הראשון לא פטר את הרחם. "כל פטר רחם לכל בשר...אך פדה תפדה" פטר רחם הוא הוולד הראשון שיצא מרחם אמו בדרך הטבעית (ולא בניתוח קיסרי). כאשר זהו בן זכר ששני הוריו ישראלים -חלה חובת הפדיון. פטר רחם אינו בהכרח חופף לבכור לנחלה -"ראשית אונו". למשל, לא יתכן שלאדם יהיה יותר מבן בכור אחד לירושה, אולם תיאורטית יתכן שיהיה לו יותר מפטר רחם אחד לכהונה, כגון שנשא בשנית אישה שטרם ילדה. מאידך, בכור הוא הבן הראשון, גם אם "בא אחר נפלים" (כי לא היה בר קיימא ואין לב אביו דווה עליו -בכורות,מ"ו,א; ב"ב,קי"א,ב) אבל הבא אחר נפלים אינו בכור לפדיון. הפלה ראשונה היא אחד המצבים בהם אין פדיון למרות התקיים כל התנאים. הפלה בעת הלידה הייתה שכיחה יותר בעבר, ולא לחינם היה הכהן הגדול מתפלל על-כך בתפילתו הקצרה לפני ולפנים ביוה"כ. כיום, ב"ה, יש אמצעים רפואיים המקטינים משמעותית את הסיכון. אולם עדיין, לא הכל בידינו. מצינו "לידות שקטות" ר"ל, שלא לדבר על הפלות בשלבים מוקדמים של ההיריון, שרק לחלקן הקטן יש הסבר רפואי. כאשר ההיריון הראשון מסתיים בהפלה מוקדמת, עלול להתעורר ספק אודות פדיון הבן שנולד לחיים ולשלום לאחר מכן. במשנה (בכורות ח,א) נקבע, שאם הייתה הפלה של "שפיר מרוקם", הבא אחריו אינו בכור לכהונה. ולהלכה: "המפלת שפיר מלא דם...והמפלת ליום ארבעים, הנולד אחר כל אלו בכור לפדיון" והוסיף הרמ"א: "וכל זמן שאין איבריו מרוקמים, אין פוטר הבא אחריו, ואפילו בזמן הזה סומכין על זה" (שו"ע,יו"ד,ש"ה,כ"ג). משמעות הדברים: אם ההפלה הראשונה אירעה עד ליום הארבעים להריון, או שהחומר הפתולוגי לא היה מרוקם (ואפילו היה גושי) -אינו פוטר, והבא אחריו חייב בפדיון לכל דבר. לֽמָה רמז הרמ"א באמרו שסומכים אפילו בזה"ז? המהרי"ק (קמ"ג, המקור לדברי הרמ"א) מציג שיטת אבחון קדומה, להניח את השפיר בספל מלא מים, ולהתבונן אם נצפה ריקום איברים. ומחדש מהרי"ק, שניתן לסמוך על האבחון, למרות שאין אנו בקיאים בצורת נפלים, ולחייב על פיו פדיון בברכה. לא כל הפוסקים הסכימו לדעתו, והיו שסברו שאין להסתמך על ממצא שאינו בראיה ברורה. בעידן האולטרא-סאונד, ניתן לצפות עוד לפני ההפלה בתוכן הרחם. רוב פוסקי זמננו נוטים להסתמך על אמינות הא.ס, ולכן כאשר ההפלה התרחשה לאחר היום הארבעים, אך בבדיקת א.ס. מקדמית לא נצפה דופק וראו שהעובר בגודל הקטן מארבעים יום, יתאפשר פדיון בברכה לאחר מכן. אכן יתכנו גם מקרים בהם ייעשה פדיון לחומרא, ללא ברכה, כמו בספק משמעות ממצאי הבדיקה. אם חלילה מתרחשת הפלה בהריון ראשון להורים שהפדיון רלוונטי עבורם, רצוי שישמרו את ממצאי הדיווח הרפואי להמשך בע"ה, וישאלו שאלת חכם בהגיע עת פקודה!
צדיק גוזר בורא עולם מקיים 🙏
הבבא סאלי רבי ישראל בן הרב מסעוד והרבנית עישה קודש קודשים זכותו יגן עלינו אמן!!!
אין על באבא סאלי זכותו תגן עלינו עמוד של עם ישראל 🙏
חזק וברוך תהיה כבודו
זכות רבנו הגדול הבבא סאלי זצ"ל תהיה מגן וצינה על עמנו.
בורא עולם זה כל העולם ואין עוד מלבדו
אמן ואמן
וואווו !
מרגשששש.
תודה רבהה כבוד הרב.
תזכו לברכה והצלחה בכל לטובה בע"ה.
אמן ואמן
וואו!!!!!!!!!!!!!
הצדיק הבבא סאלי זצוק״ל ,
יהי מליץ יושר על כל עם ישראל♥️
מרגש, רק לשמוע את השם בבא סאלי , לבכות מגעגוע
מרגש כוח הצדיקים האמיתיים זכותם תגן עלינו אמן
רק שאלה איך היה פדיון אם האישה הפילה??
אולי העובר שנפל היה פחות מ-40 יום ואז יש פדיון
ואוו איז ה סיפור מחזק 😢
אין פדיון הבן אחרי הפלה...
איך פדיון אחרי הפלה
בדיוק?
הראשון לא פטר את הרחם.
"כל פטר רחם לכל בשר...אך פדה תפדה"
פטר רחם הוא הוולד הראשון שיצא מרחם אמו בדרך הטבעית (ולא בניתוח קיסרי). כאשר זהו בן זכר ששני הוריו ישראלים -חלה חובת הפדיון. פטר רחם אינו בהכרח חופף לבכור לנחלה -"ראשית אונו". למשל, לא יתכן שלאדם יהיה יותר מבן בכור אחד לירושה, אולם תיאורטית יתכן שיהיה לו יותר מפטר רחם אחד לכהונה, כגון שנשא בשנית אישה שטרם ילדה. מאידך, בכור הוא הבן הראשון, גם אם "בא אחר נפלים" (כי לא היה בר קיימא ואין לב אביו דווה עליו -בכורות,מ"ו,א; ב"ב,קי"א,ב) אבל הבא אחר נפלים אינו בכור לפדיון. הפלה ראשונה היא אחד המצבים בהם אין פדיון למרות התקיים כל התנאים. הפלה בעת הלידה הייתה שכיחה יותר בעבר, ולא לחינם היה הכהן הגדול מתפלל על-כך בתפילתו הקצרה לפני ולפנים ביוה"כ. כיום, ב"ה, יש אמצעים רפואיים המקטינים משמעותית את הסיכון. אולם עדיין, לא הכל בידינו. מצינו "לידות שקטות" ר"ל, שלא לדבר על הפלות בשלבים מוקדמים של ההיריון, שרק לחלקן הקטן יש הסבר רפואי.
כאשר ההיריון הראשון מסתיים בהפלה מוקדמת, עלול להתעורר ספק אודות פדיון הבן שנולד לחיים ולשלום לאחר מכן. במשנה (בכורות ח,א) נקבע, שאם הייתה הפלה של "שפיר מרוקם", הבא אחריו אינו בכור לכהונה. ולהלכה: "המפלת שפיר מלא דם...והמפלת ליום ארבעים, הנולד אחר כל אלו בכור לפדיון" והוסיף הרמ"א: "וכל זמן שאין איבריו מרוקמים, אין פוטר הבא אחריו, ואפילו בזמן הזה סומכין על זה" (שו"ע,יו"ד,ש"ה,כ"ג). משמעות הדברים: אם ההפלה הראשונה אירעה עד ליום הארבעים להריון, או שהחומר הפתולוגי לא היה מרוקם (ואפילו היה גושי) -אינו פוטר, והבא אחריו חייב בפדיון לכל דבר.
לֽמָה רמז הרמ"א באמרו שסומכים אפילו בזה"ז? המהרי"ק (קמ"ג, המקור לדברי הרמ"א) מציג שיטת אבחון קדומה, להניח את השפיר בספל מלא מים, ולהתבונן אם נצפה ריקום איברים. ומחדש מהרי"ק, שניתן לסמוך על האבחון, למרות שאין אנו בקיאים בצורת נפלים, ולחייב על פיו פדיון בברכה. לא כל הפוסקים הסכימו לדעתו, והיו שסברו שאין להסתמך על ממצא שאינו בראיה ברורה.
בעידן האולטרא-סאונד, ניתן לצפות עוד לפני ההפלה בתוכן הרחם. רוב פוסקי זמננו נוטים להסתמך על אמינות הא.ס, ולכן כאשר ההפלה התרחשה לאחר היום הארבעים, אך בבדיקת א.ס. מקדמית לא נצפה דופק וראו שהעובר בגודל הקטן מארבעים יום, יתאפשר פדיון בברכה לאחר מכן. אכן יתכנו גם מקרים בהם ייעשה פדיון לחומרא, ללא ברכה, כמו בספק משמעות ממצאי הבדיקה. אם חלילה מתרחשת הפלה בהריון ראשון להורים שהפדיון רלוונטי עבורם, רצוי שישמרו את ממצאי הדיווח הרפואי להמשך בע"ה, וישאלו שאלת חכם בהגיע עת פקודה!
אולי העובר שנפל היה פחות מ-40 יום ואז יש פדיון