วีดีโอ

איך ניתן לקבל תיפול כזה

כיף.

ממחקרים התגלה וגם עשו כתבה על כך שאדם דתי בעל אמונה הוא המאושר באדם . וההוכחה לכך : שהם חיים בפשטות ללא רמת חיים גבוהה אבל האושר והשמחה האמיתית נמצאים ברמה גבוהה וזה מעורר התפעלות. ספורט על פי הרמב"ם אמנם עוזר מאד אבל הוא עדיין לא מגיע לרוגע ולדרגת האושר , הרוגע הפנימי שהאמונה בבורא עושה ( גם בלי ספורט ) מכירה אנשים רוחניים ומאמינים חזק בבורא שלא עושים פעילות גופנית אינטנסיבית ולא קבועה .... והאושר והרוגע הפנימי בשמים ❤❤ וזה בדוק

פרופסור יורם יובל . אני מעריצה שלך מזה שנים רבות אבל מאכזב שאתה לא משחרר לקהל הרצאות חדשות , קשה לי לצפות בהרצאות שלך מלפני שנים זה משעמם ואולי גם לא רלוונטי . אשמח מאד לשמוע דברים חדשים . אולי כדאי שתתראיין בפודקאסטים ולא חסרים כאלה . תודה 😊

לא מעניין..חשבתי אשמע אך למנוע בעיה זכרון

לקחת 5 קלונקס 2 מיליגרם עם כמה כוסות יין והולכים לישון

אושר = נעימות במחשבה❕🙏❤️

תודה ענקית מכל הלב נאמר שאפשר לקבל את המצגת למייל

פרופ'יורם יובל, תודה לך זה היה מרתק.❤

כל הכבוד אך לגבי הקטע של פגיעות מיניות שהפרופסור טוען שאיך היא התלבשה שהיא לא אשמה . לדעתי יש להנ"ל שהתלבש/ה בצורה חושפנית תרומה או זרז לפוגע פוטנציאלי כדי לזרזו לפגוע דווקא בכאלו כי הוא / היא הדגישה את המקומות שגורמים למשיכה מינית אצל רוב ככל בני האדם ולכן לדעתי א"א להוריד מעליה / יו את כל האחריות ואדגיש שגם לי ברור שהאשם העיקרי הוא כמובן הפוגע על שלא עצר בעד יצרו

איך הבשר להגעה אליך

הוא לא רוצה כלום ניסיתי

Scialon fratello israelita che ascen ti benedica grandemente ora e in eterno gloria eterna ad ascen gloria eterna al messia nei secoli dei secoli senza fine amen alleluyia

פרופ' ליבוביץ, אחד על אחד 4 שעות, פעמיים בשבוע. Sound good.

בזכות התורה ובורא עולם ניצל סבך הצדיק שמתהפך בגיהנום בגלל כפירת נכדוו הפסיכי אטר הנוצרי😢 שנפל רחוק מהעץ😢 פרוטסטנטי😢

אולי יש לך ידע אולי כושר הבנה והבעה אבל דעת ברור שאין לך!! מבין את ההבדל? בלתי נסבל!

זבל !!!

עם כל הכבוד לפרופ יובל ויש הרבה כבוד והערכה. את העובדות בייני לבין עצמי אני חווה. מגיל 10 חלמתי והחלומות שלי הפחידו אותי . כי היו מנבאים מוות ואת שקרה לא הזמנתי. היו גם חלומות טובים שהתגשמו. חלמתי עד המלחמה לעיתים רחוקות . כיום אין שינה בשקט 😢😢😢

אנשים אוהבים לשמוע אותך ץמיד כל הרצאה היא טובה מהדרת

😊

קשקשן גדול . פה לא המקום לדיון הזה .גם לא באיזה תוכנית ששם מי לא ירים ביד ? די נו.

מדהים !

יש הקלטה של ובינר שעשיתם בנוגע לילדים , נוער , לימודים , שגרה בלחימה ?

זה לא שחור או לבן יורם

לפעמים את בטראומה והמטפלים הלא נכונים רק הזיקו לי אישית כמו שבספר זה שהיה כאן קודם שעוד לא קראתי אבל הבנתי שבצורה מלאכותית משקמים עם זיכרונות מעבר גם לי זה קרה חזרתי למקצוע שאהבתי מדריכת כושר גופני למרות הלעג הסביבתי ויתרת על הכל הטיולים המשפחתיים לאילת רק כדי להיות בתפאורה של חיים בריאים מנטלית חזרת לריקוד שאהבתי,חזרתי לטיולים בארץ שמאוד בזכות הקשר שיצרתי עם עמותת אתגרים שנתנו להבין שאיני נכה כמו שהחברה עשתה ממני. אז כל האמיצים עוזבים וכל מי שצעק שותק כולל העורך דין שפרסיה קורא חולת נפש ,לדעתי ביזת את כבוד בית המשפט ולא יצאת הגאון של הכיתה נהפכו אולי שוטה הכפר אבל אנחנו כבר מאחרי זה פשוט אני שונאת שעושים ממני מטומטמת כשאני לא . אני אתגאה רק במי שאני באמת כי מעדיפה להצניע את יופיי ולהמשיך לחייך . ולא בפוזות של כאלה שמקנאים בהצלחתי והיו כאלה במהלך השנים האחרונות מבלי להזכיר שמות . לא ביישת אותי אני כבר לא נעלבת מהשפלות ,עובדה שבמשפט החוזר כבר לא הייתי כזו נראה לך החלמתי אחרי המפגש עם המאבחנת שראתה את הטוב שבי??? ,במובן מסוים המשכתי את החיים מהיכן שהם נגדעו בעקבות הטראומה ,לי זה היה טוב ומכיל ולא בילבולי המוח של המטפלים שחשבו שתומכים רגשית שלדעתי זה ההפך ,שאלה של השקפה

תודה על ההרצאה המעניינת

טלי , השיר שלך על הטביעה כ"כ מרגש.. אמיתי .. ומדוייק .. תודה רבה לך !!!

תודה רבה רבה !!!!!!!!!!!!!!!!!! עזר לנו מאוד........................

אושר למסירה דיכאונות, התמכרויות, גירושין - זה הכול מחוסר אושר. לסבא ולסבתא שלנו היו חיים קשים יותר מבחינה חומרית, אבל נראה שהם הרגישו יותר טוב. מה קרה לנו בעידן השפע? מה יוכל להוסיף צבע לאפור של החיים? עד לפני כמה עשרות שנים הדלתות היו פתוחות, אנשים היו נכנסים חופשי לשכנים, בסופי שבוע היו פותחים שולחן שכונתי וכל אחד היה מביא משהו טעים. הפרנסה הייתה דחוקה, אבל האווירה הייתה משפחתית. אחר כך האגו התפתח, בכמות ובאיכות. כתוצאה מכך היחס לכל מיני דברים השתנה. אגו גדול יותר רואה דברים אחרת, ופתאום כבר לא בא לי לשבת אתכם לקפה. נוח לי יותר בפינה שלי, מול הפלזמה על חצי קיר. אמנם אין לנו מערכת בקרה שמראה בכמה גדל האגו שלנו מאתמול להיום, אבל זהו בדיוק הגורם הפנימי שמחולל בנו כל מיני שינויים. האגו גדל, ההסתכלות משתנה, הערכים אחרים. מכאן בא הצורך להשוות את עצמנו לאחרים. כמה יש לנו, כמה יש להם, איך נעשה שלא יהיה לנו פחות כי אז אנחנו סובלים. אז נעבוד קשה יותר, ונתאמץ מאוד להגדיל רווחים. נוכיח לכולם מה אנחנו שווים. עידן התחרות, וכולם רצים. ואם בעבר אדם המשיך מכוח האינרציה באותו מקצוע של אביו, וכל דאגתו הייתה לכך שהאישה והילדים יהיו בריאים, בתקופתנו לא מרגישים בנוח בלי שכל יום מתקדמים. כאילו משהו בוער לנו בפנים, לא נותן מנוח אפילו לכמה רגעים. מקרר מלא באוכל? חשבון בנק? קופת חולים? פנסיה? ביטוח סיעודי? לפני מאה או מאתיים שנה מישהו חלם על כאלה דברים? אז פיתחנו מערכות נפלאות, אבל אין לאנשים סיפוק מהחיים. אין שמחה. אין אושר. וזה נכון לכל שכבות האוכלוסייה, גם לגדולי העשירים. עוד טיול בחו"ל, עוד חופשה, להחליף רכב, להחליף דירה. פעם דברים כאלה הביאו ריגושים גדולים, היום תוך זמן קצר נעלמת ההנאה. אפילו ילד חדש שנולד במשפחה לא מעורר את העניין שבעבר היה. מין ענן של אטימות השתלט על כל האווירה. אז נכנסו אל חיינו תרופות ההרגעה. בתוך המועקה הפנימית שהולכת וגדלה, קשה לחיות בלי משהו שיחזיק אותך. תוך מספר שנים, צופים המומחים, טכנולוגיות חדישות יחליפו אנשים בהרבה מאוד מקצועות, ורוב אוכלוסיית העולם לא תהיה נחוצה בשוק העבודה. אם יהיה לנו שכל לחלק נכון את המשאבים, נוכל להבטיח לכל אדם את כל צרכי הקיום בקלות רבה. אבל זה רק יחדד את שאלת האושר. מאיפה נביא אושר? חיוך? שמחה? אז חשבנו שהתרבות והאומנות ימלאו את החלל. יצירות, סרטים, סדרות. כלי תקשורת, רשתות חברתיות, פיתוחים והמצאות. והכול חולף, עובר ושב, ושום דבר לא ממלא את האדם כך שיוכל לומר: טוב לי. אני נהנה. אני מאושר. ורק המונדיאל נשאר. אנשים משוטטים מפינה לפינה, מחפשים משהו שיעשה טוב על הנשמה. את כל כדור הארץ כבר הפכנו, ואין בנמצא. וכבר בגיל צעיר ילדים מרגישים שחבל על כל הריצה. הם רואים את מהלך החיים לעומק, ולא מבינים מה הטעם. וקשישים מרגישים שדי, הבדידות איומה. בשביל מה לחיות כל כך הרבה? וכאן צריך להבין שכל התהליך הזה שאנחנו חווים, הוא פועל יוצא מכך שהאגו שלנו הגיע לדרגת התפתחות חדשה. הוא דורש מילויים יותר איכותיים. כסף, מעמד, הישגים חומריים, כבר לא מספיקים. בדרגה זו, כל המילויים שאפשר להשיג באופן אישי כבר לא יעניקו לאדם הרגשה של סיפוק פנימי. לאט לאט נגלה שהדרך היחידה להתמלא, היא רק אם אנחנו ממלאים זה את זה. ההתקשרות החדשה לאחרים תביא אל החיים שלנו חום וקשר הדדי, ותיתן הרגשה כמו שהיינו על הידיים של אימא כשהיינו קטנים. עטופים, מוגנים, אהובים. ואז גם נבין שהתפרקות התא המשפחתי של זמנינו, היא רק שלב מקדים לבניית קשר משפחתי כלל-חברתי. הרגש המשפחתי יוביל אותנו לדאוג אחד לשני, וזה יהיה המפתח להתמודדות עם כל הקשיים. בעם שלנו, אם נסגור את הפינה, טמונות כל ההכנות לזה, ולכן אנחנו נדרשים להוביל את המהפכה התפיסתית הבאה. בעולם מקושר, שבו כולם באותה סירה, האושר תלוי בכך שנלמד לתפקד כמו משפחה טובה. שיהיה לנו בהצלחה!

אושר למסירה דיכאונות, התמכרויות, גירושין - זה הכול מחוסר אושר. לסבא ולסבתא שלנו היו חיים קשים יותר מבחינה חומרית, אבל נראה שהם הרגישו יותר טוב. מה קרה לנו בעידן השפע? מה יוכל להוסיף צבע לאפור של החיים? עד לפני כמה עשרות שנים הדלתות היו פתוחות, אנשים היו נכנסים חופשי לשכנים, בסופי שבוע היו פותחים שולחן שכונתי וכל אחד היה מביא משהו טעים. הפרנסה הייתה דחוקה, אבל האווירה הייתה משפחתית. אחר כך האגו התפתח, בכמות ובאיכות. כתוצאה מכך היחס לכל מיני דברים השתנה. אגו גדול יותר רואה דברים אחרת, ופתאום כבר לא בא לי לשבת אתכם לקפה. נוח לי יותר בפינה שלי, מול הפלזמה על חצי קיר. אמנם אין לנו מערכת בקרה שמראה בכמה גדל האגו שלנו מאתמול להיום, אבל זהו בדיוק הגורם הפנימי שמחולל בנו כל מיני שינויים. האגו גדל, ההסתכלות משתנה, הערכים אחרים. מכאן בא הצורך להשוות את עצמנו לאחרים. כמה יש לנו, כמה יש להם, איך נעשה שלא יהיה לנו פחות כי אז אנחנו סובלים. אז נעבוד קשה יותר, ונתאמץ מאוד להגדיל רווחים. נוכיח לכולם מה אנחנו שווים. עידן התחרות, וכולם רצים. ואם בעבר אדם המשיך מכוח האינרציה באותו מקצוע של אביו, וכל דאגתו הייתה לכך שהאישה והילדים יהיו בריאים, בתקופתנו לא מרגישים בנוח בלי שכל יום מתקדמים. כאילו משהו בוער לנו בפנים, לא נותן מנוח אפילו לכמה רגעים. מקרר מלא באוכל? חשבון בנק? קופת חולים? פנסיה? ביטוח סיעודי? לפני מאה או מאתיים שנה מישהו חלם על כאלה דברים? אז פיתחנו מערכות נפלאות, אבל אין לאנשים סיפוק מהחיים. אין שמחה. אין אושר. וזה נכון לכל שכבות האוכלוסייה, גם לגדולי העשירים. עוד טיול בחו"ל, עוד חופשה, להחליף רכב, להחליף דירה. פעם דברים כאלה הביאו ריגושים גדולים, היום תוך זמן קצר נעלמת ההנאה. אפילו ילד חדש שנולד במשפחה לא מעורר את העניין שבעבר היה. מין ענן של אטימות השתלט על כל האווירה. אז נכנסו אל חיינו תרופות ההרגעה. בתוך המועקה הפנימית שהולכת וגדלה, קשה לחיות בלי משהו שיחזיק אותך. תוך מספר שנים, צופים המומחים, טכנולוגיות חדישות יחליפו אנשים בהרבה מאוד מקצועות, ורוב אוכלוסיית העולם לא תהיה נחוצה בשוק העבודה. אם יהיה לנו שכל לחלק נכון את המשאבים, נוכל להבטיח לכל אדם את כל צרכי הקיום בקלות רבה. אבל זה רק יחדד את שאלת האושר. מאיפה נביא אושר? חיוך? שמחה? אז חשבנו שהתרבות והאומנות ימלאו את החלל. יצירות, סרטים, סדרות. כלי תקשורת, רשתות חברתיות, פיתוחים והמצאות. והכול חולף, עובר ושב, ושום דבר לא ממלא את האדם כך שיוכל לומר: טוב לי. אני נהנה. אני מאושר. ורק המונדיאל נשאר. אנשים משוטטים מפינה לפינה, מחפשים משהו שיעשה טוב על הנשמה. את כל כדור הארץ כבר הפכנו, ואין בנמצא. וכבר בגיל צעיר ילדים מרגישים שחבל על כל הריצה. הם רואים את מהלך החיים לעומק, ולא מבינים מה הטעם. וקשישים מרגישים שדי, הבדידות איומה. בשביל מה לחיות כל כך הרבה? וכאן צריך להבין שכל התהליך הזה שאנחנו חווים, הוא פועל יוצא מכך שהאגו שלנו הגיע לדרגת התפתחות חדשה. הוא דורש מילויים יותר איכותיים. כסף, מעמד, הישגים חומריים, כבר לא מספיקים. בדרגה זו, כל המילויים שאפשר להשיג באופן אישי כבר לא יעניקו לאדם הרגשה של סיפוק פנימי. לאט לאט נגלה שהדרך היחידה להתמלא, היא רק אם אנחנו ממלאים זה את זה. ההתקשרות החדשה לאחרים תביא אל החיים שלנו חום וקשר הדדי, ותיתן הרגשה כמו שהיינו על הידיים של אימא כשהיינו קטנים. עטופים, מוגנים, אהובים. ואז גם נבין שהתפרקות התא המשפחתי של זמנינו, היא רק שלב מקדים לבניית קשר משפחתי כלל-חברתי. הרגש המשפחתי יוביל אותנו לדאוג אחד לשני, וזה יהיה המפתח להתמודדות עם כל הקשיים. בעם שלנו, אם נסגור את הפינה, טמונות כל ההכנות לזה, ולכן אנחנו נדרשים להוביל את המהפכה התפיסתית הבאה. בעולם מקושר, שבו כולם באותה סירה, האושר תלוי בכך שנלמד לתפקד כמו משפחה טובה. שיהיה לנו בהצלחה!

למה רובם טראומתיים היום? 😢

על ההתלוצצות עם אנשים מודים שהם חתמו ביטוח לאומי ממניע אישי מה זה עוזר בחיים ללבן טראומות ,ב2009 היה אמור להיות הגנה דרך לה"ב ומרת כהן שכחה אותנו בבית ,מנצלים מאוד את סיפור לידת רוול ,הם אוסרים אותי לרצות את רצונן

מי שניסה לענות בכנות על השאלה: האם אתה מאושר או לא. הסתכל על עצמו בנקודת הזמן הנוכחית. איך הוא. מרגיש. (לפחות ככה אני בדקתי וגיליתי שכן). אני לא חושבת שאושר קשור רק למשמעות. האמונה היא מרכיב מאד לא פחות חשוב ביצירת אושר. להיות אבא טוב יש לזה משמעות כי אתה ממלא איזשהי פונקציה בצורה הץטובה אבל אם אתה אבא טוב על חשבונם של אנשים אחריים איזו משמעות יש לזה? האם יש פה משמעות?. הטענה שלי שכשמגדירים את מושג המשמעות אי אפשר להתעלם מהמושג אמונה או לפחות מהקשר שיש לאדם לכל החברה כולה ולא רק לפרט או לקבוצה קטנה של אנשים.

פסיכולוג בגרוש!! מה שעשה אותו מאושר זה המחמאות שהרעיפה עליו אופירה בתוכניתה עם ברקוביץ!! נראה כל כך עלוב! כמו ילד קטן שקבל מחמאה!! עוד מאחת מאופירה!!!

פסיכולוג בגרוש!! האיש שהתארח אצל אופירה וברקוביץ והעיניים שלו נצצו מהמחמאות שהרעיפה עליו אופירה!! כמה הוא נראה עלוב!!!

שטות. החם שלי למד שפה, אכל בריא, רץ קלימטרים כל יום במשך כל החיים, לא שתה אלכוהול, לא עישן אבל בגיל 90 חלה בדמנציה ונפתר בגל 93

חמודים אתן לכם שיעור בצניעות פרטיות ורייטינג.תתאמו טור

מעניין. אבל יש לי ספקות אם האנלוגיה של המוח כשריר שאפשר לאמן אותו באמת נכונה.

חזק

צ

קטאמין ציפרולקס לרגטיל ווליום קסנקס וכו וכו וכו לדעתי שטויות במיץ עגבניות כל שני וחמישי יוצאת תרופה חדשה כולם מלאי תישבחות ומהללים כעבור שנה סברת הקרס

אשמח להרצאת המשך בנושא סוגי זיכרון - ויזואלי או שמיעתי. יש אנשים שלא זוכרים טוב פנים, אבל זוכרים היטב שמות , ויש דוגמאות רבות נוספות להבדל בין זיכרון חזותי לזיכרון של מילים ....

תודה

האגדה מספרת שהיו לו הרבה דוקטורטים. בסוף מתברר שבקושי יש לו אחד, שגם אותו בקושי קיבל..

פששש הבחור גאון ממש ממש אהבתי

Excellent

תסדר לי 5 מיליון שקל ואני אהיה מאושר

טוב ותשמע טוב כשצריך להתמודד עם יוקר המחייה מיסים משכנתא שכירות אתה ממש לא נהיה מאושר אני מתאר לעצמי שאתם כבר מסודרים מבחינה כלכלית תדבר כשתצטרך ללכת לסופר ולפחד איך לסיים את החודש

אחת השיחות המרתקות ששמעתי ויחד עם זה המפחידות ,אני שומעת את השיחה אחרי 3 שנים וזה רלוונטי אפילו יותר כשרואים מה קרה בדיעבד ,כמה חבל שזה לא מופץ יותר היום אני את שלי יעשה תודה אליכם 🙏

כשאנחנו רואים את האהובים שלנו בטוחים ומאושרים. יד רוחצת יד