วีดีโอ

עצבות של הפקרות....

אחלה יניב, בחור מותק

Хлор на штаны повестью

צודק. גם מרגישה שאני חשופה על אמת להרבה חברות כבר מתוך המשפחה. ולא ברורה הבהלה משמחה היהודית או להיות חשוף לדתיים ולתפילות שלהם. כואב ושורףף בלב הניתוק הזה.

你好！Eyal。我是一位来自中国的妈妈maomao。我想买你的所有的书，已经找了好久了。无法获得你的联系方式，也不知道哪个平台可以把你的书寄到中国。请留下可以找到你的方式或者适合中国区域购买书的平台。谢谢！

ולמה אין לזה 9.558 מיליון (2022) צפיות???

מה קרה מאז? איך אפשר לתרום שישתפר... מה יהיה על הדור הבא. גם עליו נתלונן מבלי לקחת אחריות ולתקן? מתסכל

אהבתי 😂

שתזכה למצוות ואריכות ימים

כל המשפחות דומות זו לזו בכך שהאומללות אומללות על פי דרכן וכך גם המאושרות-על פי דרכן

תודה רבה איש יקר, למדתי כל כך הרבה, תבורך🙏🏻🙏🏻🙏🏻

תודה רבה !!!!!!!!!!!

היי אייל אני דולב בן 11 ,איך אני יכול לפנות אליך ? האם יש לך איזה gmail שאפשר לפנות דרכו אליך ? (אני רוצה לצרף אותך לארגון החברתי שהקמתי)

אשמח לדעת איזה בתי ספר מתנהלים לפי המודל שהצגת

אנחנו לא סקנדינביה חביבי. יש דברים שאתה אומר שיעבדו ויש דברים שממש לא.

צודק כל הכבוד! אבל גם עודף דמוקרטיה קורסת

העברת את זה מאוד מעניין חייב להגיד, בהצלחה עם הספר החדש

נפלא!

מ ד ו י ק👍

אייל דורון, מאוד נהניתי מההרצאה שלך על אושר ויצירתיות.

תענוג לשמוע את הערוץ שלך פרקטי ומועיל

התענוג האולטימטיבי מדענים גילו שנמלה שנחשפת לחום במהלך פעילות עם נמלים אחרות מתנהגת כאילו היא לא מרגישה זאת. היא ממשיכה בהתנהלות הרגילה עם כל הנמלים האחרות ומשנה את כיוון התנועה שלה רק כשכל שאר הנמלים עושות זאת. הדבר נכון גם לגבי להקות דגים ולהקות ציפורים כמו זרזירים למשל. הם אינם הולכים זה אחר זה, אלא נעים כאילו הם אורגניזם אחד המורכב מאינספור יחידים. אינני יודע אם הם עושים זאת על ידי שחרור הורמונים או על ידי משהו אחר, אבל התוצאה היא שבתנועתם הם לגמרי מסונכרנים זה עם זה. בני אדם אינם יכולים להרגיש כך. נשללה מהם היכולת להתמזג לחלוטין בקבוצה. אנחנו נותנים עדיפות לאינדיבידואליות שלנו על פני שאר חברי הקבוצה, ולכן איננו יכולים להתחבר למוח הקולקטיבי כמו זרזירים ולהקות דגים. מאחר שאיננו מסוגלים לחוש את המוח הקולקטיבי נמנעת מאיתנו הבנת ותפיסת המציאות הקולקטיבית. זה כאילו אנחנו חיים בעולם שבו איננו יכולים לראות מעבר לאף שלנו. עם זאת, דווקא בגלל שאנחנו לא נולדים עם תפיסה קולקטיבית, אנחנו נשיג הרבה יותר כשנפתח את התפיסה הזו. לא רק שנשיג את המוח הקולקטיבי, אלא גם את המחשבה שמאחורי התפתחותו, את ההבדל בין המצב שבו יש לנו מוח קולקטיבי לבין המצב שאין לנו אותו. ברגע שאנחנו משיגים את התודעה הקולקטיבית אנחנו מגלים סוג חדש לגמרי של תענוג, התענוג האולטימטיבי. בסוג כזה של תענוג אנחנו משתוקקים להרגיש לא את עצמנו, אלא את הקיום הקולקטיבי שלנו, את האחדות שלנו. זו לא דחייה של העצמי, אלא תוספת של עצמי חדש שמורכב ושייך לכל הקיים במציאות. האני המקורי שלנו ממשיך להתקיים ומתווסף אני כולל חדש. כשזה קורה אנחנו מבינים את המשמעות האמיתית של אהבה ומדוע כולם משתוקקים אליה. באהבה הזאת אנחנו מרגישים בה בעת את האני הנפרד שלנו וגם את המאמצים של כולם להתעלות מעל הנפרדות של עצמם והרצון להתאחד עם האחרים באהבה. במצב המתקדם הזה האגואיזם שלנו מנסה כל העת להבחין בין מצב של שנאה ופירוד לבין מצב של אהבה וחיבור. ככל שהאגו של האדם גדול יותר, כך שמחת האהבה גדולה יותר כי אגו גדול יותר דורש אהבה גדולה יותר כדי להתגבר עליו. בסופו של התהליך, האדם מרגיש באופן דואלי הן את האנוכיות הגמורה של האגו והן את האהבה האבסולוטית שקיימת בתודעה הקולקטיבית. מה שדגים וציפורים מרגישים באופן אינסטינקטיבי אנחנו יכולים להרגיש רק ברגע שאנחנו מפתחים אהבה לכל חלקיק שבבריאה. האהבה האולטימטיבית הזו מביאה עימה את התענוג האולטימטיבי. האהבה האולטימטיבית שכולנו משתוקקים להרגיש היא לא שיאהבו אותנו באופן מוחלט, אלא להרגיש אהבה חלוטה לאחרים. כשאנחנו חווים זאת, אנחנו מגלים שכל המציאות קשורה בין חלקיה באהבה חלוטה.

התענוג האולטימטיבי מדענים גילו שנמלה שנחשפת לחום במהלך פעילות עם נמלים אחרות מתנהגת כאילו היא לא מרגישה זאת. היא ממשיכה בהתנהלות הרגילה עם כל הנמלים האחרות ומשנה את כיוון התנועה שלה רק כשכל שאר הנמלים עושות זאת. הדבר נכון גם לגבי להקות דגים ולהקות ציפורים כמו זרזירים למשל. הם אינם הולכים זה אחר זה, אלא נעים כאילו הם אורגניזם אחד המורכב מאינספור יחידים. אינני יודע אם הם עושים זאת על ידי שחרור הורמונים או על ידי משהו אחר, אבל התוצאה היא שבתנועתם הם לגמרי מסונכרנים זה עם זה. בני אדם אינם יכולים להרגיש כך. נשללה מהם היכולת להתמזג לחלוטין בקבוצה. אנחנו נותנים עדיפות לאינדיבידואליות שלנו על פני שאר חברי הקבוצה, ולכן איננו יכולים להתחבר למוח הקולקטיבי כמו זרזירים ולהקות דגים. מאחר שאיננו מסוגלים לחוש את המוח הקולקטיבי נמנעת מאיתנו הבנת ותפיסת המציאות הקולקטיבית. זה כאילו אנחנו חיים בעולם שבו איננו יכולים לראות מעבר לאף שלנו. עם זאת, דווקא בגלל שאנחנו לא נולדים עם תפיסה קולקטיבית, אנחנו נשיג הרבה יותר כשנפתח את התפיסה הזו. לא רק שנשיג את המוח הקולקטיבי, אלא גם את המחשבה שמאחורי התפתחותו, את ההבדל בין המצב שבו יש לנו מוח קולקטיבי לבין המצב שאין לנו אותו. ברגע שאנחנו משיגים את התודעה הקולקטיבית אנחנו מגלים סוג חדש לגמרי של תענוג, התענוג האולטימטיבי. בסוג כזה של תענוג אנחנו משתוקקים להרגיש לא את עצמנו, אלא את הקיום הקולקטיבי שלנו, את האחדות שלנו. זו לא דחייה של העצמי, אלא תוספת של עצמי חדש שמורכב ושייך לכל הקיים במציאות. האני המקורי שלנו ממשיך להתקיים ומתווסף אני כולל חדש. כשזה קורה אנחנו מבינים את המשמעות האמיתית של אהבה ומדוע כולם משתוקקים אליה. באהבה הזאת אנחנו מרגישים בה בעת את האני הנפרד שלנו וגם את המאמצים של כולם להתעלות מעל הנפרדות של עצמם והרצון להתאחד עם האחרים באהבה. במצב המתקדם הזה האגואיזם שלנו מנסה כל העת להבחין בין מצב של שנאה ופירוד לבין מצב של אהבה וחיבור. ככל שהאגו של האדם גדול יותר, כך שמחת האהבה גדולה יותר כי אגו גדול יותר דורש אהבה גדולה יותר כדי להתגבר עליו. בסופו של התהליך, האדם מרגיש באופן דואלי הן את האנוכיות הגמורה של האגו והן את האהבה האבסולוטית שקיימת בתודעה הקולקטיבית. מה שדגים וציפורים מרגישים באופן אינסטינקטיבי אנחנו יכולים להרגיש רק ברגע שאנחנו מפתחים אהבה לכל חלקיק שבבריאה. האהבה האולטימטיבית הזו מביאה עימה את התענוג האולטימטיבי. האהבה האולטימטיבית שכולנו משתוקקים להרגיש היא לא שיאהבו אותנו באופן מוחלט, אלא להרגיש אהבה חלוטה לאחרים. כשאנחנו חווים זאת, אנחנו מגלים שכל המציאות קשורה בין חלקיה באהבה חלוטה.

נהדר

הוא נראה תמים אבל גועל נפש איך שהוא מתייחס לילדים

th-cam.com/video/FGdfEU2cWLc/w-d-xo.html

מצטרפת לכל מילה ומיישמת בפועל....נהדרר