יחזקאל א׳, י״ד) והחיות רצוא ושוב אך אינו נפסק רק שמשאיר רשימו ועל ידי שמסתלק עושה כלי שיוכל לקבל תענוג ובלא הסתלקות לא היה כלי ולא היו יכולים לקבל תענוג וזהו חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה כלי לקבל חמדה זהו חיבה יתירה שיהיו יכולים לקבל תענוג (איוב י״ט, כ״ו) ומבשרי אחזה אלוה כדאיתא במדרש לכך אמרה תורה נדה תטמא ז׳ ימים כדי שתתחבב על בעלה ולכן צוה השם יתברך שבעה שבועות תספר לך כנגד ז׳ נקיים כדי שיוכלו לקבל תענוג הגדול דהיינו קבלת התורה כי בכל חג שבועות אנו מקבלין התורה כמאמר רז״ל כאלו היום נתנה ואין לך תענוג כקבלת התורה שהיא יחוד פנים בפנים כמש״כ פנים בפנים דבר ה׳ אל כל קהלכם וגו׳: קדושת הלוי או יבואר, וספרתם לכם ממחרת השבת, אשר דרשו חכמינו ז"ל (מנחות סה:) ממחרת הפסח, לאפוקי דעת הצדוקים... והנה משנברא העולם אף על פי שעשה נפלאות גדולות כגון בימי המבול ומעשה דור הפלגה והפיכת סדום עדיין לא נתגלה אלהותו, כי לא חזר שום אדם בתשובה ממעשים הללו, כי כולם עמדו במרדם ונח צדיק מעיקרו היה וכן אברהם בימי דור הפלגה צדיק מעיקרו היה ולא מחמת הנפלאות שהכירו את הבורא. אמנם ביציאת מצרים מטובות הבורא ברוך הוא לישראל אז הכירו והבינו והשכילו את הבורא ברוך הוא ונגמר בריאת החיות הוא השכליות לעבדו בחג הפסח כי אז נעשו הנסים הללו לכן נקרא ממחרת השבת ממחרת הפסח, כלומר שאז נגמר בריאת החיות והשכליות לעבוד הבורא ברוך הוא. ולכן נאמר וספרתם לכם, דאיתא בזוהר, וספרתם לכם, לכם דייקא. דהנה הבריאת העולמות בגשמיות זה אינו תלוי במעשינו, כי אם כאשר ברא ויצר ועשה והגביל הבורא ברוך הוא. אכן בריאת החיות והוא העולם השכליות לעבדו ולאהבה אותו וליראה מפניו זה תלוי בבחירת האדם. לכן נאמר וספרתם לכם, לכם דייקא כלומר הדברים תלוים בכם: או יבואר, וספרתם לכם, והוא קרוב לאופן הנ"ל, כי הנה בפסח נתגלה אלוהותו על ידי ניסים ונפלאות ושראוי לעבדו. אמנם השם יתברך רוצה הגם שהוא מעורר אותנו מלמעלה לעבדו שנהיה אנחנו חפיצים להתעוררות הזה. וזה סוד הספירה שבשבוע הראשון אנחנו חפיצים באהבתו (חסד), ובשבוע השניה אנחנו חפצים ביראתו (גבורה), ובשבוע השלישית אנחנו חפצים שיתפאר בנו כאב המתפאר בבנו (תפארת), ובשבוע הרביעית והחמישית שנאמין באמונת הבורא ברוך הוא (נצח והוד), ובשבוע השישית שנהיה אנחנו דבוקים ומקושרים בעבודתו (יסוד), ובשבוע השביעית שאנחנו ממליכים אותו על כל העולם כולו ועלינו (מלכות). לכן אחר שאלו המדות נמשכים מהבורא ברוך הוא באלו ימי הספירה יש לאדם בימי הספירה להתבודד ולעבוד את ה' אלהינו כיון שבאלו הימים נמשכים אלו המדות הישרים לעמו בית ישראל, ובפרט בעת הספירה יש לאדם לשמוח ולדבק את עצמו באלו המדות ישרים, כיון שאדם חפץ שמידות ישרים ימשוך בו אהבה ויראת הבורא ימשוך בו כמאמר חכמינו ז"ל (מכות י:) בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. והנה בפסח היה התגלות והתעוררת של מדות ישרים והשכליות מהבורא ברוך הוא, ובספירה הוא התעוררת שלנו שאנחנו חפיצים בזה התעוררת העליון מה שנתגלה בפסח ממילא ניתוסף מלמעלה יותר הארה והזדככות בזה החפץ והרצון שאנחנו חפיצים. לכן יש לספור ספירת העומר באהבה וביראה וכן בימי הספירה להיות מוכנים ורוצים בזה השפע. וזהו וספרתם לכם, לכם דייקא, כלומר הפעולה שאתם מעוררים עצמיכם לאלו המדות בספירה זהו בכם, כי בפסח היה התעוררת העליון ובספירה אנחנו רוצים לזה התעוררת וזהו לכם. ונמשך לנו מלמעלה בימי הספירה מה שנמשך בפסח ביותר הזדככות וביותר הארה:
תודה על הפרסום
הנה חלק מהמקורות. בבקשה
הרמב"ן:
"דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ" - בעבור שיחדש בכאן בכל אחד מן המועדים מצוה חדשה מלבד השבתון והמקרא קודש תתיחד בכל מועד פרשה בפני עצמה שיזהיר בה "דבר אל בני ישראל" ומפני שחג השבועות זמנו תלוי בעומר אמר הכל בפרשה אחת... וטעם וקצרתם את קצירה שלא תקצרו בארץ קציר עד שתקצרו העומר ותביאו אותו ראשית קצירכם אל הכהן וכן מהחל חרמש בקמה תחל לספור (דברים טז ט) מהחל לך חרמש בשום קמה כי אסור להניף חרמש על הקמה עד יום שתחל לספור… ולימד שלא ינהג העומר במדבר ובחוצה לארץ
מאור עינים:
וספרתם לכם גו׳ חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חיבה יתירה נודעת להם וכו׳ כלל הדבר שתענוג תמידי אינו תענוג לכך (יחזקאל א׳, י״ד) והחיות רצוא ושוב אך אינו נפסק רק שמשאיר רשימו ועל ידי שמסתלק עושה כלי שיוכל לקבל תענוג ובלא הסתלקות לא היה כלי ולא היו יכולים לקבל תענוג וזהו חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה כלי לקבל חמדה זהו חיבה יתירה שיהיו יכולים לקבל תענוג (איוב י״ט, כ״ו) ומבשרי אחזה אלוה כדאיתא במדרש לכך אמרה תורה נדה תטמא ז׳ ימים כדי שתתחבב על בעלה ולכן צוה השם יתברך שבעה שבועות תספר לך כנגד ז׳ נקיים כדי שיוכלו לקבל תענוג הגדול דהיינו קבלת התורה כי בכל חג שבועות אנו מקבלין התורה כמאמר רז״ל כאלו היום נתנה ואין לך תענוג כקבלת התורה שהיא יחוד פנים בפנים כמש״כ פנים בפנים דבר ה׳ אל כל קהלכם וגו׳:
קדושת הלוי
או יבואר, וספרתם לכם ממחרת השבת, אשר דרשו חכמינו ז"ל (מנחות סה:) ממחרת הפסח, לאפוקי דעת הצדוקים... והנה משנברא העולם אף על פי שעשה נפלאות גדולות כגון בימי המבול ומעשה דור הפלגה והפיכת סדום עדיין לא נתגלה אלהותו, כי לא חזר שום אדם בתשובה ממעשים הללו, כי כולם עמדו במרדם ונח צדיק מעיקרו היה וכן אברהם בימי דור הפלגה צדיק מעיקרו היה ולא מחמת הנפלאות שהכירו את הבורא. אמנם ביציאת מצרים מטובות הבורא ברוך הוא לישראל אז הכירו והבינו והשכילו את הבורא ברוך הוא ונגמר בריאת החיות הוא השכליות לעבדו בחג הפסח כי אז נעשו הנסים הללו לכן נקרא ממחרת השבת ממחרת הפסח, כלומר שאז נגמר בריאת החיות והשכליות לעבוד הבורא ברוך הוא. ולכן נאמר וספרתם לכם, דאיתא בזוהר, וספרתם לכם, לכם דייקא. דהנה הבריאת העולמות בגשמיות זה אינו תלוי במעשינו, כי אם כאשר ברא ויצר ועשה והגביל הבורא ברוך הוא. אכן בריאת החיות והוא העולם השכליות לעבדו ולאהבה אותו וליראה מפניו זה תלוי בבחירת האדם. לכן נאמר וספרתם לכם, לכם דייקא כלומר הדברים תלוים בכם:
או יבואר, וספרתם לכם, והוא קרוב לאופן הנ"ל, כי הנה בפסח נתגלה אלוהותו על ידי ניסים ונפלאות ושראוי לעבדו. אמנם השם יתברך רוצה הגם שהוא מעורר אותנו מלמעלה לעבדו שנהיה אנחנו חפיצים להתעוררות הזה. וזה סוד הספירה שבשבוע הראשון אנחנו חפיצים באהבתו (חסד), ובשבוע השניה אנחנו חפצים ביראתו (גבורה), ובשבוע השלישית אנחנו חפצים שיתפאר בנו כאב המתפאר בבנו (תפארת), ובשבוע הרביעית והחמישית שנאמין באמונת הבורא ברוך הוא (נצח והוד), ובשבוע השישית שנהיה אנחנו דבוקים ומקושרים בעבודתו (יסוד), ובשבוע השביעית שאנחנו ממליכים אותו על כל העולם כולו ועלינו (מלכות). לכן אחר שאלו המדות נמשכים מהבורא ברוך הוא באלו ימי הספירה יש לאדם בימי הספירה להתבודד ולעבוד את ה' אלהינו כיון שבאלו הימים נמשכים אלו המדות הישרים לעמו בית ישראל, ובפרט בעת הספירה יש לאדם לשמוח ולדבק את עצמו באלו המדות ישרים, כיון שאדם חפץ שמידות ישרים ימשוך בו אהבה ויראת הבורא ימשוך בו כמאמר חכמינו ז"ל (מכות י:) בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. והנה בפסח היה התגלות והתעוררת של מדות ישרים והשכליות מהבורא ברוך הוא, ובספירה הוא התעוררת שלנו שאנחנו חפיצים בזה התעוררת העליון מה שנתגלה בפסח ממילא ניתוסף מלמעלה יותר הארה והזדככות בזה החפץ והרצון שאנחנו חפיצים. לכן יש לספור ספירת העומר באהבה וביראה וכן בימי הספירה להיות מוכנים ורוצים בזה השפע. וזהו וספרתם לכם, לכם דייקא, כלומר הפעולה שאתם מעוררים עצמיכם לאלו המדות בספירה זהו בכם, כי בפסח היה התעוררת העליון ובספירה אנחנו רוצים לזה התעוררת וזהו לכם. ונמשך לנו מלמעלה בימי הספירה מה שנמשך בפסח ביותר הזדככות וביותר הארה:
אשמח לדף המקורות. הוא אינו זמין
21:02- הציטוט המדויק :"והמה באו בית לחם בתחילת קציר שעורים"