"קבל רינת עמך" | עולת ראיה | הרב יהושע מגנס | ט"ו אייר תשפ"ד | ישיבת מרכז הרב

בחלקו הראשון של השיעור הרב עוסק בהקדמה לעניינו של ל"ג בעומר.
תמצית השיעור:
השגחה אלוקית בסדר הדורות התורני | גילוי אורו של רשב"י - תורת הסוד והיעלמותה | גילוי תורת מרן הרב והרצי"ה בדורות הגאולה | התגלות תורת הפנימיות בדורות האחרונים
שיעור זה הוא חלק מסדרת שיעורים בנושא תפילת "אנא בכח", על פי ביאורו של מרן הרב זצ"ל בסידור עולת ראיה.
לצפייה ביתר השיעורים:
• ביאור מרן הרב זצ"ל לתפ...
הרב פותח בהשגחה האלוקית הגדולה שבהשתלשלות ההיסטורית של הדורות בתורה הנגלית, ובמקביל בתורת הנסתר, ובזכות הגדולה שלנו שזכינו בגילוי תורת הסוד ובפרט בתורת מרן הרב קוק זצ"ל בדורנו.
במשפט השלישי "קבל רינת עמך", הרב עובר למידת הגבורה האלוקית. 'רנת עמך' - תפקידה של התפילה לגלות את הפנימיות הנשמתית של האדם, והיא עוברת ומתגלה דרך עולם הרגש ובפרט במוסיקה. והרנה הפרטית של האדם היא חלק מגילוי הנשמה הכלל ישראלית.
כמובן שזו מדרגה מאוד גבוהה, ולוקח זמן רב עד שמגיעים לשם, בינתיים עלינו להרבות בכוח התפילה. ובע"ה נזכה להגיע לידי כך. התפילה במשפט זה היא שהקב"ה יקבל את תפילתו של האדם שהיא חלק מהנשמה הכלל ישראלית. אולם להתעלות הרוחנית לעיתים מתלוות תופעות רוחניות שליליות, ולכן אנחנו תריכים את מידת הגבורה האלוקית שתגביל את התפרצותם של הכוחות השלילים.
בין השאר הרב מתייחס לשאלות:
מה מקומם של כוחות הרגש והמוזיקה בעבודת ה'?
למה אנחנו מתפללים כל ערב בקריאת שמע שעל המיטה על "בין בגלגול זה בין בגלגול אחר" בכל יום? לכאורה מספיק היה להתפלל פעם אחת על הגלגולים האחרים?
האם זה נורמלי שתוך כדי התעלות רוחנית מתעוררים אצל האדם כוחות שליליים?
מה תפקידה של מידת הגבורה בעבודתנו הרוחנית?
למה אנחנו מתלהבים כשאנחנו שרים?