אפונה וגזר ישבו במקרר. ויחד עם בטטה התחילו לקטר. קר לי ברגליים. תדליק את המנורה בקיר. כי חושך מצריים. אז בואו נשיר. תנו לגדול בשקט. בערוגה בכפר. שם תזרח השמש גם מחר. תנו לגדול בשקט. בלי לקפוא מקור. רק קצת זבל מים וגם צימר מ-המפקדת. אפונה וגזר ישבו בתוך מחבת. ויחד עם בטטה רצו להיות לבד. אך שוד ושבר. מישהו גפרור מדליק. שמן מכל עבר. זה לא מצחיק. תנו לגדול בשקט. בערוגה בכפר. שם תזרח השמש גם מחר. תנו לגדול בשקט. בלי לקפוא מקור. רק קצת שמש מים וגם צימר מ-המפקדת. תנו לגדול בשקט. בערוגה בכפר. שם תזרח השמש גם מחר. תנו לגדול בשקט. בלי לקפוא מקור. רק קצת זבל מים וגם צימר מ-המפקדת. רק צימר.
השוטרים של הטבע תארו לכם שבחברה שלנו הכול היה אפשרי, הכול מותר. כולם מלכלכים, שורפים, גונבים, הורגים. אחר כך מגיעה המשטרה, עושה סדר, מפעילה לחץ על כולם, אוכפת חוקים כבדים מאוד ונעשה שקט, רוגע, שלום ושלווה. אז המשטרה עוזבת. עכשיו השאלה, האם אנחנו חוזרים לאותו מצב נורא שהיינו בו לפני שהגיעה המשטרה, או שאנחנו שומרים על הסדר והיחס הטוב בינינו כאילו המשטרה עדיין בשטח? במציאות הכאוטית של ימינו, הטבע הוא כמו שוטר. מגיע לעשות בינינו סדר, להשליט עלינו את החוקים שלו, והוא לא יעזוב אותנו עד שנשתנה. חוקי הטבע כוללים חיבור יפה בין שונים, אחדות וערבות הדדית. תראו איזו חברה בנינו, הפוכה לגמרי: התחרות וההצלחה האישית מתירים לדרוס ולזלזל, לשנוא ולשקר. האנוכיות שלנו תומכת בשאיבה מכדור הארץ בלי חשבון, בזיהום העולם בלי מחשבה. לכן מופעלים עלינו לחצים מתגברים מצד הטבע, כמו השוטרים שמְמַשטרים אותנו כדי שנירגע ונתחיל לחיות כמו בני אדם. פתאום מגיע גל בדמות מגפה או מכת טבע, והאדם מתחיל לתהות: "אולי באמת משהו לא בסדר? אולי אנחנו צריכים להתחשב יותר באחרים?". ברגע שהאדם מתחיל לחשוב בקו חיובי התואם לחוקי הטבע האינטגרליים ומחליט להשתנות במקצת, אז מגיעה הקלה, הרפיית מתח. השרפה דועכת, השיטפון נעצר, המגפה נשלטת - כמו שהיה כשהמשטרה עזבה. ואז שוב האדם שוכח הכול כאילו לא היה אתמול. רץ לקנות, לטוס, לצעוק, לעמוד בפקקים שעות נוספות, לקלל את כל מי ומה שעומד בדרכו, להפיק את טיפת ההנאה שנדמה לו שהוא יכול עוד לסחוט מהעולם הזה. ושוב מגיע הלחץ, והמשטרה חזרה בקול סירנה. ושוב האדם מוכן להשתנות, לחשוב יותר על מה שהוא עושה, לתת דין וחשבון על מעשיו בפני החברה וכדור הארץ. פחות לחטוף לעצמו, יותר לפתוח את הלב. אז האדם מסכים לצאת במקצת מעצמו ולהרגיש את הזולת. ושוב הלחץ פוחת, השוטרים של הטבע מסתלקים, והאדם חוזר לסורו. כך חוזר חלילה - מכה, הסכמה, הקלה, שכחה - עד מתי? עד שנצליח להחזיק את עצמנו בצורה נכונה גם כשאין לחץ. ברגע שנשמור על החוקים גם בלי השוטרים, אז לא נצטרך יותר לחצים חיצוניים. כבר בתחילת המגפה התרעתי שהיא תבוא בגלים. למה בגלים? כדי לאפשר לנו להגיע בעצמנו להחלטה שאין לנו יותר לאן לחזור. שנסכים לעזוב את המצב החברתי ההרוס שהגענו אליו, ונפסיק להסתכל בגעגוע לאחור. אחרי כמה גלים שבהם עזבנו את "חוקי המשטרה", את חוקי הטבע, וחזרנו להשתולל בשגרה, מתחילה להתעורר בנו תובנה חדשה שבאמת כדאי שנתחיל להשתנות. ולא בגלל הפחד מהמשטרה שתגיע, מהחשש מפני עוד מכת טבע שתכה בנו חזק. לא בגללה כדאי לנו לשנות את היחס שלנו לחיים, אלא כי הטבע פועל לטובתנו, לבנות מאיתנו חברה יפה וטובה שפועלת בערבות ובאהבה.
אדרת אהרוני ליבי
שיררר נדירררר❤🎉
👏👏👏👏👏
כל הילדות שלייי
תווים לקול אלט לשיר זה רואים רחוק רואים שקוף
איפה אוכל למצוא תווים לקול אלט של השיר רואים רחוק רואים שקוף
תווים לקול אלט לשיר זה רואים רחוק רואים שקוף
שיר מעולהההה ❤
❤❤❤❤
חללית ❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤
שיר נפלא 🎉
זה היה השיר במכות בפיצה ברקה באזור. מי שלא ראה את המכות, אז תראו בדניאל עמרם ללא צנזורה.
לזכרו של משה ירום (מוסה) בונה הגלשנים האגדי מימי התמימות שכבר לא יחזרו
הראפ של ג'יי זי זה לא לילדים
ישי גולשמיט אתה אגדה שהייתה באמת
7.8.23 של 😊לא יכול
😮😮😅😅6ץ😮
פשוט תענוגגגג❤❤❤❤
מחזיר אותי לילדות בחורף שהייתי חולה ולא הולך לבית הספר פשוט יפה ותמים
אתה שר יפה מאוד גידי גוב
איזה מוכשר אתה גידי גוב
אפונה וגזר ישבו במקרר. ויחד עם בטטה התחילו לקטר. קר לי ברגליים. תדליק את המנורה בקיר. כי חושך מצריים. אז בואו נשיר. תנו לגדול בשקט. בערוגה בכפר. שם תזרח השמש גם מחר. תנו לגדול בשקט. בלי לקפוא מקור. רק קצת זבל מים וגם צימר מ-המפקדת. אפונה וגזר ישבו בתוך מחבת. ויחד עם בטטה רצו להיות לבד. אך שוד ושבר. מישהו גפרור מדליק. שמן מכל עבר. זה לא מצחיק. תנו לגדול בשקט. בערוגה בכפר. שם תזרח השמש גם מחר. תנו לגדול בשקט. בלי לקפוא מקור. רק קצת שמש מים וגם צימר מ-המפקדת. תנו לגדול בשקט. בערוגה בכפר. שם תזרח השמש גם מחר. תנו לגדול בשקט. בלי לקפוא מקור. רק קצת זבל מים וגם צימר מ-המפקדת. רק צימר.
❤
תשמע שזה השיר שהכי עושה לי דודא לטיסה בת***😂
בסוף טסת?
😂😂
שיר יפה
שיר יפה
אח גנבת לי את האייקון חחח , אל תגיד שהשתמש בו במקור יש לי אותו איזה 8 שנים
אני אוהב את השיר של גידי גוב גם משירי ילדים וגם משירי גזוז ודודה
עין
סתום תפה
ביי ביי עודד! ביי ביי עודד! Bai Bai Oded Bai Bai Oded
עודד פז יום העצמאות
להתראות עודד פז
במדינת הגמדים עודד פז
אחלה ישראלי ❤️
אהבתי איזה קליפ שווה בא לי שוקו
השיר הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים 1987
אחלה לשיר
יואו איזה שיר אדיר בתרוף
הלחן מצוין 🤗
ישי גולדשמידט? מור לייק איתי גולדשמידט
לפחות זה יותר טוב מ NEW YORK NEW YORK
א
שיר שהיה לי בגן
מכה נשים
תגובה edit: OMG GUYS THANKS FOR ALL THE LIKES😁😁😁❤❤
נסטולגיה!!עכשיו הולך עם אחים שלי ושם את השיר🥰
לא אומר תודה
גם השם משפחה שלי זה גולדשמידט
השוטרים של הטבע תארו לכם שבחברה שלנו הכול היה אפשרי, הכול מותר. כולם מלכלכים, שורפים, גונבים, הורגים. אחר כך מגיעה המשטרה, עושה סדר, מפעילה לחץ על כולם, אוכפת חוקים כבדים מאוד ונעשה שקט, רוגע, שלום ושלווה. אז המשטרה עוזבת. עכשיו השאלה, האם אנחנו חוזרים לאותו מצב נורא שהיינו בו לפני שהגיעה המשטרה, או שאנחנו שומרים על הסדר והיחס הטוב בינינו כאילו המשטרה עדיין בשטח? במציאות הכאוטית של ימינו, הטבע הוא כמו שוטר. מגיע לעשות בינינו סדר, להשליט עלינו את החוקים שלו, והוא לא יעזוב אותנו עד שנשתנה. חוקי הטבע כוללים חיבור יפה בין שונים, אחדות וערבות הדדית. תראו איזו חברה בנינו, הפוכה לגמרי: התחרות וההצלחה האישית מתירים לדרוס ולזלזל, לשנוא ולשקר. האנוכיות שלנו תומכת בשאיבה מכדור הארץ בלי חשבון, בזיהום העולם בלי מחשבה. לכן מופעלים עלינו לחצים מתגברים מצד הטבע, כמו השוטרים שמְמַשטרים אותנו כדי שנירגע ונתחיל לחיות כמו בני אדם. פתאום מגיע גל בדמות מגפה או מכת טבע, והאדם מתחיל לתהות: "אולי באמת משהו לא בסדר? אולי אנחנו צריכים להתחשב יותר באחרים?". ברגע שהאדם מתחיל לחשוב בקו חיובי התואם לחוקי הטבע האינטגרליים ומחליט להשתנות במקצת, אז מגיעה הקלה, הרפיית מתח. השרפה דועכת, השיטפון נעצר, המגפה נשלטת - כמו שהיה כשהמשטרה עזבה. ואז שוב האדם שוכח הכול כאילו לא היה אתמול. רץ לקנות, לטוס, לצעוק, לעמוד בפקקים שעות נוספות, לקלל את כל מי ומה שעומד בדרכו, להפיק את טיפת ההנאה שנדמה לו שהוא יכול עוד לסחוט מהעולם הזה. ושוב מגיע הלחץ, והמשטרה חזרה בקול סירנה. ושוב האדם מוכן להשתנות, לחשוב יותר על מה שהוא עושה, לתת דין וחשבון על מעשיו בפני החברה וכדור הארץ. פחות לחטוף לעצמו, יותר לפתוח את הלב. אז האדם מסכים לצאת במקצת מעצמו ולהרגיש את הזולת. ושוב הלחץ פוחת, השוטרים של הטבע מסתלקים, והאדם חוזר לסורו. כך חוזר חלילה - מכה, הסכמה, הקלה, שכחה - עד מתי? עד שנצליח להחזיק את עצמנו בצורה נכונה גם כשאין לחץ. ברגע שנשמור על החוקים גם בלי השוטרים, אז לא נצטרך יותר לחצים חיצוניים. כבר בתחילת המגפה התרעתי שהיא תבוא בגלים. למה בגלים? כדי לאפשר לנו להגיע בעצמנו להחלטה שאין לנו יותר לאן לחזור. שנסכים לעזוב את המצב החברתי ההרוס שהגענו אליו, ונפסיק להסתכל בגעגוע לאחור. אחרי כמה גלים שבהם עזבנו את "חוקי המשטרה", את חוקי הטבע, וחזרנו להשתולל בשגרה, מתחילה להתעורר בנו תובנה חדשה שבאמת כדאי שנתחיל להשתנות. ולא בגלל הפחד מהמשטרה שתגיע, מהחשש מפני עוד מכת טבע שתכה בנו חזק. לא בגללה כדאי לנו לשנות את היחס שלנו לחיים, אלא כי הטבע פועל לטובתנו, לבנות מאיתנו חברה יפה וטובה שפועלת בערבות ובאהבה.
Thanks to Millenium Dawn Hoi4 Mod i found this amazing song
שכחתי כמעט מהשיר הזה - ונזכרתי בו כי אמא שלי מבשלת עכשיו אפונה וגזר - חח!.