วีดีโอ

מואיו

כדי להיות מורה צריך להיכנס ברוח טובה, להעביר את החומר בצורה מעניינת ויצירתית, צריך לדבר בשפה של הילדים וצריך להתנהג כאילו שאתה חלק מהם, חלק מהחברה, לא "אני המורה ואתם התלמידים", צריך להתנהג כאילו אתה חבר שלהם, מישהו שהם יכולים לפנות אליו ולדבר איתו כמו לחבר, אחרת הם ישתעממו ממך ולא יקשיבו לשום דבר שיוצא לך מהפה. בגלל זה מורים צעירים מצליחים להחבר לילידם ולהעביר את החומר בצורה טובה יותר ממורים מבוגרים. בכנות כשצפיתי באיך שהמורים האלה העבירו את השיעור, אני בעצמי השתעממתי. לא מאשימה בכלל את התלמידים שהם רצו לא להקשיב לשום דבר

"הם בנו את בית הספר כמו שציווה השטן. הילד אוהב את הטבע, בגלל זה סגרו אותו בין ארבעה קירות. הוא לא יכול לשבת בשקט, אז אילצו אותו להיות חסר תנועה. הוא אוהב לעבוד עם הידיים, ולימדו אותו תיאוריות ורעיונות. הוא אוהב לדבר, ציוו עליו לשתוק. הוא רוצה להבין, אמרו לו ללמוד בעל פה. הוא היה רוצה לחקור את הידע בעצמו, אבל קיבל ידע מוכן מראש. אז הילדים למדו מה שהם לעולם לא היו לומדים בתנאים אחרים, הם למדו לשקר ולהעמיד פנים". כך התבטא המורה והפובליציסט השוויצרי פבייאר. אומנם זה היה בתחילת המאה, אבל הדברים אקטואליים היום ממש באותה מידה. למה לקחו את ציפורי הדרור, הילדים, והכניסו אותם לכלובים? כי כך קל יותר וברור עבורנו המבוגרים: ללחוץ בכוח, לאלץ אותם להיות בין ארבעת הקירות שלנו. והילדים, הם משלמים מחיר כבד עבור הנוחיות שלנו. אנחנו לוקחים מהם את התפתחותם החופשית, גם של הנשמה וגם של הלב, ומגבילים את התפתחותם השכלית ואפילו הגופנית. ילד צריך לגדול בצורה חופשית. הוא צריך לשמוע בקול המבוגרים, אבל זה חייב להיות מעניין עבורו. הוא צריך לבלות יותר זמן עם החברים, לפעמים לבדם, לפעמים לצאת לשדה עם המורה, להתעסק ולבחון מכונות למיניהן, הכול לפי דרכם, כמו שכתוב "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כב, ו). להושיב אותם ללמוד פיזיקה? לא נותן כלום. אלגברה? רק בודדים מצליחים להבין בזה משהו ולקלוט, וגם זה בעיקר בגלל שהם שואפים להתעלות על האחרים. הידע הוא הדבר שהכי פחות צריך להטריד אותנו. אנחנו כמעט לא צריכים אותו. ילדים צריכים להתפתח בזרימה אחת עם הדברים שהם עוסקים בהם בצורה טבעית, ואז נראה איך הם הולכים וממציאים דברים לגמרי אחרים. במקום מטוסים, הם יהגו חלליות שבנויות על עקרונות מופלאים, כאילו קפצו לבקר מכוכב אחר. אנחנו מדברים בהתפעלות על קדמה, כשלמעשה היא הייתה יכולה להיות לגמרי מטורפת, מעבר לכל דמיון. אם ניתן להם חירות, היא תשחרר את הרעיונות לחופשי, תפיק מהם כושר המצאה ועומק מחשבה שלא שיערנו שטמונים בהם; עולמות שלמים שלא ידועים לנו. עקרונות החופש הם פשוטים: מגע חופשי עם הטבע, מחקר, הוצאת מסקנות, ויכוחים ודיונים - עם המבוגרים ועם בני גילם. כל אלו חשובים מאוד עבור ההתפתחות הנכונה של הילדים. אחרת אנחנו מכניסים אותם לקובייה שממנה הם לא יכולים לצאת כל החיים, אנחנו הופכים את המחשבה שלהם יבשה ופורמלית, חסרת עושר פנימי, ועוצרים בהם כל התפתחות. עקרונות החופש לא דומים בכלום לעקרונות מערכת החינוך שיש לנו היום, כדי ליישם אותם נדרשת מהפכה גדולה, אבל אני לא חושב שיש בנו מספיק רצון כדי לעשות אותה, וגם לא מזמין אף אחד לעלות על בריקדות ולצאת למלחמה. אני רק אומר מה נכון. כאשר נתייאש מהחינוך שאנחנו נותנים לילדים, נבין כמה הוא רע לגידול בני אדם, אז ייווצר בנו רצון שלם להשתנות, והטבע עצמו יהיה לנו לעזר. אז נפסיק לבנות את בית הספר "כמו שציווה השטן", ונבנה אותו כמו שציווה הטבע, הלוא הוא אלהים (86 בגימטרייה).

לביאה ,אין אישה כזאת במדינת ישראל . נמצאת בזמן ובמקום הנכון . שאלוהים ישמור עלייך ויברך אותך .

ילדים, מורים והצלחה בחיים ילדים אוהבים מורים? שאלה לא פשוטה. איך מורים יכולים לגרום לתלמידים לאהוב אותם יותר? ומעבר לכך, איזה חזון צריך להיות לאנשי חינוך כדי שיובילו את הדור הבא להצלחה בעולם מקושר? מנקודת המבט של מחנכים, כדי שהילדים בכיתה יאהבו אותם וירצו ללמוד מהם, עליהם להיות ישרים. בנוסף, על המורים לתת לתלמידים הרגשה שהם שומרים עליהם ודואגים לכל מחסורם, כמו אימא ואבא. אחרי שהילד מרגיש יחס אוהב ותומך, אפשר בעדינות לקשור את יחס המורה אליו להשקעתו בלימודים, לפי כמה שהוא מסוגל ודאי. בחינוך של המאה ה-21 כדאי להתקדם גם לביטול הציונים, כי הם הורסים את הילדים. ציונים מכניסים לתוך הכיתה גאווה, התנשאות, דיכוי והשפלה. במקום תחרות הורסת של ציונים נכוון את התלמידים להשקעה ביחסים טובים, בהשלמה הדדית, בתמיכה זה בזה. בהדרגה, צריך להביא כל ילד להרגשה שההצלחה שלו תלויה בחיבור טוב לאחרים. כבר היום ידוע בהרבה תחומים מקצועיים שקשה מאוד להצליח בלי להיות מחוברים. כך למשל מחקרים רציניים במדע נעשים על ידי קבוצות מדענים מרובות משתתפים. אחת הדרכים להגיע לקשר הדדי בכיתה היא באמצעות משחקי חיבור, שבהם אפשר להצליח רק מתוך שיתוף פעולה. לצורך המחשה, נתבונן בדוגמה של משחק כדורגל מחבר: כל קבוצה מקבלת הערכה לפי רמת האינטגרציה והשיתוף בין כל חבריה. אין שער, אין שוער, אין גולים, אלא המטרה היא להתמסר זה עם זה בלי שהקבוצה השנייה תחטוף לנו את הכדור. מספר שופטים יתבוננו על המשחק ויבחנו את רמת החיבור בקבוצה, עד כמה היא משתדלת להכניס את כל חבריה למשחק בשווה, להיות בהרמוניה, בעזרה הדדית. מה שיגרום לכל פרט להשתתף בכל כוחו במשחק, היא ההרגשה שהוא חלק מקבוצה שעמה יחד הוא מוכן ללכת לכל דבר. גאוות יחידה, כמו בצבא. כוח הקבוצה גדול הרבה יותר מכוח הפרט. הוא מרומם את רוחו של כל אחד, ומוביל להישגים ברמה גבוהה הרבה יותר מאלה שאפשר להשיג לבד. והנה תרגיל נוסף שאפשר לתת לכל ילד לעשות כשהוא נמצא לבדו: תאר לעצמך כמה טוב תרגיש אם תהיה לך חברה גדולה, חזקה, חכמה, שמסורה לך, שתמיד עומדת לצדך. חברה שבזכותה תצליח בכל דבר, לא תצטרך לפחד מכלום. החברה הכי טובה שאפשר לדמיין, כזו שתוכל להתגאות בה בלי סוף. במבט רחב, ככל שהעולם יהיה יותר ויותר מקושר, אנשים שיהיו מסוגלים לבנות סביבם יחסים טובים יהיו נחוצים יותר מכל. הצלחה בעולם של מחר לא תוכל להימדד בסרגל האגואיסטי הצר שאליו הורגלנו, כלומר עד כמה אני גבוה מכולם, אלא בכמה אני מסוגל לבנות יחסים טובים בין כולם. למה? כי חוק ההתפתחות שבטבע דוחף את המין האנושי להרגיש כגוף אחד, כפי שרמזה לנו מכת הקורונה. כיום אנו נדרשים להתקשר זה לזה ברמה חדשה. שניתן חשיבות לא לי או לך, להישגים הפרטיים שלי או שלך, אלא למה שנלמד לגלות בתוך עומק הקשר בינינו. מדובר בכוח מיוחד של חיבור שנקרא גם נשמה, משהו נעלה, שלם ונצחי, גבוה יותר מכל העולם הזה. וכשזוכים לחוש את כוח החיבור, מרגישים שרק בשביל זה כדאי לחיות. שיהיה לנו ולילדים בהצלחה! מן המקורות "שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא, בזה יבוא העולם על תיקונו המלא". בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום בעולם"

הצעתי לצעירים . אל תגיעו להוראה . מורים מרוויחים שכר נמוך ,לכו למקצועות מתגמלים יותר . תשקיעו עוד קצת ותרוויחו הרבה ולא תחיו חיי עוני .

ההורים ואנשי האוצר יכולים לקפוץ לי ,שהם יחיו משכר של 4800 שח עם תינוק .

האוצר מנהל מלחמת חורמה נגד המורים . כל המצב בחינוך על ראשיהם של ראשי האוצר . כאוס ,אנדרלמוסיה ובריחת מורים לעבודות אחרות ,הכל על ידיהם של אנשי האוצר .

הגיע הזמן שמורים צעירים ירוויחו הרבה יותר השבוע יצאו אלפי מורים להפגין כנגד פערי השכר בין מורים בעלי ותק, למורים חדשים. לפי מרכז המחקר של הכנסת, שכרו של מורה בעל עשר שנות ותק עומד על 7,772 שקלים, לעומת 18,171 למורה עם 31 שנות ותק. מזכ"לית הסתדרות המורים טענה ש"מערכת החינוך מדממת" בגלל נטישת מורים. בהסתדרות המורים הזהירו שההפגנה ברחבת מוזיאון תל-אביב היא רק "יריית הפתיחה", וציינו כי המערכת קורסת עם המוני מורים שנוטשים את מקצוע ההוראה בשל התנאים הירודים. אין ספק שהסיבה המרכזית לנטישת מורים היא תנאי השכר הירודים, אבל זו לא הסיבה היחידה. מורה במדינת ישראל לא נהנה מתחושה שמכבדים או מעריכים אותו. מורים צעירים מעידים שמעבר לפערי השכר, גם היחסים בין המורים לבין עצמם לרוב לא מפרגנים. הם מרגישעם לא פעם ש"זורקים" אותם לכיתה בלי מערכי שיעור, והם אינם מקבלים הרגשת שיתוף ותמיכה ממורים ותיקים. למורים רבים ישנה תחושה שהמערכת מפקירה אותם לבד בשטח, והם בתגובה ובלית ברירה, נוטשים. אם בעבר הטובים ביותר היו יוצאים ללימודי הוראה, היום איש לא מעוניין במקצוע וגם מי שפונה לכך, מהר מאד מרגיש שאין לו כוחות להילחם מול המערכת ובורח ממנה עוד לפני שהספיק להתאקלם בה. המערכת צריכה לדעת איך לתגמל אותם, איך לפצות אותם, עליה לקחת אחריות ולתקן את היחסים הבעייתים בתוך הכיתות ובתוך חדרי המורים. לכן צריך לטפל גם בשכרו וגם במעמדו של המורה בישראל, להעלות את שכרם של המורים המתחילים ללא שום פשרות, וכן לשפר את תנאי ההעסקה ולדאוג לחיזוק מנטלי רגשי וקבוצתי בשוטף. מורה זה תפקיד נעלה, הוא נועד לא רק לתת השכלה יבשה, אלא להיות מחנך, סולל דרך יחד עם ילדינו, מעצב את יחסם הנכון לזולת, לעצמם ולעתיד. מורה צריך להיחשב בעיני התלמידים כמי שמחזיק את לפיד החיים בידו, והוא הולך קדימה ומאיר את הדרך לכל הבאים אחריו. בחברה בריאה, מורה יצעד בגאווה עם המקצוע שבחר, והילדים יספגו ממנו את הרגשת החשיבות, וגם את הגישה החינוכית. למה היחס למורים כל כך בעייתי ומזלזל? כי אנחנו בישראל מומחים בזלזול בכל מה ומי שנמצא מחוץ לנו, וזו הבעיה המהותית. כחברה שאוהבת לזלזל בכולם, אנחנו מזלזלים גם במורים, והתוצאות בהתאם - ילדינו נשארים ללא חינוך ראוי. למעשה, האוכלוסייה כולה נותרת בלי חינוך, וכמו במעגל סגור, היעדר החינוך מגביר את הזלזול והכאוס בחברה שלנו, וחוזר חלילה. למה אנחנו מזלזלים? כי אנחנו מנותקים רגשית מהתהליך הרוחני שעלינו לעבור כעם, אנחנו לא מסוגלים לראות מה מקומנו בתהליך, ובטח לא את מקומם של המורים. מתוך הבורות הזו, גם המורים עצמם לא מקבלים הכשרה נכונה מה עליהם ללמד את הדור הצעיר כדי ליצור פה חברה בריאה ומתוקנת. רק כאשר במורים יצרב הביטחון שהם לא לבד, אלא יחד עם מורים נוספים הם פועלים לשם מטרה נעלה, לחנך את הדור הבא וליצור פה חברה מתוקנת, רק אם הם יקבלו את הרגשת החשיבות למקצוע מהמערכת, מההורים ומהממשלה, שתדאג להציב את החינוך מיד אחרי הביטחון, אז מורי ישראל יחושו משמעות וסיפוק, והמונים ירוצו ללמוד את מקצוע ההוראה. כתבה מאתר קבלה

ותודה לשרת החינוך שתומכת במורים .

איפה ראש הממשלה ? האם נדבקה לשונו לחיכו ???

איפה קולו של ראש הממשלה ? האיש היה שר החינוך . מה דעתו ? מדובר בפיקוח נפש ,חינוך . איפה ראש הממשלה ?

לא בגרויות ולא עבודות: הדור הצעיר צריך וידאו שנים רבות של מבחני בגרות מתישים באות לסיומן ברפורמה חדשה שתיכנס לתוקף בשנת הלימודים הבאה: הבחינות בארבע מקצועות הרוח: היסטוריה, ספרות, תנ"ך ואזרחות יוחלפו בכתיבת עבודה מסכמת בקבוצות. בשאר המקצועות הנוהג לא ישתנה. גרוע יותר ממה שקורה היום במערכת החינוך לא יהיה. נראה שהאנושות איבדה את דרכה; כבר לא יודעת מה נחשב רוח ובאיזו צורה למלא במשמעות את הדור הצעיר. כתוצאה מכך נגררות רפורמות אחרי כל משב קל, מסתמכות על מה שבא לפי רגע. מי מהדור הצעיר עוד מרגיש צורך ללמוד את מקצועות הרוח? אם נערים רוצים להתמקצע כאנשי הייטק, הם פשוט לא צריכים את מדעי הרוח. אם היסטוריה וספרות, תנ"ך ואזרחות, מותאמים למבנה הפנימי של נער או נערה, תפורים למידות נשמתם, אז כן, הם יהיו מעוניינים ויימשכו ללמוד אותם. אבל ככה סתם? למי זה אכפת. ואם היינו מתחפרים עמוק בספק, אז האם היסטוריה, ספרות, תנ"ך ואזרחות, הם מקצועות הכרחיים לחיים? כאזרחים ישראלים, ודאי שכן. אבל עבור הדור הצעיר, רובם יגידו שלא. ואם בכל זאת להעלות חשיבות למקצועות הללו, אז יש דרך להעביר לצעירים את מקצועות הרוח בצורה שתעניין ותמשוך אותם. היכולת לעניין היא עצם כל העניין. לשם כך הלימוד צריך להיות מותאם יותר לתפיסת האדם, לצורת הספיגה שלו. לא ננחיל לדור הצעיר עושר מחשבה, רוח של אהבת מולדת ואדם, רגש חם של חיבור לעם ודאגה לעולם, באמצעות שינון לקוני ומבחנים, גם לא על ידי עבודות משמימות. הדור החדש מותאם לסרטים. אפשר ליצור סרטים מרתקים, למשל, על ההיסטוריה של עם ישראל והעולם. לראות אותו פרקים-פרקים, מצחיקים, מרגשים, משאירים חותם. אחרי כל צפייה בפרק לבקש מהתלמידים לסכם בקצרה מה ראו. לא להושיב אותם שעות ללעוס את העיפרון ולבהות בחלון. עשר דקות, לא יותר - ספרו מה ראיתם, וצאו לחצר. בצורה כזאת צריכים להעביר את הדברים, פשוטים, נעימים, כמה שאפשר יותר נוגעים ללב, קרובים לאדם. צריכים להשקיע הרבה כוחות יצירתיים ומחשבה בהכנת חומרי לימוד מתאימים לדור העתיד. ההשקעה הזאת כדאית לנו מאוד. דרך הגשה ותכנים נכונים הם יגדלו להיות בני אדם שיודעים לדאוג זה לזה, להיות חברים טובים. הם יבינו את מפת המציאות, יוכלו לקשור אותה בעבר, לפתח בתוכה את עצמם, ולגרוף את החברה שלנו לבגרות ולעתיד מבטיח יותר.

הלונה פארק יהיה פתוח בחול המועד פסח?

מצטערת באוצר לא צופים בתוכניות האלה ,לא יעזור .

חצי שנה דיונים מה העלתם למען המורים במו''מ ?

אוי אוי אוי ,דיבורים כמו חול ואין מה לאכול . 6 שנים מזכלית ,ואין שום שיפור בשכר ,רק ירידה לכדי עוני מרוד . אמא לילד שלושת רבעי מישרה בקושי מגיעים ל 5000 נטו .איך אפשר להתפרנס . ? איפה משכנתא ? שכירות? מטפלת או מעון? אוכל ? ושאר הוצאות בסיסיות ? אתן מנצלים את המורים . הפכתם אותם לסמרטוטי ריצפה . חברות רבות עזבו את העבודה באמצע שנה . ומורות ותיקות ,פשוט בוכות ומנצלות את כל ימי החופש שאגרו במשך עשרות שנות עבודה ,ונעדרות כל שני וחמישי ,ואין מושיע ,אין מורות להחליף . המנהלת והסגניות פשוט מיואשות ,אין מחליפים. הורים חצופים שלא מפסיקים להתערב בחינוך .ומבזבזים את מעט האנרגיות שעוד נשאר אחרי יום מתיש. כיתות צפופות וילדים קשים . פשוט אי אפשר ללמד . נתראה בתחילת השנה הבאה. נראה מי ישאר לכבות את האור .

לא רציני, יכולתם להודיע שבוע לפני על מחאה, למה לחכות לרגע האחרון?