הקב"ה נתן לנו את הכוח המופלא של הבחירה..(ולכן אפילו כשהיהדות היא אמת של דורי דורות- עדיין אפשר לבוא ולכפור בה.. להגיד שהיא שקר.. בשכל, בהרגשה) ויש נקודה יפה שעולה לי, בהקשר לכך- בזמן שעם ישראל קיבל את התורה בהר סיני הם אמרו 2 מילים -"נעשה ונשמע" (חומש שמות, מתוך חמישה חומשי תורה) קודם נעשה, אח"כ נשמע. צריך להבין מה זה אומר בעומק.. אבל, לשים לב שהם לא שאלו מה, מו, מי- תנו לנו עוד מידע.. בוא נחשוב על זה.. ולשאול על זה. אני חושבת שנעשה ונשמע זה כמו מפתח לעולם האמונה.. אני תמיד יכולה לשאול שאלות ולברר, תמיד. אבל אם אני שמה תנאי- אם אני אומרת: רגע, רגע, בוא נבדוק קודם מה יש, תנו לי איזה הסבר שיכלי טוב, תנו לי איזה רגש חזק- אז גם אם אני אקבל רגש חזק, טענה שיכלית חריפה וטובה (שתעיף אותי מהכיסא.. ממש ברמה כזאת) זה לא אמונה. למה? כי ברגע שאני שמה תנאי- רוצה להסתכל מבחוץ, ולחשוב אם מתאים לי או לא, אני חיה בתודעה מרובעת שמתחילה בהבנה וברגש שלי ושם זה נגמר, זה לא אמונה. אמונה, בעייני זה למסור את הנפש- להגיד אני קודם יעשה, מתוך ידיעה שאתה קיים כי אני מאמינה באינסוף - בכך שיש חיים מעבר לעולם הזה, בכך שיש פה משהו הרבה יותר גדול מההבנה שלי, ואז אני 'אשמע' - אתחבר, האמונה מתחזקת. ארגיש, אבין.... זה הכול אחר כך, קודם כל, לפני הכול, ענווה, להבין שאני חלק ממשהו שקיים בעולם כבר דורות על גבי דורות, ולבוא לשמוע- באמת.. ללא תנאי. ואז הכול נפתח ברגע, אם נהיה אמיצים לשחרר את התנאים, ואת מה שמשאיר אותנו בחוץ- אולי גם נזכה להיכנס ולהכניס אלינו טוב אמיתי. שנה טובה ומתוקה
הקב"ה נתן לנו את הכוח המופלא של הבחירה..(ולכן אפילו כשהיהדות היא אמת של דורי דורות- עדיין אפשר לבוא ולכפור בה.. להגיד שהיא שקר.. בשכל, בהרגשה) ויש נקודה יפה שעולה לי, בהקשר לכך- בזמן שעם ישראל קיבל את התורה בהר סיני הם אמרו 2 מילים -"נעשה ונשמע" (חומש שמות, מתוך חמישה חומשי תורה) קודם נעשה, אח"כ נשמע. צריך להבין מה זה אומר בעומק.. אבל, לשים לב שהם לא שאלו מה, מו, מי- תנו לנו עוד מידע.. בוא נחשוב על זה.. ולשאול על זה. אני חושבת שנעשה ונשמע זה כמו מפתח לעולם האמונה.. אני תמיד יכולה לשאול שאלות ולברר, תמיד. אבל אם אני שמה תנאי- אם אני אומרת: רגע, רגע, בוא נבדוק קודם מה יש, תנו לי איזה הסבר שיכלי טוב, תנו לי איזה רגש חזק- אז גם אם אני אקבל רגש חזק, טענה שיכלית חריפה וטובה (שתעיף אותי מהכיסא.. ממש ברמה כזאת) זה לא אמונה. למה? כי ברגע שאני שמה תנאי- רוצה להסתכל מבחוץ, ולחשוב אם מתאים לי או לא, אני חיה בתודעה מרובעת שמתחילה בהבנה וברגש שלי ושם זה נגמר, זה לא אמונה. אמונה, בעייני זה למסור את הנפש- להגיד אני קודם יעשה, מתוך ידיעה שאתה קיים כי אני מאמינה באינסוף - בכך שיש חיים מעבר לעולם הזה, בכך שיש פה משהו הרבה יותר גדול מההבנה שלי, ואז אני 'אשמע' - אתחבר, האמונה מתחזקת. ארגיש, אבין.... זה הכול אחר כך, קודם כל, לפני הכול, ענווה, להבין שאני חלק ממשהו שקיים בעולם כבר דורות על גבי דורות, ולבוא לשמוע- באמת.. ללא תנאי. ואז הכול נפתח ברגע, אם נהיה אמיצים לשחרר את התנאים, ואת מה שמשאיר אותנו בחוץ- אולי גם נזכה להיכנס ולהכניס אלינו טוב אמיתי. שנה טובה ומתוקה