מר שטרום. הומור זה כלי מצוין בשיח רעים בנושא פורים וכד'. הומור בשיח כואב יש בו כדי זלזול בנושא ובמנחה. איבדת את חוש הביקורת העצמית. למרות התנצלותך הרפוייה.
התייחסות לדברים שנאמרו עד הדקה החמישית : "...." ולכן , אסור לעולם להצביע ליוצאי ירך מפא"י . אם זו מפלגת העבודה הנוכחית או המופעים הקודמים בשמות השונים , יזכרו המפא"יניקים , גנבי הילדים האלה , לדיראון עולם .
לכבוד העו"ד רמי איך שמעלימים עין מהאמת (הכיבוש )בטח ולא להיות מופתע שיעלימו עין גם על ברשת ילדי תימן, במדינה הזואת מעולם לא יקירו באמת כי היא מרה . אלא רק אם זה עוזר לחברי הכיסאות
"אכן, אם נשים לבנו להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאד, בטוח אנכי שכל השאלות והספיקות הללו יתעלמו מן האופק ותביט אל מקומם ואינם. והיינו השאלה הזעומה הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו? כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית היסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק, למי אני מהנה? והן אמת שכבר נלאו חוקרי הדורות להרהר בזה, ואין צריך לומר בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה עצם השאלה בעינה עומדת בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחינו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו, להסחף בלי דעת בזרמי החיים, כדאתמול". (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות)
מר שטרום. הומור זה כלי מצוין בשיח רעים בנושא פורים וכד'. הומור בשיח כואב יש בו כדי זלזול בנושא ובמנחה. איבדת את חוש הביקורת העצמית. למרות התנצלותך הרפוייה.
אני נחטפתי לשלושה ימים. למזלי אחותי הגיעה מארהב ודרשה לשחרר אותי. ויצו ליד איכילוב צמוד לבית המשפט.
המנחה אינו מרגיש את הכאב לצערי.
ומה עם אילה שאפילו לא קברו אותם ואילה שעשו בהם ניסיונות.
התייחסות לדברים שנאמרו עד הדקה החמישית : "...." ולכן , אסור לעולם להצביע ליוצאי ירך מפא"י . אם זו מפלגת העבודה הנוכחית או המופעים הקודמים בשמות השונים , יזכרו המפא"יניקים , גנבי הילדים האלה , לדיראון עולם .
המראיין אינו ראוי לעסוק בנושא רגיש זה. מה ההבדל בין חטיפה לחטיפה. ?
איזה זכות הייתה להם לעסוק בילדים בלי רשותם של המשפחה.
אל תעייף את העורך דין
לכבוד העו"ד רמי איך שמעלימים עין מהאמת (הכיבוש )בטח ולא להיות מופתע שיעלימו עין גם על ברשת ילדי תימן, במדינה הזואת מעולם לא יקירו באמת כי היא מרה . אלא רק אם זה עוזר לחברי הכיסאות
אין שום כיבוש כי מי שכבש בארבעים ושמונה היא ירדן. מעולם לא הייתה יישות שנקראת "פלסטינים".
לאלה שלקחו ילדים נתנו להם אפשרות של "רישום מאוחר"ולכן המשפחות שינו את שמות הילדים ולא ניתן לאתר את האמא הביולוגית.
חרפה בושה לעם ישראל שנושא כואב זה נמשך שנים רבות שלא נדבר על היחס למשפחות במשך שנים.
אל תעשה טובה שאתה מוכן לקבל את הנושא.
"אכן, אם נשים לבנו להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאד, בטוח אנכי שכל השאלות והספיקות הללו יתעלמו מן האופק ותביט אל מקומם ואינם. והיינו השאלה הזעומה הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו? כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית היסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק, למי אני מהנה?
והן אמת שכבר נלאו חוקרי הדורות להרהר בזה, ואין צריך לומר בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה עצם השאלה בעינה עומדת בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחינו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו, להסחף בלי דעת בזרמי החיים, כדאתמול". (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות)
מה הסיפור שלך לאן הדרך מובילה?