במקום הרבה מילים, חיוך פותח את הלב שלך לאחרים אדם חי בעיר תוססת, סביבו קולח זרם בלתי פוסק של אנשים, וגם כשהוא בבית הם ממשיכים לדבר אליו דרך המסכים. אבל הבדידות חונקת אותו. הוא לא מרגיש שמשהו מכל ההמולה שייך לו ושבכלל למישהו סביבו אכפת מה קורה איתו. בדידות היא רגש פנימי שמכה באדם כשהוא לא נמצא בקשר יפה, טוב, ידידותי והדדי עם הסביבה. זו תחושת הניתוק מהסביבה, שלא פותחת לקראתו ידיים לקבל אותו אליה. לא בגלל שהיא שונאת אותו, פשוט לא אכפת לה ממנו. זו אותה האדישות שקיימת בסביבה המודרנית כלפי כל אחד ואחד. אדם שחי ביישוב גדול יודע איפה הפינה שלו, קוביית המגורים שלו. הוא מכיר את האנשים בעבודה ואת החנויות שהוא יכול להיכנס אליהן לקנות מצרכים. אבל לא לזה הוא מחכה ומצפה. הוא מייחל ליחס, להתעניינות, לחום הלב שירגיש מהסביבה. לא במקרה גוברת ומתפשטת הרגשת הבדידות הקשה הזו בימינו וכבר נחשבת למגפה הגדולה בדורנו. היא מגיעה מהטבע שדוחף אותנו להתקשר זה לזה, דורש ומבקש לחבר את הלבבות, שיהיו פתוחים לכולם. זו מדרגת ההתפתחות הרוחנית שנועדנו אליה, והגיע הזמן לעלות אליה. לא בכוח להיכנס בכל אחד ואחד, אלא בהדרגה לתת דוגמה טובה לכולם, של פתיחות, של קרבה, של שייכות. ואין מה לפחד להיפגע. הפחד הזה הוא ריק, שקרי. צריכים רק קצת לפתוח את העיניים, את הלב והאוזניים, להיות קצת יותר מוכנים לקשר עם הזולת, ואז גם הזולת יהיה מוכן לקשר כזה. אנחנו צריכים לחייך זה לזה. בהתחלה זה קשה, לא בא טבעי, אבל צריכים ללמוד איך לחייך באמת, מבפנים. זה חשוב, כי חיוך מעיד על פתיחות של אדם לזולת, הוא מראש מראה שהיחס אליו הוא טוב. במקום הרבה מילים, חיוך פותח את הלב שלך לאחרים.
הדין פישרלי, זה שמישהו דואג למטרה אחת ומתמקד בה זה לא אומר שמטרה אחרת אינה חשובה לו. אנשים מתמקדים בעוולות שחשובות להם, וזה בסדר ולגיטימי- בעולם יש אינספור עוולות לא הגיוני שנטפל בכולם. בגלל שהעלת את זה, מעניין עד כמה את דואגת לילדים שמתאבדים, אם את לא עושה דבר בנידון זה לא ממש צבוע? עוד דבר, אולי הכי חשוב, יש הבדל גודל מאוד בין טבעונות לבין לעזור לילדים שמתאבדים בגלל חרמות, בזה שאת טבעונית את לא ״עוזרת״ לאף אחד, את פשוט לא פוגעת באף אחד. להיות טבעוני זה למעשה דומה ללא לגנוב, או לא לרצוח אדם, את לא עושה פעולה ״טובה״ את פשוט נמנעת מלעשות פעולה רעה. לעזור לחלש זה דבר טוב וחשוב ומבורך, אבל לפני שעוזרים לחלש צריך קודם להפסיק לפגוע ישירות בחלש.
המלכה שלי !!! את היחידה שלי !!!
מדהימה!!!!
כל הכבוד לך ❤
כ פ י י ם !!!!! התנסחה והתבטאה באופן מדהים, הלוואי ונשמע יותר קולות כאלה במדיה.
במקום הרבה מילים, חיוך פותח את הלב שלך לאחרים
אדם חי בעיר תוססת, סביבו קולח זרם בלתי פוסק של אנשים, וגם כשהוא בבית הם ממשיכים לדבר אליו דרך המסכים. אבל הבדידות חונקת אותו. הוא לא מרגיש שמשהו מכל ההמולה שייך לו ושבכלל למישהו סביבו אכפת מה קורה איתו.
בדידות היא רגש פנימי שמכה באדם כשהוא לא נמצא בקשר יפה, טוב, ידידותי והדדי עם הסביבה. זו תחושת הניתוק מהסביבה, שלא פותחת לקראתו ידיים לקבל אותו אליה. לא בגלל שהיא שונאת אותו, פשוט לא אכפת לה ממנו. זו אותה האדישות שקיימת בסביבה המודרנית כלפי כל אחד ואחד.
אדם שחי ביישוב גדול יודע איפה הפינה שלו, קוביית המגורים שלו. הוא מכיר את האנשים בעבודה ואת החנויות שהוא יכול להיכנס אליהן לקנות מצרכים. אבל לא לזה הוא מחכה ומצפה. הוא מייחל ליחס, להתעניינות, לחום הלב שירגיש מהסביבה.
לא במקרה גוברת ומתפשטת הרגשת הבדידות הקשה הזו בימינו וכבר נחשבת למגפה הגדולה בדורנו. היא מגיעה מהטבע שדוחף אותנו להתקשר זה לזה, דורש ומבקש לחבר את הלבבות, שיהיו פתוחים לכולם. זו מדרגת ההתפתחות הרוחנית שנועדנו אליה, והגיע הזמן לעלות אליה.
לא בכוח להיכנס בכל אחד ואחד, אלא בהדרגה לתת דוגמה טובה לכולם, של פתיחות, של קרבה, של שייכות. ואין מה לפחד להיפגע. הפחד הזה הוא ריק, שקרי. צריכים רק קצת לפתוח את העיניים, את הלב והאוזניים, להיות קצת יותר מוכנים לקשר עם הזולת, ואז גם הזולת יהיה מוכן לקשר כזה.
אנחנו צריכים לחייך זה לזה. בהתחלה זה קשה, לא בא טבעי, אבל צריכים ללמוד איך לחייך באמת, מבפנים. זה חשוב, כי חיוך מעיד על פתיחות של אדם לזולת, הוא מראש מראה שהיחס אליו הוא טוב. במקום הרבה מילים, חיוך פותח את הלב שלך לאחרים.
כל הכבוד, אלופה!❤❤❤❤
עדית רומנו, אחת הנשים משנות מציאות בישראל.
שאפו גדול,עדית
עדית רומנו תתחילי לדאוג קודם לילדים וילדות שמתאבדים כל יום בגלל חרם אחרי נעבור לפרות
הכל מתחיל מהיחס לבעלי חיים, תאמין לי...
@@nadavamrami1702 לא מאמינה
הדין פישרלי, זה שמישהו דואג למטרה אחת ומתמקד בה זה לא אומר שמטרה אחרת אינה חשובה לו. אנשים מתמקדים בעוולות שחשובות להם, וזה בסדר ולגיטימי- בעולם יש אינספור עוולות לא הגיוני שנטפל בכולם.
בגלל שהעלת את זה, מעניין עד כמה את דואגת לילדים שמתאבדים, אם את לא עושה דבר בנידון זה לא ממש צבוע?
עוד דבר, אולי הכי חשוב, יש הבדל גודל מאוד בין טבעונות לבין לעזור לילדים שמתאבדים בגלל חרמות, בזה שאת טבעונית את לא ״עוזרת״ לאף אחד, את פשוט לא פוגעת באף אחד. להיות טבעוני זה למעשה דומה ללא לגנוב, או לא לרצוח אדם, את לא עושה פעולה ״טובה״ את פשוט נמנעת מלעשות פעולה רעה. לעזור לחלש זה דבר טוב וחשוב ומבורך, אבל לפני שעוזרים לחלש צריך קודם להפסיק לפגוע ישירות בחלש.