מחריד. יהי זכרם של חללינו הקדושים ברוך! זוכר את האסון הקשה הזה. חובה ביקור לכל ישראלי שאוהב את המדינה לבקר במקום ההנצחה. כבוד גדול ל73 הגיבורים! ינוחו כל משכבם בשלום.
הסיבות לאיבוד הרגשת קרבה במשפחה כהורים, הסיפוק הגדול ביותר שלנו הוא לראות שהילדים מסתדרים טוב ביניהם. אבל לחיים יש דינמיקה משלהם, וכיום בהרבה משפחות מורגש נתק בין אחים. מהן הסיבות לאיבוד הרגשת קרבה במשפחה? ניתוח מעמיק של מגמת ההתפתחות, בתוספת תרגילי קשר מעשיים. בהגדרה, תקשורת טובה בין אחים היא כזו שתהיה בה הרגשת משפחה, תמיכה, קשר עמוק, התחייבות הדדית גם בפני ההורים. אומנם מצד הטבע אין לנו אנשים קרובים יותר בעולם מאשר האחים שלנו, אבל דווקא במקום שבו יש קרבת דם רואים גם תחרות, דחייה, שנאה ובעיקר קנאה. וזה לא עניין של חינוך לא נכון, אלא שבשורש שלנו יש גם שנאה וגם אהבה. המורכבות הזו מגיעה מתוך המבנה הכללי של המציאות. בסופו של דבר כולנו בני אדם, והשם הזה מצביע על כך שיש לנו שורש משותף אחד. ואפילו שהשורש הזה רחוק מאיתנו, הוא גורם לכך שבכל התקשרות בין אדם לאדם, יש מקור פוטנציאלי לקרבה ולצדו גם מקור לשנאה. אם ניקח זאת בחשבון, נוכל לבנות מתוך השורש האחד אנושות חדשה, חברה חדשה, משפחה חדשה. בדורות הקודמים היה קשר חזק בין בני המשפחה, בין הורים וילדים, בין האחים, כי הסביבה הייתה יותר טבעית ופשוטה. כולם חיו סביב הבית, טיפלו יחד בגידולי השדה ובמשק החי. היה ברור שיש תלות הדדית לצורך קיומי-הישרדותי, שחייבים לייצר לעצמנו מזון, להתגונן מפני הגשמים, הרוחות וכדומה. היום איננו יוצאים יחד לטפל בעיזים ובתרנגולות, גם לא לעבוד בשטחים חקלאיים. אנחנו לא מרגישים תלויים האחד בשני, ולכן גם פחות קשורים ומחויבים זה לזה. וגם כשההורים אומרים: 'אתה צריך לדאוג לו, הוא אחיך!', אני לא מרגיש שהוא ממש קרוב לי. החברים שלי שאיתם אני מבלה את רוב זמני חשובים לי יותר. וכשאנחנו עוזבים את בית ההורים, הקשר המסוים שהיה בינינו בילדות מתרופף עוד יותר. כל אחד מקים משפחה משלו, לכל אחד טרדות ועיסוקים משלו, ואיש לא בטוח שהאחרים יעזרו לו בעת הצורך. אין מחויבות, אין התחייבות, אין קשר. מסמסים מזל טוב בימי הולדת, נפגשים באירועים, וזהו. וכאן חשוב להבין שאיבוד הרגשת קרבה במשפחה הוא תהליך טבעי. מדור לדור האגו של האדם מתפתח, וגורם לו להרגיש את עצמו כיחיד, כלא רוצה להיות תלוי באחרים. בלית ברירה הוא אולי נזקק לאנשים, אבל באמת, הוא לא רוצה בכך. הרצון האגואיסטי שמתפתח מרחיק את האדם מכולם. משום כך, אותה הרגשת קרבה ויראת כבוד שהייתה פעם מקודשת כמעט כלפי ההורים למשל, היום לגמרי משתנה. מכל שכן היחס לאחים ולאחיות. עם הבנת מגמת ההתפתחות ניגש אל חינוך הילדים. כהורים, מטרתנו ללמד את הילדים לעבוד נכון עם האגו, לקחת אותו בחשבון ככוח טבעי שפועל בנו ובאחרים, ולרתום את האנרגיה האגואיסטית לבניית תקשורת בין הילדים. לשם כך, עלינו להראות להם בכל דרך אפשרית, שעזרה הדדית יכולה לסייע להם מאוד בחיים, שהם ירוויחו אם יתחברו לאחים שלהם. צריכים לדבר על זה בבית, וגם להמציא תרגילים שיתנו לנו להרגיש את הפוטנציאל של ההדדיות, בכל מיני סיטואציות. תרגיל לדוגמה: נשב ביחד כל המשפחה, ונחליט על משחק משפחתי. היום, כולנו עוזרים לאחד האחים בכל דבר ועניין. כל מה שהוא צריך, אנחנו לשירותו, נשמח לעזור לו. ומחר נעבור לאח אחר, וכן הלאה. באופן כללי, בעידן האגו הגדול שבו אנחנו חיים, תקשורת בין אחים צריכה להתבסס על ההבנה שעד כמה שהטבע האגואיסטי מראה לנו התרחקות, בזה הוא בעצם מחייב אותנו לעסוק בהתקרבות. כך נוכל להפוך את האגו להיות עזר כנגדו. בכל פעם שהוא יגדל ויראה לנו באיזה ריחוק אנחנו מצויים, עבודתנו המשותפת תהיה למצוא את הדרך לכסות על המרחק הזה, להשלים אותו. תקשורת כזו בין אחים, תהיה שונה ומתקדמת יותר מהתקשורת שהייתה פעם באופן טבעי, כי היא תהיה מבוססת על שילוב הכרתי בין כוח מרחיק שלילי לבין כוח מחבר חיובי. תרגיל מעשי שיוכל לסייע בכך: בואו נשחק בשני הכוחות גם יחד. כל אחד ינסה לאתר את היחס האגואיסטי שלו, את הביקורת על האחרים ואת הדחייה, ויחד עם זאת להתעלות מעליהם לחפש דרכים להתקרב לאחרים, להפגין כלפיהם יחס טוב וחם, עד לרמה שהוא יעורר בהם אהבה. נעשה בינינו תחרות מיוחדת כזו, ומי שישקיע בה הכי הרבה מאמץ, הוא שיוכתר למנצח. בהצלחה!
המכתב של אבא של מושיקו.אלוהים..
איזה אדם גדול.אין מילים.
זכרונם לברכה. גיבורי ישראל.
זיכרונם לברכה !25 שנה אני בלעדייך אחי ,הכאב בלבי לא עובר ולא יעבור עד הסוף החיי .
Vgvv⅞kk🎉🎉mmmmf.n bv...mmmmf.n fmb ❤🎉can? כנתיץצוןל ט.A
התגובה של משפחת סבן פשוט מצמררת
יהי זכרם ברוך גיבורים שנפלו בטרם עט 🙏🏼🕯🙏🏼תנוחו בשלום שלא נדע עוד אסונות כאלה
כשחושבים על המושג אצילות שומעים את האבא השכול הזה: 10:03
יום קשה. נזכור ולא נשכח את הילגים של כולנו. כתבה עם עוצמה בגיוק כמו המקרא של אבא סבן.
תיבוק
כואב כמו סכין בלב זוכר את היום המקולל הזה
צמרמורת , אחד הזכרונות הכי שחורים שלי בהוויה הישראלית .
אמא שלי הייתה צלמת צבאית, שלחו אותה לצלם את מה שנשאר שם אך כשהגיעו כבר לא היה מה לצלם. יהיה זכרם ברוך.
מחריד.
יהי זכרם של חללינו הקדושים ברוך!
זוכר את האסון הקשה הזה.
חובה ביקור לכל ישראלי שאוהב את המדינה לבקר במקום ההנצחה.
כבוד גדול ל73 הגיבורים!
ינוחו כל משכבם בשלום.
מחריד .
יהי זיכרם ברוך .
כואב הלב 💔
איזו כתבה סוף סוף עשיתם משהו מועיל.
מהתאונה הזאת הצבא למד המון, אחד הדברים הבולטים הוא המרחק הרב שכיום צמד מסוקים טס יחדיו, אז היה נהוג לטוס צמוד. יהיה זכרם ברוך.
וואי איזה אנשים ואיזה מכתב מאבא של שיקו❤
טרגדיה נוראית שלא נדע עוד כאלו🙏😥
אח שלו: אתה כמו לירן חלצה אפור של הטוקבקיסטים פה!..
@@אוראלזר-ע2ת אחות שלו :את גם כותבת ומגיבה באתר מעריב ?
מזעזע - מיותר לציין. הכי עצוב שעד היום קורים פה אסונות!
יהי זכרם ברוך🕯🇮🇱
טובעת בדמעות...😢😢😢
קשה להיזכר שוב ,הייתי בסדיר בגדוד הנדסה חצי שנה לשחרור,מאה חיילים הוקפצו לשטח לנטרל תחמושת שהייתה שם,החיילים היו בשוק מהמראה המזעזע
צריף לבחור בגלעד אלפר, בעומר מואב, בירון זליכה, בשירלי פינטו ובביבי נתניהו
הסיבות לאיבוד הרגשת קרבה במשפחה
כהורים, הסיפוק הגדול ביותר שלנו הוא לראות שהילדים מסתדרים טוב ביניהם. אבל לחיים יש דינמיקה משלהם, וכיום בהרבה משפחות מורגש נתק בין אחים. מהן הסיבות לאיבוד הרגשת קרבה במשפחה? ניתוח מעמיק של מגמת ההתפתחות, בתוספת תרגילי קשר מעשיים.
בהגדרה, תקשורת טובה בין אחים היא כזו שתהיה בה הרגשת משפחה, תמיכה, קשר עמוק, התחייבות הדדית גם בפני ההורים.
אומנם מצד הטבע אין לנו אנשים קרובים יותר בעולם מאשר האחים שלנו, אבל דווקא במקום שבו יש קרבת דם רואים גם תחרות, דחייה, שנאה ובעיקר קנאה. וזה לא עניין של חינוך לא נכון, אלא שבשורש שלנו יש גם שנאה וגם אהבה. המורכבות הזו מגיעה מתוך המבנה הכללי של המציאות. בסופו של דבר כולנו בני אדם, והשם הזה מצביע על כך שיש לנו שורש משותף אחד. ואפילו שהשורש הזה רחוק מאיתנו, הוא גורם לכך שבכל התקשרות בין אדם לאדם, יש מקור פוטנציאלי לקרבה ולצדו גם מקור לשנאה. אם ניקח זאת בחשבון, נוכל לבנות מתוך השורש האחד אנושות חדשה, חברה חדשה, משפחה חדשה.
בדורות הקודמים היה קשר חזק בין בני המשפחה, בין הורים וילדים, בין האחים, כי הסביבה הייתה יותר טבעית ופשוטה. כולם חיו סביב הבית, טיפלו יחד בגידולי השדה ובמשק החי. היה ברור שיש תלות הדדית לצורך קיומי-הישרדותי, שחייבים לייצר לעצמנו מזון, להתגונן מפני הגשמים, הרוחות וכדומה. היום איננו יוצאים יחד לטפל בעיזים ובתרנגולות, גם לא לעבוד בשטחים חקלאיים. אנחנו לא מרגישים תלויים האחד בשני, ולכן גם פחות קשורים ומחויבים זה לזה. וגם כשההורים אומרים: 'אתה צריך לדאוג לו, הוא אחיך!', אני לא מרגיש שהוא ממש קרוב לי. החברים שלי שאיתם אני מבלה את רוב זמני חשובים לי יותר.
וכשאנחנו עוזבים את בית ההורים, הקשר המסוים שהיה בינינו בילדות מתרופף עוד יותר. כל אחד מקים משפחה משלו, לכל אחד טרדות ועיסוקים משלו, ואיש לא בטוח שהאחרים יעזרו לו בעת הצורך. אין מחויבות, אין התחייבות, אין קשר. מסמסים מזל טוב בימי הולדת, נפגשים באירועים, וזהו.
וכאן חשוב להבין שאיבוד הרגשת קרבה במשפחה הוא תהליך טבעי. מדור לדור האגו של האדם מתפתח, וגורם לו להרגיש את עצמו כיחיד, כלא רוצה להיות תלוי באחרים. בלית ברירה הוא אולי נזקק לאנשים, אבל באמת, הוא לא רוצה בכך. הרצון האגואיסטי שמתפתח מרחיק את האדם מכולם. משום כך, אותה הרגשת קרבה ויראת כבוד שהייתה פעם מקודשת כמעט כלפי ההורים למשל, היום לגמרי משתנה. מכל שכן היחס לאחים ולאחיות.
עם הבנת מגמת ההתפתחות ניגש אל חינוך הילדים. כהורים, מטרתנו ללמד את הילדים לעבוד נכון עם האגו, לקחת אותו בחשבון ככוח טבעי שפועל בנו ובאחרים, ולרתום את האנרגיה האגואיסטית לבניית תקשורת בין הילדים. לשם כך, עלינו להראות להם בכל דרך אפשרית, שעזרה הדדית יכולה לסייע להם מאוד בחיים, שהם ירוויחו אם יתחברו לאחים שלהם. צריכים לדבר על זה בבית, וגם להמציא תרגילים שיתנו לנו להרגיש את הפוטנציאל של ההדדיות, בכל מיני סיטואציות.
תרגיל לדוגמה: נשב ביחד כל המשפחה, ונחליט על משחק משפחתי. היום, כולנו עוזרים לאחד האחים בכל דבר ועניין. כל מה שהוא צריך, אנחנו לשירותו, נשמח לעזור לו. ומחר נעבור לאח אחר, וכן הלאה.
באופן כללי, בעידן האגו הגדול שבו אנחנו חיים, תקשורת בין אחים צריכה להתבסס על ההבנה שעד כמה שהטבע האגואיסטי מראה לנו התרחקות, בזה הוא בעצם מחייב אותנו לעסוק בהתקרבות. כך נוכל להפוך את האגו להיות עזר כנגדו. בכל פעם שהוא יגדל ויראה לנו באיזה ריחוק אנחנו מצויים, עבודתנו המשותפת תהיה למצוא את הדרך לכסות על המרחק הזה, להשלים אותו. תקשורת כזו בין אחים, תהיה שונה ומתקדמת יותר מהתקשורת שהייתה פעם באופן טבעי, כי היא תהיה מבוססת על שילוב הכרתי בין כוח מרחיק שלילי לבין כוח מחבר חיובי.
תרגיל מעשי שיוכל לסייע בכך: בואו נשחק בשני הכוחות גם יחד. כל אחד ינסה לאתר את היחס האגואיסטי שלו, את הביקורת על האחרים ואת הדחייה, ויחד עם זאת להתעלות מעליהם לחפש דרכים להתקרב לאחרים, להפגין כלפיהם יחס טוב וחם, עד לרמה שהוא יעורר בהם אהבה. נעשה בינינו תחרות מיוחדת כזו, ומי שישקיע בה הכי הרבה מאמץ, הוא שיוכתר למנצח.
בהצלחה!
אי אפשר לעכל אסון כזה
קורע את הלב
החייל בדקה 4:27 שמציץ לתוך הבית ממש דומה לחייל הנעדר גיא חבר. מעניין אם זה הוא. מישהו יכול לבדוק את זה?
נכון. ממש דומה לו. ייתכן וזה אכן הוא כי הוא נעדר מאוגוסט 1997 והאסון קרה בפברואר 1997....
@@angora34 מעניין אם שירת אז באזור או אם לקחו חלק בפינוי הנפגעים?
@@tzviki1234 שירת ברמת הגולן, די קרוב.
היה אחד שניצל למה לא דברים עליו
צריך לבטל את הרגולציה ולבטל את הקביעות כדי שהממשלה תסבסד גבינות ומוצרי חלב
נקרע הלב יהי זכרם ברןך🙏😢❤
בבית שנפל עליו היו אנשים?
האלה היו בתי הארחה
עכשיו הגיבורים של הכתבות הם הצלמים ? ... עוד דוגמה לתקשורת שמרוכזת בעצמה. הנושא כואב ואתם מוסיפים דרמות מיותרות. עשיתם מזה פורנו של אסונות. די מביש
איפה אמרו שהם הגיבורים
אין פה עניין של גיבורים. תקשיב טוב למה שאבא של מושיקו כתב והקריא וכולנו כואהים, כואבים עד חנק. יהי ביכרם ברוך.
אין פה גיבורים.
זה עוד סיפור שהיה ויהיה שזור באסון הנוראי הזה.