วีดีโอ

מבריקה!

בתור מי שחזר בתשובה לפני מעל 20 שנה ומכיר את כל ההשקפות ואת כל הזרמים - לצערי הרב כל הסאטירה על הדתיים והחרדים רחוקה מאוד מהאמת ( כמו שאומרים לי שאני חרדי פרזיט שלא משלם מסים ובוגר הקמפוס החרדי אונו בראית חשבון ....) ! לא אישי כמובן !

זה מעולה

מצחיק עם ביקורת חריפה ומאוד רלוונטי ❤

את סתם מוציאה את הנשים באור של חלשות ולוקות בנפשן, והאמת שיש ויש. ואי זה הכי פרוגרסיבי שיצא לי בחיים, מהר ערוץ 14 בררררררררר

אי אפשר להפסיק לצחוק בקול!! איך אין לסרטון הזה מליון צפיות??!??

חחחחחחחחחח גדולההה

הכי מצחיקה בארץ! באסה שלא רואים אותה מאז החיים זה לא הכל. הייתי רואה רק בגללה "בובה" חחח😂

The fuck...?😅

יהי זכרו ברוך

יהי זכרו ברוך

לפעמים זה דווקא טוב שעפרונות הם לא העפרונות הכי מחודדים בקלמר

אחד ויחיד❤

גולדשטן .. זאת ממש מירב בן ארי ...פוסטמה ...מאי גולן לטיפולך

ממש,כמו מירב בן ארי

הפוסטמה ??? חשבתי מירב בן ארי ...ממש בול פוסטמה

מקסים😂

סוף😂😂😂

😂😂😂😢

הקטע הזה מתוך סרט\סדרה? או סרטונים שהוצאת בנפרד?

ואווווווווווו חחחחחחחחחח חזקקקקק חולה עליךךך!! מתה על ההומור שלך!

גמני 😍 חחח רק לא סיפרו לנו שלאישה הכוח לשנות מציאות ושברצון שלה לאיחוד לבבות היא מזיזה עולמות

איך חכייתיייייי לסרטונים שלךךךך❤❤❤❤

אישה יפה ושחקנית קסומה

נקרעתי🤣

אישה מנוולת

חיייםםם❤❤❤

הבדיחות שלך קורעות אבל לטוס במטוס שאת עליו? נראה לי לא בטוח. הטייס עלול לאבד שליטה על הפיתה. [ולחשוך כמה טחינה תישפך כך]

חקי חיון , אלוהים מצווה בתוקף ואף מעניש בחומרה רבה ביותר על כל דרי תבל קטנים כגדולים לעשות דיאטה ולהגיע אל המשקל התקין שלהם.ן אולם אלוהים אוסר בתכלית האיסור ואף מעניש להגיע למצב של תת משקל.אנורקסיה ..כאשר אנוכי אומר.כותב דבר מה אזי תמיד אנוכי מתכוון לזכרים ולנקבות ולקטנים.ות ולגדולים.ות כגון הביטוי 'דרי תבל' אזי הכוונהינה (מצלול) לכל 8 מיליארד בני.ות האדם קטנים כגדולים ללא יוצא מן הכלל וכאשר אנוכי מוסיף קטנים כגדולים או הם.הן וכו' אזי זה אך לשם הבלטה.הדגשה ותו לא וגם אם הייתי כותב רק 'דרי תבל' זה היה בדיוק אותו דבר והיה כאמור מכוון להם.ן קטנים.ות כגדולים.ות.

😆😆😆 איזה דפוקות , הומר גאוני

סיכוספרניה.....ממוצאת

אין לומר מכוער פעם מישהו אמר לאגם מכוער ענה לו לך למי שברא אותי אין להתלונן על עבודת בורא

מסגרות, מטרות וניהול זמן גן ילדים, בית ספר, צבא, לימודים, עבודה. מסגרת רודפת מסגרת, ואנחנו בתוכן. האם טבעי לנו לחיות במסגרות? למה היום מסגרות נפרצות? ומה יכול לעזור לאדם לנהל את הזמן שלו בתבונה? במקור, יצאנו מעולם החי. שם הכול מסודר, והאינסטינקטים מבטיחים את שמירת המסגרת הנוקשה. בימי קדם גם לבני האדם היה סדר ברור. ככל שהתפתחנו נוספו למסגרות הקיום הבסיסיות גם תרבויות, דתות ואמונות, נוצרו תפקידים ומעמדות. כל אדם ידע מה מקומו, והתנהג בהתאם. היו אזורים שבהם חיו בעלי מקצוע מסוימים, וההכשרה עברה מאבות לבנים. היה ברור איך מתלבשים, מתי ועם מי מתחתנים. עד היום אפשר לראות שרידים מאותם קודי התנהגות בלבוש של עורכי דין ושופטים, או בכובע בוגרים שחובשים בטקסים אקדמיים. בזמן המודרני המסגרות נפרצות. אנשים עוברים ממדינה למדינה, יש המחליפים מקום עבודה כל שנה, מדי פעם גם דירה, בעל או אישה. הכול דינאמי, הכול מתערבב, הכול בתנועה. מצד אחד זה מרגיש כמו חופש, מצד שני זה מביא בלבול ומבוכה. השינוי הזה נובע מכך שאנחנו בעיצומו של תהליך התפתחותי. אם בעבר שמירת המסגרת הייתה ערך מכובד, ממש מטרה בפני עצמה, מעתה ואילך אנחנו נדרשים קודם לברר מהי מהות החיים שלנו, ורק אחר כך לבנות על פיה מסגרת קיום מתאימה. השתנינו. אנחנו לא פשוטים כפי שהיינו, החיים נעשו משהו שצריך ללמוד לנהל אותו. עד שהאדם לא עובר תהליך בירור כזה, אין לו סטנדרט שכלפיו הוא מכייל את עצמו, ולכן נראה שהשעון שלו כאילו לא מכוון. השאלה הראשונה שאני צריך לשאול את עצמי היא: בשביל מה אני חי? מה המטרה הגדולה שאליה כדאי לי לכוון את עצמי? השאלה השנייה: מהו סדר הפעולות שעליי לבצע כדי להשיג את אותה מטרה? אחרי הגדרת מטרה ותוכנית פעולה, מה שכדאי לעשות כדי להבטיח שהמסגרת הזו אכן תישמר הוא לארגן לעצמי תמיכה חברתית. כלומר, להקיף את עצמי באנשים שגם כן מכוונים לאותה מטרה. הקשר עימם יסייע לי להתקדם לעברה. אדם לבדו לא מסוגל לכלום כמעט. לבד, אדם הוא כמו חיה, ואם אין לו מסגרת כמו שיש לכל חיה ביער, אז הוא פשוט אבוד. זו הסיבה לכך שצעירים רבים נעים באקראיות מפינה לפינה. גם אם בתחילה זה נראה סבבה, בסופו של דבר האדם ירגיש את עצמו מסכן. במבט כולל, מה שהדור הצעיר זקוק לו יותר מכל הוא בנייה של סביבה תומכת שתעזור לכל אחד להתמקד, לבנות בתוכו רצון למטרה מסוימת, ולהתקדם לעברה בצורה מסודרת.

מסגרות, מטרות וניהול זמן גן ילדים, בית ספר, צבא, לימודים, עבודה. מסגרת רודפת מסגרת, ואנחנו בתוכן. האם טבעי לנו לחיות במסגרות? למה היום מסגרות נפרצות? ומה יכול לעזור לאדם לנהל את הזמן שלו בתבונה? במקור, יצאנו מעולם החי. שם הכול מסודר, והאינסטינקטים מבטיחים את שמירת המסגרת הנוקשה. בימי קדם גם לבני האדם היה סדר ברור. ככל שהתפתחנו נוספו למסגרות הקיום הבסיסיות גם תרבויות, דתות ואמונות, נוצרו תפקידים ומעמדות. כל אדם ידע מה מקומו, והתנהג בהתאם. היו אזורים שבהם חיו בעלי מקצוע מסוימים, וההכשרה עברה מאבות לבנים. היה ברור איך מתלבשים, מתי ועם מי מתחתנים. עד היום אפשר לראות שרידים מאותם קודי התנהגות בלבוש של עורכי דין ושופטים, או בכובע בוגרים שחובשים בטקסים אקדמיים. בזמן המודרני המסגרות נפרצות. אנשים עוברים ממדינה למדינה, יש המחליפים מקום עבודה כל שנה, מדי פעם גם דירה, בעל או אישה. הכול דינאמי, הכול מתערבב, הכול בתנועה. מצד אחד זה מרגיש כמו חופש, מצד שני זה מביא בלבול ומבוכה. השינוי הזה נובע מכך שאנחנו בעיצומו של תהליך התפתחותי. אם בעבר שמירת המסגרת הייתה ערך מכובד, ממש מטרה בפני עצמה, מעתה ואילך אנחנו נדרשים קודם לברר מהי מהות החיים שלנו, ורק אחר כך לבנות על פיה מסגרת קיום מתאימה. השתנינו. אנחנו לא פשוטים כפי שהיינו, החיים נעשו משהו שצריך ללמוד לנהל אותו. עד שהאדם לא עובר תהליך בירור כזה, אין לו סטנדרט שכלפיו הוא מכייל את עצמו, ולכן נראה שהשעון שלו כאילו לא מכוון. השאלה הראשונה שאני צריך לשאול את עצמי היא: בשביל מה אני חי? מה המטרה הגדולה שאליה כדאי לי לכוון את עצמי? השאלה השנייה: מהו סדר הפעולות שעליי לבצע כדי להשיג את אותה מטרה? אחרי הגדרת מטרה ותוכנית פעולה, מה שכדאי לעשות כדי להבטיח שהמסגרת הזו אכן תישמר הוא לארגן לעצמי תמיכה חברתית. כלומר, להקיף את עצמי באנשים שגם כן מכוונים לאותה מטרה. הקשר עימם יסייע לי להתקדם לעברה. אדם לבדו לא מסוגל לכלום כמעט. לבד, אדם הוא כמו חיה, ואם אין לו מסגרת כמו שיש לכל חיה ביער, אז הוא פשוט אבוד. זו הסיבה לכך שצעירים רבים נעים באקראיות מפינה לפינה. גם אם בתחילה זה נראה סבבה, בסופו של דבר האדם ירגיש את עצמו מסכן. במבט כולל, מה שהדור הצעיר זקוק לו יותר מכל הוא בנייה של סביבה תומכת שתעזור לכל אחד להתמקד, לבנות בתוכו רצון למטרה מסוימת, ולהתקדם לעברה בצורה מסודרת.

מסגרות, מטרות וניהול זמן גן ילדים, בית ספר, צבא, לימודים, עבודה. מסגרת רודפת מסגרת, ואנחנו בתוכן. האם טבעי לנו לחיות במסגרות? למה היום מסגרות נפרצות? ומה יכול לעזור לאדם לנהל את הזמן שלו בתבונה? במקור, יצאנו מעולם החי. שם הכול מסודר, והאינסטינקטים מבטיחים את שמירת המסגרת הנוקשה. בימי קדם גם לבני האדם היה סדר ברור. ככל שהתפתחנו נוספו למסגרות הקיום הבסיסיות גם תרבויות, דתות ואמונות, נוצרו תפקידים ומעמדות. כל אדם ידע מה מקומו, והתנהג בהתאם. היו אזורים שבהם חיו בעלי מקצוע מסוימים, וההכשרה עברה מאבות לבנים. היה ברור איך מתלבשים, מתי ועם מי מתחתנים. עד היום אפשר לראות שרידים מאותם קודי התנהגות בלבוש של עורכי דין ושופטים, או בכובע בוגרים שחובשים בטקסים אקדמיים. בזמן המודרני המסגרות נפרצות. אנשים עוברים ממדינה למדינה, יש המחליפים מקום עבודה כל שנה, מדי פעם גם דירה, בעל או אישה. הכול דינאמי, הכול מתערבב, הכול בתנועה. מצד אחד זה מרגיש כמו חופש, מצד שני זה מביא בלבול ומבוכה. השינוי הזה נובע מכך שאנחנו בעיצומו של תהליך התפתחותי. אם בעבר שמירת המסגרת הייתה ערך מכובד, ממש מטרה בפני עצמה, מעתה ואילך אנחנו נדרשים קודם לברר מהי מהות החיים שלנו, ורק אחר כך לבנות על פיה מסגרת קיום מתאימה. השתנינו. אנחנו לא פשוטים כפי שהיינו, החיים נעשו משהו שצריך ללמוד לנהל אותו. עד שהאדם לא עובר תהליך בירור כזה, אין לו סטנדרט שכלפיו הוא מכייל את עצמו, ולכן נראה שהשעון שלו כאילו לא מכוון. השאלה הראשונה שאני צריך לשאול את עצמי היא: בשביל מה אני חי? מה המטרה הגדולה שאליה כדאי לי לכוון את עצמי? השאלה השנייה: מהו סדר הפעולות שעליי לבצע כדי להשיג את אותה מטרה? אחרי הגדרת מטרה ותוכנית פעולה, מה שכדאי לעשות כדי להבטיח שהמסגרת הזו אכן תישמר הוא לארגן לעצמי תמיכה חברתית. כלומר, להקיף את עצמי באנשים שגם כן מכוונים לאותה מטרה. הקשר עימם יסייע לי להתקדם לעברה. אדם לבדו לא מסוגל לכלום כמעט. לבד, אדם הוא כמו חיה, ואם אין לו מסגרת כמו שיש לכל חיה ביער, אז הוא פשוט אבוד. זו הסיבה לכך שצעירים רבים נעים באקראיות מפינה לפינה. גם אם בתחילה זה נראה סבבה, בסופו של דבר האדם ירגיש את עצמו מסכן. במבט כולל, מה שהדור הצעיר זקוק לו יותר מכל הוא בנייה של סביבה תומכת שתעזור לכל אחד להתמקד, לבנות בתוכו רצון למטרה מסוימת, ולהתקדם לעברה בצורה מסודרת.

גדולה

מלחמת רוסיה-אוקראינה: מלבד תפילה אין מה לתת שעת מלחמה. אני במבוכה ובחוסר רוגע. יש לי תלמידים וחברים רבים ברוסיה ובאוקראינה שנמצאים תחת איום. גם בישראל יש לי לא מעט תלמידים שעוקבים בדאגה אחרי הנעשה במזרח אירופה, חרדים לגורל קרוביהם ובני משפחתם. אני מרגיש את התלמידים שלי כמו הילדים שלי. מרגיש איך המצב המידרדר משפיע עליהם ועל כל העולם, וזה גורם לי לחוסר שקט פנימי. אומנם הקרב בלתי נמנע, אבל אני מקווה שהוא לא יגרור את כולנו למלחמה עקובה מדם. התקווה שלי היא שייפסקו גילויי השנאה בין הרוסים לאוקראינים - שני עמים קרובים שחיו זה לצד זה לאורך ההיסטוריה. מצער אותי לראות איך הגורל מסתובב, ושוב אנחנו נקלעים למלחמה. המלחמה הזאת הרבה יותר עמוקה מכיבוש שטח כזה או אחר, היא על כבוד ושליטה. הצורך הטבעי הזה, לצד שאר הדחפים והאינטרסים הגלויים והסמויים שיש בכל העמים, נובע מיצר הרע שלנו, מהאגו האנושי שגובר בכל עם ואדם; אגו דורש את טובתו על חשבון האחרים, גם במחיר דמים. ככל שהרצונות למשול ולנצח יתגברו בכל אחד מן הצדדים, נהיה צפויים לראות כיצד המלחמה הזאת היא רק יריית הפתיחה לעידן של מלחמות, קטנות וגדולות, בין עמים שונים. אם מדינות קרובות אחת לשנייה אינן יכולות להגיע להסכם ביניהן, אז על אחת כמה וכמה מדינות שיש ביניהן הבדלים גדולים וסכסוכים קדומים עשויות להיקלע בקלות למלחמה בלי סיבה מוצדקת לכאורה. אם עוד היה אפשר, הייתי נותן כל שבכוחי כדי להשתיק, להרגיע, לדחות את ההסלמה בעזרת הסכמים ותעמולות. אבל הדבר בלתי אפשרי. תיבת הפנדורה נפתחה. תכף יקומו ממקום רבצן שאר המדינות: היפנים שידרשו את חלקם, הפינים והארצות הבלטיות שיבואו בטענות, גרמניה עם מחוז קלינינגרד שהשתייך לה עד 1945, וכל המדינות הממוקמות דרומית לרוסיה, עד אוזבקיסטן וטג'יקיסטן. האזור כולו נכנס למצב מסוכן, ואוקראינה כנקודת התפר תהפוך לפצע מדמם גם עבור רוסיה וגם עבור אירופה, פצע שלא יגליד במהרה. אין הרבה מה לעשות כשהאבן הגדולה מידרדרת במהירות במורד ההר. המקסימום הוא לייחל לשלום ולהפסקת אש; להרבות ולדבר על כך שכל הצדדים יפגינו איפוק, יגלו חכמה כמו האינדיאנים הוותיקים שקברו את הגרזן במעמקי האדמה ועישנו יחד מקטרת של שלום. מעל כוחות האיבה, מעל האגו שמסכסך וגורר למלחמה, אנחנו יכולים רק להעלות תפילה עולמית לשלום. לבקש שנוכל להתקשר ולהתקרב יפה בין כולם. כי רק בכוח החיבור ובצירוף הלבבות זה לזה, מתעורר כוח חיובי גדול, כוח עליון שמתקן הכול ומכסה על כל הפשעים באהבה. מורי הרב"ש כתב "כשאני מסתכל על הכלל כולו, אני רואה ייסורי הפרט, מחלות ומכאובים, וייסורי הפרט מהכלל כולו, היינו מלחמות בין העמים. ומלבד תפילה אין מה לתת" ("אהבת הזולת"). גם אנחנו צריכים להתפלל יחד לכוח העליון, שייתן לכולנו את השכל להבין שבכוח הזרוע אי-אפשר להשיג דבר. שייתן לנו רגש נכון זה כלפי זה, שיפתח בנו נטיות טובות לזולת, שיקרב בינינו להרגיש כמשפחה אחת. נבקש מהכוח העליון שישלים בין כל הצדדים, שיפייס בין השונאים, שיעורר בכולנו את האמת, שכולנו שייכים לנשמה אחת.

החיבור בינהם בסרטון לא אפשרי, איש חסר בעם ישראל

היי את אכי גדולה מכולן יישר כוח אחת מיוחדת מכולן

שורה גאונה בשביל מה הוא יעבוד בשביל שיהיה עני ?

״אני רואה הכל עקום״ 🤣

🤣🤣🤣

חחחח את טובה

איתן אני אוהבת אותך... אני רוצה בעל כמוך ❤️😘

זאת גל גדות גל גדות

מלח. הארץ ממש. כאב. גבר. עם. ביצים. של. בת. יענה.

חחחח אביך לא זגג וגבך לא זכוכית

מתי תעשי עוד סרטונים????

ביטוח צד ז... ענק!

בתחרות ריצה את מקום ראשון